Datasets:

LevMuchnik

/

SupremeCourtOfIsrael

like 6

HebrewVerdicts\97\640\010\A07\97010640_A07.txt

רע"א 1064/97

HebrewVerdicts\97\640\010\A07

רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

97010640_A07.txt

97010640.A07.doc

החלטה

1b46b416578245b3757607a58de82fc7461d2d48aece057c09277648970add8e

ב בית המשפט העליון רע"א 1064/97 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: רון שמחה שלמה נגד המשיב ה : רון שמחה פרי בקשה לאחר מתן פסק-דין לביטול החלטות בשם המבקש: בעצמו החלטה ביום 17.7.97 דחתה הרשמת, השופטת מ' אגמון, בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון שהגיש המבקש. נוכח דחייה זו החליטה הרשמת באותו מועד גם על דחיית בקשת רשות הערעור בתיק זה, על-פי תקנות 431 ו - 404 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ערעורו של המבקש על החלטה זו (בש"א 5315/97) נדחה על ידי השופט אור ביום 27.10.97. כעת פונה המבקש בבקשה לביטול החלטות השופט אור והרשמת וזאת "מתוך חובת הצדק". בבקשה זו הוא שב ומעלה את השתלשלות הארועים שקדמה להחלטות נשוא פנייתו וטוען, כי טעמי צדק מחייבים שטענותיו המהותיות יישמעו, אפילו נפל פגם טכני (לשיטת המבקש) של אי-הפקדת ערבון במועד. איני מוצא כל ממש בבקשה. המבקש אינו ממלא אחר הוראות הדין והחלטות בית המשפט מתוך הסברה המוטעית, כי טענותיו הן עיקר וכל היתר טפל להן ונגזר מהן. כך באשר להפקדת ערבון וכך באשר לפניותיו החוזרות והנשנות של המבקש לבית משפט זה תוך התעלמות מעיקרון סופיות הדיון ( די לי אם אציין, בהקשר זה, את החלטותי בתיק זה מן הימים 2.6.97 ו - 15.7.97). אין בין הנסיבות המתוארות בסעיף 574 בספרו של ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ש' לוין) לבין עניינו של המבקש ולא כלום. הפגם שנפל בעניינו של המבקש הוא מחדלו של המבקש - ולא של בית המשפט, ועל המבקש לשאת בתוצאותיו. למעלה מן הצורך, אוסיף, כי מהחלטתי מיום 2.6.97 יכול המבקש להבין, כי אפילו היו מתקיימים התנאים הפורמליים לדיון בבקשתו ספק רב הוא (ואף זאת בלשון המעטה) אם היה מצליח בבקשת רשות הערעור. הבקשה נדחית. לפי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- אני מורה, כי המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 1,500 ש"ח. ניתנה היום, כ"ב בכסלו התשנ"ח (21.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010640. A07 /דז/

רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

97010640.A07

אזרחי

1997-12-22

1997-02-16

false

רע"א 1064/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\640\010\Q01\97010640_Q01.txt

רע"א 1064/97

HebrewVerdicts\97\640\010\Q01

רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

97010640_Q01.txt

97010640.Q01.doc

החלטה

a9dff2e38e31c17616318abb63dc1996d24029747f0ab0c17599ab62ea3753ef

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1064 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : רון שמחה שלמה נגד המשיב : שמחה רון פרי בקשה לפטור מאגרה וערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה איני רואה הצדקה לפטור את המבקש, המתדיין עם המשיבה בנוגע לפירוק השיתוף ברכוש בקשר עם ארבעה נכסי מקרקעין, מן החובה לשלם אגרה ולהפקיד ערבון להבטחת הוצאותיה (ראה: ע"א 2566/93 שלמה רון שמחה נ' פרי רון שמחה, תק-על 95(2) 1001). בבית המשפט המחוזי בהחלטה מושא הבקשה לרשות ערעור נפסקו לחובת המבקש הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח, ובית-המשפט אף הוסיף כי הערעור מהווה "מטרד ושימוש לא נכון בהליכי בית המשפט". בנסיבות אלה אין להעתר לבקשה, והיא נדחית. אגרת הבקשה תשולם וערבון בסכום של 10,000 ש"ח יופקד - הכל תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י' באדר א' תשנ"ז (17.2.97). אורית אפעל-גבאי שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010640. Q01

רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

97010640.Q01

אזרחי

1997-02-17

1997-02-16

false

רע"א 1064/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\640\010\A02\97010640_A02.txt

רע"א 1064/97

HebrewVerdicts\97\640\010\A02

רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

97010640_A02.txt

97010640.A02.doc

החלטה

1ad27cb96b6bd108b30663d7982edaeee0762919e08af2cc115af05cbaf22de4

בית המשפט העליון רע"א 97 / 1064 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: רון שמחה שלמה נגד המשיב ה : רון שמחה פרי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 23.1.97 בעמ"ש 49/96 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ח. פורת בשם המבקש: בעצמו החלטה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ח' פורת) בעמ"ש 49/96. 1. בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו נתן ביום 28.11.96 פסק דין המורה על פירוק שיתוף בנכסים, שלגביהם ניתן ביום 25.3.93 פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהמרצת פתיחה 932/89 ות.א. 1846/91 (להלן: "פסק הדין הראשון"). (ערעור על פסק הדין הראשון (ע"א 2566/93) נדחה על-ידי בית משפט זה ביום 4.4.95). המבקש ערער על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וערעורו נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה גם את בקשתו לעיכוב ביצועו של פסק הדין וכעת הוא פונה לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו. לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע נחה דעתי שיש לדחותה. המבקש אינו משלים עם פסק הדין הראשון, שההפך חלוט זה מכבר. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שאת ביצועו מבקש המבקש לעכב, אינו אלא פסק דין המיישם את פסק הדין הראשון. המבקש אינו מעלה כל טענה נגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. טענתו היחידה היא, כי פסק הדין הראשון הושג בתרמית ולכן הוא בטל ואין לפעול מכוחו. "תקיפת עקיפין" זו של פסק דין חלוט אינה יוצרת עילה לעיכוב ביצועו של פסק דין ואינה מצדיקה חריגה מהכלל, לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ו באייר התשנ"ז (2.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010640. A02 /דז/

רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

97010640.A02

אזרחי

1997-06-02

1997-02-16

false

רע"א 1064/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\640\010\A05\97010640_A05.txt

רע"א 1064/97

HebrewVerdicts\97\640\010\A05

רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

97010640_A05.txt

97010640.A05.doc

החלטה

8b56b89905a67e9ee12d929e1c9f8f64e44513bca372e64434d8c33d4deb1069

בית המשפט העליון רע"א 1064/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: רון שמחה שלמה נגד המשיב ה : רון שמחה פרי בקשה לעיכוב ביצוע החלטה מיום 2.6.97 בשם המבקש: בעצמו החלטה ביום 2.6.97 נתתי את החלטתי בתיק זה. המבקש אינו משלים עם החלטה זו והוא שב ופונה ומעלה טענות עובדתיות חדשות שיש בהן, לשיטתו, כדי להביא לשינוי החלטתי הקודמת. בהחלטתי מיום 2.6.97 סיימתי את הדיון בבקשת רשות הערעור. אם מבקש המבקש לנקוט הליכים נוספים ייטיב לעשות אם יוועץ בעורך דין ויכלכל צעדיו בהתאם לסדרי הדין. הבקשה לעיכוב ביצועה של החלטתי מיום 2.6.97 נדחית. ניתנה היום, י' בתמוז התשנ"ז (15.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010640. A05 /דז/

רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

97010640.A05

אזרחי

1997-07-15

1997-02-16

false

רע"א 1064/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\640\010\r04\97010640.R04

רע"א 1064/97

HebrewVerdicts\97\640\010\r04

רון שמחה שלמה נ. שמחה רון פרי

97010640.R04

97010640.R04

החלטה

4c2ed5c50444ffadb1ae8c3cee0693e1cfe5ead181ad075a50047a2a7a2c884a

ááéú äîùôè äòìéåï øò"à 97 / 1064 áôğé: ëáåã äøùîú î' àâîåï äî á÷ù : øåï ùîçä ùìîä ğâã äîùéá ä : ùîçä øåï ôøé á÷ùä ìäàøëú îåòã ìäô÷ãú òøáåï áùí äîá÷ù: áòöîå äçìèä áôğé á÷ùä ìäàøëú îåòã ìäô÷ãú òøáåï . ìúâåáú äîùéáä úåê àøáòä òùø éåí îéåí ääîöàä. ğéúğä äéåí, é"è áñéåï úùğ"æ (24.6.97). îéëì àâîåï, ùåôèú ø ù î ú äòú÷ îúàéí ìî÷åø ùîøéäå ëäï - îæëéø øàùé 97010640. R04

Word.Document

HebrewVerdicts\97\130\028\R02\97028130_R02.txt

בש"א 2813/97

HebrewVerdicts\97\130\028\R02

טחן אהרן נ. עירית טירת הכרמל

97028130_R02.txt

97028130.R02.doc

החלטה

0533fe08d0065ab2ddbd6bf655f81a020d9a2e8534668a9d0f02b0de26872e56

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2813 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. טחן אהרן 2. אשר דוד נגד המשיבים : 1. עירית טירת הכרמל 2. עירית חיפה 3. שר החינוך והתרבות 4. שר הפנים בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: עו"ד אשר דוד החלטה לתגובת בא-כח המשיבים. התגובה תתייחס גם לאפשרות דיון בעתירה במהלך הפגרה. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028130. R02

טחן אהרן נ. עירית טירת הכרמל

97028130.R02

בג"ץ

1997-06-26

1997-05-08

false

בג"ץ 2813/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\130\028\Q04\97028130_Q04.txt

בש"א 2813/97

HebrewVerdicts\97\130\028\Q04

טחן אהרן נ. עירית טירת הכרמל

97028130_Q04.txt

97028130.Q04.doc

החלטה

363b9c662d8234d16282b745b6edc6a8468d0200f0136ddc2eede397eedaf841

בבית המשפט העליון בג"ץ 2813/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. טחן אהרן 2. אשר דוד נגד המשיבים : 1. עירית טירת הכרמל 2. עירית חיפה 3. שר החינוך והתרבות 4. שרהפנים בקשה לדחיית מועד דיון בשם העותרים: בעצמם בשם המשיבה הראשונה: עו"ד משה עמאר החלטה מאחר שכבר נקבע מועד לדיון בעתירה בהחלטת כב' הרשמת, השופטת מיכל אגמון, מיום 8.7.97, ולנוכח העובדה שהמשיבה הראשונה מיוצגת על ידי משרד ובו עורכי דין נוספים זולת עו"ד מ. עמאר, איני מוצאת לשנות מן ההחלטה הנ"ל. העתירה תידון במועד שנקבע. ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשנ"ז (20.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028130. Q04

טחן אהרן נ. עירית טירת הכרמל

97028130.Q04

בג"ץ

1997-07-20

1997-05-08

false

בג"ץ 2813/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\130\028\R03\97028130_R03.txt

בש"א 2813/97

HebrewVerdicts\97\130\028\R03

טחן אהרן נ. עירית טירת הכרמל

97028130_R03.txt

97028130.R03.doc

החלטה

b59e98d282169e094efebd2019c733b7963dfb47213297fb294ef052544d0b15

בבית המשפט העליון בג"צ 2813/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. טחן אהרן 2. אשר דוד נגד המשיבים : 1. עירית טירת הכרמל 2. עירית חיפה 3. שר החינוך והתרבות 4. שר הפנים בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: בעצמם בשם המשיבים: עו"ד אורית קורן החלטה לאור הסכמת המשיבים העתירה תידון ביום 29.7.97. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028130. R03

טחן אהרן נ. עירית טירת הכרמל

97028130.R03

בג"ץ

1997-07-08

1997-05-08

false

בג"ץ 2813/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\130\028\A06\97028130_A06.txt

בש"א 2813/97

HebrewVerdicts\97\130\028\A06

טחן אהרן נ. עירית טירת הכרמל

97028130_A06.txt

97028130.A06.doc

פסק-דין

fd36c043fc7af8702ecee4c4547c2c23ab1c90e1f1155b19941d25d34021bc50

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2813/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. טחן אהרן 2. אשר דוד נגד המשיבים : 1. עירית טירת הכרמל 2. עירית חיפה 3. שר החינוך והתרבות 4. שר הפנים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התשנ"ז ( 29.07.97 ) בשם העותרים : בעצמם בשם המשיב ה מס' 1: עו"ד עותמאן סנונו בשם המשיבה מס' 2: עו"ד עירית שלהב בשם המשיבים מס' 3 ו4-: עו"ד אורית קורן פסק-דין עיינו בעתירה ובתשובות לה. שמענו טיעוני העותרים ותשובת בא כוח המשיבה מס' 1. נחה דעתנו כי קיימת הפרדה בין בנים לבנות בבתי ספר בטירת הכרמל (באריאל בכתות ז-ט; ובמסורת אבות בכתות א-ו). הפרדה זו היא בגדרי הכיתות גם אם לא בשאר חלקי בית הספר. מטעם זה דין העתירה להידחות. ניתן היום, כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.07.97), בפני העותרים ובאי כוח המשיבים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028130. A06 /דז/

טחן אהרן נ. עירית טירת הכרמל

97028130.A06

בג"ץ

1997-10-07

1997-05-08

false

בג"ץ 2813/97

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\Q03\96086580_Q03.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\Q03

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_Q03.txt

96086580.Q03.doc

החלטה

7367be85bb28fce45de15065df2e375974b6623de08b5553c03e57ac5b555360

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8658 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מערערת : נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם נגד המשיבים : 1. יצחק יריב קריגר ואח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגילה 5. משה עמר 6. גבריאל קדוש המבקשים: 1. סבן יונתן 2. סבן שושנה 3. בן הרוש שרל 4. בן הרוש ז'קלין 5. מרציאנו ציון 6. מרציאנו רותי הליך פישור ובקשה להצטרף כמשיבים בשם המבקשים: עו"ד א. קליין החלטה על יסוד הודעת המפשר, כב' השופט (בדימ') שלגי, בדבר כשלון הליך הפישור, מוחזר התיק למאגר הערעורים התלויים ועומדים בבית משפט זה. עתה יש לדון בבקשה להצטרף כמשיבים בערעור שהוגשה על ידי מרשיו של עו"ד קליין. בהמשך להחלטתי מיום 19.3.97 בענין זה, אני מורה למשיבים לסכם טענותיהם בכתב תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. בא-כח המבקשים יוכל להשיב תוך ארבעה עשר יום מיום שיימסר לידיו כתב הטענות האחרון. נרשמה הודעת המערערת, כי היא מסכימה לבקשת ההצטרפות. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. Q03

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.Q03

אזרחי

1997-06-22

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\H04\96086580_H04.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\H04

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_H04.txt

96086580.H04.doc

החלטה

c1ee95c31ba706ba757c7fbc54007941b75d9e37059c0b285413511802532d43

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 8658/96 - 1 בפני: כבוד השופט י' קדמי המבקשת : נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם ("המערערת" בערעור) נגד המשיבים : 1. יצחק יריב קריגר ואח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגילה 5. משה עמר 6. גבריאל קדוש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בת.א. 248/95 (מחוז חיפה) החלטה 1. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין שניתן בת.א. 248/95 (בית המשפט המחוזי, חיפה); והיא מבקשת לעכב את ביצועו עד למתן פסק הדין בערעור. הטעם שנותנת המבקשת לבקשתה הוא: כי אי הענות לבקשה עלול להביא למצב בלתי הפיך, בו יירשמו ו/או יחולקו זכויות המשיבים במקרקעין לפני מתן פסק דין בערעור; וכי רישום הזכויות לפני מתן פסק הדין בערעור, עלול לפגוע במבקשת ולסכל או להקשות עד מאוד את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו, אם תזכה המבקשת בערעור. 2. א. על פני הדברים נראה, כי הנזק שיגרם למעורבים האחרים בפרשה נושא פסק הדין, עולה במידה נכבדה על זה העלול להיגרם למבקשת, אם תידחה בקשתה; ומכל מקום, בנסיבות העניין, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הנזק לו טוענת המבקשת אינו "בלתי הפיך". ב. לאור האמור לא מצאתי מקום להעתר לבקשה. 3. א. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין הנ"ל, הוגשה בתאריך 25.2.97 על ידי אחד סבן יונתן ו5- אחרים, אשר ביקשו לצרפם כ"משיבים" בערעור, על אף שלא היו צדדים לדיון בערכאה הראשונה. הטיפול בבקשה זו לעיכוב הביצוע, נדחה עד למתן החלטה על ידי הרשמת של בית משפט זה, בבקשה להצטרף כ"משיבים" בערעור. הרשמת טרם נתנה החלטתה; ולנוכח לשונה של תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- המדברת ב"בעל דין", אין מקום לדון בבקשתם של סבן יונתן וחבריו כל עוד לא תוכרע בקשתם להצטרף כ"משיבים" בערעור. ב. החלטתי זו מתייחסת, איפוא, רק לבקשתה של המערערת, נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם. ניתנה היום, כ"ד באב תשנ"ז (27.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. H04

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.H04

אזרחי

1997-08-27

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\O05\96086580_O05.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\O05

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_O05.txt

96086580.O05.doc

החלטה

be366ff921149ff85b5f195c4e45e9cc6f4661710c46a3b7b66b17ddb4e0a9b8

ב בית המשפט העליון ע"א 8658/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם נגד המשיבים : 1. יצחק יריב קריגר ו29- אח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגילה 5. משה עמר 6. גבריאל קדוש המבקשים: 1. סבן יהונתן 2. סבן שושנה 3. בן הרוש שרל 4. בן הרוש ז'קלין 5. מרציאנו ציון 6. מרציאנו רותי בקשה להצטרף כמשיבים תאריך הישיבה: י' באדר ב' תשנ"ז (19.3.97) בשם המבקשים: עו"ד א. קליין בשם המערערת: עו"ד מיכל פריימן בשם המשיבים 1, 5 ו6-: עו"ד אדיב מחול בשם המשיבים 4-2: אין הופעה החלטה 1. כתיבתה של החלטה זו השתהתה על-מנת לאפשר לצדדים לנסות ולהגיע לפתרון הסכסוך ביניהם בהליך פישור. רק לאחר כשלון הליך הפישור שהתקיים בפני כב' השופט (בדימ') שלגי חזר הערעור למסלול הדיון הרגיל. 2. המבקשים והמשיבים רכשו - במישרין או בעקיפין - מן המערערת מגרשים בגדלים שונים בחלקות 16 ו22- בגוש 18134 (במתחם "עין שרה" שמדרום לנהריה). העיסקאות האמורות נעשו בין השנים 1989 ו1992-. כל העיסקאות לא נגמרו ברישום. מפסק דינה של הערכאה הראשונה עולה, כי לגבי זכויות המשיבים נרשמו לבסוף הערות אזהרה בפנקס המקרקעין לגבי החלקות הנ"ל. יש לציין, כי זכויות המבקשים נרשמו בלשכת רישום המקרקעין לגבי החלקות הנ"ל בבעלות משותפת (מושע) עם אחרים בשנים 1993 - 1994. גם בעת הדיון שהתקיים בפני אמר עו"ד מחול, בא כוחם של חלק מן המשיבים: "אנחנו שותפים איתו [עם בא-כוח המבקשים שטען בשמם - א.א.ג.] בחלקות הישנות". בשלהי שנות ה80- יזמה עירית נהריה תוכנית של איחוד וחלוקה מחדש לגבי מתחם "עין שרה" כולו. כוונת המתכננים היתה להפוך את האזור שהיה בסטטוס של קרקע חקלאית והכיל בניה דלילה לאזור מגורים צפוף בבניה נמוכה, בתוספת איזור קיט ומלונאות. לוח ההקצאות במסגרת החלוקה החדשה אושר ביום 8.12.92. במסגרת החלוקה מחדש הוקצו למערערת, במקום זכויותיה בחלקות 16 ו22- (וכן חלקה 9 שאינה שייכת לענייננו), זכויות בחלקות הבאות: 191, 211, 219 - 222, 500 ו501-. יוצא, איפא, כי בידי המבקשים והמשיבים היו התחיבויות לעשות עיסקאות במקרקעין בחלקות פלוניות, ואילו בידי המערערת נמצאות מאז החלוקה מחדש חלקות אלמוניות שיעודן שונה. מצב דברים זה הוליד שורה של הליכים משפטיים. אחדים מהם הן תביעות המשיבים בת.א. 248/95, ת.א. 352/94, ת.א. 678/94 ו-ת.א. 1344/94 שהסתיימו בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מושא הערעור. המשיבים תבעו את אכיפת החוזים שנעשו ביחס לחלקות הישנות לגבי החלקות החדשות. גם המבקשים הגישו תביעה דומה בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 531/96). הדיון בתביעה זו טרם הסתיים. ביני לביני הסתיים הדיון בתביעות המשיבים, ועל-פי פסק הדין מושא הערעור זכו המשיבים בתביעתם. בית-המשפט החליט כי המשיבים זכאים לסעד של אכיפה, ואף החליט כי בסמכותו להורות גם על חלוקה בעין של המגרשים על-פי מפתח המרה שקבע (ראה סעיפים 6 ו10- לפסק הדין וההחלטה המתקנת את פסק הדין מיום 7.11.96). בית המשפט הורה, בין היתר, על מינוי כונס נכסים לצורך ההוצאה לפועל של רישום המגרשים בשם המשיבים, מימוש החלוקה ורישומם כבעלי מגרשים נפרדים בחלקות החדשות. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה הוגש ערעור על ידי המערערת. 3. בבקשת ההצטרפות של המבקשים כמשיבים בערעור טוענים המבקשים, כי החלוקה בעין שנעשתה על ידי הערכאה הראשונה בפסק דינה אינה מביאה בחשבון את זכויותיהם בחלקות הישנות, ולמעשה, לאחר ביצוע פסק הדין והקצאת המגרשים למשיבים יוותרו מן החלקות החדשות אך שטחים מזעריים במגרשים המיועדים לבניה למגורים (לגבי המגרשים המיועדים למלונאות קיימת בעלות משותפת). טענתם היא, כי "השאלות העולות לבירור בערעור, ובפרט אופן מימוש זכויותיהם של המשיבים 36-2 (המשיבים בערעור - א.א.ג.) כלפי המשיבה 1 (המערערת - א.א.ג.), אינן ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא צרוף המבקשים, וכי המבקשים עלולים להיפגע באופן ישיר, הרסני ובלתי הפיך אם לא יצורפו כאמור". בא-כוח המשיבים 1, 5 ו6- אשר השיב לבקשת ההצטרפות מסכים לטענה, כי תביעתם של המבקשים לאכיפה סוכלה, וכי אין עוד כיום כל אפשרות מעשית לאכיפה. הוא טוען, כי תרופתם של המבקשים היא אך בקבלת סעד כספי. לדבריו, "אין יותר קרקע שניתן לטעון שלמבקשים זכות בה" (מענין לציין, כי בעת הדיון בעל-פה בבקשה היתה עמדת עו"ד מחול שונה, והוא אמר, כי "לא תיווצר בעיה... הדלתות לא נסגרו בפניו", בין היתר, בשל קיומם של צווי מניעה המתייחסים לחלקות החדשות). 4. אני סבורה, כי תוצאה זו איננה צודקת ואיננה מתחייבת, וניתן למנוע אותה על ידי צרוף המבקשים כמשיבים בערעור. יש לזכור כי בין המבקשים והמשיבים התקיים שוויון בנוגע לזכויותיהם בחלקות הישנות. אלה ואלה אחזו בהתחייבות לעשות עיסקה במקרקעין שטרם נגמרה ברישום. המשיבים הגישו תביעות לאכיפת זכויותיהם בשנת 1995, ואילו המבקשים עשו כן בשנת 1996. איני סבורה, כי ניתן לומר בנסיבות אלה כי המבקשים ויתרו על זכויותיהם או השתהו באופן מוגזם בהגשת התביעה. בבית המשפט המחוזי היו, איפא, תלויות ועומדות תביעות "שוות מעמד" לאכיפה. המבקשים ביקשו בבית המשפט איחוד הדיון עם תביעות המשיבים, אך נענו בשלילה בעיקר מטעמי יעילות ומניעת סרבול. טעמים אלה אינם קיימים עתה. בבית משפט זה תלוי ועומד ערעור שהדיון בו טרם החל, וצרוף המבקשים כמשיבים לא יסב כל קושי. 5. תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- מורה, כי "בית המשפט של ערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן". בבש"א 3973/91 (ע"א 494/89), אליהו, חברה לביטוח בע"מ נ. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457, נדון ערעור על החלטת כב' הרשם צור בבש"א 4736/90 (לא פורסם), אשר התיר את צירופה של המשיבה הראשונה (קרנית) כמשיבה נוספת בערעור (על יסוד בקשתה של קרנית להצטרף כמשיבה בערעור). בהחלטתו היתווה כב' הנשיא שמגר את הכללים המנחים בעניין זה, וקבע כי המבחן לצירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור מן הראוי שיהיה בדרך כלל משולש (שם בעמ' 463): "ראשית, האם מי שמתבקשים לצרפו או בעל דין המבקש את הצירוף או תומך בו, עלולים להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש; שנית, כאשר קיים סיכון כאמור, האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור - כולן או לפחות חלק מהותי מהן - יכבלו גם אותו אדם במעשה בית דין?... שלישית, בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית - האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור... עיקרו של דבר, לבית המשפט עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשה לצירוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת". כפי שבואר, דעתי היא כי בקשת המבקשים עומדת בכל אחד מן המבחנים האמורים. 6. יש לציין, כי באת כוח המערערת הסכימה לבקשה. בא כוח המשיבים 4-2 לא ראה להגיש טענותיו בענין בקשת ההצטרפות. אשר על כן החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על צרוף המבקשים כמשיבים בערעור. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ח בתשרי תשנ"ח (19.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. O05

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.O05

אזרחי

1997-10-20

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\A08\96086580_A08.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\A08

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_A08.txt

96086580.A08.doc

החלטה

6286063a96753a311e869ec6d8ba72a962e83292f3ddc08c693b6e0aeaf9e929

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8658/96 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם נגד המשיבים : 1. יצחק יריב קריגר ואח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגילה 5. משה עמר 6. גבריאל קדוש 7. סבן יונתן 8. סבן שושנה 9. בן הרוש שרל 10. בן הרוש ז'קלין 11. מרציאנו ציון 12. מרציאנו רותי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. 4. לאחר השלמת הסיכומים בכתב ייקבע התיק לדיון, לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. ניתן היום, כ"ז בחשון התשנ"ח (27.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. A08 /דז/

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.A08

אזרחי

1997-11-27

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\F06\96086580_F06.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\F06

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_F06.txt

96086580.F06.doc

החלטה

0d5244f425356339e0ba54b5c4077fe0f031b0e18d1985562bbbe738da23788d

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8658/96 בפני: כבוד השופט א' מצא המ בקשים : 1. סבן יונתן 2. סבן שושנה 3. בן הרוש שרל 4. בן הרוש ז'קלין 5. מרציאנו ציון 6. מרציאנו רותי נגד המשיבים : 1. נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם 2-30. יצחק יריב קריגר ו29- אח' 31. כהן אברהם 32. מחלב אוה 33. לוי יצחק 34. לוי גילה 35. משה עמאר 36. גבריאל קדוש בשם המבקשים: עו"ד א' קליין בשם המשיב מס' 1: עו"ד א' שמואלי בשם המשיבים 2-30: עו"ד א' מחול בשם המשיבים 31-34: עו"ד י' גזיאל בשם המשיבים 35-36: עו"ד י' קדוש בקשה לעכוב ביצוע פסק-דין החלטה באי-כוח המשיבים מתבקשים להגיב על הבקשה. התגובות תוגשנה בכתב, לא יאוחר מיום 16.11.97, ועם הגשתן יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, כ' בתשרי התשנ"ח (21.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. F06

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.F06

אזרחי

1997-10-21

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\Q01\96086580_Q01.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\Q01

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_Q01.txt

96086580.Q01.doc

החלטה

224018085e1003ac92d8e336b3024e4dd58f216a14585e7b8a940bf690248122

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8658 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערערת : נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם נגד המשיבים : 1. יצחק יריב קריגר ואח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגילה 5. משה עמר 6. גבריאל קדוש בקשה למחיקת ערעור עקב אי הפקדת ערובה בשם המבקש (המשיב מס' 1): עו"ד א. מחול ה ח ל ט ה בהחלטתי מיום 22.1.97 הארכתי את המועד להפקדת הערבון, לבקשת המערערת, עד ליום 4.2.97. הבקשה לדחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון-נדחית. ניתנה היום, כ"א בשבט תשנ"ז (29.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. Q01

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.Q01

אזרחי

1997-01-29

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\F07\96086580_F07.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\F07

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_F07.txt

96086580.F07.doc

החלטה

2bfa9137cbc2aabf52d987dd567ffc34c4683e2017e9d858d52c060a0309cb0d

ע"א 8658/96 - ג' בפני: כבוד השופט א' מצא ה מבקשים : סבן יונתן ואח' נגד המשיבים : 1. נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם 2. יצחק יריב קריגר ואח' 3. אברהם כהן ואח' 4. משה עמאר ואח' בקשה לעיכוב ביצוע החלטה משעוכב ביצוע פסק הדין, על-פי צו זמני של בית המשפט המחוזי במסגרת הליך אחר, נתייתרה הבקשה לעיכוב הביצוע בתיק זה. הבקשה מתבטלת איפוא. ניתנה היום, ל' בתשרי תשנ"ח (31.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. F07

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.F07

אזרחי

1997-10-31

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\Q02\96086580_Q02.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\Q02

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_Q02.txt

96086580.Q02.doc

החלטה

85f190bbc3dbf28f3fd73f71cb9c012b730c3c115b2139a4dfd5b14ced7b8568

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8658 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : סבן יונתן ו5- אחרים נגד המשיבים : 1. נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם 2-30: יצחק יריב קריגר ו29- אח' 31: כהן אברהם 32: מחלב אוה 33: לוי יצחק 34: לוי גילה 35: משה עמאר 36: גבריאל קדוש בקשה להצטרף כמשיבים בשם המבקשים: עו"ד ר. שלו בשם המשיבה (המערערת): עו"ד מיכל פריימן בשם המשיבים 36-2: עו"ד א. מחול החלטה במהלך הדיון בבקשת ההצטרפות שהגישו המבקשים הסתמנה אפשרות של סיום הסכסוך בין כל הצדדים בדרך של פישור לפי סעיף 79 ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-. נמסר לבעלי הדין, כי מוצעת להם אפשרות להשתתף בניסוי שנערך בימים אלה בבית המשפט העליון, במסגרתו נאות כב' השופט (בדימ') שלגי, אשר פרש מכהונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשמש כמפשר. עו"ד שלו, בא-כח המבקשים, ועו"ד א. מחול, בא-כח המשיבים 36-2, הסכימו להצעה, ובית המשפט מזמין את המשיבה הראשונה, המערערת בע"א 8658/96 להצטרף גם היא להליך הפשרה. תגובת באת-כח המשיבה הראשונה, עו"ד מיכל פריימן, תוגש לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. במיקרה של הסכמה כאמור, תתקיים ישיבת הפישור הראשונה בפני כב' השופט (בדימ') שלגי בבית המשפט העליון בתאריך 16.4.97, בשעה 11:00. היה והליך הפישור לא יעלה יפה, יוחזר אלי התיק לשם קביעת סדר הטיעונים בכתב בבקשה להצטרף כמשיבים, שהגישו המבקשים. החלטה זו תועבר בפקס לעו"ד פריימן ובדרך הרגילה לשאר בעלי הדין. ניתנה היום, י' באדר ב' תשנ"ז (19.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. Q02

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.Q02

אזרחי

1997-03-19

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\M11\96086580_M11.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\M11

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_M11.txt

96086580.M11.doc

פסק-דין

25e41d0b436ee287a7c5d9378f53ffffc64ef519e6e74db08037e54b5bd176d7

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8658/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערערת: נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי - אמסלם נ ג ד המשיבים: 1. יצחק יריב קריגר ו37- אח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגילה 5. משה עמאר 6. גבריאל קדוש 7. סבן יונתן 8. סבן שושנה 9. בן הרוש שרל 10. בן הרוש ז'קלין 11. מרציאנו ציון 12. מרציאנו רותי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 248/95 מיום 20.10.96, על החלטה בה"מ 33054/96 מיום 6.11.96, ועל החלטה בהמ' 33605/96 מיום 26.11.96 שניתנו על ידי כבוד הנשיא מ' סלוצקי תאריך הישיבה: א' בסיון תשנ"ח (26.5.98) בשם המערערת: עו"ד מיכל פריימן משיב מס' 1: בעצמו בשם 37 המשיבים האחרים: עו"ד א' מחול בשם משיבים מס' 2 - 4: עו"ד י' גזיאל בשם משיבים מס' 5, 6: עו"ד י' קדוש בשם משיבים מס' 7 - 12: עו"ד א' קליין פסק-דין השופט י' טירקל: הרקע 1. המערערת היתה הבעלים של מקרקעין לא מוסדרים בשטח של 85 דונם במתחם עין שרה שמדרום לנהריה. המערערת מכרה לרוכשים שונים (להלן - "הרוכשים הראשונים") מקרקעין בשטח של כ35- דונם, שנרשמו על שמותיהם בבעלות משותפת. מתוך השטח שנותר בידיה - כ50- דונם בחלקות 9, 16 ו22- בגוש 18134 - מכרה כמחצית לרוכשים אחרים (להלן - "הרוכשים"), שחלק מהם הם המשיבים בערעור שלפנינו. רוב המכירות היו בתקופה שבין 9.5.89 לבין 16.10.92. אין חולק כי המשיבים מלאו את חובותיהם לפי חוזי המכר וכי כל אחד מהם זכאי לרשום את חלקו על שמו בפנקס המקרקעין. המערערת לא שלמה את מס השבח ומס הרכוש בגין המקרקעין שנמכרו ולפיכך לא נרשמו המקרקעין על שמותיהם של המשיבים - למעט המשיבים מס' 5 ו6- שחלקיהם נרשמו על שמותיהם - ולזכותם של המשיבים האחרים נרשמו הערות אזהרה בלבד. בחדש מרץ 1988 פורסמה תכנית מתאר מקומית "ג/ 4427 - עין שרה" (להלן - "תכנית המתאר הראשונה"), שמטרותיה הוגדרו בתקנונה כתכנון מחדש של האזור כשכונת מגורים בעלת צפיפות בניה נמוכה ואיכות חיים טובה, התווית דרכים חדשות, הקמת אזור קייט ומלונאות, והתווית עתודות קרקע מספיקות למוסדות ציבור, חינוך ונופש. נקבע בתכנית כי הועדה האזורית לתכנון ולבניה נהריה תכין תכניות בדבר איחוד החלקות וחלוקתן מחדש, בין בהסכמת הבעלים, ובין שלא בהסכמתם. עקב קשיים בביצועה של תכנית המתאר הראשונה, הופקדה תכנית מתאר נוספת, "ג/ 6355 - עין שרה", שאושרה סופית בחדש יולי 1990, וכללה הוראות שתיקנו את תכנית המתאר הראשונה. בחדש נובמבר 1990 הופקדו התכניות המפורטות ג/במ13/, ג/במ14/ ו- ג/במ21/, שיישמו את הוראות תכנית המתאר הראשונה ותכנית המתאר השניה. לשלש התכניות המפורטות צורף לוח הקצאות לפיו חולק מחדש השטח הכולל של החלקות הנזכרות למגרשים שיוקצו תמורת החלקים הקודמים של החלקות (להלן - "מגרשי התמורה"). יצוין כי פרשת האיחוד והחלוקה מחדש של החלקות נדונה בעבר בבג"צ 4919/91 קאסם מנשאדי איראני ואח' נ' שר הפנים ואח' , פ"ד מו(4)749, אולם ההכרעות העקרוניות שהיו באותם דיונים אינן צריכות לעניננו. שטחיהם של מגרשי התמורה נקבעו בעקבות השינוי בייעודי המקרקעין על פי השוואת שווין של החלקות כפי שהיו לשווים של מגרשי התמורה. שטחי מגרשי התמורה לא היו זהים, אפוא, לאלה של החלקות הנזכרות. כך הוקצה למערערת שטח של 16,591 מ"ר במקום שטח של 50,518 מ"ר שהיה בבעלותה לפני החלוקה מחדש. הדיון בבית המשפט המחוזי 2. יחידי המשיבים מס' 1, וכן המשיבים מס' 4-2, הגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעות להצהיר שהם זכאים לאכוף את חוזי המכר וכן זכאים ל"רישום החלקים שנרכשו בחלקות המקוריות על שמם של התובעים וגם רישומם במגרשי התמורה הנ"ל בעקבות כך, עפ"י החלקים היחסיים שלהם בעת רישומה בטאבו של תוכנית הרפרצלציה". עוד עתרו ל"פירוק השיתוף במקרקעין בעקבות אכיפת חוזי הרכישה כאמור, וזאת ע"י מינוי בא כוחם ככונס נכסים על מגרשי התמורה שיפעל לביצוע הפירוק המבוקש" (מתוך כתב התביעה של המשיב מס' 1. בכתבי התביעה של המשיבים מס' 4-2 בטוי לעתירות דומות). הואיל ועל שמותיהם של המשיבים מס' 5 ו6- לא נרשמו מגרשי תמורה בלוח ההקצאות, למרות שחלקותיהם - לפי החלוקה הקודמת - נרשמו על שמותיהם, הגישו תביעה להצהיר שהם זכאים למגרש תמורה מסוים, כפי שפרטו בתביעתם. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא מ' סלוצקי), בפסק דינו מיום 20.10.96 ובהחלטתו המתקנת מיום 7.11.96, קבע כי התחייבויותיה של המערערת לפני חלוקתם החדשה של המקרקעין חלות על מגרשי התמורה שהוקצו לה. לפיכך הצהיר שכל אחד מן המשיבים מס' 6-1 זכאי לאכיפה. כן הורה כי מימדיהם של שטחי המקרקעין שיירשמו על שם המשיבים מס' 4-1 יחושבו לפי היחס בין מימדי השטחים שנרשמו של שמותיהם של הרוכשים הראשונים, לפני החלוקה מחדש, לבין מימדי מגרשי התמורה שהוקצו להם לפי לוח ההקצאות. לגבי המשיבים מס' 5 ו6- הורה כי כל אחד מהם זכאי "להרשם בפנקס המקרקעין כבעלים של 625/1920 (לפי האמור בהנמקתו של פסק הדין צריך להיות 625/19200 - י'ט') חלקים במגרש 211 בהתאם ללוח ההקצאה" (לענינם של משיבים אלה נחזור בהמשך הדברים). אשר לחלוקתם של המגרשים בין יחידי המשיבים מס' 4-1, בינם לבין עצמם, הורה בית המשפט כי תהיה בעין, אחרי רישום הבעלות, ובדרך של הגרלה, כפי שהסכימו אלה מראש. לצורך ביצוע פעולות הרישום והחלוקה מינה כונסי נכסים. כן אישר עיקולים זמניים שהוטלו במטרה למנוע מהמערערת למכור את מגרשי התמורה. תובענות נוספות 3. לפני הדיון בערעורה של המערערת על פסק הדין - שעליו נעמוד להלן - ביקשו רוכשים נוספים להצטרף כמשיבים בערעור. רשמת בית משפט זה (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי), בהחלטתה מיום 19.10.97, נעתרה לבקשתם והם צורפו כמשיבים מס' 12-7. גם משיבים אלה הגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לאכוף את חוזי המכר שבינם לבין המערערת לגבי מגרשי התמורה. תביעה זאת טרם התבררה. עוד עתרו, בתובענה נפרדת שהגישו, לבטל את חלקו של פסק הדין נשוא הערעור, לפיו הוקצו למשיבים האחרים חלקים מסוימים במקרקעין, וכן להצהיר שהם בעלי זכויות שוות דרגה, לפחות, למשיבים האחרים. במסגרת התובענה האחרונה ניתן צו מניעה, שמכוחו הפסיק כונס הנכסים את הליכי הרישום. בכך לא תמה פרשת התובענות. לדברי המשיבים מס' 12-7 תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה נוספת שהגישו חמישה רוכשים נוספים. כן ידוע להם, לדבריהם, על רוכש נוסף שלא הגיש תביעה. הערעור 4. טענתה העיקרית של המערערת בערעורה היא כי לפי הנוסחה שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוקצו למשיבים מס' 6-1 מקרקעין גדולים מאלה שהם זכאים להם. המשיבים מס' 6-1 טוענים להיפוכו של דבר. המשיבים מס' 12-7, מצדם, טוענים כי החלוקה לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא הביאה בחשבון את זכויותיהם כפי שהיו לפני חלוקתן מחדש של החלקות וכי לאחר ביצוע פסק הדין והקצאת המגרשים למשיבים מס' 6-1 יוותרו לחלוקה רק שטחים מזעריים במגרשים המיועדים לבניה למגורים (לגבי המגרשים המיועדים למלונאות קיימת בעלות משותפת). יצוין כי בדיון בבקשתם להצטרף כמשיבים בערעור לא חלק בא-כוח המשיבים מס' 1, 5 ו6- על טענה זאת וסבר אף הוא כי המשיבים מס' 12-7 לא יוכלו לזכות באכיפת חוזי המכר שלהם וכי תרופתם היחידה תהיה סעד כספי. 5. בענינם של המשיבים מס' 5 ו6- מתעוררות שאלות שונות מאלה שהוזכרו לעיל. משיבים אלה רכשו מהמערערת בשנת 1987 זכויות בחלקה שהיא נפרדת מן החלקות שבהן רכשו המשיבים האחרים את חלקיהם (חלקה 9 בגוש 18134), ולפני שרכשו האחרונים את המקרקעין שלהם. זכויות המשיבים מס' 5 ו6- נרשמו על שמותיהם בפנקס רישום המקרקעין ביום 16.9.91, אולם בלוח ההקצאות נרשם שמה של המערערת ולא נרשמו שמותיהם. לפיכך טענו כי יש להפריד את הדיון בענינם מהדיון בענינם של המשיבים האחרים. עוד טענו כי מגרש התמורה 211, לפי החלוקה החדשה, חלופי לחלקה 9, שלפי החלוקה הישנה, כפי שניתן ללמוד מלוח ההקצאות; מכאן שצדק בית המשפט המחוזי, שהקצה לכל אחד מהם 625/19200 חלקים במגרש התמורה 211, המשקפים את חלקיהם היחסיים בחלקה 9, ואין להתערב בפסק דינו. הדיון 6. מן האמור לעיל עולה כי בשלב זה תלויות ועומדות בבית המשפט המחוזי בחיפה שלש תובענות שענינן המקרקעין הנדונים, מלבד הערעור שלפנינו. במצב דברים זה עלולה כל הכרעה באחת מן התובענות להיטיב עם חלק מן הרוכשים ולהרע לרוכשים אחרים. השטח הכולל של החלקות קבוע וכך הופך להיות יתרונו של רוכש אחד, חסרונו של האחר. לא למותר להדגיש, לענין זה, כי דינה של המערערת כדין הרוכשים, בהיותה זכאית לכ25- דונם מהחלקות הישנות שנותרו לאחר המכירה לרוכשים. אשר למשיבים מס' 5 ו6-, הרי אפילו צודקים הם בטענותיהם - ואיננו מחווים דעה בענינים אלה - אין בכך כדי ללמד על מימדי מגרש התמורה שהם זכאים לו. כפי שעולה מעדותו של המהנדס שמואל פן, "לוח ההקצאות בנוי מקשה אחת. כלומר, עבור כל החלקות או חלקי חלקות שהיו ויתכן שעד היום בבעלות גברת אמסלם, ניתנו כתמורה כמקשה אחת המגרשים או חלק ממגרש נוסף בתוקף התכנית החדשה" (פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, בעמ' 24). מדבריו אלה ניתן ללמוד - שלא כסברתו של בית המשפט המחוזי - שמגרש התמורה 211 אינו בהכרח חליפה הישיר של חלקה 9 הישנה, אלא הוא חלק ממכלול של מגרשי תמורה וחלקי מגרשי תמורה, שהם חליפיהן של חלקות וחלקי-חלקות לפי החלוקה הישנה, שהיו בבעלות המערערת. כמו כן שאלה היא אם שוויו של מגרש 211 ביחס לשווים של כל מגרשי התמורה הרשומים על שם המערערת, הוא כיחס שהיה בין שוויה של חלקה 9 לבין שווין של כלל החלקות. ולענין זה יצוין כי, כאמור לעיל, נקבע השווי לא רק לפי מימדי החלקות אלא גם לפי ייעודן. לפיכך לא ניתן ללמוד מן המימדים כשלעצמם של השטח שהיה בבעלות המשיבים מס' 5 ו6- בחלקה 9 על מימדי השטח שהם זכאים לו במגרש 211. כל השאלות הנדונות בערעור ובתובענות השונות כרוכות, אפוא, אלה באלה לבלי הפרד ויש להכריע בהן בצוותא חדא, אחרי בירור משותף של כולן, ותוך בדיקת השלכותיה של כל הכרעה על כל אחת מן המחלוקות. 7. לפיכך, אנו מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ככל שענינו מימדי החלקות שהמשיבים זכאים להן. ההצהרה בדבר זכותם של יחידי המשיבים מס' 6-1 לאכיפת חוזי המכר תשאר בעינה. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי שידון בתובענה שנדונה בערעור שלפנינו יחד עם הדיון בשלש התובענות הנזכרות (בת"א 531/96, ת"א 10656/96 וה"פ 30268/97), ויכריע בזכויותיהם של כל הרוכשים שלפניו. בבואו להכריע יפעל בית המשפט כך שבעקבות החלוקה מחדש זכויותיהם של הרוכשים שלזכותם נרשמו הערות אזהרה, של הרוכשים שהמקרקעין נרשמו על שמותיהם ושל המערערת, יהיו שוות. אכיפתם של חוזי המכר לטובת המשיבים מס' 6-1 וכן לטובת הרוכשים שבית המשפט ימצא לנכון להצהיר על זכותם לאכיפה - שהיא, מטבע הדברים, "אכיפה בקירוב" - לא תיעשה בדרך של השוואת החלקות שרכשו הרוכשים הראשונים לחלקות שקבלו בהקצאה החדשה, כפי שעשה בית המשפט המחוזי בפסק דינו, אלא כך שכל רוכש יהיה זכאי לחלק ששוויו ביחס לשווי כלל השטח הרשום על שם המערערת לפי לוח ההקצאות (16,591 מ"ר) יהיה זהה לשווי החלק שהרוכש היה זכאי לו לפני החלוקה מחדש, ביחס לכלל השטח שהיה רשום על שמה של המערערת לפני החלוקה מחדש (50,518 מ"ר). כן יפעל בית המשפט בדרך שתיראה לו כדי להביא לידיעתם של הרוכשים שאינם בעלי דין את דבר ההליכים על מנת שנוכחותם בבית המשפט תאפשר לו לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענות. בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל. ניתן היום, כה באלול תשנ"ח (16.9.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. M11 - /מפ

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.M11

אזרחי

1998-09-16

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\M12\96086580_M12.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\M12

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_M12.txt

96086580.M12.doc

החלטה

ce0c81803967990eca316daf1d5b8ad13d21a166748277b608df2e351800a079

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8658/96 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשת (המערער ת) : נג'אר מוסא מ וחמד עלי בהאי - אמסלם נגד המשיבים : 1. יצחק יריב קריגר ו- 37 אח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגילה 5. משה עמר 6. גבריאל קדוש 7. סבן יונתן 8. סבן שושנה 9. בן הרוש שרל 10. בן הרוש ז'קלין 11. מרציאנו ציון 12. מרציאנו רותי בקשה להבהרת פסק דין בשם המבקשת (המערערת): עו"ד יוסף ברינט החלטה 1. סבורני כי ענין ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי ראוי לו שיסתיים בהסכמה, ללא צורך בהחלטה נוספת של בית משפט זה. לפיכך יבואו באי כוח בעלי הדין בדברים ויודיעו לבית המשפט תוך 10 ימים אם הגיעו להסכם המייתר את הדיון בבקשת המבקשת להבהיר את פסק דיננו מיום 16.9.98. 2. אם לא יגיעו להסכם ישיבו המשיבים על הבקשה להבהיר את פסק הדין תוך הזמן הנזכר. ניתנה היום, י"ב בטבת תשנ"ט (31.12.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.M12

אזרחי

1998-12-31

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\J10\96086580_J10.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\J10

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_J10.txt

96086580.J10.doc

החלטה

111afab49bf0cbbac1b42faa1fc39f9723294c0e02a2d45c51ad42dac9f3942e

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8658/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערער: נג'אר מוסא מוחמד עלי באהאי אמסלם נגד המשיבים: 1. יצחק יריב קריגר ו37- אח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגלילי ו6- אח' תאריך הישיבה: א' בסיון תשנ"ח (26.5.98) בשם המערער: עו"ד מיכל פריימן בשם המשיב מס' 1: בעצמו בשם 37 המשיבים האחרים: עו"ד מחול בשם המשיבים 4-2: ד יהודה גזיאל בשם המשיבים 6-5: עו"ד יואב קדו/ש בשם המשיבים 12-7: עו"ד קליין החלטה נדחתה לעיון. ניתנה היום, א' בסיון תשנ"ח (26.5.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. J10

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.J10

אזרחי

1998-05-26

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\P09\96086580_P09.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\P09

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_P09.txt

96086580.P09.doc

החלטה

99067cf8efe1a80bba0cebee2ed70806268ca84690e9342abb390a9c8156feb8

ב בית המשפט העליון ע"א 8658/96 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם נגד המשיבים : 1. יצחק יריב קריגר ואח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגילה 5. משה עמר 6. גבריאל קדוש 7. סבן יונתן 8. סבן שושנה 9. בן הרוש שרל 10. בן הרוש ז'קלין 11. מרציאנו ציון 12. מרציאנו רותי סיכומים בכתב החלטה בתיק זה ניתן צו בדבר סיכומים בכתב בתאריך 27.11.97. בתיק בית המשפט נמצא אישור מסירת הצו לידי המשיבים 2-4 (מתאריך 10.12.97). ביום 1.1.98 הוגשו סיכומי המערער. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיבים 2-4, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להגשתם. אני מאפשרת למשיבים ליתן טעם תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, כ"ה באדר תשנ"ח (23.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. P09

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.P09

אזרחי

1998-03-24

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\580\086\M13\96086580_M13.txt

בש"א 8658/96

HebrewVerdicts\96\580\086\M13

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580_M13.txt

96086580.M13.doc

החלטה

87429f1eeb50fed1fa7945ef8d09761db4d1aaa0bbb903bbc887e633558575a7

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8658/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המבקשת (המערערת): נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי - אמסלם נ ג ד המשיבים: 1. יצחק יריב קריגר ו37- אח' 2. כהן אברהם 3. מחלב אוה 4. לוי יצחק וגילה 5. משה עמאר 6. גבריאל קדוש 7. סבן יונתן 8. סבן שושנה 9. בן הרוש שרל 10. בן הרוש ז'קלין 11. מרציאנו ציון 12. מרציאנו רותי בקשה להבהרת פסק דין בשם המבקשת (המערערת): עו"ד יוסף ברינט בשם המשיבים מס' 12-7: עו"ד א' קליין החלטה 1. בעקבות פסק דיננו מיום 16.9.98 ביקש בא כוח המבקשת-המערערת להבהיר את פסק הדין "בכל הנוגע לחיוב הצדדים בהוצאות שנפסקו בבית משפט קמא, באופן שיורה למשיבים להשיב למבקשת ההוצאות ששילמה להם". המשיבים מס' 12-7 השיבו שלא היו צד להליך בבית המשפט המחוזי, המבקשת לא שילמה להם הוצאות "וממילא אין עליהם להשיב לה דבר". המשיבים מס' 6-1 לא השיבו על הבקשה. בהודעה נוספת של המבקשת הודיעה כי שילמה הוצאות רק למשיבים מס' 1 ולא למשיבים האחרים. 2. אפילו לא נתייחס לשאלה אם יש בסיס דיוני לבקשה, סבורים אנו שפסק דיננו אינו צריך הבהרה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ג בשבט תשנ"ט (9.2.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086580. M13

נג'אר אמסלם נ. יצחק יריב קריגר ואח'

96086580.M13

אזרחי

1999-02-09

1996-12-04

false

ע"א 8658/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\080\029\O01\97029080_O01.txt

בש"א 2908/97

HebrewVerdicts\97\080\029\O01

עוזיאל דני נ. סמואל שמואל

97029080_O01.txt

97029080.O01.doc

החלטה

bf81276eebb074e2910f218f73da1ee8c63b1e0460e08750de3831c8e39d6b39

ב בית המשפט העליון ע"א 2908/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : עוזיאל דני נגד המשיבים : 1. בת שבע פרנקל 2. עזבון המנוח עו"ד סמואל יעקב ז"ל 3. סמואל שמואל-עו"ד 4. חתמי לוידס לונדון 5. כלל חברה לביטוח בע"מ 6. רנון חיה-עו"ד 7. שיף אבי בקשה למתן תוקף של פסק דין בשם המערער: עו"ד י. עוזיאל בשם המשיבה מס' 1: עו"ד מ. ויתקון החלטה המערער והמשיבה הראשונה מתבקשים להביא את עמדת המשיבים האחרים להסדר שביניהם. לאחר מכן תידון הבקשה. ניתנה היום, כ"ח בתשרי תשנ"ח (29.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029080. O01

עוזיאל דני נ. סמואל שמואל

97029080.O01

אזרחי

1997-10-29

1997-05-13

false

ע"א 2908/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\680\024\J04\97024680_J04.txt

בש"א 2468/97

HebrewVerdicts\97\680\024\J04

סורוז'ון משה נ. סורזון שושנה

97024680_J04.txt

97024680.J04.doc

פסק-דין

39e476978e0e51693a0e424b0d5e8c9ec1e6f093123e899c3d3228e52e2167c2

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 2468 בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד השופט א. מצא כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן המערער: משה סורז'ון נ ג ד המשיבים: 1. שושנה סורוז'ין 2. עמית סורוז'ין 3. עופר סורוז'ין ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.2.97 בתיק 2713/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת מ. רובינשטיין תאריך הישיבה: ז' בסיוון תשנ"ז (12.6.97) בשם המערער: עו"ד ז. ולנר וא. קומר בשם המשיבים: עו"ד אמיר פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. המערער חויב על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ. רובינשטיין) לשלם לאשתו ולבנו המשיב 3 (יליד 79) הסובל משיתוק מוחין, (להלן החסוי) מזונות בסכום חודשי של 5,500 ש"ח ממועד מתן פסק הדין (27.2.97). עוד נקבע, כי עד למועד פסק הדין תעמוד בתוקפה ההחלטה בדבר מזונות זמניים שנפסקו. על כך הערעור. 2. המערער טוען שהסכום שנפסק אינו עומד בשום יחס ליכולתו, באשר הוא משתכר סכום של 3,500 ש"ח בלבד ומקבל 2,800 ש"ח לחודש כקצבת נכות. לטענתו המשיבה 1 היא בעלת עסק (בוטיק) שרווחים נאים בצידו והיא לא שותפה בנטל אחזקת החסוי שהוא כיום בגיר. עיקר טענתו מתמקד בכך שאין לחייבו במזונות החסוי כלל, משום שמשאביו הכספיים של החסוי מספיקים כדי מלוא צרכיו למשך כל ימי חייו. מקורם של משאבים אלה הוא בפיצויים בסכום של 750,000 ש"ח + 75,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, נכון ל5.9.88- שקיבל החסוי בתביעה שהגיש בעילת רשלנות רפואית שגרמה לשיתוק המוחין ממנו הוא סובל. פיצויים אלה מיועדים - לדעת המערער - לשמש למילוי כל צרכיו של החסוי בלי שיזדקק למזונות מאביו. פסק הדין ניתן לאחר התדיינות ממושכת שכללה בדיקה וחקירה בדבר צרכי החסוי משאביו והכנסות ההורים. בדיקה זו נעשתה על ידי השופטת קמא בצורה מקפת ויסודית, בין השאר על ידי מינוי אפוטרופוס לעניני רכוש על החסוי, שמונה בהסכמת ההורים ונציגת היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט הורה לאפוטרופוס לדאוג לצרכיו המיוחדים והדחופים של החסוי, לשמור על נכסיו וכספיו, לבדוק את חשבונותיו ואת אפשרויות השקעת כספי הפיצויים ולהכין דו"ח - ואכן הוגש לבית המשפט דו"ח של האפוטרופוס (פברואר 96) ושנה לאחר מכן הוגשו גם דו"חות של רואה חשבון על מצב החשבונות של החסוי ועל אפשרויות השקעת כספיו. מסתבר, שבמהלך השנים הוצאו על ידי ההורים כספים מחשבונות החסוי לצרכים שונים, בין השאר, ככל הנראה, לרכישת מקרקעין ולהרחבת מגורי המשיבים שהמערער אינו ממשיך להתגורר בהם. בית המשפט קבע כי לרשות החסוי עומד סכום חודשי של 3,200 ש"ח לחודש. סכום זה נובע מגמלאות המוסד לביטוח לאומי ומפירות קרן הפיצויים המושקעת. בהתחשב בסכום זה ובצרכיו של הקטין, חייב בית המשפט את המערער בסכום חודשי של 5,500 ש"ח. 3. בעוד אשר פסק הדין ניתן בפברואר 97, קבע בית המשפט את הסכומים העומדים לרשות החסוי נכון לפברואר 96. זאת ועוד, בהסתמך על דו"ח האפוטרופוס מחודש פברואר 96 (ע' 5), קבע בית המשפט כי אם יוותר החסוי על קצבת ניידות בסך 720 ש"ח, יוכל הוא לקבל קצבת שירותים עד לגובה של 150% מקצבת הנכות שעמדה בפברואר 96 על סך 1,110 ש"ח לחודש. לא ברור אם הדבר ניתן למימוש ואם מומש בפועל. אם אכן כך הוא, הרי ההפרשים בין הסכום שנקבע כעומד לזכות החסוי ובין הסכום העומד או יכול לעמוד לזכותו הם משמעותיים. אין אפשרות לערוך חישוב ללא בירור עובדתי נוסף של הנושא. שאלה אחרת שלא קיבלה תשובה היא האם ניתן להעניק זכויות לחסוי במקרקעין - המגרש או הדירה - שנקנו או שופצו מכספיו של החסוי, ואם אכן כך הוא, האם ניתן לשחרר חלק מהקרן המושקעת על מנת להגדיל את הכנסותיו החודשיות של החסוי מכספי הפיצויים, או האם ניתן לממש את המקרקעין שנרכשו, ולהשתמש בכספים או חלק מהם לצורכי החסוי. אומר על כך האפוטרופוס: "... לאור כל שפורט עד כה, לא ברור מה יהיה היקף רכושו של הקטין בעתיד, מעבר לכספים הקיימים כיום והאם יקבע בית המשפט כי על ההורים, או מי מהם, להשיב כספים לקטין ומה יהא היקף ההשבה. כאמור, ברור כי חלק מכספי הקטין הושקעו בבניית הבית בו מתגורר היום הקטין, עובדה בעיתית בפני עצמה, וחלקם ברכישת המגרש..." (עמ' 5 לדו"ח האפוטרופוס 2/96). 4. במצב הדברים כיום, יש להחזיר את התיק לערכאה ראשונה בבית משפט לענייני משפחה, על מנת ללבן - בעזרת דו"ח מעודכן של האפוטרופוס ושל רואה החשבון, אם יש צורך בכך - את האפשרויות העומדות לחסוי להגדיל את הכנסתו השוטפת מן הפיצויים ולהקטין את חלקו של האב במזונותיו, ואת יתר השאלות המתבקשות מהאמור לעיל. עד למתן הכרעה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ימשיך המערער לשלם לחסוי רק את הסכום החודשי השוטף שנקבע בפסק הדין. החל מיום פסק הדין של בית משפט קמא, מבלי לפגוע בחובות העבר שישתלמו לפי תוצאת הדיון בבית המשפט לענייני משפחה. ההוצאות תהינה חלק מהוצאות ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה ותקבענה שם. 5. לאחר כתיבת פסק-דין זה ובטרם נחתם ושומע, הגיעה הודעה על בקשה בדרך המרצה מצד המבקש בה מבקש הוא להרשות הגשת חומר נוסף לבית המשפט, בקשר למקרקעין ולתשואה מהכספים המושקעים או לבקש מהאפוטרופוס להסביר לבית המשפט את פרטי הרכוש. מאחר שפסק-הדין מתייחס לכל אלה והוא מעביר את העניין לבית המשפט לענייני משפחה ללבון כל הנושאים הנ"ל, לא מצאתי לבקש תגובה לבקשה או לשנות את פסק-הדין, פרט לכך שמוצאת אני להוסיף כי אם יתברר שהמערער שילם יותר ממה שראוי היה לחייבו בו, ייזקף הדבר לזכותו בתשלומים העתידיים. ניתנה היום, כ"ז בסיוון תשנ"ז (2.7.97). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי 97024680. J04

סורוז'ון משה נ. סורזון שושנה

97024680.J04

אזרחי

1997-07-02

1997-04-17

false

ע"א 2468/97

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\680\024\G01\97024680_G01.txt

בש"א 2468/97

HebrewVerdicts\97\680\024\G01

סורוז'ון משה נ. סורזון שושנה

97024680_G01.txt

97024680.G01.doc

החלטה

3107f0f8ef18e8b645d178a0bd1b90ec42f790137e2c7665a5c525922b2eb339

בית המשפט העליון ע"א 97 / 2468 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : סורוז'ון משה נגד המשיבים : 1. סורזון שושנה 2. סורוזון עמית 3. סורוזון עופר בקשה לעיכוב ביצוע תאריך הישיבה: ד' באייר תשנ"ז (11.5.97) בשם המבקש: עו"ד זאב ולנר בשם המשיבים: עו"ד אביבה עמיר החלטה בהמלצת בית-המשפט הסכימו באי-כוח הצדדים להסדר כלהלן: 1. חוב העבר יוקפא לעת הזו, והמשיבה לא תעשה לגבייתו עד להכרעת בית-המשפט בערעור. 2. המבקש ישלם לעותרת במזומן או בשווה מזומן סך של 4,000.- ש"ח עד ליום 15 במאי 1997, וכך עד ליום ה15- בכל חודש שיעקוב אותו. אי-תשלום של שיעור אחד יביא מאליו לביטול ההסדר וישחרר את המשיבה לנקוט בכל ההליכים כפי שייראה לה. 3. בית-המשפט יעשה כמיטבו כדי לקבוע את שמיעת הערעור לגופו במהלך חודש מאי או חודש יוני, ולכל המאוחר בחודש יולי השנה. היום, ד' באייר תשנ"ז (11.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 01 G .97024680

סורוז'ון משה נ. סורזון שושנה

97024680.G01

אזרחי

1997-05-11

1997-04-17

false

ע"א 2468/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\610\074\A02\96074610_A02.txt

בש"א 7461/96

HebrewVerdicts\96\610\074\A02

כהן שחף נ. מדינת ישראל

96074610_A02.txt

96074610.A02.doc

החלטה

15aa47cd421bc8bbf40bcba084309dc450af1145926d388542e3abcca06c38b9

ב בית המשפט העליון בש"פ 7461/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: כהן שחף נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להעברת מק ום הדיון - הודעה על סיום ההליך נשוא הבקשה בשם המבקש: בעצמו החלטה ממכתבו של המבקש למזכירות בית המשפט עולה, כי מאז פנה בבקשה להעברת מקום דיון הסתיים ההליך נשוא בקשתו. לפיכך מתייתר, כמובן, הצורך בטיפול נוסף בבקשתו. המזכירות תגנוז תיק זה. ניתנה היום, ב' באלול התשנ"ז (4.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074610. A02 /דז/

כהן שחף נ. מדינת ישראל

96074610.A02

פלילי

1997-09-04

1996-10-15

false

בש"פ 7461/96

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\500\004\G05\97004500_G05.txt

בש"א 450/97

HebrewVerdicts\97\500\004\G05

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500_G05.txt

97004500.G05.doc

החלטה

7dd8e39c976b3b04713e11cb1cccd3f2154b84d0e1f3b1dd3b0626eb80027ab7

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 450 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשות: 1. תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ 2. אביגל שרותי כוח אדם ועבודה בע"מ נגד המשיב : מר אלי ישי, שר העבודה והרווחה צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב והמורה לו, כדלקמן: 1. להשאיר בתוקף את הסדר הביניים אליו הגיעו המבקשות עם המשיב ואשר נמצא בתוקף מאז חודש מרץ השנה, ולהימנע מביטול הרשיון שניתן להן. 2. להימנע מכל פעולה, לרבות פעולה משפטית, שיש בה כדי לפגוע בזכותן ו/או ביכולתן של העותרות להמשיך בפעילותן העסקית כקבלני כוח-אדם ו/או כלשכת תעסוקה פרטית. 3. להימנע מלפרסם הודעה בכלי התקשורת, או בכל דרך אחרת, המכריזה על ביטול הרשיון שניתן למבקשות. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה או עד למתן החלטה בעתירה לצו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום כ"ג באייר תשנ"ז (30.5.97) תיאודור אור, ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 05. G 97004500

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500.G05

בג"ץ

1997-05-30

1997-01-21

false

בג"ץ 450/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\500\004\G02\97004500_G02.txt

בש"א 450/97

HebrewVerdicts\97\500\004\G02

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500_G02.txt

97004500.G02.doc

החלטה

ca75140fbaaddd3148cf60caa9c9832001a014d47180bacb871a86f22aa6bde7

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 450 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ 2. אביגל שרותי כוח אדם ועבודה בע"מ 3. חלופה בע"מ נגד המשיב : מר אלי ישי, שר העבודה והרווחה משיבה פורמלית: חלופה בע"מ עתירה למתן צו ביניים החלטה לתגובת המשיב מס' 1 תוך 5 ימים. היום, ח' באייר תשנ"ז (15.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500.G02

בג"ץ

1997-05-15

1997-01-21

false

בג"ץ 450/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\500\004\G03\97004500_G03.txt

בש"א 450/97

HebrewVerdicts\97\500\004\G03

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500_G03.txt

97004500.G03.doc

החלטה

452a8f1055e19b978b539f47594f4a5600da8037ecc46933156353e7d75e270b

בית המשפט העליון בג"צ 97 / 450 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשות : 1. תנופה שירותי כוח אדם ואחזקות בע"מ 2. אביגל שירותי כוח אדם ועבודה בע"מ 3. חלופה בע"מ נגד המשיב : מר אלי ישי, שר העבודה והרווחה הודעה מטעם המשיב החלטה קראתי את ה"הודעה מטעם המשיב" שהוגשה לבית-המשפט ביום 21.5.97. לאחר קבלת תגובתה של המדינה יובא הנושא להכרעתו של השופט התורן. כבוד הרשמת מתבקשת לבדוק מדוע זה שהחלטתי מיום 15.5.97 הובאה לידיעת המשיב רק ביום 19.5.97. בייחוד כך, שקצבתי 5 ימים לתשובה: קציבת מועד כה קצר מלמדת מעצמה על הצורך לטפל בנושא בדחיפות. היום, ט"ו באייר תשנ"ז (22.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 03 G .97004500

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500.G03

בג"ץ

1997-05-22

1997-01-21

false

בג"ץ 450/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\500\004\G06\97004500_G06.txt

בש"א 450/97

HebrewVerdicts\97\500\004\G06

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500_G06.txt

97004500.G06.doc

החלטה

99eda30b224535db9d08bc4af2a2010ece6bfc12fbb627e2c339f9e704a155a0

בית המשפט העליון בג"צ 97 / 450 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשות : 1. תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ 2. אביגל שרותי כוח אדם ועבודה בע"מ נגד המשיב : מר אלי ישי, שר העבודה והרווחה התנגדות למתן צו ביניים תאריך הישיבה: כ"ט באייר תשנ"ז (5.6.97) בשם המבקשות: עו"ד אמיר פישביין בשם המשיב: עו"ד נורית אלשטיין החלטה קראתי דברים שהעלו באי-כוח בעלי-הדין על הכתב לעניין בקשתן של העותרות מיום 15.5.97 למתן צו ביניים. הוספתי ושמעתי טיעונים על-פה. לסופו של עיון זו היא החלטתי. לנוכח הזמן הממושך שעבר מאז תחילתו של "הסדר הביניים", ולאחריו, סברתי בתחילה כי לא יהא זה ראוי להיעתר לבקשת העותרות. אם כך ככלל, לא-כל-שכן בשים-לב להוראות סעיף 7 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו1996-, ולפיהן גם אם לא יחודש רשיונן של העותרות רשאיות הן להמשיך ולהעסיק את עובדיהן "למשך תקופה שהורה השר". וגב' אלשטיין הודיעתני כי השר קצב לעותרות שלושה חודשים. ואולם לאחר הרהור נוסף שיניתי מדעתי. אין ספק כי אם לא יחודש רשיונן של העותרות ויתחיל לחול לגביהן ההסדר המיוחד האמור בסעיף 7 לחוק, יצא לדבר קול בשוק העבודה, ואותו קול יכול שיגרום לעותרות נזק כבד, אפשר אף נזק שאינו ניתן לתיקון. העותרות ראויות, איפוא - לכאורה - למתן צו ביניים. בה-בעת, לא נוכל להתעלם מכך שפטור כי יינתן לעותרות מהחובה להמציא ערבות בנקאית (או ערובה מתאימה אחרת) למילוי חובותיהן כלפי עובדיהן - ולו פטור זמני הוא - יהיה בו באותו פטור כדי ליצור מבוכה בשוק מספקי העבודה. יש צורך, אם-כן, בזירוז ההליכים עד לגמירה. מכל טעמים אלה אני מורה כלהלן: 1. המדינה תגיש תצהיר תשובה לבית-המשפט עד ליום 30.6.97; 2. מזכירות בית-המשפט מתבקשת לקבוע את שמיעת התיק לא יאוחר מיום 15.8.97; 3. עד להחלטה אחרת, ניתן בזאת צו ביניים ולפיו ישאר בתוקף הסדר הביניים שנכרת בין בעלי-הדין. היום, כ"ט באייר תשנ"ז (5.6.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 06 G .97004500 בית המשפט העליון בג"צ 97 / 450 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשות: 1. תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ 2. אביגל שרותי כוח אדם ועבודה בע"מ נגד המשיב: מר אלי ישי, שר העבודה והרווחה צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב ולפיו ישאר בתוקף הסדר הביניים שנכרת עם המבקשות. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה. ניתן היום, כ"ט באייר תשנ"ז (5.6.97) שמריהו כהן, מזכיר ראשי

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500.G06

בג"ץ

1997-06-05

1997-01-21

false

בג"ץ 450/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\500\004\G04\97004500_G04.txt

בש"א 450/97

HebrewVerdicts\97\500\004\G04

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500_G04.txt

97004500.G04.doc

החלטה

c45c778a7d6c329a0f744ee00a1aebc3070db4f61a3e5d563db0f916a6f32811

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 450/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרות: 1. תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות (1991) בע"מ 2. אביגל שרותי כוח אדם ועבודה בע"מ נ ג ד המשיב: מר אלי ישי, שר העבודה והרווחה משיבה פורמלית: חלופה בע"מ בקשה למתן צו ביניים ה ח ל ט ה בקשתן של העותרות מיום 15.5.97, לרבות תגובתה של המדינה מיום 27.5.97, תידונה לפני ביום חמישי, 5.6.97 בשעה 9.00 בבוקר. ניתן בזאת צו ביניים-דביניים עד ליום השמיעה, ולפיו יישאר בתוקף הסדר הביניים שנכרת בין הצדדים. ניתנה היום, כ"ג באייר תשנ"ז (30.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן, מזכיר ראשי /שב 450/97

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500.G04

בג"ץ

1997-05-30

1997-01-21

false

בג"ץ 450/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\500\004\A10\97004500_A10.txt

בש"א 450/97

HebrewVerdicts\97\500\004\A10

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500_A10.txt

97004500.A10.doc

פסק-דין

e2acf95c9856d640bfe952ad0942471947fee074dca2069b488dc878fe19f88e

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 450/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר העותר ות : 1. תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ 2. אביגל שרותי כוח אדם ועבודה בע"מ 3. חלופה בע"מ נגד המשיב : אלי ישי, שר העבודה והרווחה התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: ח' אב התשנ"ז (11.8.97) בשם העותר ות: עו"ד אמיר פישביין בשם המשיב : עו"ד נורית אלשטיין פסק-דין הנשיא א' ברק: חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו1996-, קובע חובת רישוי על קבלן כוח אדם. החוק קובע תנאים למתן רשיון. אחד מאלה דורש ממי שמבקש לעסוק כקבלן כוח אדם להמציא ערבות בנקאית או ערבות מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו. האם דרישה זו היא חוקתית? זו השאלה העיקרית העומדת בפנינו בעתירה זו. העובדות 1. העותרות הן חברות קבלניות להעסקת כוח אדם. הן עוסקות בכך מספר שנים. ב1996- חוקק חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו1996- (להלן - חוק קבלני כוח אדם). חוק זה קבע כי אין לעסוק כקבלן כוח אדם אלא ברשיון מאת שר העבודה והרווחה (סעיף 2(א)). כן נקבע, כאחד התנאים למתן רשיון, כי המבקש רשיון ימציא "ערבות בנקאית" או "ערובה מתאימה אחרת". ערובות אלה ושיעורן נקבעו בתקנות העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (ערובה), התשנ"ו1996- (להלן - תקנות הערובה). העותרות נתבקשו להמציא הערובות כתנאי למתן רשיון. אחת העותרות (חלופה בע"מ) הפקידה את הערובה כנדרש. שתי העותרות האחרות קיבלו רשיון זמני בלא להידרש להפקדת ערבות. הטעם לכך היה, כי תקנות הערובה עמדו אותה עת בפני תיקונים לקולא. העותרות ניהלו משא ומתן עם משרד העבודה והרווחה. המשא והמתן לא צלח. מכאן פנייתן לבית משפט זה. העתירה 2. העותרות מבקשות כי נקבע שהחובה הקבועה בסעיף 3(א)(2) לחוק קבלני כוח אדם להמציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת פוגעת שלא כדין בחופש העיסוק, ועל כן היא בטלה ומבוטלת. כן מבקשות הן כי נכריז על בטלות אותו חלק מתקנות הערובה המגדירות ערובה מתאימה אחרת (תקנה 1), בהיותו פוגע שלא כדין בחופש העיסוק. עוד מבקשות העותרות כי נקבע בטלותן של תקנות הערובה הקובעות את סכום הערובה (תקנה 3) בהיותן פוגעות בזכות המוגנת בחוק-יסוד: חופש העיסוק. כן נטען בפנינו כי בהגדרת התיבה "ערובה מתאימה אחרת" חרג מחוקק המשנה מהסמכות שהוענקה לו בחקיקה הראשית. טענה זו עומדת על רגליה היא, ואין היא קשורה במישרין לטענה החוקתית. בעתירתן ביקשו העותרות לקבל צו ביניים. הבקשה סורבה. הצדדים הגיעו להסדר זמני, לפיו ניתן לעותרת הראשונה והשניה רשיון זמני בלא לדרוש ערובה כדין. לאחר זמן נקבע על ידי בית משפט זה כי הסדר הביניים ישאר בתוקפו עד למתן פסק דין בעתירה. 3. בעוד העתירה תלויה ועומדת הגישו שלוש חברות כוח אדם נוספות בקשה להצטרף כעותרות. נעתרנו לבקשה. כן הוגשו שתי עתירות נוספות, אשר תקפו את חוקיותן של תקנות הערובה (בג"ץ 9204/96, בג"ץ 9465/96). בינתיים תוקנו (ביום 1.4.97) תקנות הערובה. סכום הערובה הופחת; הורחבה ההגדרה של "ערובה מתאימה אחרת", וניתנו הקלות שונות בחישוב הערובה. העותרות הראשונה והשניה נתבקשו, יחד עם חברות אחרות לכוח אדם, לספק נתונים לגבי היקף פעולתן. מטרת הבקשה היתה לקבל נתונים לפיהם ניתן לערוך חישוב מעודכן של סכום הערובה הנדרש מהן. הנתונים לא סופקו. נמסר לנו, בהודעת העותרות, כי אין התיקון בתקנות מונע את הפגיעה בהן. הן עדיין "תיאלצנה לגייס משאבים שאינם מצויים בידן כדי להעמיד ערובה בנקאית בסכומים של מאות אלפי שקלים ואף למעלה ממליון ש"ח". עם תיקון התקנות ביקשו שלוש העותרות החדשות את מחיקת עתירתן. הן נימקו זאת בכך שלאחר הפחתת סכום הערובה, שוב אין להן עניין בניהול ההליכים. בקשתן נענתה. כן נמחקו שתי העתירות אשר תקפו את חוקיותן של תקנות הערובה. נותרה, איפוא, העתירה המקורית. לבחינתה של זו נפנה עתה. המסגרת הנורמטיבית 4. חוק קבלני כוח אדם הסדיר את העיסוק של קבלנות בכוח אדם. נקבע בו כי "לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם אלא אם כן הוא בעל רשיון לכך מאת השר ועל פי תנאי הרשיון" (סעיף 2(א)). לשם קבלת רשיון יש לקיים מספר תנאים. אחד מאלה עניינו המצאת ערובה (סעיף 3(א)(2)). וזו לשון ההוראה: "לא יינתן רשיון למבקש לעסוק כקבלן כוח אדם אלא אם כן נתקיימו בו כל אלה: (1) ... (2) הוא המציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו, בדרך שיקבע השר ובסכום שיקבע בהתחשב בהיקף עסקו, והכל על פי תקנות שיתקין באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת; בתקנות כאמור יכול שייקבעו גם דרכי חילוט הערבות או הערובה האמורים". מכוח הוראה זו הותקנו תקנות הערובה. תקנות אלה הגדירו את הערובות - "ערובה בנקאית" ו"ערובה מתאימה אחרת" - הנדרשות על פי החוק (תקנה 1). "ערבות בנקאית" הוגדרה כ"ערבות בנקאית לטובת משרד העבודה והרווחה" (תקנה 1). "ערובה מתאימה אחרת" הוגדרה כ"שיעבוד של נכס פיננסי, באמצעות בנק ולטובת משרד העבודה והרווחה, בדרך ולפי נוסח שאישר השר" (תקנה 1). התיבה "נכס פיננסי" הוגדרה אף היא (תקנה 1). נקבע כי "נכס פיננסי" כולל, בין השאר, איגרת חוב ממשלתית המוחזקת בבנק, פקדון מסוגים שונים, ערבות של מבטח, הוראה בלתי חוזרת של קבלן כוח אדם לקרן מרכזית לפיצויים, ותכנית ביטוח. תקנות הערובה מוסיפות וקובעות את סכום הערובה (תקנה 3). וזו לשון ההוראה: " סכום 3. (א) ערובה תהיה בסכום השווה הערובה למחצית הוצאות קבלן כוח האדם בשל שכר עבודה לעובדים שהוא מעסיק לשם עבודה אצל הזולת, או בסכום של 150,000 שקלים חדשים, לפי הגבוה מביניהם; לעניין זה: 'הוצאות בשל שכר עבודה' - לרבות תשלומים בעד שכר ותשלומי חובה למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי, אך למעט תשלומים ששולמו להבטחת פיצויי פיטורים, פנסיה או גמל, והכל בחישוב ממוצע חודשי לתקופה של 12 החודשים שקדמו למועד המצאת הערובה, ואולם - (1) לגבי קבלן כוח אדם שתקופת פעילותו בפועל לפני מועד המצאת הערובה פחותה משנה, יהיה הממוצע החודשי האמור לתקופת פעילותו בפועל; (2) לגבי קבלן כוח אדם חדש, יהיה הממוצע החודשי האמור על פי אומדן שימסור בעת הגשת הבקשה למתן רשיון". האם הסדרים אלה הם חוקתיים? האם תקנות הערובה חורגות מגדרי הסמכות שהוענקה למחוקק המשנה בחקיקה הראשית? נפתח בשאלה החוקתית. לשם מתן תשובה עליה, עלינו לפנות לחוק-יסוד: חופש העיסוק וליחס שבינו לבין חוק קבלני כוח אדם ותקנות הערובה. פגיעה בחוק-יסוד: חופש העיסוק - שלבי הבחינה החוקתית 5. הטענה המרכזית של העותרות הינה, כי התנאים למתן רשיון, הקבועים בסעיף 3(א)(2) לחוק קבלני כוח אדם, אינם חוקתיים, שכן הם פוגעים שלא כדין בזכות היסוד לחופש העיסוק המוגנת בחוק-יסוד: חופש העיסוק. כן נטען בפנינו, כי הוראות תקנות הערובה - בהגדירן "ערובה מתאימה אחרת" ובקובען את סכום הערובה - אינן חוקתיות, שכן אף הן פוגעות שלא כדין בזכות לחופש עיסוק המוגנת בחוק-יסוד: חופש העיסוק. 6. כאשר בית משפט נתקל בטענה כי חיקוק אינו חוקתי בהיותו סותר לחוק-יסוד, מן הראוי הוא - למען בהירות הניתוח ודיוק החשיבה - שיבחן את הטענה בשלושה שלבים (ראה ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי , פ"ד מט(4) 222, 428). בשלב הראשון נבחנה השאלה אם החיקוק פוגע בהסדר המעוגן בחוק-יסוד. כאשר הטענה הינה לפגיעה בזכות אדם, יש לבחון אם החיקוק פוגע בזכות אדם המעוגנת בחוק היסוד. בחינה זו מתחלקת לשני שלבי משנה. שלב המשנה הראשון, עניינו פירוש ההוראה החוקתית. תפקידו של שלב זה לקבוע את היקף הפריסה של ההסדר החוקתי. כאשר הטענה נוגעת לפגיעה בזכות אדם חוקתית, על בית המשפט לקבוע את היקף הפריסה של זכות האדם המעוגנת בחוק היסוד. בחינה זו נעשית על פי הכללים הנוהגים במשפטנו בדבר פרשנות הוראות חוקתיות. זוהי הפרשנות החוקתית (לכלליה, ראה ע"א 6821/93 הנ"ל וכן בג"ץ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור , פ"ד נ(2) 793). כללים אלה הם חלק מתורת הפרשנות שלנו. כמו כל טקסט משפטי, גם הטקסט החוקתי מתפרש על פי הפרשנות התכליתית. עם זאת, אופיו של הטקסט משפיע על פרשנותו התכליתית. בצדק ציין פרופ' פרוינד, כי בית המשפט צריך להיזהר - “... not to read the provisions of the Constitution like a last will and testament, lest indeed they become one” (Freund, “The Supreme Law of The United States”, 29 Cam. Bar. Rev. 1080, 1086 (1951)”. אכן, על השופט להיות רגיש לכך כי הוא מפרש טקסט חוקתי. "לא הרי פירושה של הוראה רגילה כהרי פירושה של הוראת יסוד חוקתית" (ע"ב 2/84 ניימן נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה , פ"ד לט(2) 225, 306). שלב המשנה השני, עניינו פירושו של החיקוק שלפי הטענה פוגע בהסדר החוקתי. פרשנות זו נעשית על פי הכללים המקובלים עלינו בפרשנות החקיקה. בין שני שלבי המשנה קיים קשר הדוק. קשר זה מתבטא, בין השאר, בחזקה כי תכליתו של חיקוק תואמת את חוק היסוד. אכן, אנו שואפים להרמוניה נורמטיבית; אנו שואפים לאחדות חוקתית. עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני: "מבין שני פירושים אפשריים, יש לבחור באותו פירוש המתיישב עם החוקה" (בג"ץ 4562/92 הנ"ל , פסקה 19). כמובן, "חזקת החוקתיות" ניתנת לסתירה; הפירוש התואם עשוי שלא להיות סביר. בכל המקרים הללו נוצר עימות בין החוקה לחוק, בין חוק היסוד לחיקוק הפוגע בזכות המעוגנת בו. עימות זה אינו גורר אחריו בהכרח אי חוקתיות החוק, שכן יתכן והפגיעה בהסדר החוקתי היא חוקתית. עניין זה נבחן בשלב השני מבין שלושת שלבי הבחינה החוקתית. 7. השלב השני בוחן אם הפגיעה בהסדר החוקתי נעשתה על פי ההוראות החוקתיות עצמן. כאשר הפגיעה הינה בזכות אדם המעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, הבחינה הינה אם הפגיעה בזכות האדם עולה בקנה אחד עם פסקת ההגבלה שבחוקי היסוד (סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; סעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק). אכן, זכויות האדם אינן מוחלטות. ניתן לפגוע בהן כדי לקדם יעדים לאומיים. ראוי לפגוע בהן כדי לקיים מסגרת חברתית השומרת על זכויות האדם. השמירה על זכויות האדם מחייבת הטלת חובות על האדם. בצד זכותו של הפרט כלפי הכלל עומדת חובתו של הפרט כלפי הכלל (השווה בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר (טרם פורסם)). אם הפגיעה בהסדר החוקתי היא חוקתית, מסתיימת הבחינה החוקתית. אם הפגיעה אינה חוקתית, על השופט לעבור לשלב השלישי. 8. השלב השלישי הוא השלב התרופתי. בגדרו של זה נבחנות התוצאות של אי החוקתיות. ניתנת תשובה לשאלה מה תוקפו של החיקוק הלא-חוקתי? מה דינן של פעולות (אזרחיות ופליליות) שנעשו מכוחו? האם הפגם בחיקוק פועל רטרואקטיבית, אקטיבית או פרוספקטיבית? באלו נסיבות ובאלו תנאים ישהה בית המשפט את הכרזתו כי החיקוק בטל (ראה בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר (טרם פורסם)). אכן, אי החוקתיות של חיקוק אינה עניין מופשט המונח בחללה של השיטה. זהו עניין קונקרטי המחייב הכרעה שיפוטית הקובעות תוצאות מעשיות מבחינת התחולה בזמן, במקום ובצדדים. מן הכלל אל הפרט 9. כיצד עוברים חוק קבלני כוח אדם ותקנות הערובה את שלבי הבחינה החוקתית? נפתח בשלב הראשון . האם חוק קבלני כוח אדם ותקנות הערובה פוגעים בהסדר המעוגן בחוק-יסוד? האם פוגעים הם בזכות היסוד לחופש עיסוק? התשובה על שאלה זו פשוטה היא. בודאי שחוק קבלני כוח אדם פוגע בחופש העיסוק. החוק מטיל חובת רישוי. עיסוק שהיה "חופשי" מכל חובת רישוי הפך למקצוע שהכניסה אליו "מוסדרת". מעבר זה פוגע בחופש העיסוק. 10. האם הפגיעה בחופש העיסוק היא כדין? שאלה זו - המצויה בשלב השני של הבחינה החוקתית - היא המונחת ביסוד עתירה זו. בחינתה מחייבת בדיקתה של פסקת ההגבלה, אשר זו לשונה (סעיף 4): "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". האם תנאיה של פסקת ההגבלה מתקיימים בעתירות שלפנינו? אין מחלוקת בין הצדדים כי הפגיעה של חוק קבלני כוח אדם היא פגיעה "בחוק", וכי הפגיעה של תקנות הערובה היא "מכוח הסמכה מפורשת" בחוק. טענות הצדדים התמקדו בשניים מהתנאים הקבועים בפסקת ההגבלה: התכלית הראויה וטיב האמצעים. לבחינתם של אלה נפנה עתה. 11. מהי התכלית המונחת ביסוד חוק קבלני כוח אדם ותקנות הערובה? האם תכלית זו היא ראויה? לשם הבנתה של התכלית, יש לעמוד בקצרה על המציאות של יחסי העבודה שנוצרו עם פעולתם של קבלני כוח אדם. מציאות זו היא הרקע לחקיקתו של חוק קבלני כוח אדם. אכן, בשנים האחרונות התפתחה בישראל התופעה של קבלני כוח אדם. כיום פועלות בישראל כ250- חברות כוח אדם. ביסוד תופעה זו עומד מיקור החוץ (ה- outsourcing ) של כוח העבודה על ידי מסירת עבודות לקבלני כוח אדם. קבלן כוח האדם נתפס כמעביד השולח את עובדיו אל מי שנזקק להם. הנזקק לשירותי העובד הופך להיות "משתמש". ההנחה הינה כי בין המשתמש לבין מי שמועסק אצלו באמצעות קבלני כוח אדם לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד. מבחינתו של המשתמש יש בכך יתרונות מספר: מצבת כוח האדם ועלות העבודה קטנה; הגמישות הניהולית גברה; היקף הזכויות הסוציאליות של המועסק - בין מכוח חוקי המגן ובין מכוח הסכמים קיבוציים, הסדרים קיבוציים וצווי הרחבה - קטן. מבחינתם של העובדים חלה הרעה מוחשית: כוח המיקוח (האישי והקולקטיבי) שלהם קטן; הבטחון התעסוקתי נעלם; זכויות רבות - פרי מאבק של שנים - נלקחו מהעובד (ראה מירוני, "מיהו המעביד - הגדרת יחסי עובד-מעביד בתבניות העסקה מודולאריות", עיוני משפט ט 505 (1983); בן-ישראל, "כוח אדם זמני בישראל - המימד המשפטי", ניהול 2000 - ניהול גמיש , 44 (1990)). מציאות חדשה זו יצרה איזון חדש בכל הנוגע לאינטרס המעביד, העובד והציבור. עמדה על כך פרופ' בן-ישראל בציינה: "מעבר זה - מיחסים דו-מימדיים של עובד ומעביד ליחסים תלת-מימדיים כשהקבלן משמש הצלע השלישית במשולש היחסים - שינה את האיזון המסורתי שהיה קיים בין האינטרס של המעביד, לבין האינטרס של העובדים ושל הציבור בכללותו. נזכיר, מהצד האחד המדובר באינטרס של המעביד לנהל את מפעלו כרצונו ולאפשר לו במסגרת זו לספק את צרכיו כולל העסקת כוח אדם זמני. מהצד השני המדובר באינטרס העובדים והאינטרס הציבורי המחייבים הבטחת תנאי עבודה הוגנים מינימליים לכלל העובדים תוך שמירה על עקרון הביטחון התעסוקתי, כמו גם הבטחת עקרון השיוויון. השתתת מערכת היחסים על השילוש האמור של עובד, מעביד וקבלן, לא זו בלבד שהפרה את איזון האינטרסים, שהיה קיים מסורתית בין עובד ומעביד והציבור, אלא יצרה בפועל קונפליקט המחייב קביעת נקודת איזון חדשה בין האינטרסים הנוגדים". אכן, בפני החברה הישראלית הועמד אתגר חדש. רשויות השלטון השונות הוצרכו להתמודד עם השינויים שהתרחשו במערכת יחסי העבודה בעקבות תבנית ההעסקה החדשה. כך, למשל, התעוררה השאלה בפני בתי המשפט, מיהו המעביד של המועסק? האם זה אכן קבלן כוח האדם, או שמא המשתמש הוא המעביד האמיתי? בתי הדין לעבודה התמודדו עם בעיה זו, והיא טרם נפתרה סופית (ראה דב"ע שם3-129/ הרשקוביץ - מדינת ישראל , פד"ע יב 255; דב"ע נב3-142/ חסן עליאה אלהרינאת - כפר רות , פד"ע כד 535; דב"ע נה2-109/ אסנת דפנה לוין - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יט 10). אף אני לא אביע בעניין זה כל עמדה. המחוקק נתן דעתו לבעיה החדשה. בחוק קבלני כוח אדם הוא ביקש להסדיר את "שוק" קבלני כוח האדם, ולקבוע גבולות של אחריות כלפי העובדים. הוטל משטר של רישוי. נקבעו דרישות הבאות להבטיח את זכויות העובדים. בין אלה נקבעה הדרישה להמצאת ערובה להבטחת מילוי התחייבויותיו של קבלן כוח האדם לעובדיו. דרישה זו באה לאור החשש כי קבלן כוח האדם יפסיק לפתע את פעילותו ויעלם, תוך השארת העובדים - אשר מספרם מגיע לעתים לאלפים - חסרי כל. חשש זה הובא לידיעת הכנסת על ידי העוסקים בתחום זה. 12. נראה לי כי התכלית המונחת ביסוד חוק קבלני כוח אדם בכלל והדרישות בעניין הערובה בפרט, הנה תכלית ראויה. היא נועדה להבטיח את זכויות העובד ורווחתו. היא באה למנוע פגיעה חמורה בבטחון הסוציאלי של העובד. כל אלה הן תכליות ראויות. הן משרתות מטרה חברתית חשובה הרגישה לזכויות האדם. בפרשת בנק המזרחי המאוחד ציינתי כי: "תכלית היא ראויה, אם היא נועדה להגשים מטרות חברתיות חשובות לקיומה של מסגרת חברתית שמכירה בחשיבותן החוקתית של זכויות האדם ובצורך להגן עליהן" ( שם , עמ' 435). מבחן זה מתקיים בעתירות שלפנינו. הגנה על זכויות העובד היא תכלית ראויה; הבטחת בטחון סוציאלי לעובד היא תכלית ראויה; שמירת המסגרת של חוקי מגן שתגן על עובדים היא תכלית ראויה. אכן, הגנה זו על זכויות העובד היא בעלת חשיבות חברתית בסיסית בחברה שלנו. היא מהווה תכלית ראויה מהבחינה החוקתית. בצדק ציינו המשיבים, כי קיים צורך חברתי חיוני בהסדרת העיסוק כקבלן כוח אדם ובהגנה על האינטרס של ציבור עובדים חלש במיוחד. 13. חוקתיותה של חקיקה הפוגעת בזכות אדם חוקתית מותנית, בין השאר, בכך, שהפגיעה בזכות החוקתית "אינה עולה על הנדרש". זהו מבחן של מידתיות ( proportionality ). על פיו, האמצעי שנבחר על ידי המחוקק, צריך שיהא מתאים להשגת התכלית; שפגיעתו בזכות החוקתית תהא הפחותה; ושיתקיים יחס ראוי בין התועלת הצומחת מהגשמת התכלית לבין הנזק הנגרם בשל פגיעה בזכות החוקתית (ראה פרשת בנק המזרחי , עמ' 433; בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר (טרם פורסם)). האם תנאים אלה מתקיימים בעתירות שלפנינו? גדר המחלוקת בין הצדדים סובב סביב החובה להמציא ערובה (בין ערובה בנקאית ובין ערובה מתאימה אחרת). נטען בפנינו כי אין כל סיבה להבחין בין קבלני כוח האדם (עליהם מוטלת חובת ערובה) לבין מעבידים אחרים (עליהם אינה מוטלת חובה לערובה). ההבחנה בין קבלני כוח אדם לבין מעבידים אחרים הינה, לטענת העותרות, מפלה. כמו כן נטען בפנינו, כי הערובה הנדרשת הינה אמצעי שאינו מתאים להשגת התכלית הראויה. הטעם לכך הוא שאמצעי זה מעמיד את קבלני כוח אדם בפני סכנה ממשית של חוסר יכולת לעמוד בהתחייבויותיהם. זאת ועוד: ניתן להשיג את התכלית הראויה באמצעים שפגיעתם בחופש העיסוק של העותרות קטנה יותר מהפגיעה הנגרמת להם על ידי דרישת הערובה. לדעת העותרות ניתן להגן על זכויות העובדים באמצעות המוסדות הקיימים (האיגוד המקצועי, מערכת בתי הדין לעבודה, חוקי הביטוח הלאומי ומערכת ההוצאה לפועל), ואין צורך בהטלת חובת ערובה על העותרות. לבסוף, נטען כי הפגיעה שנפגעות העותרות מדרישות הערובה היא לא מידתית ביחס לתועלת שתצמח מהערובה לעובדים. 14. לא מצאתי ממש בטענות אלה. קיים שוני מהותי בין מעביד "רגיל" לבין מעביד שהוא קבלן כוח אדם. מעביד רגיל צריך לדאוג למקום עבודה ולאמצעי יצור, ואילו קבלן כוח אדם זקוק לשולחן וכסא. גם אם יש לו לקבלן כוח האדם אלפי עובדים - כפי שהדבר הוא במציאות - "כרית הבטחון" שיש לו להבטחת זכויות העובדים היא מינימלית; אין לו מבנים ואין לו מכונות מהם ניתן לפרוע החוב לעובדים. הוא מנייד עובדים ממקום למקום מבלי שאלה מתקשרים אליו; היום הוא קיים, מחר הוא איננו. בדיונים שהתקיימו בועדת העבודה והרווחה הובאו נתונים על הקלות היחסית בה ניתן להקים חברת כוח אדם ולהיעלם בין-לילה, תוך שהעובדים נשארים בלא משכורת ובלא כתובת אליה יוכלו לפנות. הובאו בפני הועדה מקרים של קבלני כוח אדם, אשר הפסיקו פעילותם ונעלמו מהשטח - אם מתוך שעזבו את הארץ ואם מתוך שפשטו רגל - והשאירו העובדים חסרי כל, בלא שיהא מי שידאג לזכויותיהם. כל אלה מצדיקים הבחנה בין מעביד רגיל - שאינו חייב בערובה - לבין קבלן כוח אדם - החייב בערובה כתנאי לעיסוקו. 15. האמצעי שנקבע על ידי חוק קבלני כוח אדם - ערובה (בנקאית או ערובה מתאימה אחרת) - הוא אמצעי מידתי. קיים קשר רציונלי בין הטלת הערובה לבין השגת התכלית הראויה. האמצעי מתאים להשגת המטרה. אכן, על ידי הטלת חובת ערובה מבטיח החוק הגנה על זכויות העובדים כדי הערובה. אמצעי זה פגיעתו בחופש העיסוק של קבלני כוח האדם היא הפחותה. אכן, קיימות מדינות אשר אסרו על הפעילות של קבלני כוח אדם (איטליה, ספרד, יוון). מדינות שהכירו בפעילות זו הגבילו את היקפה. כך, למשל, יש מדינות בהם נקבע כי בענפים מסויימים אסורה פעילות הקבלנים (בלגיה, גרמניה). לעתים נקבע, כי בסוג מסוים של משרות - כגון, משרות קבועות - אסורה פעילותו של הקבלן. לעתים נקבעה רשימה סגורה של מצבים (כגון, מילוי מקום, גידול זמני בפעילות, עובדים זמניים), בהם ניתן להעסיק עובדים באמצעות קבלני כוח אדם (צרפת, בלגיה, פורטוגל). מספר מדינות פתרו את הבעיה בקביעה כללית, לפיה לא הקבלן אלא המשתמש הוא המעביד (צרפת). כל אלה הם ללא ספק אמצעים מכבידים יותר מהאמצעי שננקט בחוק קבלני כוח אדם. למותר לומר, שאיננו מביעים כל עמדה באשר למידת החוקתיות של אמצעים אלה אילו נקט בהם המחוקק שלנו. עלינו להשיב על השאלה, אם האמצעי של ערובה הוא מידתי. תשובתי על שאלה זו היא בחיוב (השווה בג"ץ 1715/97 הנ"ל). זהו אמצעי ראוי, המקובל במשפט המשווה (צרפת, בלגיה, פורטוגל). הערובה הנדרשת היא מתונה ביותר. תקנה 3(א) לתקנות הערובה קובעת בעיקרה חובת ערובה לתשלום שכר שבועיים העסקה. תשלום זה אינו כולל התשלומים להבטחת פיצויי פיטורין, פנסיה או גמל. בנוסף, גובה הערובה נתון להפחתות שונות בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של הקבלן. דומה שהמחוקק בחר במדרגה נמוכה ביותר, המהווה מעין עזרה ראשונה, ואין לומר כלל כי היא אינה מידתית. אין גם לומר כי קיים חוסר פרופורציה בין התועלת לעובד לבין הנזק למעביד. אכן, האמצעים בהם נקט המחוקק הם מידתיים. 16. הנה כי כן, חוק קבלני כוח אדם הוא חוקתי. אמת, הוא פוגע בחופש העיסוק. אך פגיעה בזכות חוקתית מוגנת, כשלעצמה, אינה עושה חוק ללא חוקתי. החוק הוא חוקתי, שכן הפגיעה בחופש העיסוק היא כדין. היא מקיימת את דרישותיה של פסקת ההגבלה. המקרה שלפנינו נראה לי כמקרה "קל". מכיוון שכך איני מוצא לנכון לעמוד ביתר הרחבה על עניין התכלית הראויה והאמצעים הראויים. אין גם מקום לפתח את תורת "מתחם ההגבלה" או "מתחם ההתחשבות" (ה- margin of appreciation ) או מרחב התמרון החקיקתי (ה- reasonable room of manoeuvre ), שכן המקרה שלנו הוא מקרה ברור של חקיקה חוקתית (ראה פרשת בנק המזרחי , עמ' 437). לאור מסקנתי כי חוק קבלני כוח אדם עובר את הבחינה החוקתית, ממילא אין צורך לבחון את השלב השלישי, שעניינו התרופות החוקתיות. לא הגענו לשלב זה, שכן החוק הוא חוקתי. חריגת מחוקק המשנה מההסמכה בחקיקה הראשית 17. בצד הטענות החוקתיות, הועלתה בפנינו טענה "רגילה" מתחום המשפט המינהלי. נטען כי בהגדרת הדיבור "ערובה מתאימה אחרת" חרג מחוקק המשנה מהסמכות שהוענקה לו בחקיקה הראשית. להבנתה של טענה זו עלינו לחזור לסמכות שהוענקה למחוקק המשנה (שר העבודה והרווחה) בחוק קבלני כוח אדם. סמכות זו מקורה בסעיף 3(א)(2) לחוק קבלני כוח אדם. הוראה זו קובעת כתנאי לקבלת רשיון לעסוק כקבלן כוח אדם בהמצאת ערבות בנקאית או "ערובה מתאימה אחרת". וזו לשון ההוראה: "(א) לא יינתן רשיון למבקש לעסוק כקבלן כוח אדם אלא אם כן נתקיימו בו כל אלה: (1) ... (2) הוא המציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו, בדרך שיקבע השר, ובסכום שיקבע בהתחשב בהיקף עסקו, והכל על פי תקנות שיתקין באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת". בצד הוראה מיוחדת זו קיימת סמכות כללית של השר "להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו" של חוק קבלני עבודה (סעיף 25). 18. השר עשה שימוש בסמכות הנתונה לו בחוק קבלני עבודה. הוא התקין את תקנות הערובה. הוא קבע כי "ערובה מתאימה אחרת" היא: "שעבוד של נכס פיננסי, באמצעות בנק ולטובת משרד העבודה והרווחה, בדרך ולפי נוסח שאישר השר" (תקנה 1). "נכס פיננסי" הוגדר (בתקנה 1) באופן הבא: "'נכס פיננסי' - כל אחד מאלה: (1) איגרת חוב ממשלתית המוחזקת בבנק; (2) איגרת חוב בערבות המדינה המוחזקת בבנק; (3) פקדון בבנק שניתן לפרעון מיידי על פי דרישה, ובתנאי שעל פי תנאי הפקדון הוא ניתן לשעבוד לטובת משרד העבודה והרווחה; (4) פקדון כמשמעותו בסעיף 5(א)(4) לחוק עידוד החיסכון, הנחות ממס הכנסה וערבות למילוות, התשט"ז1956-, שניתן לפרעון מיידי על פי דרישה, ובתנאי שעל פי תנאי הפקדון הוא ניתן לשעבוד לטובת משרד העבודה והרווחה; (5) ערבות של מבטח כמשמעותו בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א1981- (להלן - חוק עסקי ביטוח), בנוסח ובתנאים של ערבות בנקאית; (6) הוראה בלתי חוזרת של קבלן כוח אדם לקרן מרכזית לפיצויים המייפה את כוחו של משרד העבודה והרווחה למשוך כספים של קבלן כוח האדם למטרת תשלום זכויות סוציאליות לעובדיו, ובלבד שהקרן האמורה התחייבה לבצע את הוראתו של קבלן כוח האדם ושנציב מס הכנסה נתן אישורו לכך; ערבות מתאימה אחרת לפי פסקה זו לא תעלה על 10 אחוזים מסכום הערובה הכולל שחייב קבלן כוח האדם להמציא לפי תקנות אלה; (7) תכנית ביטוח באישור המפקח על עסקי ביטוח כמשמעותו בחוק עסקי ביטוח, המבטחת את השכר והזכויות הסוציאליות של עובדי קבלן כוח האדם". 19. על רקע נורמטיבי זה באה טענת העותרות בדבר חריגה מסמכות. לטענתן, השר צמצם את הדיבור "ערובה מתאימה אחרת" אך לנכס פיננסי. בכך הוא הוציא מהגדרת הדיבור "ערובה מתאימה אחרת" ערובות אחרות, כגון ערבות עצמית וערבות צד שלישי. לדעת העותרות, החקיקה הראשית (סעיף 3(א)(2) וסעיף 25) אינה מאפשרת לשר לצמצם את "הערובה המתאימה" אך לשעבוד נכס פיננסי. זאת ועוד: לדעת העותרות, ההגדרה של "נכס פיננסי" היא צרה מדי. לעותרות אין נכסים פיננסיים כהגדרתן בתקנות הערובה. התוצאה היא - ותוצאה זו היא בלתי סבירה לטענתן - שהן חייבות להעמיד ערבות בנקאית, שהיא יקרה ומכבידה. 20. טענות אלה דינן להידחות. החקיקה הראשית הסמיכה את מחוקק המשנה לקבוע "ערובה מתאימה אחרת" למילוי חובותיו של קבלן כוח אדם כלפי עובדיו. לא כל ערובה אפשרית היא מתאימה. לדעת השר, רק שעבוד נכס פיננסי היא ערובה מתאימה. השר רשאי היה לקבוע כי "ערובה מתאימה אחרת" כוללת שעבוד נכס פיננסי, וממילא אינה כוללת ערבות אישית או ערבות של צד שלישי. השר היה רשאי לקבוע, במשתמע, כי אין באלה האחרונות כדי להבטיח מילוי חובותיו של הקבלן כלפי עובדיו. גישה זו של השר - על רקע התכלית שהביאה לחקיקת החוק - הינה סבירה, ואין בה כל חריגה מהסמכות. הוא הדין בתוכן שניתן לדיבור "נכס פיננסי". תחילה כלל דיבור זה ארבע חלופות (סעיפי משנה (1) עד (4)). עם תיקון תקנות הערובה הוספו שלוש חלופות נוספות (סעיפי משנה (5) עד (7)). כל אלה כוללים מיגוון רחב של אמצעים, שיש בהם כדי להגשים את תכלית החוק. לפנינו מסגרת רחבה של נכסים פיננסיים, המאפשרת לקבלן לקבל רשיון והמעניקה בטחון מינימלי לעובדים. לא מצאתי כל חריגה מהסמכות לעניין זה. התוצאה היא כי העתירה נדחית. העותרות תישאנה בהוצאות המשיב בסכום כולל של 40,000 ש"ח. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ד' דורנר: 1. העותרות טוענות כי הוראות שונות בחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, תשנ"ו1996- (להלן: החוק) ובתקנות העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (ערובה), תשנ"ו1996-, שהותקנו מכוחו (להלן: התקנות) פוגעות בזכותן לחופש העיסוק באופן שלא מתיישב עם סעיפים 3 ו4- לחוק-יסוד: חופש העיסוק (להלן: חוק-היסוד). בסעיף 3 לחוק-היסוד נקבע כי כל אזרח או תושב של המדינה חופשי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח-יד. סעיף 4 לחוק-היסוד (פיסקת ההגבלה) קובע כי אין לפגוע בחופש זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. עיקר טענותיהן של העותרות מופנה כנגד החובה להפקיד ערובה לצורך קבלת רישיון לעסוק כקבלן כוח-אדם, הקבועה בסעיף 3(א)(2) לחוק, וכנגד סוג הערובה וגובה הערובה הקבועים בתקנות 1 ו3-. 2. בסעיף 3(א) לחוק נקבע: לא יינתן רשיון למבקש לעסוק כקבלן כוח אדם אלא אם כן נתקיימו בו כל אלה: (1)... (2) הוא המציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו, בדרך שיקבע השר... [שר העבודה והרווחה], ובסכום שיקבע בהתחשב בהיקף עסקו, והכל על פי תקנות שיתקין באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת... שר העבודה והרווחה התקין תקנות מכוח החוק. התקנות התפרסמו ביום 29.8.1996. על-פיהן, מתן רישיון הותנה בהפקדת ערובה בגובה של חודש שכר עבודה לכל עובד, ולא פחות מסך של 300,000 ש"ח. וכך נקבע בתקנה 3(א): ערובה תהיה בסכום השווה לסך כל הוצאות קבלן כוח האדם בשל שכר עבודה לעובדים שהוא מעסיק לשם עבודה אצל הזולת, או בסכום של 300,00 שקלים חדשים, לפי הגבוה מביניהם; לענין זה, "הוצאות בשל שכר עבודה" - השכר ברוטו בצירוף כל תשלום אחר בשל העבודה שמשלם קבלן כוח- האדם כמעביד, והכל בחישוב ממוצע חודשי לתקופה שקדמה למועד המצאת הערובה... 3. העתירה שבפנינו מכוונת, כאמור, בעיקר כנגד סכום הערבות שנקבע בתקנות, שלטענת העותרות מטיל על חברות כוח-האדם, מעמסה כלכלית קשה הפוגעת בחופש העיסוק שלהן. בעקבות העתירה, ולאחר שהוצא צו-על-תנאי כנגד המשיב (שר העבודה והרווחה), נועדו העותרות והמשיב בניסיון להגיע לפשרה. כתוצאה מכך תיקן המשיב, בתאריך 1.4.97, את התקנות. סכום הערבות הוקטן במחצית - סכום בגובה של שבועיים שכר-עבודה לכל עובד במקום חודש שכר- עבודה - וגם הסכום המינימלי של הערבות הוקטן במחצית. כיום לשונה של תקנה 3(א) לתקנות הוא: ערובה תהיה בסכום השווה למחצית הוצאות קבלן כוח-האדם בשל שכר עבודה לעובדים שהוא מעסיק לשם עבודה אצל הזולת, או בסכום של 150,000 שקלים חדשים, לפי הגבוה מבין השניים... [ההדגשות הוספו] כמו כן נכללו בתיקון מספר הקלות נוספות. בחישוב הוצאות השכר לא יובאו בחשבון תשלומים ששולמו על-ידי המעביד להבטחת פיצויי פיטורים, פנסיה או גמל (תיקון תקנה 3(א) סיפא). נוספה הפחתה של 10% מסכום הערובה עבור חברת כוח-אדם החתומה על הסכם קיבוצי (תיקון תקנה 3(ד)(1)). כמו-כן חלו הקלות לגבי סוג הערובה הנדרשת, והוספו חלופות לחלופות שהיו קיימות לפי התקנות הקודמות (תיקון תקנה 1). הצדדים מסכימים מחד-גיסא, כי הוראות אלה פוגעות בחופש העיסוק של האזרח, ומאידך-גיסא, כי הפגיעה מקיימת את התנאים הקבועים בשלושה מבין ארבעת היסודות המוזכרים בפיסקת ההגבלה, כלומר, כי הפגיעה הינה בחוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו, כי החוק הולם את ערכיה של המדינה, וכי התכלית של החוק, שהיא הגנה על העובדים בחברות כוח-אדם, הינה תכלית ראויה. הצדדים חלוקים רק בשאלת התקיימותו של היסוד הרביעי המתנה פגיעה בחופש העיסוק בכך שהפגיעה תהיה "במידה שאינה עולה על הנדרש". זוהי דרישת המידתיות. עמידתה בדרישה זו של פגיעה בחופש העיסוק, כמו של פגיעה בזכויות ובאינטרסים מוגנים אחרים של הפרט, נבחנת על-פי שלושה מבחני- משנה: התאמת האמצעי הפוגע בזכות לתכליתו, בחירת האמצעי הפוגע בזכות במידה שאינה עולה על המידה הנדרשת לצורך השגת התכלית, והסבירות שבפגיעה בזכות לצורך השגת תכליתה של הפגיעה. ראו, למשל, לעניין חוקים ע"א 6821/93, רע"א 3363,1908/94 בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח' נ' מגדל כפר שיתופי ואח' , פ"ד מט(4) 222 ( להלן: ע"א בנק המזרחי), בעמ' 436-347; בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח' (טרם פורסם) (להלן: בג"ץ לשכת מנהלי ההשקעות ), סעיף 17 לפסק-דינו של הנשיא ברק. ולעניין נורמות מינהליות בג"צ 3477/95 בן-עטייה ואח' נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד מט(5) 1, בע' 14-9. בענין זה טענו העותרים כי השינוי שנעשה בתקנות, שלא בוסס על ניתוח כלכלי, מלמד כשלעצמו כי סכום הערבות נקבע באופן שרירותי, מבלי לבחון חלופות פוגעניות פחות להשגת תכלית החוק, כגון: שעבוד כלל הסכומים שחבה חברת כוח-האדם בכל זמן נתון ללקוחותיה-המעסיקים, לשם הבטחת תשלום הכספים המגיעים מאת חברת כוח-האדם לעובדים. 5. לו מבחן-המשנה בדבר בחירת האמצעי הפוגע בזכות במידה המזערית האפשרית היה מתפרש כפשוטו, הרי שעל הרשויות הייתה מוטלת חובה דווקנית לפעול לצורך הגשמת התכלית שביסוד פעולתן באופן הפוגע במידה הפחותה ביותר בזכות המוגנת. על-פי "תורת המדרגות" שפותחה במשפט הגרמני, על הרשות לפעול באופן שבו האמצעי שתבחר לצורך הגשמת התכלית שביסוד פעולתה יהיה בדרגה הנמוכה ביותר בסולם האמצעים האפשריים להגשמת אותה תכלית. אם האמצעי הנבחר נמצא בשלב המצוי מעל לשלב הנמוך ביותר, על הרשות לרדת שלב, לשלב שבו האמצעי פוגע במידה המינימלית האפשרית בזכות. ראו: Donald P. Kommers, The Constitutional Jurisprudence of the Federal Republic Of Germany (Durham and London, 1989), 290. . לכאורה, בעקבות השינויים שנערכו בתקנות, שעיקרן הפחתת גובה הערובה בכמחצית, ירדה הרשות שלב בסולם האמצעים הפוגעים בזכות. מכאן גם עולה לכאורה המסקנה שהתקנות הקודמות נמצאו בשלב גבוה מדי על הסולם, ועל-כן פגעו בחופש העיסוק במידה העולה על הנדרש. שכן, הרשות הגיעה לכלל דעה כי ניתן להשיג את תכלית החוק, ולהגן על ציבור העובדים בחברות כוח- אדם, ויחד עם זאת לפגוע במידה פחותה יותר בזכויותיהן של העותרות. יתרה מזאת, האמור לעיל מעורר את התהייה, האם העובדה כי הרשות תיקנה את התקנות, ובכך גילתה דעתה כי האמצעי שבחרה בו בתקנות המקוריות אינו האמצעי הפוגע בזכויות במידה המזערית האפשרית, אינה מעלה את החשש שמא האמצעי שנבחר בתיקון, דהיינו, ערבות בגובה של שכר עבור שבועיים או 150,000 ש"ח, לפי הסכום הגבוה, גם הוא אינו מהווה את האמצעי בעל הפגיעה המזערית האפשרית. ייתכן אף שניתן להסתפק לצורך הגשמת התכלית שביסוד התקנות בחלופה שהציעו העותרות. על-כך לא הובאו בפנינו נתונים, ולא אביע בעניין עמדה. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הערובה שנקבעה בתקנות מהווה האמצעי הפוגע בחופש העיסוק במידה המינימלית האפשרית. אלא שמבחני-המשנה אינם מוחלטים או דווקניים. לרשויות יש שיקול- דעת ביישומם, ודי כי הפגיעה בזכות תימצא במסגרת "מתחם המידתיות" כדי שהנורמה תעמוד בדרישת המידתיות. הדבר בוודאי נכון באשר לרשות המחוקקת. ראו והשוו בג"ץ לשכת מנהלי ההשקעות הנ"ל סעיף 4 לפסק-דיני. והדבר נכון אף באשר לנורמות המתקבלות על-ידי הרשות המבצעת. ראו בג"ץ 106/96 שלם נ' ראש עיריית הרצליה ואח' (טרם פורסם), סעיף 13 ד. עם זאת, הדעת נותנת כי "מיתחם המידתיות" הנתון לרשות המבצעת עשוי להיות צר יותר מזה הנתון לרשות המחוקקת. "מתחם המידתיות" אף נקבע בהתחשב במהות של הזכות או האינטרס הנפגעים, ובמידת החשיבות המיוחסת להם. עמדתי על כך בבג"ץ לשכת מנהלי ההשקעות בסעיף 8 לפסק-דיני: באשר למבחן בדבר התאמת האמצעי לתכלית, מידת הוודאות שתידרש להתאמת האמצעי וליעילותו מושפעת ממידת החשיבות של הזכות והטעמים שביסודה. כשמדובר בזכות כבדת-משקל, עשויה להידרש "ודאות קרובה", ואולי אף כמעט מוחלטת, לכך שהאמצעי הפוגע בה יגשים ביעילות ובאופן מושלם את תכליתו. לעומת זאת, כשמדובר בזכות קלת-משקל יותר, ייתכן כי ניתן יהיה להסתפק ב"אפשרות סבירה" לקידומה של התכלית. באשר למבחן בדבר בחירת האמצעי הפוגע בזכות במידה המועטה הנדרשת, שכאמור אינו מבחן מוחלט, תושפע בחירת האמצעי מן הזכות הנפגעת. כשמדובר בזכות-יסוד חשובה במיוחד יוקפד יותר על בחירת אמצעי הפוגע בה במידה המיזערית, וזאת גם אם מדובר באמצעי שעלותו ניכרת. הדין עשוי להיות שונה מקום שבו עומדת על הפרק זכות שחשיבותה פחותה, שלשם שמירתה לא תידרש המדינה לנקוט באמצעים העלולים לגרום להכבדה מיוחדת. באשר למבחן שבמסגרתו נערך איזון בין התועלת שבתכלית לבין הנזק שבאמצעי להשגתה, הוא יופעל - כמקובל בפסיקה שבה דנתי לעיל, העוסקת בהחלטות של רשויות מינהליות - בהתחשב במהות הזכות שעל הפרק, הטעמים שביסודה והערכים והאינטרסים הנפגעים במקרה הספציפי. בענייננו, מדובר בזכות שהיא במהותה כלכלית.הטעם העומד ביסוד הזכות לחופש העיסוק של העותרים הוא עניינם האישי במשלח-ידם. זכות זו חשובה היא, אך אין היא זכות-על. לאמור לעיל מימד נוסף, החשוב לקביעת מתחם המידתיות, והוא העובדה שמדובר בתחיקה סוציאלית, שתכליתה להגן על עובדים. בנוגע לתחיקה כזו ייזהר בית-המשפט משנה זהירות שלא לפגוע בזכויות קיבוציות של עובדים לטובת זכויות אינדיווידואליות, כגון: חופש העיסוק וזכות הקניין. עמדה על-כך פרופסור רדאי: בבחירה בין מושגי הצדק השונים בהפרטת זכויות האדם קיימות תמונות שונות לנגד עיניהם של בית-המשפט ושל המחוקק. עובדה זו מובילה אותם לבחור בגרסאות צדק שונות: המחוקק - בגרסת הצדק המקרו- סוציו-כלכלית והצדק הקבוצתי; ובית המשפט - בגרסת הצדק הפורמליסטי - משפטי והאינדיוידואליסטי.על-פי עקרונות הדמוקרטיה החוקתית בישראל, הרי שבהתנגשות בין גרסאות אלה על בית המשפט לכבד את מדיניות הצדק שהמחוקק בחר, בהיותה גרסת צדק אשר אין לטעון כנגדה כי היא איננה מיועדת לתכלית ראויה או שאינה הולמת את ערכי מדינת ישראל. [פרנסיס רדאי, "הפרטת זכויות האדם והשימוש לרעה בכוח", משפטים כג (תשנ"ד) 21, בעמ' 52] לאור האמור לעיל, מסכימה אני עם חברי, הנשיא ברק, כי דברי-החקיקה שנתקפו - הן החוק, והן התקנות שהותקנו מכוחן - עומדים בדרישת המידתיות. שכן, הגם שניתן להעלות על הדעת אמצעים חלופיים, לרבות האמצעים שהוצעו על-ידי העותרות, הפוגעים בזכותן פחות מן האמצעים שננקטו, הרי האמצעים שננקטו מצויים במתחם המידתיות. אשר-על-כן, אני מסכימה לדחיית העתירה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ב' בסיון התשנ"ח (27.5.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004500. A10 /דז/

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500.A10

בג"ץ

1998-05-28

1997-01-21

false

בג"ץ 450/97

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\500\004\L09\97004500_L09.txt

בש"א 450/97

HebrewVerdicts\97\500\004\L09

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500_L09.txt

97004500.L09.doc

החלטה

6e802724fae446bb0fc555a01f004a7fd63f1fb1f1fc5d84f883115645a7e76e

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500.L09

בג"ץ

1998-08-20

1997-01-21

false

בג"ץ 450/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\500\004\L08\97004500_L08.txt

בש"א 450/97

HebrewVerdicts\97\500\004\L08

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500_L08.txt

97004500.L08.doc

החלטה

350faa13b682fb563583bf207fe04fa3c52e6f08ad386585351409ef06f61a9c

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 450/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקשים: 1. פלא אבחון והשמה בע"מ 2. מיקשר אנקורי בע"מ 3. צ'אנס שירותי כוח אדם בע"מ ה משיבים : 1. תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ 2. אביגל שרותי כוח אדם ועבודה בע"מ 3. חלופה בע"מ 4. מר אלי ישי, שר העבודה והרווחה בקשה להצטרף לעתירה כעותרים החלטה המבקשים 3-1 יצורפו כעותרים לעתירה. ניתנה היום, יח בתמוז התשנ"ז (23.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004500. L08

תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ נ. מר אלי ישי, שר העבודה

97004500.L08

בג"ץ

1999-10-23

1997-01-21

false

בג"ץ 450/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\O05\95080040_O05.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\O05

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_O05.txt

95080040.O05.doc

החלטה

3344cb6999464001bf0833bcacae7feb4e46d92be3f373cad1e3d161249d5284

ב בית המשפט העליון ע"א 8004/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נגד המשיב ה : עירית חיפה בקשה לביטול החלטת ביניים בערעור בשם המשיבה: עו"ד יורם ל. כהן החלטה מתבקשת עמדת המערער אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ב בתשרי תשנ"ח (13.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. O05

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.O05

אזרחי

1997-10-13

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\O03\95080040_O03.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\O03

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_O03.txt

95080040.O03.doc

החלטה

9caf40ddd1cadeea20dde4370388e9d5efaacaaf140403d86b2dbaf98b773d17

ב בית המשפט העליון ע"א 8004/95 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נגד המשיב ה : עירית חיפה בקשה למחיקת סעיפים מתגובת המערער לסיכומי המשיבה בשם המשיבה: עו"ד יורם ל. כהן החלטה הבקשה תידון על-ידי ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, י"ב בתשרי תשנ"ח (13.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. O03

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.O03

אזרחי

1997-10-13

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\O02\95080040_O02.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\O02

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_O02.txt

95080040.O02.doc

החלטה

502e3209b2a02a7f2b5393831f98185c36dd5189e0a2e317db330e5fd5f51510

ב בית המשפט העליון ע"א 8004/95 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער (המשיב בערעור שכנגד) : מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נגד המשיב ה (המערערת בערעור שכנגד) : עירית חיפה בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי המשיבה בשם המערער: עו"ד יהודה ליבליין החלטה אין למשיבה בערעור אלא זכות להשיב לערעור פעם אחת, כאמור בסעיף 2 לצו בדבר סיכומים בכתב מיום 10.4.97. לכן, יש למחוק מכתב הסיכומים שהוגש על ידה על-פי סעיף 4 לצו הנ"ל בדבר סיכומים בכתב את כל אותם חלקים המתייחסים לעמדתה בערעור ולהותיר רק את החלקים הנוגעים לערעור שכנגד. כתב תשובה מתוקן לתשובת המדינה לערעור שכנגד יוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ח באלול תשנ"ז (30.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. O02

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.O02

אזרחי

1997-09-30

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\O06\95080040_O06.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\O06

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_O06.txt

95080040.O06.doc

החלטה

6b61a2e6b9a24a9ea7bf2fb7b0bb692db5975cf72da69e6100360195c2121f99

ב בית המשפט העליון ע"א 8004/95 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נגד המשיב ה : עירית חיפה בקשה לביטול החלטה בשם המערער: עו"ד יהודה ליבליין בשם המשיבה: עו"ד יורם ל. כהן החלטה איני סבורה כי תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- היא החלה על הבקשה למחיקת סעיפים מן הסיכומים בכתב שהגישה המשיבה, וזאת לנוכח קיומן של תקנות 417 ו449- לתקנות הנ"ל, הקובעות הסדר ייחודי לערעור. בכל מיקרה, אני סבורה כי מן הדין לאפשר למשיבה להשיב לבקשה בטרם תנתן החלטה. לפיכך, אני מחליטה לבטל את ההחלטה מיום 30.9.97 שניתנה במעמד צד אחד. תגובת המשיבה לבקשה למחיקת סעיפים מתגובת המשיבה לתשובת המערער, שהוגשה ביום 29.9.97, תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. לאחר מכן אחליט בה. ניתנה היום, י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. O06

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.O06

אזרחי

1997-11-17

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\A01\95080040_A01.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\A01

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_A01.txt

95080040.A01.doc

החלטה

0668e2c9b16f64afe19b6e25238459fedfc16a655e68f2213df2261b101b69f2

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 8004 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער והמשיב בערעור שכנגד : מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : עירית חיפה סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערער והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערער ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערער; 3. המערער - המשיב בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לו הטענות בערעור שכנגד, ורשאי הוא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיב בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. A01 /דז/

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.A01

אזרחי

1997-04-10

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\O07\95080040_O07.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\O07

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_O07.txt

95080040.O07.doc

החלטה

eebb3220246c92ec297030e175a551fe06455b557d1ae7d2a70059abfacd98f0

ב בית המשפט העליון ע"א 8004/95 - ז' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער (המשיב בערעור שכנגד) : מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה נגד המשיב ה (המערערת בערעור שכנגד) : עירית חיפה בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי תשובה בשם המערער: עו"ד יהודה ליבליין בשם המשיבה: עו"ד יורם ל. כהן החלטה בפני בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי התשובה של המשיבה (המערערת בערעור שכנגד) לסיכומי המערער (המשיב בערעור שכנגד), אשר הוגשו לבית המשפט בתאריך 17.9.97. בקשתה של המשיבה למחוק סעיפים מתגובת המערער לסיכומיה בערעור תידון על ידי ההרכב שידון בערעור (ראה החלטתי מיום 13.10.97). הטענה כי המערער חרג בסיכומי תשובתו (מחזור הסיכומים השלישי) ממסגרת הערעור כפי שהותוותה בשני מחזורי הסיכומים הראשונים אינה יכולה להכשיר חריגה מן הצו בדבר סיכומים בכתב על ידי המשיבה במסגרת מחזור הסיכומים הרביעי (תשובת המערערת בערעור שכנגד). לפיכך, אני מחליטה לחזור ולקיים את החלטתי מיום 30.9.97, אותה ביטלתי לבקשת המשיבה בשל כך שניתנה במעמד צד אחד בלבד. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשנ"ח (23.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. O07

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.O07

אזרחי

1997-12-23

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\A08\95080040_A08.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\A08

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_A08.txt

95080040.A08.doc

החלטה

f16df60ea94cc9e9a9cf1e3bf4cf2b9b3df7ad80129f8807d7ccfe44c21fd9be

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8004/95 - ח' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת (המשיבה והמערערת שכנגד): עיריית חיפה נגד המשיב (המערער והמשיב שכנגד): מנהל מס שבח מקרקעין בקשה להרחבת צו הסיכומים בכתב מיום 10.4.97 בשם המבקשת (המשיבה והמערערת שכנגד): עו"ד יורם ל. כהן החלטה הבקשה תידון על ידי ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, י"ז בטבת התשנ"ח (15.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. A08 /דז/

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.A08

אזרחי

1998-01-15

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\F10\95080040_F10.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\F10

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_F10.txt

95080040.F10.doc

החלטה

db3c577a8b1f342ba3a2a1257371f5be279c1d481ded11507aa1ef85574180b4

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8004/95 - י' בפני: כבוד השופט א' מצא המערער : מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה (המשיב שכנגד) נגד המשיב ה : עירית חיפה (המערערת שכנגד) בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיבה: עו"ד ל' כהן ה ח ל ט ה לדחות מועד הדיון כמבוקש. המזכירות תקבע את הערעור בפני הרכב למועד אחר, ככל האפשר תוך התחשבות במועדים המוצעים על-ידי בא-כוח המשיבה. ניתנה היום, ט' בניסן תשנ"ח (5.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. F10

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.F10

אזרחי

1998-05-12

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\B11\95080040_B11.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\B11

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_B11.txt

95080040.B11.doc

פסק-דין

adecac3194767f63cb29e649d76ce29205f2463bf8dfaea8bea1a7b8ba3e217a

; ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8004/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט ח' אריאל המערער : מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נגד המשיב ה : עירית חיפה ערעור וערעור שכנגד על החלטת ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.11.95 בע.מ.ש. 98/93 שניתן על ידי חברי הועדה: כב' השופט בדימוס א.ד. בר והחברים א. ארבל, ש. תענק תאריך הישיבה: ז באב תשנ"ח (30.7.98) בשם המערער : עו"ד יהודה ליבליך בשם המשיב ה: עו"ד כהן פסק-דין מוסכם על הפרקליטים שלצורך הדיון בערעור זה ה"הכנסה" בה מדובר בתקנה 8(א) לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), תשל"ה1975- - היא הכנסת העיריה ולא הכנסה שהיא "צמודה" למקרקעין. בנסיבות אלו נראה לנו שאין עילה להתערב בהחלטת הועדה שלעיריה עצמה לא היתה הכנסה במובן תקנה 8(א) הנ"ל. המשיבה חזרה בה מהערעור שכנגד. שוב לפנינו מקרה שבו רשויות ציבוריות מתדיינות ביניהן לבין עצמן בבית המשפט, במקום למצוא את הנתיב המשפטי המתאים להכרעה שיפוטית ביניהן במסלול חלופי ראוי. אנו מבקשים לשלוח עותק מפסק דין זה ליועץ המשפטי לממשלה. הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות. ניתן היום ז באב תשנ"ח (30.7.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. B11

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.B11

אזרחי

1998-08-04

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\040\080\O09\95080040_O09.txt

בש"א 8004/95

HebrewVerdicts\95\040\080\O09

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040_O09.txt

95080040.O09.doc

החלטה

21fcccfc34cc5b7fc2a26ce3f5a7bcb78c93889021afe3ec0f4c91f5667260e5

ב בית המשפט העליון ע"א 8004/95 - ט' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה נגד המשיב ה : עירית חיפה בקשה למחיקת סעיפים מתגובת המשיבה לתשובת המערער בשם המערער: עו"ד יהודה ליבליין החלטה הבקשה תידון על-ידי ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, י"ט בשבט תשנ"ח (15.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95080040. O09

מנהל מס שבח מקרקעין,חיפה נ. עירית חיפה

95080040.O09

אזרחי

1998-02-15

1995-12-24

false

ע"א 8004/95

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\840\005\A01\97005840_A01.txt

בש"א 584/97

HebrewVerdicts\97\840\005\A01

קוסנקו הלנה נ. קוסנקו אלכסנדר

97005840_A01.txt

97005840.A01.doc

החלטה

c9d745b665672622842d2805e62c033e23ef9b7841b54b10a0062624bcffe160

בית המשפט העליון בה"נ 97 / 584 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת: הלנה קוסנקו נגד המשיבים: 1. אלכסנדר קוסנקו 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד בן-ציון פיינזילבר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר בקשת חוות דעת של בית דין דתי מאחר והתקיימו התנאים האמורים בסעיף 2(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן - החוק), הריני מורה, בתוקף סמכותי לפי סעיף 2(א) לחוק הנ"ל ותקנה 10 לתקנות סדר הדין בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשמ"ה1984- (להלן - התקנות), כי תתבקש חוות דעת של בית הדין הנוגע בדבר והוא: בית הדין הרבני הגדול, בדרך הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק ובתקנה 11(א) לתקנות. ניתנה היום, א' אדר ב' התשנ"ז (10.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005840. A01 דז/

קוסנקו הלנה נ. קוסנקו אלכסנדר

97005840.A01

אזרחי

1997-03-11

1997-01-24

false

בה"ן 584/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\840\005\A02\97005840_A02.txt

בש"א 584/97

HebrewVerdicts\97\840\005\A02

קוסנקו הלנה נ. קוסנקו אלכסנדר

97005840_A02.txt

97005840.A02.doc

החלטה

9798b7764e2fa58bd9d3994b7c1965b82f8f06d175e3a15a5f592b53fe52b8af

בית המשפט העליון בה"נ 97 / 584 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת : קוסנקו הלנה נגד המשיבים : 1. קוסנקו אלכסנדר 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד בן-ציון פיינזילבר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר קביעת שיפוט בענייני התרת נישואין לאחר שעיינתי בחוות דעת של בית הדין הרבני הגדול, הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969-, כי לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג קוסנקו. ניתנה היום, א' אייר התשנ"ז (8.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005840. A02 /דז/

קוסנקו הלנה נ. קוסנקו אלכסנדר

97005840.A02

אזרחי

1997-05-08

1997-01-24

false

בה"ן 584/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\060\007\A04\97007060_A04.txt

בש"א 706/97

HebrewVerdicts\97\060\007\A04

בן-עמי עודד עו"ד נ. שר המשפטים

97007060_A04.txt

97007060.A04.doc

פסק-דין

4589a85df715bfa01d1d182b1d9495285f4e53f9178b9037e18c872ef3fa7294

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 706 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר העותר : בן-עמי עודד, עו"ד נגד המשיבים : 1. שר המשפטים 2. לשכת עורכי הדין בישראל - מחוז ירושלים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ט באדר א' התשנ"ז ( 26.02.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד ד"ר משה עליאש פסק-דין הנשיא א' ברק: עם פתיחת הדיון הציע העותר, כי יחזור בו מעתירתו. הוא ציין בפנינו כי הספר - שכבר הודפס וטרם הופץ - יופץ. אם יוחלט להגיש נגדו קובלנה על פי חוק לשכת עורכי הדין, מבקש הוא לאפשר לו לפנות אלינו מחדש בעניין זה. רשמנו לפנינו הודעתו זו, מבלי שיש בכך מצידנו נקיטת עמדה כל שהיא באשר לעתירה אפשרית זו. רשמנו הודעת מר עליאש, לפיה אם תוגש עתירה כאמור, לא תטען על ידו הטענה כי העתירה מאוחרת מדי, ומן הדין היה להגישה בשלב מוקדם יותר. למותר לומר כי שאר טענותיו של מר עליאש עומדות לו. כן ציין מר עליאש כי אם העותר יפנה לועד המרכזי בעניין זה, בקשתו להישמע תענה, וכן כי בטרם תקבע עמדה באשר להגשת קובלנה, תינתן לעותר האפשרות להעלות טענות בפני ועדת האתיקה הארצית. העתירה מתבטלת. ניתן היום, י"ט אדר א' התשנ"ז (26.2.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007060. A04 דז/

בן-עמי עודד עו"ד נ. שר המשפטים

97007060.A04

בג"ץ

1997-07-21

1997-01-30

false

בג"ץ 706/97

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\060\007\H02\97007060_H02.txt

בש"א 706/97

HebrewVerdicts\97\060\007\H02

בן-עמי עודד עו"ד נ. שר המשפטים

97007060_H02.txt

97007060.H02.doc