Datasets:

LevMuchnik

/

SupremeCourtOfIsrael

like 6

HebrewVerdicts\95\820\015\I29\95015820_I29.txt

בש"א 1582/95

HebrewVerdicts\95\820\015\I29

אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. עירית צפת

95015820_I29.txt

95015820.I29.doc

החלטה

0bec788009eb52fb70011e11d97ad85bfaf2d4c73fc45ca6ab5aa686857dc391

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1582/95 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : 1. אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נגד המשיבים : 1. עיריית צפת 2. ראש עיריית צפת 3. שר הפנים 4. שר הבינוי והשיכון 5. השר לאיכות הסביבה 6. השר לתשתיות לאומיות הוגש ה תגובה מטעם העותרת ביום 10.6.01 בשם העותרת: עו"ד אלונה קארו-יפת החלטה ביום 10.6.01 נתקבלה בבית המשפט תגובת העותרת. המשיבים 1 ו2- מתבקשים להגיש תגובה לסעיף 1 בתגובת העותרת תוך 30 יום. ניתנה היום, כ' בסיון תשס"א (11.6.2001). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 95015820. I29 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. עירית צפת

95015820.I29

בג"ץ

2001-06-11

1995-03-09

false

בג"ץ 1582/95

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\820\015\D34\95015820_D34.txt

בש"א 1582/95

HebrewVerdicts\95\820\015\D34

אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. עירית צפת

95015820_D34.txt

95015820.D34.doc

החלטה

e2fff6e3a4c1789699fe1dd4b3ed496e3301905d12c2661973a8c6dba321d952

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1582/95 - י"ג בפני: כבוד הרשם בעז אוקון העותרים : 1. אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה 2. בן זאב אבי נגד המשיבים : 1. עירית צפת 2. ראש עירית צפת 3. שר הפנים 4. שר הבינוי והשיכון 5. השר לאיכות הסביבה 6. השר לתשתיות לאומיות בקשה לפסיקת הוצאות החלטה המשיבה 1 תשא בהוצאות עתירה בסכום של 5,000 ₪. ניתנה היום, י' בשבט תשס"ב, 23 בינואר 2002. בעז אוקון, רשם ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 95015820. D34 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. עירית צפת

95015820.D34

בג"ץ

2002-01-23

1995-03-09

true

בג"ץ 1582/95

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\760\054\O01\97054760_O01.txt

בש"א 5476/97

HebrewVerdicts\97\760\054\O01

כלל אינווסטמנט נ. י.מ.ש. השקעות בע"מ

97054760_O01.txt

97054760.O01.doc

החלטה

66379c6e7f49ebbc3ae35245fb114a4dbb4ef031cfb9e1368a64ce2d8c9e7a7c

ב בית המשפט העליון רע"א 5476/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשות : 1. כלל אינווסטמנט 2. כלל בע"מ נגד המשיבים : 1. י.מ.ש. השקעות בע"מ 2. ד"ר יוסף שגב 3. אריה גולדין בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשות: עו"ד מ. קירש, עו"ד י. אברהם החלטה הבקשה נדחית. המבקשות יפקידו ערבון ככל בעל דין אחר. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054760. O01

כלל אינווסטמנט נ. י.מ.ש. השקעות בע"מ

97054760.O01

אזרחי

1997-10-06

1997-09-17

false

רע"א 5476/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\760\054\E03\97054760_E03.txt

בש"א 5476/97

HebrewVerdicts\97\760\054\E03

כלל אינווסטמנט נ. י.מ.ש. השקעות בע"מ

97054760_E03.txt

97054760.E03.doc

החלטה

7d00f7881f797c87c8b165ae5cc71468c45c5d4e45db3bc37e9939ae2a74a41a

ב בית המשפט העליון רע"א 5476/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. כלל אינווסטמנט 2. כלל בע"מ נגד המשיבים : 1. י.מ.ש. השקעות בע"מ 2. ד"ר יוסף שגב 3. אריה גולדין בקשת רשו ת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 13.7.97 בת"א 2289/90 שניתן על ידי כבוד השופטת ה' שטיין החלטה הבקשה היא למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, לאפשר את הגשתו כראיה של דו"ח ביקורת שנערך בחודש דצמבר 1990 עקב מעילתו של המשיב השלישי בכספי המבקשת הראשונה ( להלן: הדו"ח ). למבקשות מספר טענות כנגד קבילותו של הדו"ח, ובין היתר הן מסתמכות על סעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב1992-. איני רואה להתערב בהחלטת בית המשפט, נוכח העובדה שקבילותו של הדו"ח וזכותן של המשיבות 1 ו2- להסתמך על האמור בו יוכלו להבחן גם במסגרת ערעור שיוגש על פסק הדין, אם תבחרנה המבקשות להגיש ערעור כזה. אדגיש בעניין זה, שהמבקשות לא הצביעו על כל נזק קונקרטי העלול להגרם להן עקב הגשת הדו"ח או גילוי תוכנו למשיבים, לבד מעצם ההסתמכות על הדו"ח, או חלקים שלו, כראיה, דבר היכול למצוא את תקונו במסגרת ערעור על פסק הדין. לו היה מתברר קיומו של נזק כזה, יתכן והיה מוצדק להחליט בשאלת קבילות הדו"ח כבר בשלב זה. הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים 1 ו2- הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, ט' בכסלו התשנ"ח (8.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97054760. E03

כלל אינווסטמנט נ. י.מ.ש. השקעות בע"מ

97054760.E03

אזרחי

1997-12-08

1997-09-17

false

רע"א 5476/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\760\054\J02\97054760_J02.txt

בש"א 5476/97

HebrewVerdicts\97\760\054\J02

כלל אינווסטמנט נ. י.מ.ש. השקעות בע"מ

97054760_J02.txt

97054760.J02.doc

החלטה

f22c2db1bf2e25c0b7550f68bf8c22de7e98cf573506279105bf26d9d0eb86d1

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 5476/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשות: 1. כלל אינווסטמנט ע"י ב"כ עו"ד מ. קירש ור. בר 2. כלל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד י. אברהם נגד המשיבים : 1. י.מ.ש. השקעות בע"מ 2. ד"ר יוסף שגב משיבים 1 ו2- ע"י ב"כ עו"ד ד"ר י. שגב 3. אריה גולדין ע"י ב"כ עו"ד נ. קונפורטי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.7.97 בת.א. 2289/90 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה. שטיין החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשות. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ"ח בתשרי תשנ"ח (29.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054760. J02

כלל אינווסטמנט נ. י.מ.ש. השקעות בע"מ

97054760.J02

אזרחי

1997-10-29

1997-09-17

false

רע"א 5476/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\95\360\068\J01\95068360_J01.txt

בש"א 6836/95

HebrewVerdicts\95\360\068\J01

חכמי יוסף נ. שופטת בית משפט השלום בתל-אביב

95068360_J01.txt

95068360.J01.doc

פסק-דין

3cbb9287ff19724a8fd9fc80abf52ff8745983a4bb9d91f81c03952c2c44582d

בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ 6319/95 רע"פ 6836/95 בג"צ 5565/95 בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד השופט מ. חשין כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן העותר בבג"צ 6319/95 והמבקש ברע"פ 6836/95: יוסף חכמי העותר בבג"צ 5565/95: חיים ברלס נ ג ד המשיבים בבג"צ 6319/95 וברע"פ 6836/95: 1. שופטת בית משפט שלום בתל-אביב-יפו 2. דוד לוי 3. מדינת ישראל המשיבים בבג"צ 5565/95: 1. סגן נשיא בית משפט השלום בטבריה 2. יעקב שקד 3. מדינת ישראל התנגדות לצו על תנאי בקשת צו על תנאי בקשת רשות ערעור פלילית תאריך הישיבה: ד' בכסלו תשנ"ו (27.11.95). בשם העותרים בבג"צ 6319/95 ובג"צ 5569/95: עו"ד י. רובין, עו"ד מ. ז'ולסון בשם המשיבים בבג"צ 6319/95 ובג"צ 5569/95: עו"ד ר. לוי-גולדברג בשם המשיב מס' 2: עו"ד ליכט (דוד לוי) פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: האם פטור אדם מחובתו להעיד כעד מטעם ההגנה בהליך פלילי רק משום שתלוי ועומד נגדו הליך פלילי נפרד באותו עניין בו הוא נדרש להעיד? זוהי השאלה הניצבת בפנינו. התשובה שניתנה על ידינו לשאלה זו היא שלילית וטעמיה יובאו בהמשך. העובדות 1. המשיב 2 - לוי, נאשם בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.פ.3570/92) בלקיחת שוחד. על פי כתב האישום, קיבל לוי שוחד מפלוני שפעל בשם המערער - חכמי. חכמי נאשם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ. 331/92) במספר אישומים שעניינו של אחד מהם הוא, מתן שוחד ללוי. לקראת סוף פרשת ההגנה במשפטו של לוי, ביקש לוי לזמן את חכמי כעד מטעם ההגנה. חכמי ביקש שלא להעיד במשפטו של לוי בטענה כי יש להחיל בעניינו את ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(2) 477 (להלן: "הלכת קינזי"), המונעת אפשרות העדת שותף הנשפט בנפרד, כעד תביעה במשפטו של שותפו. בית משפט השלום דחה את בקשתו של חכמי והוא זומן להעיד במשפטו של לוי בכפוף לחיסיון מפני הפללה עצמית כמפורט בסעיף 47 לפקודת הראיות. על החלטה זו הגיש חכמי ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחה. על כך הגיש חכמי לבית משפט זה בקשת רשות ערעור ובמקביל הגיש הוא עתירה לבג"ץ (בג"ץ 6319/95). העתירה נמחקה והעניין נדון במסגרת בקשת רשות הערעור אותה ראינו כהליך הראוי. הבקשה נדונה כערעור. לאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים נדחה הערעור על ידינו ללא מתן נימוקים, והרי נימוקינו: טענות המערער 2. המערער, טוען כי הוא זכאי שלא להעיד במשפטו של לוי. את טענתו מבסס הוא על זכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית ועל זכות השתיקה, זכויות, שעל פי הטענה, אף מולידות לו זכות שלא לחשוף את קו הגנתו בטרם יעשה כן במשפט המתנהל נגדו. המערער סבור שחיובו להעיד מטעם ההגנה במשפטו של שותפו, תגרום לפגיעה חמורה בזכויותיו הללו, שהחובה להגן עליהן קיבלה משנה תוקף מאז עוגנו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד טוען המערער שאם יחויב להעיד במשפטו של שותפו, תהיה הפגיעה בו חמורה מן הפגיעה הצפויה לשותפו אם תימנע העדתו וכי זכותו של הנאשם לזמנו להעיד כעד הגנה, צריכה לסגת מפני זכותו שלו לחיסיון מפני הפללה, לזכות שתיקה ולזכות שלא לחשוף את קו ההגנה במשפט התלוי ועומד נגדו. המסגרת הנורמטיבית 3. המערער, גורס - כאמור - כי זכות השתיקה של נאשם והזכות לאי הפללה עצמית הן זכויות יסוד של האדם על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ויהא הוא חשוד או נאשם בעבירות פליליות. בשאלה זו אין תמימות דעים בין מלומדים ושופטים הן בארץ והן מחוצה לה. אכן, יש הגורסים כי זכות השתיקה של נאשם וזכותו של אדם שלא להפליל עצמו, הן מזכויות היסוד של האדם הנכללות בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, המעוגנות בזכותו של אדם לכבוד לחרות ולפרטיות. הוא הדין בזכותו של אדם למשפט הוגן, שגם ממנה נגזרות זכויות אלה. לעומתם, יש הגורסים כי זכויות אלה, אף שחשיבותן רבה, אינן נכללות בין זכויות היסוד הקבועות בחוק היסוד. אלה גם אלה טעמיהם עמם. מבלי להכריע בין הדעות השונות, אין חולק כי יש לבחון את הנושא שלפנינו על הרקע הנורמטיבי הראוי ועל בסיס עקרונות היסוד בהם דוגלת שיטתנו המשפטית והחברתית. שמירה על כללים ועקרונות של צדק דיוני וראייתי, הינה בבחינת מקדם בטחון בעל חשיבות עליונה בעשיית הצדק המהותי ובשמירה על זכויותיהם של חשודים, נאשמים ועדים במסגרת הליך פלילי. העדתו של מעורב בעבירה כעד במשפטו של מעורב אחר, הינה אחת מההסתעפויות החשובות של תחום רחב זה והיא מהווה נקודת מפגש בין התחום הפלילי והתחום החוקתי, שהרי קיים חשש שהעד לא יוכל לממש את זכויותיו כנאשם, בלא שיפגע במידה זו או אחרת בזכויות הנאשם האחר ולהיפך. הבטחת זכויותיהם של המעורבים בהליכים פליליים חשובה במיוחד בשיטתנו הלעומתית (אדברסרית) בה מוטל נטל הוכחת האשמה על התביעה. קביעות אלה, גם אם אינן נכללות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זוכות למשנה תוקף בהשראת החוק, שהעלה את זכותו של האדם לחרות לכבוד ולפרטיות, לדרגת חשיבות עליונה. אלא שזכויות אלה, חשובות ככל שתהיינה, אינן מוחלטות. מולן ניצבת זכותה וחובתה של החברה להילחם בעבריינות ולהגן על עצמה ועל כל אחד מפרטיה, מפניה; מולה ניצבת חובתה של החברה כלפי קורבנות הפשיעה, שכבודם, חירותם, ביטחונם האישי ורווחתם הגופנית והנפשית, נרמסים ברגל גסה על ידי עבריינים חסרי מצפון; מולם ניצב הצורך למגר פשיעה הפוגעת ברקמה העדינה של החברה במישור הערכי, הנורמטיבי, הפרטי, והציבורי. תפקידה של חברה מתוקנת הוא למצוא את האיזון הראוי בין כל אלה באופן שיהיו בידי השיטה המשפטית הכלים המתאימים שיהא בהם כדי לאפשר קיום משפט הוגן ויעיל, למנוע הרשעת חפים מפשע ולהבטיח לבל יחלץ האשם מן הדין. הכלים להשגת מטרות אלה במסגרת המערכת השיפוטית הם - בין השאר - סדר הדין הפלילי ודיני הראיות. באמצעותם מפלסת לעצמה המערכת את דרכה בנבכי חקר האמת ועשיית הצדק המהותי. הילכת קינזי 4. שאלת העדתו של עד המעורב בעבירה, במשפטו של שותפו, כאשר נגד העד תלוי הליך נפרד באותו עניין, מצויה בתחום הרגיש בו משמשים הצורך בהגנה על הנאשם ועל העד מחד גיסא והצורך להביא בפני בית המשפט כל ראיה רלוונטית לחקר האמת מאידך גיסא. על ברכי בעיה זו נולדה הילכת קינזי, אותה מבקש המערער להרחיב ולהחיל בעניינו, באופן שיימנע מן הנאשם לזמנו כעד הגנה כפי שמכוח אותה הלכה נמנע מן התביעה מלזמנו כעד תביעה. האם יש מקום להרחבת ההלכה ולהחלתה על המקרה הנדון? אינני סבורה כן. לטעמי ראוי לשקול ביטולה של הלכת קינזי, ועל כל פנים, בין אם יש להשאירה על מכונה ולהמשיך ולנהוג על פיה ובין אם הגיעה העת לבטלה, אין מקום להרחיבה ויש לצמצמה לדלת אמותיה כל עוד שרירה וקיימת היא. מהי הילכת קינזי ומה הם טעמיה ? 5. במקרה נשוא הילכת קינזי, ביקשה התביעה לזמן כעד מטעמה, נאשם אחד (להלן: העד) במשפטו של נאשם אחר באותה פרשה (להלן הנאשם) שבעקבותיה הוגשו נגד השניים שני כתבי אישום נפרדים. בית המשפט קבע כלל פסיקתי מנחה לפיו אין לאפשר לתביעה לזמן כעד תביעה מי שמעורב באותה עבירה ומשפט תלוי ועומד נגדו בגינה, אף שעדות זו היא עדות קבילה. הלכה זו יונקת מן המשפט האנגלי, שם היא נקבעה לראשונה בפסק הדין R V. Pipe 51 Cr. App .R 17 והוחלה רק על עדי תביעה. “It was said in R v Pipe that an accomplice against whom proceedings are pending must not, as a matter of practice, be called on behalf of the prosecution unless it is made plain that the proceedings will be discontinued." Cross on Evidence , 7 th . Ed. (London, 1990) עמ' 210 הנימוק המרכזי להלכה באנגליה הוא, כי אין לסמוך על המושבעים שידעו להיזהר ולהיות ערים לבעייתיות שבסיטואציה המיוחדת הרגישה של מסירת עדות על ידי שותף לעבירה שמשפטו תלוי ועומד בנפרד: “To put unreliable evidence before a jury with a warning of it’s unreliability seems more risky than to withhold the evidence until it becomes reliable. We may know very little about actual jury behaviour, but what we do know suggests that no useful general predictions can be made about it, and that it is better controlled by strict exclusionary rules of law than by warnings, mandatory or otherwise.” (J.D. Heydon “Obtaining Evidence versus Protecting the Accused: Two Conflicts” Crim L.R. 1971, 13.p.p.18. נימוק זה אינו רלבנטי לשיטתנו המשפטית בה יושבים על המדוכה שופטים מקצועיים. הלכת R V. Pipe לא הוחלה באנגליה על עדותו של נאשם באותו עניין, הנקרא להעיד מטעם ההגנה . עד כזה חייב להעיד: “...someone who was originally jointly indicted with the accused but has been acquitted or directed to be tried separately is both competent and compellable for the accused." שם בעמוד 212-213 ראה גם R v Richardson , 51 Cr.App.R. 381 . בשיטות משפט אחרות הלכת קינזי אינה חלה כלל, אף לא על עדי התביעה, ומרגע שמשפטיהם של הנאשמים מתנהלים בנפרד חייבים הם להעיד זה במשפטו של זה (בין אם מטעם התביעה ובין אם מטעם ההגנה). כך, בפסק דין קנדי, מצוין כברור מאליו שנאשם חייב להעיד במשפטו של נאשם אחר באותו עניין, ואין זה משנה מטעם מי מתבקש הוא להעיד: “The right of an accused to remain silent at his or her trial has long existed side by side with the compellability of a witness who has been charged with the same offence but who will be tried separately. That has been the very basis for applications by accused persons for separate trials: to enable evidence to be called which may establish the innocence of one accused person... ...Keeping in mind that it is the right of the witness that we are dealing with, I cannot see how that right could differ depending upon who issued the subpoena”. R v S (R.J ) , 80 C.C.C. (3d)397 (Ont.C.A.)(1993) אושר מאוחר יותר בבית המשפט העליון של קנדה ב: R v S (R.J ) , 96 C.C.C.(3d) 1 (S.C.C.)(1995). הנמקת הילכת קינזי 6. בית משפט זה נימק את הילכת קינזי בשורת נימוקים ענייניים, שאינם נקיים מביקורת. בית המשפט סבר - בגוונים שונים של הנמקה - כי קיים חשש שהעד ישחיר את פניו של הנאשם כדי להגדיל את סיכוייו במשפטו הנפרד, או ימזער את חלקו של הנאשם כדי להקטין גם את חלקו שלו, או יעיד תוך ציפייה לתמורה במשפטו הוא ויפליל את הנאשם תוך עיוות האמת כדי לרצות את התביעה בתקווה שזו תיטיב עמו. כן קיים חשש שהגנתו של הנאשם תיפגע, שכן, יהיה בכוחו של העד לצמצם את חקירתו הנגדית - שחשיבותה להגנתו של הנאשם רבה - בהסתתרו מאחורי החסיון מפני הפללה עצמית. בפסק הדין הובעו גם הסתייגויות מחלק מהנימוקים. לעניין החשש לפגיעה בחיסיון מפני הפללה עצמית, ציין כבוד השופט עציוני, כי מאחר והתביעה התחייבה שדברי העד לא יובאו כראיה במשפט נגדו, אין חשש לפגיעה בחיסיון זה ואילו כבוד השופט שמגר (כתוארו אז) המעיט בחשיבות הנימוק של עיוות האמת כדי לרצות את התביעה בציינו כי טובת ההנאה לה הוא מצפה אינה מובטחת, שכן, בית המשפט אינו כבול לעסקאות שעושה התביעה עם נאשמים. השופט שמגר אף שלל מפורשות את הטענה שזכותו של העד לחסיון מפני הפללה עצמית מהווה שיקול למניעת עדות נאשם אחד נגד נאשם אחר באותו עניין, שכן, סעיף 47 לפקודת הראיות מגדיר את זכותו של העד לחסיון מפני הפללה עצמית והזכות אינה פוטרת את העד באופן גורף מחובתו להעיד בכפוף לסייגים באשר לשימוש באותה עדות נגדו. בחינת ההנמקה והביקורת עליה 7. בחינת ההנמקות שבבסיס הלכת קינזי מלמדת, כי זכויותיו של העד שמשפט נפרד תלוי ועומד נגדו בגין אותה פרשה ובמיוחד זכות השתיקה וזכותו לחסיון מפני הפללה עצמית, לא ניצבו בבסיס ההלכה. בעצבו את הכלל שבאותה הלכה עמד לנגד עיני בית המשפט האינטרס של הנאשם שהתנגד להעדת שותפו נגדו. החשש מפני הפללת הנאשם על ידי שותפו תוך עיוות האמת לאשורה, הוא זה שהוביל למניעת העדתו. זווית הראיה של בית המשפט הייתה ההגנה על הנאשם מפני הפללתו על ידי שותפו ושמירה על כללי משפט הוגן של הנאשם. שם הנאשם התנגד להעדת שותפו כעד תביעה במשפטו מחשש שזכויותיו כנאשם תפגענה. כאן, מבקש הנאשם להעיד את שותפו כעד הגנה מטעמו בתקווה שהגנתו תיבנה מכך ואילו העד הוא המתנגד לכך מחשש שהגנתו שלו תיפגע במשפטו הוא מן העדות שימסור במשפטו של שותפו. שוני זה בין המקרים כשלעצמו, מציב סימן שאלה אם יש מקום להפעיל את הרציונל של הילכת קינזי במקרה שלפנינו. אלא שסימן שאלה זה הוצב על זכות קיומה של הילכת קינזי מלכתחילה. על הלכה זו נמתחה ביקורת בעבר הרחוק והקרוב ונשמעו קריאות לביטולה (ראו: י' קרוסהר "העדת שותף לעבירה שהואשם בנפרד" הפרקליט ל"א 372; א' שטרוזמן: "מלך עירום או חבר מושבעים השולט בבית המשפט הישראלי" עיוני משפט י"ג 175; א' קמר "לקראת ביטולה של הילכת קינזי" הפרקליט מ"ב 548) כיום תלויה ועומדת הצעת חוק לביטול הילכת קינזי (הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 10), התשנ"ב1992-, ה"ח 170 עם זאת נשמעו גם קולות בזכותה של ההלכה (י' גינת "האם הגיע הזמן לבחון מחדש את הילכת קינזי? " הפרקליט" מב 376). עיקרה של הביקורת מופנה כנגד מניעה גורפת של מסירת עדות בבית המשפט על ידי מי שהעובדות ידועות לו ממקור ראשון, בהיותו מעורב בהן. מניעת עדות שוללת מבית המשפט חומר ראיות חשוב ורלבנטי ופוגעת ביכולתו להגיע לחקר האמת ולעשות משפט וצדק. טול מהמשפט את הראיות ונטלת ממנו את נשמת אפו ובשפתו של המלומד Bentham בסוף המאה הקודמת: “Evidence is the basis of justice. Exclude evidence you exclude justice.” צוטט ב- G.M.Caplan “Questioning Miranda” 38 Van.L.Rev. 1417, 1453 (1985)). כשירותו וחובתו של כל אדם להעיד, נגזרת מצורך חיוני זה של הבאת כל חומר ראיות רלבנטי לפתחו של בית המשפט. הכירסום בהילכת קינזי 8. הכרסום בהלכת קינזי נעשה לא רק בדברי הביקורת שהושמעו נגדה אלא גם בפסיקה ובחקיקה בלתי ישירה. מאז הילכת קינזי נחשפו תחום סדר הדין הפלילי ודיני הראיות לתמורות מרחיקות לכת הן מצד המחוקק והן מצד בית המשפט וחל מעבר הדרגתי מדיני קבילות לדיני משקל. המלחמה בפשע ההולך וגואה, הצורך להגן על הציבור מפני עבריינות קשה קשוחה ומתוחכמת האוכלת בכל פה בחברה ככלל ובחבריה כפרטים, הימנעותם והתחמקותם של עדים מלמסור עדות בעיקר במשפטי חבריהם לפשע והקושי של בית המשפט להגיע לחקר האמת, הולידו את ההכרה כי לא ניתן להגן על כל הזכויות ועל כל האינטרסים גם יחד באותה מידה ובאותה עוצמה וכי יש לדרג את הזכויות ואת האינטרסים השונים, להעדיף את הערכיים יותר ואת הפגיעים יותר ולהעניק לאלה הגנה מועדפת. המגמה בדיני ראיות היא מעבר מכללי פסלות השוללים קבילותן של ראיות, לכללי משקל; מנוקשות ופורמליזם, לגמישות וליתר חופש בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי. כך לדוגמא בא הדבר לידי ביטוי עוד לפני הילכת קינזי בכרסום בחסיון מפני הפללה עצמית כקבוע בסעיף 47 לפקודת הראיות. לאחר פסיקת בית המשפט בעניין קינזי בא הדבר לידי ביטוי בכרסום בזכות השתיקה של הנאשם, כאשר לפי סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982- ניתן לייחס משמעות ראייתית להימנעותו של נאשם מלהעיד, המחזקת את עדויות התביעה ומסייעת להם. כך גם בהוראות שונות המחייבות אדם לבצע בדיקות אף אם תוצאותיהן עלולות להפלילו (סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] המחייב נהג לבצע בדיקת שכרות; סעיף 250א לחוק שיפוט צבאי התשט"ו1955- המחייב חייל להיבדק לשם גילוי סם מסוכן). בדומה, קבע המחוקק הסדרים המחייבים מסירת מסמכים אף אם יש בהם כדי להפליל את המוסר אותם (סעיפים 12(א) ו17- (ב) לחוק הפיקוח על המטבע, התשל"ח1978-). יש הרואים שיא במגמת המעבר מקבילות למשקל בקבילותה של "אימרת חוץ" של עד (סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א1971-. לעניין הרחבת שיקול הדעת המסור לבית המשפט והמעבר מקבילות למשקל ראו גם ע"פ 2603/90 אלפאר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(3) 799 בעמ' 806 וכן ד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' טובול , פ"ד מב(4) 309. גם מגמה זו אינה נקיה מביקורת הנובעת מהדאגה לזכויותיהם של נאשמים ומהחשש שמא הרחבת כללי הקבילות וצמצום כללי הפסילה יביאו בכנפיהם הכשרת ראיות פסולות שתפגענה בזכויות היסוד של הפרט ובעקרונות יסוד של השיטה כמו חזקת החפות, הזכות למשפט הוגן וכיוצא באלה. (ראה בהקשר זה את פסק דינו של השופט ש' לוין (כתוארו דאז) בד"נ 23/85 טובול הנ"ל, וראה א. שטיין "הצעת החוק בדבר החלפת סעיף 10א לפקודת הראיות " מחקרי משפט י' 157 161-166, א. שטיין "סעיף 10א לפקודת הראיות: פרשנותו הראויה ופסיקתו של בית המשפט העליון" משפטים , כ"א 325, 330-333; A.Stein "The Refoundation of Evidence Law" 9 The Canadian Journal of Law and Jurisprudence , 279 (1996)/ אף שהמגמה להגמשת דיני הראיות נראית לי ראויה, יש לנהוג בה בזהירות כדי לשמור על איזון נאות בין הצורך בשמירה על זכות הפרט לכבוד לחירות לפרטיות ולמשפט הוגן אל מול הצורך להגן על זכויות החברה ופרטיה מפני הפשע. יש להימנע מלשלם מחיר יקר מדי, אם מתוך להיטות להצליח במלחמה בפשע ואם מתוך להיטות הפוכה, לגונן על החשוד והנאשם הגנת יתר. 9. צמצום הילכת קינזי נעשה בפסק דין בע"פ 579/88 סויסה נגד מדינת ישראל פד"י מד (1) 529. כאן, הזמינה התביעה כעדים מטעמה במשפטו של נאשם, את שותפיו שהיה יסוד להניח כי יואשמו באותו עניין, מבלי שהנאשם התנגד לכך. רק לאחר שנמסרה העדות ביקש הנאשם להתעלם ממנה. בית משפט זה (כבוד השופט א' גולדברג) קבע כי נאשם יכול לוותר על ההגנה המוקנית מכוח הילכת קינזי ומשלא התנגד במועד, נחשב הוא כמוותר עליה ולא יוכל לתקוף את העדות במועד מאוחר יותר. בית המשפט ציין כי הילכת קינזי לא באה לפגוע בכשרותו של העד השותף להעיד ולשנות בדרך של פסיקה מדבר חקיקה כי "הכל כשרים להעיד בכל משפט...." אלא היא באה לאפשר לנאשם להציב מחסום בפני העד בדרכו אל דוכן העדים (שם בעמוד 533). ניתן לראות בקביעה זו כרסום בהלכת קינזי לאור הכשרת עדות העד על השרצים הדבקים בה וראוי להעיר כי גם במקרה זה נבדקה השאלה מנקודת ראותו של הנאשם ולא מנקודת ראותו של העד. ראה גם את פסק דינו של השופט בך בע"פ 99/87, 65, 64 דניאל גרסטל נ' מדינת ישראל , פ"ד מב(3)533, ואת אמרת האגב של השופט אלון (כתוארו דאז) בב"ש 479/86 יוסף בן ישי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 86 (2) 418). חודו של הרציונל שבבסיס הילכת קינזי מוקהה במידה רבה גם על ידי הפרקטיקה המתירה העדת עדי מדינה נגד נאשם שותף לעבירה, שעדותם קבילה למרות שמדובר בצדדים אינטרסנטיים מן המעלה הראשונה ובתור שכאלה יכול וידבקו בעדותם כל הפגמים האפשריים. הוא הדין בעדותו של "סוכן שתול" ושל מדובב שהרשויות המופקדות על השלטת החוק מפעילים אותם מחמת אילוצים, אף שלעתים אישיותם מפוקפקת והם נושאים על גבם עבר פלילי עשיר ולמרות להיטותם הטבעית "לספק את הסחורה" למזמין. על אף כל אלה אין שיטתנו המשפטית נרתעת מלאפשר העדתם ולהשאיר את מלאכת הערכת משקלה של העדות בידיו האמונות של השופט. החלת הילכת קינזי על עדי הגנה? 10. מקרה בו סרב בית המשפט המחוזי להתיר לנאשם לזמן כעד הגנה מטעמו אדם אחר שמשפטו תלוי ועומד נגדו באותה פרשה, התעורר בע"פ 387/84, 330 יצחק שעשוע נגד מדינת ישראל פ"ד לט(1) 85. שם הוחלט על דעת ההרכב כולו, כי בנסיבות אותו מקרה יש לדחות את הערעור מאחר ומניעת העדות לא גרמה עוות דין באשר הודעתו של העד במשטרה הייתה סתמית ודי היה בשאר הראיות והעדויות כדי להרשיע את הנאשם. עם זאת הועלתה השאלה אם יש להחיל את הילכת קינזי על נאשם המוזמן כעד הגנה במשפטו הנפרד של נאשם אחר באותו עניין. שאלה זו קיבלה תשובה שלילית מפי כבוד השופט ג' בך, שהצביע על השוני העובדתי והרעיוני בין שתי הסיטואציות. השאלה הושארה בצריך עיון על ידי כבוד השופט ברק (כתוארו אז) ועל ידי. שם הצבעתי על האנלוגיה בין הטעמים למניעת העדת שותף כעד מטעם התביעה לבין העדתו כעד מטעם ההגנה ועל המשותף ביניהם, כגון: החשש מפני הפללה עצמית; החשש לעיוות האמת אם מתוך ציפייה לטובת הנאה מן הנאשם או מתוך פחד מפני לחץ מצד הנאשם; החשש מפני צמצום החקירה הנגדית; "החזרה הכללית" שיעשה העד במשפטו של חברו ועוד. האנלוגיה נעשתה כדי לבחון את הצדקת ההבחנה, תוך הצבעה על כך כי ראוי לעשות אחד משניים: או למנוע זימון נאשם כעד, בין מטעם התביעה ובין מטעם ההגנה מחמת השרצים הדבקים בעדותו, או לאפשר זימונו כעד בשני המקרים "...ולהשאיר את המלאכה לבית המשפט לבור את התבן מתוך המוץ, להוציא יקר מזולל ולהבחין בין אמת לשקר." (שם בעמ' 95 ליד האות ד'). הוספתי והערתי כי יש מקום לבחון מחדש את הילכת קינזי ואני עדיין בדיעה שיש לעשות כן אם כי אינני סבורה שהמקרה הנדון הוא ההזדמנות הנאותה לכך הן משום שלא נתבקשנו לעשות כן והן משום השוני העובדתי בין המקרים. הלכה זו ניצבת אפוא על מכונה אם כי ירדה מגדולתה ואיבדה מכוחה. הזכויות והאינטרסים הנוגעים לענייננו 11. על רקע כל אלה יש לבחון את נושא העדת נאשם אחד כנגד אחר שמשפטיהם הוגשו בנפרד. במקרה נשוא הילכת קינזי הובע חשש מהכפשת והכתמת הנאשם על ידי חברו המעורב באותה עבירה, העלול להעיד נגדו עדות שאינה אמת. חשש כזה לא קיים בענייננו, שכן, הנאשם הוא זה המבקש להעיד את חברו ובודאי מניח או יודע הוא שהלה יעיד לטובתו דווקא. הפעם, החשש הוא שהעד יזיק לעצמו ויפגע באינטרסים של עצמו כנאשם במשפטו הנפרד. כיצד משפיעה התפתחות הנ"ל והשוני בין האינטרסים המוגנים, על ענייננו? נקודת המוצא היא החובה הבסיסית המוטלת על כל אדם להעיד בבית משפט אם מזומן הוא למסור עדות. סעיף 2 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א1971- קובע את הכלל, לפיו הכל כשרים לעדות. הסעיף אף מפרט וקובע שאין אדם פסול מלהעיד מפני שהוא נאשם במשפט פלילי, וזו לשונו: "הכל כשרים להעיד בכל משפט, בכפוף לאמור בסעיפים 3 ו4-, ואין אדם פסול להעיד מפני שהוא בעל דין בתובענה אזרחית, או מתלונן או נאשם במשפט פלילי , או מפני שהוא מעבידו, עובדו, בן זוגו או קרובו של התובע, המתלונן הנתבע או הנאשם, או מפני שהורשע או נושא עונש על עבירה." (הדגשה לא במקור - ט.ש.כ.). כלל זה, שהוא בסיסי בדיני הראיות בשיטתנו נועד לקדם את בירור האמת בכך שהוא מאפשר הבאת כל עד שביכולתו לשפוך אור על הנסיבות והאירועים שבמרכז הדיון המשפטי. כל חריג לכלל האמור פוגע בכלי בעל חשיבות ראשונה במעלה שניתן בידי בית המשפט לצורך ירידה לחקר האמת. לפיכך יש לקבוע את החריגים בזהירות ובקפידה. המחוקק קבע מספר חריגים לכלל הנ"ל (כך לדוגמא סעיפים 3 ו4- לפקודות הראיות). בית המשפט מגלה זהירות ואחריות בבואו להתערב בכלל לפיו הכל כשרים להעיד. נקודת המוצא היא אפוא כשרותם של הכל להעיד והסטייה מכלל זה מוצדקת בנסיבות חריגות ומשיקולים כבדי משקל. סטייה כזו נעשתה כאמור בהלכת קינזי אותה מבקש המערער להחיל על ענייננו. כאמור, אינני סבורה שיש מקום להרחיבה ולהחילה על עדי הגנה, שכן, במסגרת החובה להעיד ניתנים בידי העדים כלים מתאימים להגנה על זכויותיהם, ביניהם החסיון מפני הפללה עצמית, זכות השתיקה והזכות שלא לחשוף את קו הגנתו. חיסיון מפני הפללה עצמית: 12. לכל אדם עומדת זכות שלא להפליל את עצמו. הזכות והיקפה מוגדרים בחיסיון מפני הפללה עצמית הקבוע בסעיף 47 לפקודת הראיות: (א) אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה. (ב) ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך. (ג) נאשם שבחר להעיד במשפטו כעד הסנגוריה, לא יחול עליו סעיף זה לגבי העבירה שהוא מואשם בה באותו משפט. ההסדר הקבוע בסעיף 47 מגלם איזון בין האינטרסים השונים המעורבים, באופן שיקודם חקר האמת תוך פגיעה מינימלית בזכותו של אדם שלא למסור ראיה העשויה להפלילו. אמנם בית המשפט רשאי לדחות בקשתו של אדם להימנע ממסירת ראיה מהטעם שהיא עלולה להפלילו, אולם אם עשה כן, לא תוגש הראיה המפלילה נגד אותו אדם במשפט בו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה. בקביעותיו של סעיף 47 באה לידי ביטוי נסיגה מסוימת מכללי פסלות השוללים קבילות והרחבת תחום שיקול דעתו של בית המשפט תוך הגנה על מוסר הראיה המפלילה מפני השימוש בה, נגדו. אין זו חסינות מוחלטת מפני מסירת הראיה או העדות; זוהי חסינות מסויגת בסייגים וגדרות המבטיחים את זכות העד מפני הפללה עצמית. הטענה לפיה פוטר החסיון הנזכר בסעיף 47 מפני הפללה את העד מחובת מסירת עדות נדחתה על ידי השופט שמגר בפסק דין קינזי. ראוי להעיר, כי לעניין החיסיון מפני הפללה עצמית אין הצדקה רעיונית להבחנה בין עד העלול להפליל עצמו כאשר משפט תלוי ועומד נגדו לבין עד העלול להפליל עצמו ועדיין אין מתנהל נגדו משפט באותו עניין אלא צפוי להתנהל כזה בעתיד. בשני המקרים עליו להעיד ובשני המקרים ניתן לו חיסיון מפני הפללה עצמית. הסייג שבסעיף 47 הנותן בידי בית המשפט שיקול דעת לחייב אדם למסור ראיה המפלילה אותו, נוגס בזכות לחיסיון מהפללה. אלא שבצד אותו שיקול דעת, קובעת ההוראה גדר ומחסום בכך שהיא מורה כי הראיה המפלילה לא תשמש ראיה נגד מוסרה, במשפטו הוא. פקודת הראיות קדמה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומשכך, עומדת היא על מכונה גם אם אינה עולה בקנה אחד עמו. אולם, מקובל עלינו כי יש לפרש את הוראותיהם של חוקים שקדמו לחוקי היסוד, בהשראת חוקים אלה. גם אם יש בחובה למסור עדות כדי לנגוס בזכות לאי הפללה, מכילה היא את המנגנון הראוי ואת הבלמים הנאותים למניעת פגיעה ממשית בזכות לאי הפללה עצמית על ידי מניעת השימוש בחומר מפליל כזה במשפטו של העד. במקרה שלפנינו זכאי העד - ככל אדם - ליהנות מהחיסיון מפני הפללה עצמית, אך אין הוא יכול להיבנות מהחיסיון כדי להשתחרר מחובתו להעיד. זכות השתיקה: 13. זכות השתיקה של הנאשם מעוגנת בסעיף 161 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982. היקפה של זכות השתיקה רחב יותר מזה של החיסיון מפני הפללה עצמית, ואילו הייתה עומדת לרשותו של המערער זכות השתיקה, הוא היה רשאי שלא להעיד. אך בעוד החיסיון מפני הפללה עצמית נתון לעד , נתונה זכות השתיקה לנאשם והכוונה היא לנאשם במשפטו שלו , שכן, אדם המעיד במשפטו של אחר, הינו עד ואין בכך שהוא נאשם בהליך אחר, כדי להשפיע על טיב הפונקציה אותה הוא ממלא במשפט בו הוא מעיד. כך, במקרה הנדון, המערער הינו עד במשפטו של לוי, וכעד אין הוא רשאי ליהנות מזכות השתיקה. כך נוטה לחשוב גם חברי השופט א' מצא האומר: "כשלעצמי הנני נוטה לדעה שזכות השתיקה של נאשם מוגבל למשפט בו הוא מואשם והוא הדין בזכות השתיקה של חשוד שאף היא מוגבלת לחקירה בה הוא מוחשד. מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסוים, ומחוץ למסגרת החקירה המשטרתית המסוימת דין הנאשם והחשוד כדין כל אדם. עומדת להם הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית אך אין עומדת להם זכות השתיקה" (רע"א 5381/91 חוגלה שיווק (1982) בע"מ ואח' נגד משה אריאל פ"ד מו(3) 378, 381). ההצדקה להגנה העודפת המוענקת בזכות השתיקה, נעוצה בכך שמטרת העדות היא להרשיע את העד עצמו. במצב דברים זה, כשבמוקד ההליך ניצבת הרשעת המעיד, קמה לו הזכות שלא יטרידו אותו במובן - "The right to be let alone." (ראה א. הרנון "על זכות השתיקה" משפטים א' 95, 110 וההפניות בהערה 82) ואילו במקרה שלפנינו אין המערער נדרש להעיד בהליך שמטרתו היא הרשעתו, אלא בהליך שמטרתו היא להרשיע אחר. 14. זכות השתיקה באה כדי למנוע מאדם להיקלע לטרילמה בה הוא מטלטל בין החובה המוסרית והמשפטית לומר את האמת לבין החולשה האנושית לשקר כדי להציל את עורו, לבין הסתבכות בביזיון בית המשפט עקב סירובו להעיד. כל אלה נמנעים על ידי זכות השתיקה. אלא שזכות זו אינה מוחלטת ויש להסיגה מפני חובתו של עד למסור עדות במשפטו של אחר, תוך הגנה על זכותו מפני הפללה עצמית. באופן כזה ינתנו בידי בית המשפט הכלים שיאפשרו לו לרדת לחקר האמת, מבלי לפגוע בעד. על יחסיותה של זכות השתיקה ניתן ללמוד מהמסקנות שהחוק מאפשר להסיק לחובתו של הנאשם משתיקתו. סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 קובע: "הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה מקום שדרוש להן סיוע, אך לא תשמש סיוע לצורך סעיף 11 לחוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים), התשט"ו 1955". (על יחסיותן של זכויות יסוד בכלל ראה א. ברק פרשנות במשפט (ירושלים, תשנ"ד, כרך שלישי) 369 ואילך; ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי , תקדין עליון 95(3) 1948, 2035; בג"צ 721/94 אל על נתיבי אויר לישראל נ' יונתן דנילוביץ , פ"ד מח(5) 757, 761). הזכות שלא לחשוף קו הגנה 15. המערער טוען לזכות שלא לחשוף את קו הגנתו, אך זכות זו אינה קיימת באופן עצמאי. נראה, כי זכות זו נגזרת מזכות השתיקה ומשיטת המשפט האדברסרית המטילה את נטל הבאת הראיות ואת נטל הוכחת אשמתו של הנאשם למעלה מכל ספק סביר, על התביעה. כפי שזכות השתיקה אינה עומדת לו לעד, כך גם הזכות שלא לחשוף את קו הגנתו אינה יכולה להועיל לו כנגד חובתו למסור עדות במשפטו של אחר. בהקשר זה, אעיר, כי ראוי בעיני לבחון מחדש את הסודיות האופפת את הגנתו של הנאשם, הרשאי להחזיק באמתחתו את קו הגנתו ואת כל חומר הראיות שבדעתו להביא להגנתו עד לאחר סיום שלב הוכחות התביעה בעוד אשר התביעה חייבת לחשוף את כל שבאמתחתה מלכתחילה. (ראה גם א. הרנון "על זכות השתיקה" משפטים א' 95, 104) על כל פנים, אין בכוחה של הזכות העומדת לנאשם שלא לחשוף את קו הגנתו, כדי למנוע ממנו מתן עדות במשפטו של אחר. האינטרס לגילוי האמת 16. אין החשש לעיוות האמת מצדיק סטייה מהחובה להעיד. חשש כזה קיים במקרים רבים בהם עלולים עדים למסור עדויות החוטאות לאמת, ממניעים שונים, גלויים או סמויים, ואין בכך כדי למנוע העדתם, שאם לא תאמר כן, חוששתני שיהיה מקום למנוע העדתם של עדים רבים מאוד ונמצאנו מדללים את חומר הראיות שבא בשערי בית המשפט. מי שראוי לתת את הדעת לחשש זה, הוא בית המשפט, הבוחן ושוקל בזהירות ובאחריות את מהימנות העדות הנמסרת בפניו. הפתרון בודאי איננו בשלילת קבילותה של העדות מלכתחילה מחשש לעיוות האמת. ראוי אפוא לחייב את העד להעיד ועל השופט השומע את עדותו, לתת לה את המשקל ההולם, באמצעות הכלים השונים שהמשפט, הידע, וניסיון החיים, העמידו לרשותו. החשש שמא יעוות העד בעדותו את האמת ויקטין את חלקו של הנאשם בפרשה - בין משום לחץ שהנאשם מפעיל על העד ובין משום שהעד יבקש להקטין את חלקו שלו בפרשה על ידי הקטנת חלקם של הנאשם ושלו גם יחד, אינו ממשי במקרה הנדון, שכן, התביעה אינה מתנגדת להעדת העד ואין היא סבורה כי קיים חשש לעיוות האמת על ידי עדותו. גם הנאשם אינו חושש מכך, שהרי הוא זה המבקש להעיד את חברו. העד עצמו הוא המתנגד לעדות ואין ליחס משקל רב להתנגדות זו מהיבטו של גילוי האמת. אינטרס הנאשם להגנה נאותה במשפטו: 17. האינטרס המרכזי עליו אנו מגינים בחייבנו את העד להעיד כאשר הנאשם מזמנו לעדות כעד הגנה, הוא האינטרס של הנאשם. שחרור העד מחובתו להעיד, יפגע בזכותו של הנאשם להגנה נאותה, זכות שהיא בעלת חשיבות עליונה בשיטתנו המשפטית. זכות זו מתעצמת לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בשל המשמעויות המרחיקות לכת של הרשעה בפלילים, הכוללות פגיעה בכבוד ושלילת חירות, יש להקפיד על ניהול המשפט באופן שיאפשר לנאשם להציג ולבסס הגנתו כראוי. אמנם העד מבקש הגנה על זכותו שלו כנאשם במשפט אחר, אולם על פגיעה אפשרית כזו, לסגת מפני פגיעה ודאית בהגנתו של חברו המזמינו להעיד. נסיגה זו על שום מה? ראשית, על שום שלכאורה אין העד עומד להזיק לעניינו כשהוא מוזמן להעיד לטובת חברו וסביר יותר להניח שהעדות שימסור, תהיה גם לטובתו. שנית, על שום שאין העד נהנה מזכות השתיקה כאשר הוא מחויב מכוח החוק להעיד במשפטו של אחר. שלישית, על שום שאין העד נתון בסכנה של הפללה עצמית מפאת החיסיון ממנו הוא נהנה. ניהול המשפט 18. ניתן לטעון, כי דרך אפשרית למניעת הפגיעה בהגנת הנאשם מבלי לחייב את המערער להעיד, היא לדחות את המשך משפטו של הנאשם עד לסיום משפטו של העד. אך חסרונותיה של דרך זו עולים על יתרונותיה ואין לאמצה. ראשית, משום עינוי הדין שיגרם לנאשם אשר עשוי להמתין שנים רבות עד להמשך משפטו. שנית, משום הפגיעה באינטרס הציבורי של הענשת עבריינים על-ידי הענקת כלי בידיהם לדחות את מיצוי הדין עימם, לפרק זמן ממושך. שלישית, משום האפשרות שבמקרים רבים יבקשו שני נאשמים באותו עניין, במשפטים נפרדים, להעיד האחד את משנהו. במצב דברים זה, פתרון ה"דחייה" אינו מעשי, שכן, כל אחד מהנאשמים ימתין לסיום משפטו של חברו על מנת להתקדם במשפטו שלו, והמשפטים לא יסתיימו לעולם. סוף דבר ניתן לסכם ולומר, כי לשיטתי, האיזון הקיים כיום בין זכויותיהם של הנוגעים בדבר, בכל הנוגע לזכות השתיקה ולחיסיון מפני הפללה עצמית - בהקשר לסוגיה שלפנינו - הינו איזון ראוי. גם אם יש לבחון את ההוראות הנוגעות לזכות השתיקה ולחיסיון מפני הפללה עצמית לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (וכאמור, אין תמימות דעים בנושא זה), וגם אם יש בחובת העדת העד משום פגיעה כלשהי בזכות השתיקה ובחסיון מפני הפללה עצמית, נראה לי שלאור האינטרסים העומדים מנגד, באה פגיעה זו לתכלית ראויה ואין היא עולה על הנדרש. אשר על כן, אין בזכויות העד (שהוא גם נאשם בנפרד) כדי להצדיק סטייה מהכלל לפיו הכל כשרים להעיד, והעד שהליך פלילי תלוי ועומד נגדו, חייב להעיד במשפטו של חברו העומד לדין בנפרד באותו עניין. ש ו פ ט ת הנשיא א' ברק: אני מסכים. נ ש י א השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, כ"ה בתמוז תשנ"ז (30.7.97). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי חז683695

חכמי יוסף נ. שופטת בית משפט השלום בתל-אביב

95068360.J01

פלילי

1997-07-30

1995-11-02

false

רע"פ 6836/95

פסק-דין

רע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\820\026\B03\97026820_B03.txt

בש"א 2682/97

HebrewVerdicts\97\820\026\B03

מדינת ישראל נ. כהן שלמה

97026820_B03.txt

97026820.B03.doc

החלטה

c5045236bd304f8caabb92d59a0a1395581480049371f6ee4e95d6e5f05ec7bd

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 2682 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : כהן שלמה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בע"ש 1082/97 שניתנה ביום 14.4.97 על ידי כבוד השופט בן דוד בשם המבקשת: עו"ד דינה זילבר החלטה לתשובת המשיב תוך 10 ימים. המזכירות תוודא עם שלטונות בית הסוהר שעותק החלטה זו והבקשה עם רצופותיה וכן עותק צו הביניים הגיעו לידיו של המשיב. ניתן היום כה בניסן תשנ"ז (2.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026820. B03

מדינת ישראל נ. כהן שלמה

97026820.B03

בג"ץ

1997-05-04

1997-05-01

false

רע"ב 2682/97

החלטה

רע"ב

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\820\026\B04\97026820_B04.txt

בש"א 2682/97

HebrewVerdicts\97\820\026\B04

מדינת ישראל נ. כהן שלמה

97026820_B04.txt

97026820.B04.doc

החלטה

4ff7e6d6022c9e590cd0374aac3ad1f24d603029630764a3b9e00ffc098f3210

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 2682 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין : מדינת ישראל נגד המשיב : כהן שלמה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בע"ש 1082/97 שניתנה ביום 14.4.97 על ידי כבוד השופט בן דוד בשם המבקשת: עו"ד דינה זילבר החלטה בהקדם להרכב של שלשה. ניתן היום כז באייר תשנ"ז (3.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026820. B04

מדינת ישראל נ. כהן שלמה

97026820.B04

בג"ץ

1997-06-04

1997-05-01

false

רע"ב 2682/97

החלטה

רע"ב

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\820\026\G02\97026820_G02.txt

בש"א 2682/97

HebrewVerdicts\97\820\026\G02

מדינת ישראל נ. כהן שלמה

97026820_G02.txt

97026820.G02.doc

החלטה

5b0ae4cf5ca374d5798bf0863eef0828f24b52173d015313173de18858974aeb

בבית המשפט העליון בירושלים רע"ב 2682/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: שלמה ראזי כהן בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.4.97 בע"ש 1082/97 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' בן דוד ה ח ל ט ה ניתן בזאת צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, ואם תינתן הרשות - עד להכרעה בערעור גופו. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ז (1.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי

מדינת ישראל נ. כהן שלמה

97026820.G02

בג"ץ

1997-05-02

1997-05-01

false

רע"ב 2682/97

החלטה

רע"ב

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\820\026\F06\97026820_F06.txt

בש"א 2682/97

HebrewVerdicts\97\820\026\F06

מדינת ישראל נ. כהן שלמה

97026820_F06.txt

97026820.F06.doc

פסק-דין

5dd5fff0cbca29aac69071c48cd3fe22527dcb60900ad87da578684c1d1cdaf5

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"ב 2682/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל העותר ת: מדינת ישראל נגד המשיב : שלמה ראזי כהן בקשת רשות ערעור לפי סעיף 62ג' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב1971- תאריך הישיבה: כ' בסיון התשנ"ז ( 25.06.97 ) בשם העותר ת: עו"ד דינה זילבר המשיב בעצמו פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא : בעקבות התרחשות בין כותלי בית הסוהר, בגדרה נחשד המשיב כמי שתקף אסיר אחר, החליטה ועדת ההעברות שליד שירות בתי הסוהר להעביר את המשיב מבית-הסוהר מעשיהו לבית הסוהר צלמון. משהועבר לכלאו החדש עתר המשיב לפני בית המשפט המחוזי בבקשה לבטל החלטה זו ולהחזירו לכלאו הקודם. השופט המלומד קבע שאם עד יום 1.5.97 לא יוגש כנגד המשיב כתב אישום בגין המעשה בו נחשד, חובה על שירות בתי הסוהר להחזירו לבית הסוהר מעשיהו. המדינה מבקשת רשות ערעור על ההחלטה. מששמענו את טענות הצדדים הננו מחליטים לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. הלכה פסוקה היא שהאחריות לניהולם של בתי הסוהר מוטלת על נציב בתי הסוהר. בגדר עתירות אסירים הבאות לפניו רשאי בית המשפט לבחון את החלטות הנציב ושירות בתי הסוהר באמות המידה של סמכות וסבירות, אך בית המשפט אינו רשאי לשים עצמו במקום הנציב והשירות ולהמיר את שיקול-דעתם בשיקול דעתו (רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי, פ"ד מ"ז(3) 802, 803; ורבים אחרים). נראה לנו כי השופט המלומד חרג מן המקובל בהתערבו בהחלטה. לכריכה בין דבר הגשתו של כתב אישום לבין צדקת ההחלטה להעביר את המשיב לבית סוהר אחר לא היה בסיס מוצדק. כתב האישום, לבסוף, אמנם הוגש אך גם אלמלא הוגש די היה בנתונים העובדתיים שנמצאו בפני ועדת ההעברות כדי להקים יסוד סביר לחשש שהחזקתם של שני האסירים הניצים בבית סוהר אחד (מה גם שהמדובר במיתקן כליאה יחסית פתוח כמעשיהו) עלולה להוביל להתרחשויות אלימות נוספות. כיוון שלפי הנתונים נראה לוועדה, כי לכאורה המשיב הוא הנושא באחריות לתקרית, הוחלט להעבירו מ'מעשיהו'. בהחלטה זאת, כמות שהיא, לא היה כל פגם. היא היתה בגדר סמכותה של ועדת ההעברות והתבססה על שיקולים ענייניים. לפיכך הננו מחליטים לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי. בשולי הדברים נתנו את דעתנו גם למצוקתו של המשיב, שבהיותו ב"מעשיהו" היה מועמד להתחיל במסלול של שיקום, והנה - עם העברתו ל'צלמון' - בוטלה מועמדותו לכך. בקשתו היא כי יועבר לכלא שאטה, שבו - להבדיל מצלמון - יש מסלול שיקום. משאלה זו מוטל על המשיב להעלות בבקשה שיגיש לוועדת ההעברות, ואם תוגש על-ידיו בקשה כזאת חזקה על הוועדה שהיא תבחן אותה לגופה. ניתנה היום, כ' בסיוון תשנ"ז (25.6.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט עתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026820. F06

מדינת ישראל נ. כהן שלמה

97026820.F06

בג"ץ

1997-06-30

1997-05-01

false

רע"ב 2682/97

פסק-דין

רע"ב

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\120\094\A01\96094120_A01.txt

בש"א 9412/96

HebrewVerdicts\96\120\094\A01

אלכסיי ז'אנה נ. אלכסייב אולג

96094120_A01.txt

96094120.A01.doc

החלטה

46d32d51cade5e95251dd089a9470ff5b2e49b23a9ebfc1a544054b6339411ab

בית המשפט העליון בה"נ 9412/96 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת: אלכסייב ז'אנה נגד המשיבים : 1. אלכסייב אולג 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד אלכסנדר שמרלינג בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר בקשת חוות דעת של בית דין דתי מאחר והתקיימו התנאים האמורים בסעיף 2(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן - החוק), הריני מורה, בתוקף סמכותי לפי סעיף 2(א) לחוק הנ"ל ותקנה 10 לתקנות סדר הדין בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשמ"ה1984- (להלן - התקנות), כי תתבקש חוות דעת של בית הדין הנוגע בדבר והוא: בית הדין הרבני הגדול, בדרך הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק ובתקנה 11(א) לתקנות. ניתנה היום, י"ז בתמוז התשנ"ז (22.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094120. A01 /דז/

אלכסיי ז'אנה נ. אלכסייב אולג

96094120.A01

אזרחי

1997-07-22

1996-12-31

false

בה"ן 9412/96

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\120\094\B02\96094120_B02.txt

בש"א 9412/96

HebrewVerdicts\96\120\094\B02

אלכסיי ז'אנה נ. אלכסייב אולג

96094120_B02.txt

96094120.B02.doc

החלטה

0bf209bda540a9d4e633c692e46607d8b41e8c4277c3af6277cb03aa3192fd0a

ב בית המשפט העליון בה"נ 9412/96 בפני המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת : אלכסייב ז'אנה נגד המשיבים : 1. אלכסייב אולג 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד אלכסנדר שמרלינג בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר קביעת שיפוט בענייני התרת נישואין לאחר שעיינתי בחוות דעת של בית הדין הרבני הגדול, הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969-, כי לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג אלכסייב. ניתנה היום, כ"ג באלול התשנ"ז (25.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094120. B02 /דז/

אלכסיי ז'אנה נ. אלכסייב אולג

96094120.B02

אזרחי

1997-09-29

1996-12-31

false

בה"ן 9412/96

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\870\015\J01\97015870_J01.txt

בש"א 1587/97

HebrewVerdicts\97\870\015\J01

בלום יואב נ. עו"ד מני בן אור

97015870_J01.txt

97015870.J01.doc

החלטה

6d3fea974d1e81dba7f5e60bb79843ca75fe576a50d215c4116561b590fa9703

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 1587 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערערים : 1. בלום יואב 2. בר משה דרור 3. י.מ.ח.א. השקעות בע"מ 4. מלונית נצרת בע"מ 5. נידרה בע"מ נגד המשיבים : 1. עו"ד מני בן אור 2. ציטרנבוים אברהם 3. צמתי זהב בע"מ 4. רשת איגוד הנדל"ן בע"מ 5. עו"ד יונתן שרמן 6. ראפידס נאמנויות בע"מ 7. בנק הפועלים בע"מ 8. בנק אוצר החייל בע"מ בקשת רשות ערוער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.2.97 בה"פ 1503/96 (המר' 1554/96) שניתנה על ידי כבוד השופט ג. קלינג ב"כ המבקשים: עו"ד א. מילשטיין החלטה החלטת בית משפט קמא נראית לי מטעמיו ואין מקום להתערב בה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015870. J01

בלום יואב נ. עו"ד מני בן אור

97015870.J01

אזרחי

1997-04-14

1997-03-09

false

רע"א 1587/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\860\026\E04\97026860_E04.txt

בש"א 2686/97

HebrewVerdicts\97\860\026\E04

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860_E04.txt

97026860.E04.doc

החלטה

71893bed98510775bfc362e77462754d3622fc2f3b953febdb2ce11e20c54d4d

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2686/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : מנצור אמגד נגד המשיבים : 1. אלוף פיקוד המרכז 2. שירות בתי הסוהר בקשה להבהרת פס"ד בשם העותר: בעצמו החלטה יש להעביר למשיבים, באמצעות פרקליטות המדינה, את העתק מכתבו של העותר, על מנת שישיבו לאמור במכתב תוך עשרה ימים. ניתנה היום, טו' באלול התשנ"ז (17.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97026860. E04

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860.E04

בג"ץ

1997-09-17

1997-05-04

false

בג"ץ 2686/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\860\026\Q01\97026860_Q01.txt

בש"א 2686/97

HebrewVerdicts\97\860\026\Q01

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860_Q01.txt

97026860.Q01.doc

החלטה

98c1ef505b3dab311e0278f211d513d31f63cac8be655b22534a99b24c518042

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 2686 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : מנצור אמגד נגד המשיבים : 1. אלוף פיקוד המרכז 2. שירות בתי הסוהר בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, כ"ז בניסן תשנ"ז (4.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026860. Q01

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860.Q01

בג"ץ

1997-05-04

1997-05-04

false

בג"ץ 2686/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\860\026\E05\97026860_E05.txt

בש"א 2686/97

HebrewVerdicts\97\860\026\E05

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860_E05.txt

97026860.E05.doc

החלטה

5302bd4cc4f04daa02a43fb097d5de1079ceb17496f24d5aa1c06f2c3e02c0c8

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2686/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : מנצור אמגד נגד המשיבים : 1. אלוף פיקוד המרכז 2. שירות בתי הסוהר בקשה להבהרת פס"ד החלטה בפסק דין מיום 4.6.97 הוחלט לדחות את העתירה בתיק זה, לאחר שבהודעה מטעם המשיבים נאמר כי תינתן לאשתו של העותר אפשרות לבקרו באישורים יומיים אשר ינתנו מעת לעת. ביום 6.9.97 הוגשה על ידי העותר בקשה להבהיר את הנושא, כדי שיאופשר לאשת העותר לבקרו נוספות. על פי הודעת פרקליטות המדינה, אשר באה בתגובה לבקשה, רשאית אשת העותר לבקרו על פי היתרים אשר ינתנו לה מידי פעם ליום אחד בלבד. יש להמציא לעותר העתק מהודעת פרקליטות המדינה המבהירה נושא זה. בכך באה הבקשה על פתרונה, מבלי צורך לדון בה נוספות. ניתנה היום, ד' בתשרי התשנ"ח (5.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97026860. E05

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860.E05

בג"ץ

1997-10-05

1997-05-04

false

בג"ץ 2686/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\860\026\G02\97026860_G02.txt

בש"א 2686/97

HebrewVerdicts\97\860\026\G02

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860_G02.txt

97026860.G02.doc

החלטה

8e7909f6e011a0ef134976c92f1ea67398d48945550cafecda2db691ac5e966d

ב בית המשפט העליון בג"צ 97 / 2686 בפני: כבוד השופט מ' חשין העו תר: מנצור אמגד נגד המשיבים : 1. אלוף פיקוד המרכז 2. שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי החלטה למושב שלושה ולתגובת היועץ המשפטי לממשלה עד ליום 20.5.97. התיק ייקבע לשמיעה מיד בסמוך לאחר מכן. היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (6.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860.G02

בג"ץ

1997-05-06

1997-05-04

false

בג"ץ 2686/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\860\026\E03\97026860_E03.txt

בש"א 2686/97

HebrewVerdicts\97\860\026\E03

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860_E03.txt

97026860.E03.doc

פסק-דין

601f5771ca0eb46cc0ae6ace059070e24ad870d3e33e52210b749cc41d7e5a5d

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 2686 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותר: מנצור אמגד נ ג ד המשיבים: 1. אלוף פיקוד המרכז 2. שירות בתי הסוהר בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כח' באייר התשנ"ז (4.6.97) בשם המשיבים: עו"ד בלס פסק דין בא כוח המשיבים הודיענו, שפרט לאמור בהודעה מטעם המשיבים תינתן גם לאשתו של העותר אפשרות לבקרו באישורים יומיים אשר ינתנו מעת לעת. בכך בא העותר על סיפוקו והעתירה נדחית. ניתנה היום, כח' באייר התשנ"ז (4.6.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97026860. E03

מנצור אמגד נ. אלוף פיקוד המרכז

97026860.E03

בג"ץ

1997-06-04

1997-05-04

false

בג"ץ 2686/97

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\340\041\G07\96041340_G07.txt

בש"א 4134/96

HebrewVerdicts\96\340\041\G07

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340_G07.txt

96041340.G07.doc

החלטה

74723b94bd5518313e47576758b61669481d44a96cfb460df51a810fee23181e

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340.G07

בג"ץ

1997-09-18

1996-06-10

false

בג"ץ 4134/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\340\041\G08\96041340_G08.txt

בש"א 4134/96

HebrewVerdicts\96\340\041\G08

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340_G08.txt

96041340.G08.doc

החלטה

d1c171e9fa3aa4d03f98747bd862992dccdc0025c249f0909630c57562ba2959

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4134/96 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : קו שרותי רפואה בע"מ נגד המשיבים : 1. מנכ"ל משרד הבריאות 2. ביה"ח וולפסון 3. המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא 4. ביה"ח איכילוב 5. ביה"ח הלל יפה 6. ביה"ח ברזילי בקשה לדחיית מועד דיון החלטה כמבוקש. היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 07.96041340 G

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340.G08

בג"ץ

1997-09-18

1996-06-10

false

בג"ץ 4134/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\340\041\I10\96041340_I10.txt

בש"א 4134/96

HebrewVerdicts\96\340\041\I10

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340_I10.txt

96041340.I10.doc

החלטה

e37c2ecc597476afb83c295b603ab7dc3bc80f1df7501d05d87d9da7dfa6744b

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4134/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד העותר ת : קר שרותי רפואה בע"מ נגד המשיבים : 1. מנכ"ל משרד הבריאות 2. ביה"ח וולפסון 3. המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא 4. ביה"ח איכילוב 5. ביה"ח הלל יפה 6. ביה"ח ברזילי תאריך הישיבה: ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97) בשם העותר : עו"ד דורון דן בשם המשיבים : מלכיאל בלס החלטה 1. ביום 2.12.97 הודיע ב"כ המשיב 1 כי אותו יום החליטה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת על הקמתה של ועדת משנה שתדון ותמליץ תוך זמן סביר בנושא תיקון תקנות בריאות העם (מכשירים רפואיים מיוחדים), התשנ"ד1994-. אי לכך הציע ב"כ המשיב 1 לדחות את הדיון בעתירה זאת, כדי לאפשר לועדת העבודה והרווחה של הכנסת להשלים את דיוניה בנושא זה. 2. על-פי הצעה זאת, ובהסכמתו של ב"כ העותרת, אנו דוחים את המועד לדיון בעתירה זאת. 3. עם סיום עבודתה של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת כאמור, יגיש ב"כ המשיב 1 הודעה משלימה לבית המשפט והמזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה בהקדם האפשרי לאחר מכן, אלא אם העותר יודיע כי הוא חוזר בו מן העתירה. 4. אין בכך כדי למנוע בעד העותרת לפנות קודם לכן אל בית המשפט בבקשה להקדמת המועד לדיון בעתירה אם, לדעתו, הדיונים בועדת העבודה והרווחה מתמשכים מעבר לזמן סביר או אם חלו התפתחויות בעניין נשוא העתירה המצדיקות זאת. 5. רשמנו לפנינו כי המשיב 1 אינו מתכוון לתת רשיונות למצלמות נוספות, למעט מתן רשיון בתנאי של השבתת מצלמה קיימת. אם יחול שינוי בעמדת המשיב 1, הוא יתן הודעה מוקדמת על כך לעותרת, כדי לאפשר לה, אם תראה לנכון, לפנות בענין זה אל בית המשפט. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041340. I10

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340.I10

בג"ץ

1997-12-04

1996-06-10

false

בג"ץ 4134/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\340\041\P12\96041340_P12.txt

בש"א 4134/96

HebrewVerdicts\96\340\041\P12

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340_P12.txt

96041340.P12.doc

החלטה

ffb00ac86e57db3fe8d95aecc7b2f9f2dd629b17b90822f6974f101bb499417d

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4134/96 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : קו שרותי רפואה בע"מ נגד המשיבים : 1. מנכ"ל משרד הבריאות 2. ביה"ח וולפסון 3. המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא 4. ביה"ח איכילוב 5. ביה"ח הלל יפה 6. ביה"ח ברזילי בקשה למחיקת עתירה ולחיוב בהוצאות בשם העותרת: עו"ד דורון דן החלטה לבקשת העותרת, אני מורה על מחיקת העתירה. לתגובת המשיבים לעניין ההוצאות, שתוגש תוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, א' בחשון תש"ס (11.10.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041340. P12

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340.P12

בג"ץ

1999-10-11

1996-06-10

false

בג"ץ 4134/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\340\041\P13\96041340_P13.txt

בש"א 4134/96

HebrewVerdicts\96\340\041\P13

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340_P13.txt

96041340.P13.doc

החלטה

6d0126ffdb2b61ce06fc9c88553580e6b9e31c4ad70f2364ab3fd306a4373545

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4134/96 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : קו שרותי רפואה בע"מ נגד המשיבים : 1. מנכ"ל משרד הבריאות 2. ביה"ח וולפסון 3. המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא 4. ביה"ח איכילוב 5. ביה"ח הלל יפה 6. ביה"ח ברזילי בקשה לחיוב בהוצאות בשם העותרת: עו"ד דורון דן בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלס החלטה בפני בקשה לחיוב המשיבים בהוצאותיה של העותרת - חברת קר שירותי רפואה בע"מ - בעתירה זו. לטענת העותרת, זכאית היא להוצאותיה במסגרת העתירה, לאחר שהוברר כי עתירתה צודקת ולאור העובדה כי לבתי החולים הוכנסו במשק הזמן מערכות סריקה של פליטת קרני גמה (להלן: "מצלמות גמא"). בעקבות העתירה וממצאיה, כך נטען, הופסקה פעולת חלק ממצלמות הגמא שפעלו, שלא כדין ואילו פעולת חלק אחר ממצלמות אלה הוכשרה עקב התקנת התקנות, אשר היוו בסיס למחיקתה של עתירה זו. עוד טוענת העותרת, כי לעניין גובה ההוצאות יש להתחשב בריבוי ההליכים בעתירה ובכך שהמשיבים הציעו בשלב מסויים את ביטולה המוחלט של חובת הפיקוח על רישוי מצלמות הגמא. המשיבים מותירים את שאלת פסיקת ההוצאות לשיקול דעתי, כפוף להתחשבות במספר גורמים לעניין זה. המשיבים אינם חולקים למעשה על קיומו של צידוק שבעצם הגשת העתירה, לו טוענת העותרת, ולמעשה מודים הם בקיומו (סעיף 6 לתגובת המשיבים). כיוון שכך, זכאית העותרת להוצאותיה במסגרת העתירה (ראו: בג"ץ 842/93, אל נסאסרה נגד שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217). בשאלת שיעור ההוצאות יש לקחת בחשבון את הגורמים הבאים: ראשית, העובדה כי העותרת הצביעה על תופעה שהיתה כשלעצמה פסולה וסייעה בכך למשיבים לבצע את תפקידם, בוודאי שאיננה יכולה להיקף לחובתה של העותרת ולזכותם של המשיבים. שנית, קיומם של ההליכים המתמשכים, עליהם אין למשיבים כל שליטה, גם הם אינם יכולים להוות נימוק שיש לזוקפו לחובת העותרת, שכן לו היו המשיבים פועלים כשורה בעניין נשוא העתירה, לא היה כל צורך בהליכים הארוכים עליהם הם מצביעים. נוסף על כך, יש להביא בחשבון, כטענת העותרת, את התמשכות ההליכים בעתירה זו; את העובדה כי דיון בעתירה זו גזל זמן יקר מזמנו של בית משפט זה ואת טרחת העותרת בהכנת העתירה ובהכנה לדיונים בבית המשפט. מאחר והצעת המשיבים לבטל כליל את חובת הפיקוח לא קרמה בסופו של דבר עור וגידים ונותרה בגדר עניין תיאורטי, איני סבורה כי יש להתחשב בכוונה זו לעניין פסיקת ההוצאות במסגרת בקשה זו. בשים לב לכל האמור לעיל, מורה אני כי המשיבים ישלמו לעותרת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. ניתנה היום, ז' בטבת תש"ס (16.12.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041340. P13

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340.P13

בג"ץ

1999-12-16

1996-06-10

false

בג"ץ 4134/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\340\041\I11\96041340_I11.txt

בש"א 4134/96

HebrewVerdicts\96\340\041\I11

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340_I11.txt

96041340.I11.doc

החלטה

64d2c1118d112a4ff0b0c87cc875a6913b61fcf1848d41f2a0fb709e74ab1c55

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4134/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ת : קו שרותי רפואה בע"מ נגד המשיבים : 1. מנכ"ל משרד הבריאות 2. ביה"ח וולפסון 3. המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא 4. ביה"ח איכילוב 5. ביה"ח הלל יפה 6. ביה"ח ברזילי עתירה למתן צו על-תנאי וצו הביניים החלטה לאור ההחלטה של בית המשפט מיום 4.12.97, ובהתחשב בחלוף הזמן, מתבקשת העותרת להודיע לבית המשפט אם העתירה עדיין אקטואלית. אם העותרת עדיין מבקשת לקיים דיון בעתירה, היא מתבקשת להגיש לבית המשפט הודעה מעדכנת בדבר ההתפתחות בעניין נשוא העתירה. העותרת מתבקשת להגיש את ההודעה לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, כ' באלול תשנ"ט (1.9.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041340. I11

קו שרותי רפואה בע"מ נ. מנכ"ל משרד הבריאות

96041340.I11

בג"ץ

1999-09-01

1996-06-10

false

בג"ץ 4134/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\610\009\H04\97009610_H04.txt

בש"א 961/97

HebrewVerdicts\97\610\009\H04

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610_H04.txt

97009610.H04.doc

החלטה

a788c3769833f3c085a32177b7c1992f0c6c496a36d14c73a75ae72cb468f725

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"א 961/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי המבקשת: רבקה קלמנוביץ נ ג ד המשיבים: 1. אורי הנדרי 2. מירה הנדרי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בה.פ. 1335/89 מיום 5.12.96 שניתנה על ידי כבוד השופט ע. זמיר ה ח ל ט ה 1. לתגובת המשיבים (התובעים בבית המשפט המחוזי), תוך 10 ימים מהיום. אי הגשת התגובה במועד תחשב כהסכמה לעיכוב הביצוע. 2. עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב הביצוע לא ינקטו צעדים לסילוק ידה של המבקשת. 3. המזכירות תעביר לאלתר את ההחלטה למשיבים ותדאג להבאת התיק בפני ביום 24.2.97 . ניתנה היום, ה' באדר א' תשנ"ז (12.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי /רכ COURT

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610.H04

אזרחי

1997-02-12

1997-02-10

false

ע"א 961/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\610\009\F08\97009610_F08.txt

בש"א 961/97

HebrewVerdicts\97\610\009\F08

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610_F08.txt

97009610.F08.doc

פסק-דין

092492490a3536203d766e89b69e7bf7eac1b1827f55e4875786ebb6498b73f5

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 961/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקשת : רבקה קלמנוביץ נ ג ד המשיבים: 1. אורי הנדרי 2. מירה הנדרי בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהסכמה המבקשת: בעצמה ה ח ל ט ה המבקשת עותרת לביטול פסק-דין שיצא מלפנינו על יסוד הסכמת בעלי הדין. בבקשה נאמר, כי למחרת מתן פסק הדין הגישו המשיבים נגד המבקשת תובענה חדשה. טענת המבקשת היא, כי הסכמתה להסדר - שבגדרו חזרה בה מערעורה ושעל יסודו ניתן פסק-דיננו - התבססה על ההנחה שבכך יושם קץ להתדיינות; ושאילו היתה ערה לאפשרות שהמשיבים יגישו נגדה תובענה חדשה לא היתה מסכימה להסדר. בנסיבות אלו, טוענת המבקשת, "אין לכפות עליה ביצוע פסק דין בהסכמה, על יסוד הסכמה שכמוה לא רצתה". לא ראינו מקום לבקש תשובת המשיבים. כפי שהוסבר לא פעם, בפסק-דין שבהסכמה ממוזגות שתי תכונות, של הסכם ושל פסק-דין. על בעל-דין, המבקש להשיג על חיובו לפי פסק-דין כזה, מחמת פגם בהסכם שעליו נתבסס מתן פסק הדין, להגיש לבית המשפט המוסמך תובענה לביטול ההסכם; ואם יעלה בידו להוכיח את תביעתו, ובית המשפט יצהיר על בטלות ההסכם, יתבטל פסק הדין עמו (ראו, למשל, ע"א 108/83 גולדשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(1) 780; ע"א 690/88 רובין נ' רובין , פ"ד מד(3) 459; וע"א 2536/90 סיטבון נ' סיטבון , פ"ד מה(2) 573). דין זה יפה גם לענייננו. המבקשת אינה טוענת לפגם בהליך שהתקיים לפנינו, ושבגדרו ניתן פסק הדין. טענתה היא כי ההסכם, שמכוחו ניתן פסק-דיננו, נפגם; אם מחמת טעותה שלה ואם מחמת הטעייתה על-ידי המשיבים. הפגם, עליו סומכת המבקשת, טעון הוכחה; והנטל רובץ על המבקשת. בידי המבקשת, אם רצונה בכך, להגיש תובענה לביטול ההסכם; ואין צריך לומר, שעל סיכוייה להצליח בתובענה כזאת איננו מביעים כל דעה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ח' באייר תשנ"ז (15.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610.F08

אזרחי

1997-05-18

1997-02-10

false

ע"א 961/97

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\610\009\F03\97009610_F03.txt

בש"א 961/97

HebrewVerdicts\97\610\009\F03

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610_F03.txt

97009610.F03.doc

פסק-דין

20deed03c2944678bf5924d5fad462a2ce8e371fbf86253cac64d979fddb551c

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 961/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער ת : רבקה קלמנוביץ' נגד המשיבים : 1. מירה הנדרי 2. אורי הנדרי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תאריך הישיבה: ב' באדר ב התשנ"ז ( 11.03.97 ) בשם המערער ת: עו"ד דן בן שאול בשם המשיבים : עו"ד צבי ניר ה ח ל ט ה הערעור ייקבע בפנינו לשמיעה במועד קרוב ולא יאוחר 10 באפריל 1997 (במידת האפשרות לשעה 8 בבוקר). הפרקליטים יגישו עיקרי טיעון: המערערת תוך עשרה ימים מהיום והמשיבים תוך עשרה ימים אחריהם. הננו מעכבים ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, שעליה סב הערעור, עד למתן פסק דין בערעור. ניתנה היום ב' באדר ב תשנ"ז (11.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610.F03

אזרחי

1997-03-13

1997-02-10

false

ע"א 961/97

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\610\009\H01\97009610_H01.txt

בש"א 961/97

HebrewVerdicts\97\610\009\H01

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610_H01.txt

97009610.H01.doc

החלטה

00c2abd35a92fd9e1ff375e435932c275106fc9a7ded8d3c575f59cdb6811e2b

ע"א 961/9 בפני: כבוד השופט י. קדמי המבקשת: רבקה קלמנוביץ נ ג ד המשיבים: 1. אורי הנדרי 2. מירה הנדרי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בה.פ. 1335/89 מיום 5.12.96 שניתנה על ידי כבוד השופט ע. זמיר ה ח ל ט ה 1. לתגובת המשיבים (התובעים בבית המשפט המחוזי), תוך 10 ימים מהיום. אי הגשת התגובה במועד תחשב כהסכמה לעיכוב הביצוע. 2. עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב הביצוע לא ינקטו צעדים לסילוק ידה של המבקשת. 3. המזכירות תעביר לאלתר את ההחלטה למשיבים ותדאג להבאת התיק בפני ביום 24.2.97 . ניתנה היום, ה' באדר א' תשנ"ז (12.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /שס

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610.H01

אזרחי

1997-02-13

1997-02-10

false

ע"א 961/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\610\009\F07\97009610_F07.txt

בש"א 961/97

HebrewVerdicts\97\610\009\F07

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610_F07.txt

97009610.F07.doc

החלטה

a2cf1507bcc0d6681602adbe513d247f6cee32450aa0ab5e5accaf5320a5bef9

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 961/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער ת : רבקה קלמנוביץ נגד המשיבים : 1. אורי הנדרי 2. מירה הנדרי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 5.12.96 בתיק ה.פ. 1335/89 שניתן על ידי כבוד השופט ע' זמיר תאריך הישיבה: ב' בניסן התשנ"ז ( 9.4.97 ) המערער ת: בעצמה בשם המשיבים : עו"ד צביקה ניר פ ס ק - ד י ן המערערת חזרה בה מן הערעור. לעניין פינוי הדירה וחיובי ההוצאות הגיעו הצדדים, לפי הצעתנו, להסכמה כלהלן: המערערת תפנה את הדירה ותמסור את החזקה בה למשיבים כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, לא יאוחר מיום 9.7.97. עם הפינוי ימסור בא-כוח המשיבים למערערת אישור על העברת החזקה בדירה למשיבים וכנגד הצגת אישור זה תהא המערערת זכאית לקבל את הפיקדון שהופקד על-ידי המשיבים בקופת בית המשפט. הננו מחייבים את המערערת לשלם למשיבים בגין הערעור שלפנינו שכר-טרחת עורך-דין בסך 15000- ש"ח, אך בהסכמת בא-כוח המשיבים הננו קובעים כי המערערת תהיה פטורה מתשלום הסכום האמור אם תפנה את הדירה כמוסכם עד המועד הנ"ל. ניתן היום, ב' ניסן תשנ"ז (9.4.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009610. F07

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610.F07

אזרחי

1997-10-26

1997-02-10

false

ע"א 961/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\610\009\F09\97009610_F09.txt

בש"א 961/97

HebrewVerdicts\97\610\009\F09

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610_F09.txt

97009610.F09.doc

החלטה

f7bbaae2d8440ab086d7edd7cd1f069e4780cd1412b46f3d0893e0dddf030de4

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 961/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקשת : רבקה קלמנוביץ נגד המשיבים : 1. מירה הנדרי 2. אורי הנדרי בקשה להבהרת פסק-דין המבקשת: בעצמה ה ח ל ט ה ביום 9.4.97 ניתן בערעור פסק-דין שהתבסס על הסדר מוסכם בין בעלי הדין. במתן פסק-דין זה סיים בית המשפט את מלאכתו. בקשת המבקשת להבהרת פסק הדין אינה יכולה להתקבל. פסק הדין ברור ואינו טעון הבהרה; ובקשת המבקשת, לאמיתו של דבר, אינה להבהרת פסק הדין אלא להוספת תנאי להסדר המוסכם שעל יסודו ניתן פסק הדין. מן הבחינה הזאת אין בקשה זו שונה מבקשתה הקודמת של המבקשת לביטול פסק הדין, שנדחתה על-ידנו ביום 15.5.97; הנימוקים שניתנו לדחיית הבקשה הקודמת כוחם יפה גם לדחיית הבקשה הזאת. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כט' באייר תשנ"ח (25.5.989). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009610. F09

קלמנוביץ רבקה נ. הנדרי מירה

97009610.F09

אזרחי

1998-05-26

1997-02-10

false

ע"א 961/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\300\051\H01\97051300_H01.txt

בש"א 5130/97

HebrewVerdicts\97\300\051\H01

מדינת ישראל נ. בן שושן יהודה

97051300_H01.txt

97051300.H01.doc

החלטה

2d4bc4afbe6badefb72c0fb623d83b642b4a901f4c754565bcd4a2276762ed77

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5130/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב : בן שושן יהודה בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- החלטה 1. נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום (ת.פ. 140/96), בו יוחסו לו עבירות של הדחת קטינים לסמים, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ושימוש בסם מסוכן. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים; ובית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם. 2. שנת המעצר מסתיימת ביום 3.9.97. התביעה מבקשת את הארכת המעצר ב45- ימים; ובא כוח המשיב נתן את הסכמתו להארכת המעצר כמבוקש. פרשת הבאת הראיות הסתיימה, הצדדים סיכמו עמדותיהם והכרעת הדין תינתן בקרוב. 3. במצב דברים זה הנני נעתר לתביעה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב מיום 3.9.97 ועד ליום 16.10.97 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 140/96 הנ"ל, לפי המועד המוקדם יותר. ניתנה היום, כ"ד באב תשנ"ז (27.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051300. H01

מדינת ישראל נ. בן שושן יהודה

97051300.H01

פלילי

1997-08-27

1997-08-25

false

בש"פ 5130/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\350\088\E03\96088350_E03.txt

בש"א 8835/96

HebrewVerdicts\96\350\088\E03

מדינת ישראל נ. מזרחי רחל

96088350_E03.txt

96088350.E03.doc

החלטה

3036d75f118315c506ab889d01da037543dea5327e3d93e0ee0f01233afa78ab

בית המשפט העליון רע"א 96 / 8835 בפני: כב' השופט ת' אור המערער : מדינת ישראל נגד המשיב : מזרחי רחל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה ביום 11.11.96 על ידי כבוד הנשיא זילר בת.א. 6054/94 (המר' 7640/96) החלטה בקשה זו לרשות ערעור תידון על ידי ההרכב אשר ידון בערעור שהוגש על ידי המשיבים בתיק ע.א. 1069/96. ניתנה היום י' באדר א' התשנ"ז (17.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088350. E03

מדינת ישראל נ. מזרחי רחל

96088350.E03

אזרחי

1997-02-17

1996-12-10

false

רע"א 8835/96

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\340\061\F01\97061340_F01.txt

בש"א 6134/97

HebrewVerdicts\97\340\061\F01

מדינת ישראל נ. יצחק זוזיאשוילי

97061340_F01.txt

97061340.F01.doc

החלטה

0de81240221209869287d3e604b686cde5583a9b15a189427333c44c38ecaab0

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 6134/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המ בקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : יצחק בן אליהו זוזיאשוילי בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- החלטה לקבוע הבקשה לדיון ליום 27.10.97 שעה 08:30. יש לזמן את המשיב באמצעות שב"ס. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061340. F01

מדינת ישראל נ. יצחק זוזיאשוילי

97061340.F01

פלילי

1997-10-15

1997-10-15

false

בש"פ 6134/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\340\061\F03\97061340_F03.txt

בש"א 6134/97

HebrewVerdicts\97\340\061\F03

מדינת ישראל נ. יצחק זוזיאשוילי

97061340_F03.txt

97061340.F03.doc

החלטה

af82820aa39f020503a35ce3dec63b3ee87a1406b2ffad774e4571de51cf3a6d

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 6134/97 בפני: כבוד השופט א' מצא ה מבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : יצחק זוזיאשוילי בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי התשנ"ח (27.10.97) בשם המבקשת: עו"ד ח' ארצי בשם המשיב: עו"ד ד' יפתח, עו"ד א' מרוז ה ח ל ט ה המשיב עומד לדין, לפני בית המשפט המחוזי בחיפה, באשמת רצח ובגין עבירות בנשק. עם הגשת כתב האישום נגדו (ביום 2/5/96) הורה בית המשפט - בהסכמת הסניגור - כי המשיב ייעצר עד לתום בירור משפטו. מאז הגשת כתב האישום חלפו עברו קרוב לשמונה-עשר חודשים, ומשפטו של המשיב עודנו מתנהל והולך. משמלאה שנה להגשת האישום, נעתרה השופטת ביניש לבקשת המדינה והאריכה את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים; ומשמלאו שלושת חודשי ההארכה, נעתרה השופטת דורנר לבקשתה הנוספת של המדינה והאריכה את מעצרו של המשיב בעוד שלושה חודשים. עתה חוזרת המדינה ומבקשת להאריך, בשלישית, את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים. סניגוריו של המשיב מתנגדים לבקשה. לטענתם, משהתארך המשפט ככל שהתארך, ושלא עקב מהלכי ההגנה, שוב אין עילה מוצדקת להאריך את מעצרו של המשיב ויש להורות על שחרורו. מעיון בקורות ניהולו של המשפט עולה, כי שמיעת הראיות לא התנהלה בקצב משביע רצון. בשנת המעצר הראשונה התנהל המשפט בעצלתיים. בהחלטתה להאריך את מעצרו של המשיב לראשונה (בש"פ 2629/97) ציינה השופטת ביניש, כי "נראה לכאורה כי שלושת חודשי ההארכה המבוקשת לא יספיקו לסיום המשפט, אף אם יש סיכוי סביר לסיומה של פרשת התביעה בתקופה זו". ובהחלטתה להאריך את מעצרו של המשיב בשנית (בש"פ 4531/97) הניחה השופטת דורנר, כי ניתן יהיה לסיים את המשפט בתוך שלושת חודשי ההארכה. דא עקא שגם בעקבות החלטות אלו לא חל בקצב שמיעתו של המשפט יותר מאשר שיפור מסוים. בניגוד להערכות הקודמות, שמיעת פרשת הראיות של התביעה הסתיימה רק בתקופת ההארכה השניה; ואף ששמיעת פרשת הראיות של ההגנה כבר החלה, והמשפט נתון באמצע שמיעת עדותו של המשיב, קצב ההתקדמות אינו מניח את הדעת. להמשך הבירור הועיד בית המשפט רק ארבע ישיבות נוספות (שהאחרונה בהן קבועה ליום 17/12/97) והדרך לסיומו של המשפט עודנה ארוכה: זולת חקירתו הנגדית של המשיב, העלולה להתפרס על פני יותר מישיבה אחת, מתכוונים הסניגורים, כדבריהם, לזמן גם עדי הגנה. כן יש להניח, כי השמעת סיכומי הטענות תצריך זמן לא-קצר, ועד שיעלה בידי בית המשפט לערוך ולשמע את הכרעת-דינו בוודאי יחלוף עוד זמן נוסף. עובדת התארכותו של המשפט והעדר תחזית ברורה לסיומו הקרוב, מהווים שיקולים נכבדים להצדקת שחרורו ממעצר של נאשם. אך שיקולים אלה אינם ניצבים לבדם, ובהם בלבד אין כדי להכריע את הכף. שיקול נוסף, שעל בית המשפט להביאו בחשבון, כרוך בהשפעתו האפשרית של השחרור ממעצר על ביטחונו של הציבור. ודוק: לא חומרת העבירה, כשלעצמה, היא הנותנת, אלא ההשלכה הנלמדת ממנה לעניין סוג וגודל הסכנה הנשקפת לציבור משחרורו של הנאשם בו המדובר. נמצא שההכרעה מצריכה איזון בין שיקולים סותרים. לאחרונה הזדמן לי להתייחס למהותו של האיזון הנדרש בהחלטה בבקשת המדינה להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתקופה הקצובה בחוק: "הכלל הוא, שמשפט של נאשם הנתון במעצר יש לסיים בתוך שנה מיום הגשת כתב האישום. סמכותו של בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של נאשם כזה מעבר לשנה נתונה ושמורה בידו למקרים מיוחדים, ובסמכות זו יש לעשות שימוש מושכל וזהיר לבל חלילה נגלוש למצב שבו החריג יהפוך לכלל. הכלל, לכן, חייב להישמר: השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה, לא בהכרח ולא תמיד, כוחם יפה להצדיק את מעצרו גם מעבר לתקופה הקבועה בסעיף 53. גם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם שוב אינו כשהיה. אכן, האיזון בין כיבוד זכותו של מי שנעצר שחירותו לא תיפגע, לבין הצורך להגן על אינטרסים מנוגדים שלשמם ולמענם מתיר בית המשפט את הפגיעה בזכות האמורה, הוא לחם חוקו של בית המשפט בכל החלטה למעצר. ברם, משחלפה שנה מיום הגשת כתב האישום והמשפט טרם הסתיים, משקלם היחסי של האינטרסים הנגדיים הללו משתנה, באופן בולט, לטובת כיבוד זכות הנאשם שחירותו לא תיפגע למעלה מן המידה המוכתבת בסעיף 53, שככלל היא המידה הראויה. חריגה ממנה מוצדקת רק במקרים בהם כובד הסכנה הכרוכה בשחרור הנאשם ממעצרו וההתחשבות במכלול השיקולים האחרים, לרבות אופן ניהול המשפט והתחזית הקיימת לסיומו בעתיד הנראה לעין, מכריעים את הכף בבירור להצדקת המשך המעצר" (בש"פ 3669/97 מדינת ישראל נ' אבו-אחמד - טרם פורסמה). בחנתי את מקרהו של המשיב על-פי אמת-מידה זו והגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מהיענות לבקשת המדינה. תיאור מעשה הרצח, נשוא האשמתו של המשיב, הוא מחריד. קרבן הרצח היה מכרו וכן שותפו של המשיב. על-פי הנטען בכתב האישום, בעקבות מיפגש ביניהם, ירה המשיב במנוח, באקדח, בכוונה לגרום למותו; ומשנפגע המנוח ומת, הצית המשיב את גופתו ואחר-כך העבירה לאתר של פסולת ביערות הכרמל וכיסה אותה באבנים. הנה כי כן, המדובר הוא ברצח מתוכנן שבוצע בדם קר, ונסיבות ביצועו של המעשה מעידות על מסוכנותו הרבה של עושהו. אין צריך לומר, כי גם למבצע פשע חמור שכזה, ובנסיבות כה חמורות, עומדת הזכות שההכרח בהמשך מעצרו ייבדק על-פי אמות המידה הרגילות. גם לגביו תופסת ההנחה, שהשיקולים אשר חייבו את מעצרו מלכתחילה, שוב אינם בעלי אותה עוצמה; וככל שהתקופה בה הוא נתון במעצר מתארכת, גובר משקלם של השיקולים התומכים בשחרורו. לאיזון כזה נדרשתי גם ביחס למשיב. ביסוד האיזון ניצבת ההנחה כי הזמן הרב שחלף מאז מעצרו והעמדתו לדין היקהה במידה מסוימת את מסוכנותו. עם זאת נראה לי, כי הסכנה הנשקפת לציבור משחרורו עודנה גדולה; וכי, לעת הזאת, ההכרח בהמשך מעצרו של המשיב גובר על השיקולים התומכים בשחרורו. אשר על כן הנני מחליט להיענות לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים שמניינם מיום 2/11/97. עם זאת, ולנוכח התמשכותו היתרה של ההליך, הנני מבקש מנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לעשות את כל הסידורים שבידו לעשות כדי לאפשר להרכב שלפניו מתנהל משפטו של המשיב לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה הנוכחית. ניתנה היום, ל' בתשרי תשנ"ח (3110.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061340. F03

מדינת ישראל נ. יצחק זוזיאשוילי

97061340.F03

פלילי

1997-10-31

1997-10-15

false

בש"פ 6134/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\340\061\F02\97061340_F02.txt

בש"א 6134/97

HebrewVerdicts\97\340\061\F02

מדינת ישראל נ. יצחק זוזיאשוילי

97061340_F02.txt

97061340.F02.doc

החלטה

44fd27a701bea660cca8d39d9f45fcb319e92f8a950fd363c5a30f2372f50824

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 6134/97 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא המ בקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : יצחק זוזיאשוילי בקשה לדחיית מועד דיון החלטה הדיון בבקשה יתקיים ביום 27.10.97 שעה 13:00. ניתנה היום, כ"א בתשרי תשנ"ח (22.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061340. F02

מדינת ישראל נ. יצחק זוזיאשוילי

97061340.F02

פלילי

1997-10-22

1997-10-15

false

בש"פ 6134/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\660\035\J02\97035660_J02.txt

בש"א 3566/97

HebrewVerdicts\97\660\035\J02

סיץ פרץ נ. מועצה אזורית חבל מודיעין

97035660_J02.txt

97035660.J02.doc

החלטה

b29a2c7e2f1cfaba8b521141df1f3334d3a978866c780649fd5e7967576834ab

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3566/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : סיץ פרץ נגד המשיבים : 1. מועצה אזורית חבל מודיעין 2. דמתי יחיאל -ראש המועצה האזורית מודיעין 3. וייס יצחק -סגן ראש המועצה האזורית מודיעין עתירה למתן צו-ביניים פסק-דין לפי בקשת בא-כוח העותר שהודיע לבית המשפט על הסדר שהושג בין הצדדים נדחית העתירה ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ה' בתמוז תשנ"ז (10.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ356697/ 97035660. J02

סיץ פרץ נ. מועצה אזורית חבל מודיעין

97035660.J02

בג"ץ

1997-07-13

1997-06-10

false

בג"ץ 3566/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\660\035\J01\97035660_J01.txt

בש"א 3566/97

HebrewVerdicts\97\660\035\J01

סיץ פרץ נ. מועצה אזורית חבל מודיעין

97035660_J01.txt

97035660.J01.doc

החלטה

59cc7be2c128f8b6581a175f7f3e51aa82c840dd8c6c323e22882792f1e0a42c

בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ 97 / 3566 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר: סיץ פרץ נגד המשיבים : 1. מועצה אזורית חבל מודיעין 2. דמתי יחיאל -ראש המועצה האזורית מודיעין 3. וייס יצחק -סגן ראש המועצה האזורית מודיעין עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העותר מתבקש להודיע ממתי עובדת הנגריה ובאי-כוח הצדדים מתבקשים לבוא בדברים על-מנת לנסות להסדיר את העניין ללא צורך בהתערבות שיפוטית. 2. המשיבים ישיבו לבקשה ל צו הביניים תוך 15 יום ועד למתן החלטה בו יעוכב ביצוע צו ההפסקה המנהלי. ניתנה היום, ה' בסיון תשנ"ז (10.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035660. J01

סיץ פרץ נ. מועצה אזורית חבל מודיעין

97035660.J01

בג"ץ

1997-06-12

1997-06-10

false

בג"ץ 3566/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\510\050\H04\97050510_H04.txt

בש"א 5051/97

HebrewVerdicts\97\510\050\H04

חג'בי אבינועם נ. מדינת ישראל

97050510_H04.txt

97050510.H04.doc

החלטה

3c47530f8482e9daf0737083f1d7a8f84dba506aaa8e1fdd31380ed6abe27a37

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5051/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי ה עורר : חג'בי אבינועם נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.7.97 בב"ש 1228/97 שניתנה על ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: כ"ב באב תשנ"ז (25.8.97) בשם העורר: עו"ד אהרון שלנגר בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר החלטה 1. נגד העורר - ונאשם נוסף - הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום (ת.פ. 142/97), בו מיוחסות לו ולשותפו לאישום עבירות של גניבת רכב ושינוי זהותו (אישום ראשון) ושל הובלת נשק (אישום שני). עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של העורר ושותפו לאישום עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם; ומכאן הערר שבפני. 2. גניבת הרכב המיוחסת לעורר - נעוצה בעובדת נהיגתו ברכב גנוב שמספרי הרישוי שלו זויפו; ואילו הובלת הנשק - נעוצה בכך שבתא הכפפות של המכונית שבה נהג העורר כאשר נעצר - השייכת לשותפו לאישום שישב לצידו - נמצאו: אקדח גנוב ותחמושת לאקדח זה וכן זוג כפפות, זוג גרביונים וזוג אפודי מגן קרמיים. העורר מודה בנהיגה ברכב הגנוב ובהחזקת האקדח והתחמושת; כאשר טענתו היא: כי לא ידע שהרכב "גנוב" ואת האקדח החזיק ל"הגנה עצמית". 3. בא-כוח העורר טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך, שראה בפריטים שהוחזקו במכונית כאמור - לצד האקדח והתחמושת - בסיס ל"מסוכנותם" של השניים על רקע עברם הפלילי; וזאת - משום שלא קיימת ראיה המצביעה על "כוונה" מצידם של השניים לעשות שימוש פלילי בפריטים שנמצאו ברשותם, ועברו של מרשו נופל בחומרתו במידה משמעותית, מעברו של שותפו לאישום. סיכומם של דברים, בא-כוח העורר מבקש להבחין בין מרשו לבין שותפו לאישום בהתחשב בכך, שעברו של האחרון כבד ומכביד לאין שיעור מזה של מרשו. 4. אכן, יש הבדל ניכר ומשמעותי בין עברו הפלילי של העורר לזה של שותפו לאישום; ואפשר שאילו נעצר העורר לבדו - היה מקום לשקול חלופת מעצר לגביו. דא עקא, שהעורר נתפש בחברותא עם שותפו לאישום, כשהוא נוהג במכוניתו של האחרון וכאשר הנשק והפריטים האחרים עומדים, לכאורה, לרשות שניהם. בנסיבות אלו, משליך עברו המכביד עד למאד של שותפו לאישום של העורר, על עניינו של האחרון; ומקנה להחזקת הפריטים האמורים אותה משמעות מיוחדת שהניעה - כך נראה - את בית המשפט המחוזי להורות על מעצר דוקא. במצב דברים זה לא מצאתי מקום וטעם להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי; והערר נדחה. ניתנה היום, כ"ג באב תשנ"ז (26.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050510. H04 /שב

חג'בי אבינועם נ. מדינת ישראל

97050510.H04

פלילי

1997-08-26

1997-08-20

false

בש"פ 5051/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\510\050\H02\97050510_H02.txt

בש"א 5051/97

HebrewVerdicts\97\510\050\H02

חג'בי אבינועם נ. מדינת ישראל

97050510_H02.txt

97050510.H02.doc

החלטה

d1832727feff4c9b975add12e05b7fd1729f07e50cd6436ddd8ecda1b5bbc6fe

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5051/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי העורר : חג'בי אבינועם נגד המשיב ה : מדינת ישראל החלטה לקבוע הדיון בערר ליום ראשון, 24.8.97, שעה 09:30; ולזמן למועד האמור את העורר וב"כ וכן את ב"כ הפרקליטות. ניתנה היום, י"ז באב תשנ"ז (20.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050510. H02

חג'בי אבינועם נ. מדינת ישראל

97050510.H02

פלילי

1997-08-20

1997-08-20

false

בש"פ 5051/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\93\250\038\A01\93038250_A01.txt

בש"א 3825/93

HebrewVerdicts\93\250\038\A01

פרופ' אבינועם רכס נ. רחל רכס

93038250_A01.txt

93038250.A01.doc

פסק-דין

63c72b7996011a28790eb03d355ecfff667c03886326d7d376cbe70b1e89abce

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 3825 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. פרופ' אבינועם רכס 2. מרים חסיה נגד המשיבים : 1. רחל רכס 2. רשם המקרקעין, משרד המשפטים, משיב פורמלי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 30.5.95, בת.א. 984/90, שניתן על ידי כבוד הנשיא מ. סלוצקי תאריך הישיבה: ד' בסיון התשנ"ז ( 09.06.97 ) בשם המערערים : עו"ד עודד פלדמן בשם המשיבים : עו"ד אשר רוט החלטה אנו סבורים כי ערעור זה יש לסיים בדרך הפשרה. אנו דוחים המשך הדיון בערעור למועד חדש שייקבע על ידי המזכירות. אנו מבקשים מהמערערים וילדי המשיבה להיות נוכחים (בצד עורכי דינם). מטרת הדחייה לבחון פעם נוספת אפשרות הפשרה. המזכירות מתבקשת לקבוע ההמשך בהקדם (לשעה 08:00 בפנינו). ניתנה היום, ד' בסיון התשנ"ז (09.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93038250. A01 /דז/

פרופ' אבינועם רכס נ. רחל רכס

93038250.A01

אזרחי

1997-06-15

1993-07-13

false

ע"א 3825/93

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\93\250\038\M02\93038250_M02.txt

בש"א 3825/93

HebrewVerdicts\93\250\038\M02

פרופ' אבינועם רכס נ. רחל רכס

93038250_M02.txt

93038250.M02.doc

החלטה

b0f0069fb134fc69e888805f7cfad98e2d72d474e3427e893467188731a78cb6

השופט י' טירקל: עובדות הרקע של הפרשה 1. המשיבה מס' 1, גב' רחל רכס (להלן - "המשיבה") ומר ברוך רכס ז"ל (להלן - "המנוח") נישאו בשנת 1968 ולשניהם היו אלה נישואיהם השניים. בני הזוג התגוררו בדירה שהיתה רשומה בפנקסי המקרקעין בבעלות שניהם בחלקים שווים (להלן - "הדירה"). ביום 27.3.74 ערך המנוח צוואה בה ציווה את כל רכושו למערערים, שהם ילדיו מנישואיו הראשונים, פרופ' אבינועם רכס וגב' מרים חסיה רכס (להלן - "המערערים"). בצוואתו נתן המנוח למשיבה רשות להתגורר בדירה כל ימי חייה. ביום 19.2.90 - כ22- שנים אחרי הנישואין וכ16- שנים אחרי עריכת הצוואה - מכר המנוח ללא תמורה את זכויותיו בדירה למשיבה. ביום 7.3.90 נרשם חלקו של המנוח בדירה על שם המשיבה בלשכת רישום המקרקעין וכך היתה המשיבה לבעלים היחיד שלה. המנוח נפטר ביום 3.8.91. ביום 9.10.90, חודשים מספר לפני פטירתו, הגיש המערער מס' 1 תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה בה ביקש להצהיר כי העברת זכויותיו של המנוח בדירה למשיבה "בטלה ומבוטלת" וכי יש לחזור ולרשום את הזכויות על שמו של המנוח. טעמה העיקרי של התביעה היה כי בעת העברת הזכויות בדירה "לא היה המנוח כשיר לשום פעולה משפטית", מחמת דמנציה מסוג אלצהיימר; מטעם זה הצהיר בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 2.10.90 שהוא פסול דין ומינה את המערער מס' 1 ואת המשיבה להיות אפוטרופסים על גופו ועל רכושו. אחרי פטירתו של המנוח וקיום צוואתו תוקן כתב התביעה על ידי צירופה של המערערת מס' 2 כתובעת ועל ידי תיקון העתירה האחרונה באופן שנתבקש כי שני המערערים יירשמו כבעלי זכויותיו של המנוח בדירה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא, כתארו אז, מ' סלוצקי), בפסק דינו מיום 30.5.93, קבע כי "בזמן שהמנוח חתם על המסמכים להעברת בעלותו במחצית הדירה הנ"ל לנתבעת (המשיבה - י' ט'), הוא היה מסוגל להבין את מהות העיסקה וכי בחתימתו עליהם הוא מקנה לנתבעת את הבעלות בחלקו בדירה הנ"ל ושולל את הקניין בה מילדיו - התובעים (המערערים - י' ט')". לפיכך דחה את התביעה. מכאן ערעורם של המערערים. הדיון בבית המשפט המחוזי 2. בטרם אבוא לעיין בראיות שהיו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי ולבחון את צדקת מסקנותיו איני יכול שלא להעיר כי למחלוקת שלפנינו היתה יפה הפשרה יותר משיפה לה ההכרעה השיפוטית. הכרעה שכזאת - ובעיקר כאשר היא חותכת במחלוקת בין "קרובים שנעשו רחוקים" (מובא לענין אחר במסכת שבת קנ"ב ע"א) - היא, אולי, נכונה מן הבחינה המשפטית, אולם איננה, בהכרח, טובה מבחינתם של בעלי הדין, ואפילו מבחינתו של מי שזכה בדין. טעם נוסף לדבר הוא טיבן ואופיין של הראיות שהביאו בעלי הדין, שעליהן ניתן לסמוך - בדוחק או ברווח - מסקנות שונות ואף סותרות, לפי שיטתו של כל בעל דין. צר לי על שהמחלוקת לא יושבה כך. 3. מטעם המערערים העידו שני רופאים וכן העיד המערער מס' 1, שאף הוא רופא, שכולם מומחים בתחום הנוירולוגיה, שחיוו דעתם על מצבו של המנוח בתקופה שבה העביר את זכויותיו בדירה למשיבה. ד"ר יהודית אהרון-פרץ בדקה את המנוח ביום 7.1.90. על פי אותה בדיקה ערכה ביום 21.3.90 סיכום מחלה, שעל פיו ערכה חוות דעת - שצורפה לתעודת רופא שתאריכה 27.6.90 - לפיה המנוח "אובחן מבחינה תפקודית כתשוש נפש אשר אינו מסוגל לדאוג לעניניו ולהביע דעתו לגבי מצבו". פרופ' אפרים בנטל, בדק את המנוח ביום 28.9.90, ובחוות דעתו מיום 1.10.90 כתב כי "אין כל ספק שאדם במצבו אינו מסוגל לנהל את עסקיו הכספיים וכי אינו יכול להיות אחראי להחלטות הנוגעות לעניני רכוש וממון". לכך הוסיף כי "מאחר ומצב זה נמשך כבר זמן רב הרי גם בתחילת השנה לא היה מסוגל עוד באותו מועד להחליט החלטות הגיוניות ולנהל את עסקיו". ברוח דברים אלה העיד גם המערער מס' 1. מטעם המשיבה העידו שלושה פקידים של בנק הפועלים, שעבדו בסניף שבו התנהל חשבונו של המנוח, על פעולות שונות שעשה המנוח בבנק ועל הוראות שנתן, בתקופה שבין 2.10.89 לבין 27.8.90. כן העידה המשיבה על ביקוריו השבועיים של המנוח בחוג לציור שבו השתתף, בתקופת החודשים ינואר, פברואר ומרץ 1990, ועל טיפוליו בתיקונים בדירתם ובתשלום חשבונות הארנונה, החשמל, המים והטלפון באותה תקופה. כן העיד מטעמה עורך הדין מריאן כץ שביצע את העיסקה של העברת זכויותיו של המנוח למשיבה ובנוכחותו חתם המנוח על המסמכים. לדבריו "המנוח דיבר לענין, ענה תשובות עניניות לשאלותי ככל אדם רגיל ונורמלי בגילו והוא הבין היטב במה מדובר ועל אלו מסמכים הוא חותם, דהיינו: על העברת זכויותיו בדירה על שם אשתו" (סעיף 5 לתצהירו). גם בחקירתו הנגדית עמד על כך שהמנוח "השיב לענין", היה "מעורה בענין" והבין שמטרת ההעברה היתה להבטיח למשיבה את זכויותיה בדירה. הפסיכיאטר ד"ר אנטוני נפתלי, שהעיד אף הוא מטעם המשיבה, עיין בחוות הדעת וכן בעדויות של העדים שהעידו לפניו. בחוות דעתו מיום 11.2.93 נאמר כי "ניתן בהחלט להגיע למסקנה שפעולת המנוח ביום 19.2.90 עת העביר חלקו בדירה ע"ש אשתו, נעשתה תוך שיקול דעת ובהיותו בעל כושר שיפוט". זאת אישר גם בחקירתו הנגדית. הטענות בערעור 4. טרונייתם העיקרית של המערערים, בתמצית, היא שבית המשפט המחוזי לא שקל אל נכון את חוות הדעת של המומחים הרפואיים, לרבות חוות דעתה של המומחית שבדקה אותו ביום 7.1.90, יותר מחודש ימים לפני העברת זכויותיו בדירה למשיבה. לטענתם היה עליו להעדיף חוות דעת אלה על פני העדויות מטעם המשיבה והיה עליו לקבוע כי בעת העברת הזכויות לא היה המנוח בדעה צלולה ולא היה כשיר לפעולה משפטית. עוד טענו כי המשיבה השפיעה על המנוח השפעה בלתי הוגנת שגרמה לו להעביר את זכויותיו. כנגדם טענה המשיבה, בתמצית, כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי מעוגנות היטב בעדותו של עורך הדין שבמעמדו חתם המנוח על מסמכי ההעברה, בעדויותיהם של פקידי הבנק, שפעלו לפי הוראותיו של המנוח לפני ההעברה ואחריה, בעדותה של המשיבה שתארה את פעילותו בבית ומחוצה לו, וכן בעדותו של פסיכיאטר מומחה שקבע על פי פעילויותיו הנזכרות של המנוח שניתן להגיע למסקנה שההעברה "נעשתה תוך שיקול דעת ובהיותו בעל כושר שיפוט". המסקנות 5. אם מערטלים את ראיותיהם וטענותיהם של בעלי הדין ממחלצותיהן המשפטיות מתגלה כי ההכרעה במחלוקת שלפנינו היא עובדתית גרידא ובמוקדה עומדת השאלה איזו כת של עדים היה על בית המשפט להעדיף: הרופאים המומחים שחיוו דעתם על מצבו של המנוח, לפי בדיקה אחת שערך כל אחד מהם, ובנו, המערער מס' 1 - שאף הוא מומחה - שלא ראה את המנוח לעתים קרובות; או עורך הדין שראה אותו בזמן העברת הזכויות בדירה, פקידי הבנק שאיתם נפגש לפני ההעברה ואחריה וכן המשיבה שחיתה עמו תחת קורת גגה של אותה דירה במשך תקופה של כ23- שנים. האם שגה בית המשפט המחוזי בכך שסבר שטוב "מראה עינים" של עדי המשיבה מ"הלך נפש" של המומחים (אם נכנה כך, בלשון קהלת (ו',ט'), את חוות הדעת המקצועיות שלהם)? האם שגה בכך שקבע - על פי עדי המשיבה ועל פי חוות דעתו של הפסיכיאטר המומחה מטעמה - כי מחלת הדמנציה מסוג אלצהיימר התפתחה אצל המנוח בצורה "איטית וזחלנית" וכי היו לו "ימים או אף שעות טובות"? האם מופרך האמון שנתן בעדותו של עו"ד כץ, בדבר מצבו של המנוח בזמן ההעברה, עד כדי התערבות במסקנה זאת? דומני כי התשובה לשאלות טמונה בשאלות עצמן. בודאי שהיה לבית המשפט המחוזי על מה שיסמוך כאשר ביכר את עדויותיהם של עדי הראיה, שצפו במנוח, עקבו אחרי פעולותיו ושמעו את שיחו ושיגו, על פני חווֹת הדעת של המומחים; שמטבע הדברים גם אינן יכולות לשלול מכל וכל את המסקנות העולות מדברי עדי הראיה. בודאי שהיה יסוד לקביעתו בדבר הימים והשעות שבהם היתה דעתו של המנוח צלולה. בודאי ובודאי שאין מקום להתערב באמון שנתן בעדותו של עו"ד כץ. במצב דברים זה אין לנו אלא לאמץ את מה שקבע לענין זה בסיכום דבריו: "הגעתי למסקנה שבזמן שהמנוח חתם על המסמכים להעברת בעלותו במחצית הדירה הנ"ל לנתבעת, הוא היה מסוגל להבין את מהות העסקה וכי בחתימתו עליהם הוא מקנה לנתבעת את הבעלות בחלקו בדירה הנ"ל ושולל את הקנין בה מילדיו - התובעים. מקובלת עלי עדותו של עו"ד כץ כי התרשם בעת עריכת העסקה והחתמת המנוח על מסמכי ההעברה כי הוא יודע ומבין את אשר הוא עושה. גם אם אניח לאור העדויות הרפואיות כי היו עליות וירידות במצב מחלתו של המנוח, של "ימים ושעות טובים" שאז היתה דעתו צלולה ו"ימים ושעות רעות", הרי שאין בכך כדי לפסול את העסקה, שנערכה לפי עדות המקובלת עלי, בשלב שבו ידע המנוח והבין את אשר הוא עושה. פעולותיו הכספיות של המנוח בבנק בתקופות שלפני הקנית זכויותיו בדירה לנתבעת ולאחריה, מצביעות על שיקול דעת ותובנה לפעולות שביצע. לא נטען, וממילא שלא הוכח, שהיו אלה פעולות סרק שנעשו ללא צורך מעשי." (עמ' 9 לפסק הדין). 6. בית המשפט המחוזי קבע כי "אין ראיות שיש בהן כדי לבסס השפעה בלתי הוגנת" של המשיבה על המנוח. בכך שהמנוח העביר לה את הבעלות במחצית הדירה ראה בית המשפט גילוי של הכרת תודה מצד המנוח כלפיה על טיפולה בו בסבלו. כפי שאמר "היתה למנוח סיבה מספקת להיות אסיר תודה לנתבעת, והביע את תודתו בצורה המוחשית של הקניית חלקו בדירת המשפחה המשותפת לנתבעת. על רקע מצב דברים זה נראית לי הקניה זו כמעשה סביר בהחלט מצד המנוח" (עמ' 11 לפסק הדין). אחזור ואדגיש כאן כי המנוח והמשיבה היו נשואים במשך תקופה ממושכת של כ23- שנים, מחצית הדירה היתה מלכתחילה בבעלותה של המשיבה, שאף תרמה חלק נכבד מן הסכום שנדרש לצורך רכישתה, והיתה לה לפי הצוואה זכות מגורים בדירה לכל ימי חייה. אין, אפוא, מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי גם בענין זה. 7. לאור הממצאים והמסקנות דלעיל אין צורך לדון בשאלות המשפטיות הנכבדות שהעלו באי כוח בעלי הדין, כמו התוצאות של הכרזת המנוח פסול דין (לענין זה עיינו ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (תשנ"ג כרך ב') 1014; י' אנגלרד חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962 (מהדורה שניה תשנ"ה) 152-151 והאסמכתאות שם); האם נתקיימו כאן יסודותיה של עילת העושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (לענין זה עיינו ע"א 403/80 חי סאסי ואח' נ' נעימה קיקאון, פ"ד לו (1) 762; ע"א 1912/93 שושנה שחם נ' רפאל מנס (טרם פורסם) ( ; נטלי ההוכחה ורמת ההוכחה כאשר מועלית טענת השפעה בלתי הוגנת (עיינו הדעות השונות שהובעו בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם) והאסמכתאות שם); והאם יש מקום לאנלוגיה בין המקרה שלפנינו לבין סעיף 30 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (לדיון בסוגיה זאת עיינו ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (תשנ"ג כרך ב') עמ' 771-770; עמ' 995-993; ובייחוד עמ' 1003-1002). 8. לפיכך אני מציע כי הערעור ידחה וכי המערערים ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה מס' 1 בסך 25,000.- ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' קדמי : אנכי מצרף קולי להכרעתו של חברי הנכבד, השופט י. טירקל; וכמותו גם אנכי בדעה שיש לדחות את הערעור. עם זאת, רואה אני להוסיף ההערה הבאה. שתי כתות העדים שבאו בפני ביהמ"ש המחוזי הציגו שתי הערכות שונות - הפוכות - בדבר כושרו של אבי המערערים להבין משמעותה של העיסקה שעשה לטובת אשתו. כתת העדים האחת - הציגה אבחנה רפואית והערכה מדעית; ואילו הכתה האחרת - הציגה התרשמות בלתי אמצעית מהתנהגותו וממעשיו של הנוגע בדבר. לכאורה, היה על ביהמ"ש להכריע בין שתי ההערכות שהציגו שתי כתות העדים. ברם, לשיטתי לא היה צורך בכך. משהתברר - כפי שציין חברי בפסק דינו - שההערכה המדעית אינה שוללת את האפשרות שההערכה המעשית מציגה, הפכו שתי ההערכות ל"שקולות"; וכידוע, הדין הוא שהשקילות פועלת לחובתו של הצד הנושא בנטל ההוכחה. המערערים בקשו לבטל עסקה שעשה אביהם המנוח; ובתור שכאלה יש לראותם - מן ההיבט של דיני הראיות - כנושאים בנטל הוכחת עמדתם, שכידוע "המוציא מחברו עליו הראיה". לגבי דידי, איפוא, דחיית התביעה, אינה פוגעת כהוא זה בהערכה הרפואית המדעית שהוצגה בביהמ"ש, כשם שאין בה כדי לבכר על פניה את ההערכה המעשית. שתי ההערכות מתאפיינות בכנות וביושר; וההכרעה המשפטית בגורל התביעה נעוצה בכך, שההערכה המדעית אינה מוציאה את רעותה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל. ניתן היום, י' באלול תשנ"ח (1.9.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93038250. M02 - /מפ

פרופ' אבינועם רכס נ. רחל רכס

93038250.M02

אזרחי

1998-09-01

1993-07-13

false

ע"א 3825/93

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\040\027\A01\96027040_A01.txt

בש"א 2704/96

HebrewVerdicts\96\040\027\A01

השחף נתניה מפעלי גילול וחיתוך נייר(1982) בע"מ נ. סולניר בע"מ

96027040_A01.txt

96027040.A01.doc

החלטה

6907389319f6470b29f4d490c5165589e4930e187eabc8ea0c28fc043a97d9ef

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2704/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. השחף נתניה מפעלי גילול וחיתוך נייר (1982) בע"מ 2. שמעון סגל נגד המשיבים : 1. סולניר בע"מ 2. אמנון סגל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על תשעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ב בכסלו התשנ"ח (21.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96027040. A01 /דז/

השחף נתניה מפעלי גילול וחיתוך נייר(1982) בע"מ נ. סולניר בע"מ

96027040.A01

אזרחי

1997-12-21

1996-04-15

false

ע"א 2704/96

צו

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\470\012\M02\97012470.M02

בש"פ 1247/97

HebrewVerdicts\97\470\012\M02

מדינת ישראל נ. בנדר אהוד

97012470.M02

97012470.M02

החלטה

5a70f915dec1d253b64c781dbe2cc2fd000e46dc30b9a17e8ca3bf58f0ad0ae7

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 1247 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשת: מדינת ישראל נגד המשיב : בנדר אהוד בקשה להארכת מעצר בשם המבקשת: עו"ד נעמי שטראוס בשם המשיבה: עו"ד ברזילאי ירון ה ח ל ט ה 1. על המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום המתוקן מייחס למשיב מעשי אינוס, תקיפה, התעללות, מעשים מגונים, מעשה סדום, מעשה מגונה בכפיה, עבירות מין במשפחה ואיומים. כל העבירות נעברו, לפי הנטען, כלפי אשתו לשעבר וילדיו הקטינים. ביום הגשתו של כתב האישום המקורי - 27.2.96 - הורה בית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים. משתמה תקופה של שנה מיום מעצרו ומשפטו טרם נגמר בפסק דין, מבקשת באת כוח המדינה לצוות על הארכת המעצר לתקופה של שלושה חודשים, לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982. 2. בבקשתה טוענת באת כוח המבקשת כי "התיק דנן הוא תיק שאין לו אח ורע בחומרתו וביחודו. שחרורו של המשיב בשלב זה עלול לסכן את אשתו לשעבר שטרם העידה נגדו, ואשר עדותה היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה בתיק זה". לטענתה הראו תוצאות בדיקה כי "למשיב הפרעת אישיות עמוקה, כי הוא אובססיבי ובעל צורך חזק ללכת על פי קו מחשבותיו". המשיב עלול, אפוא, לנסות למנוע מאשתו להעיד וכן עלול הוא לחזור ולבצע בילדיו את המעשים שעשה בהם בעבר. הוא גם בעל אזרחות כפולה, של ישראל ושל צ'ילי, והוא עלול להמלט מאימת הדין תוך שימוש באזרחותו השניה. לעומתה טען בא כוח המשיב כי משפטו יימשך, כנראה, זמן רב ומכל מקום ניתן להניח שלא יסתיים תוך תקופת הארכה של שלושת החודשים. עוד טען כי המעשים החמורים ביותר המיוחסים למשיב נעשו בתקופה שעד 1988 וכי לאחר מכן נעשו מעשים מגונים בלבד. לדעתו, אם ישוחרר בערובה ובתנאי שישהה בבית שבו הוא מתגורר עם אשתו החדשה בכרמיאל, לא יהיה עוד חשש שיפגע באשתו לשעבר ובילדיו, המתגוררים בטבעון. עוד סבור הוא שהמשיב מסוכן רק למשפחתו ולא לציבור בכלל. 3. עיינתי בכתב האישום, בפרוטוקול הדיונים בבית המשפט המחוזי ובהחלטותיו, וכן בתעודת רופא מיום 22.12.96 שנערכה על ידי הפסיכיאטר ד"ר פ' וייל. איני רואה צורך לחזור ולפרט כאן את פרשת מעשיו של המשיב. דייני שאומר כי דברים אמורים במעשים חמורים ביותר שאותם עשה המשיב בבני משפחתו במשך תקופה ממושכת; ככל הנראה, מתוך שכנוע פנימי עמוק בצידקת השקפותיו ומעשיו. אם ישוחרר המשיב עלול הוא, אפוא, לחזור על מעשיו - אפילו ישוחרר בערובה ובתנאים מגבילים - ולפגוע באשתו לשעבר ובבני משפחתו. זהו חשש רציני שדי בו כדי לצוות על הארכת תקופת המעצר. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן גם איים המשיב על המתלוננת שיפגע בה ובבני משפחתה ובכך טמון חשש נוסף. אשר לטענתו של בא כוח המשיב כי המשפט יימשך, כנראה, זמן רב, אין לי אלא לקוות שיעלה בידי בית המשפט המחוזי לסיימו במועדים שקבע. כפי שאני מתרשם נעשה מאמץ לקבוע מראש מספר מספיק של ישיבות לשם כך. 4. לפיכך אני מצוה להאריך את מעצרו של המשיב לתקופה של שלושה חודשים, החל ביום 27.2.97, או עד מתן פסק הדין במשפטו בת.פ. 28/96 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012470. M02 /מפ

Word.Document

HebrewVerdicts\97\470\012\M01\97012470_M01.txt

בש"פ 1247/97

HebrewVerdicts\97\470\012\M01

מדינת ישראל נ. בנדר אהוד

97012470_M01.txt

97012470.M01.doc

החלטה

40e8da90cd3188991c929f8fca316159a260bb2fd0dcaf02558d8e8f679e3968

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 1247 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשת: מדינת ישראל נגד המשיב ה : בנדר אהוד בקשה להארכת מעצר תאריך הישיבה: י"ח באדר א' תשנ"ז (25.2.97) בשם המבקשת: עו"ד נעמי שטראוס בשם המשיבה: עו"ד ברזילאי ירון ה ח ל ט ה ההחלטה תנתן במועד אחר. בשלב זה יוארך מעצרו של המשיב עד להחלטה. ניתנה היום, י"ט באדר א' תשנ"ז (25.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

מדינת ישראל נ. בנדר אהוד

97012470.M01

פלילי

1997-02-25

1997-02-24

false

בש"פ 1247/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\860\065\I03\97065860_I03.txt

בש"א 6586/97

HebrewVerdicts\97\860\065\I03

התאחדות הקבלנים והבונים בישראל נ. איגוד ערים (אזור אילון) בי

97065860_I03.txt

97065860.I03.doc

החלטה

2dcf86e62b9ffaeeaa9d54c4e9d3ed144a8b916b9106721527bb2267c3a8b9be

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6586/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : התאחדות הקבלנים והבונים בישראל נגד המשיבים : 1. איגוד ערים (אזור אילון) ביוב 2. החברה לפיתוח אזור לוד ורמלה בע"מ 3. מקורות חברת מים בע"מ 4. שר הפנים 5. שר התשתיות הלאומיות 6. ראש הממשלה 7. רשות החברות הממשלתיות 8. משרד האוצר -החשב הכללי 9. נציב המים עתירה למתן צו על-תנאי החלטה לקבוע את העתירה לדיון ביום 23.11.97 בפני ההרכב שידון בבג"ץ 5298/97. הרכב זה יחליט אם לאחד את הדיון בשתי העתירות. המשיבים יגישו תגובה לעתירה לקראת הדיון. בתגובה יוכלו המשיבים, לשם הקיצור, להפנות אל התגובה והנספחים שיוגשו על ידם בבג"ץ 5298/97, לפי הצורך. ניתנה היום, ט' בחשון תשנ"ח (9.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065860. I03

התאחדות הקבלנים והבונים בישראל נ. איגוד ערים (אזור אילון) בי

97065860.I03

בג"ץ

1997-11-09

1997-11-06

false

בג"ץ 6586/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\640\001\A04\97001640_A04.txt

בש"א 164/97

HebrewVerdicts\97\640\001\A04

קונטרם בע"מ נ. משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ

97001640_A04.txt

97001640.A04.doc

החלטה

fed6a7cd53ba57deffaf588071c7c9d8b2fedb302a2b95f753cf2ed6da518735

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 164/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותרת: קונטרם בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. משרד האוצר - אגף המכס והמע"מ 2. גובה המכס אשדוד 3. רשות הנמלים והרכבות התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"ח באדר א' התשנ"ז (25.3.97) בשם העותרת: עו"ד יהושע וולף; עו"ד יעקב יניב בשם המשיבים מס' 1 ו2-: עו"ד דנה בריקסמן בשם משיבה מס' 3: עו"ד יעקב לירז פסק - דין העתירה נדחית. נימוקים יינתנו בנפרד. העותרת תישא בהוצאות המשיבים מס' 1 ו2- בסך 25,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה מס' 3 בסך 25,000 ש"ח. ניתן היום, ח' באלול התשנ"ז (10.9.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן, מזכיר ראשי 97001640. A04 /דז/

קונטרם בע"מ נ. משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ

97001640.A04

בג"ץ

1997-09-11

1997-01-07

false

בג"ץ 164/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\640\001\A03\97001640_A03.txt

בש"א 164/97

HebrewVerdicts\97\640\001\A03

קונטרם בע"מ נ. משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ

97001640_A03.txt

97001640.A03.doc

החלטה

89fe0d065743edf9b1cfe99e5740ee8c326dc4c5453e878385b224a0c1bd79f9

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 164 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ת : קונטרם בע"מ נגד המשיבים : 1. משרד האוצר - אגף המכס והמע"מ 2. גובה המכס אשדוד 3. רשות הנמלים והרכבות בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ח באדר א' התשנ"ז ( 25.02.97 ) בשם העותר ת: עו"ד יצחק וולף; עו"ד יעקב יניב בשם משיבים 1 ו2-: עו"ד דנה בריסקמן בשם משיבה 3: עו"ד אהוד גוט ה ח ל ט ה הנשיא א' ברק: צו-על-תנאי כמבוקש. חמישה-עשר יום לתשובה. הרשיון יעמוד בעינו עד לדיון בפנינו במהלך חודש מרץ. ניתנה היום, י"ח אדר א' התשנ"ז (25.2.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001640. A03 דז/

קונטרם בע"מ נ. משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ

97001640.A03

בג"ץ

1997-10-07

1997-01-07

false

בג"ץ 164/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

EnglishVerdicts\97\640\001\I07\97001640.I07.txt

בש"א 164/97

EnglishVerdicts\97\640\001\I07

קונטרם בע"מ נ. משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ

97001640.I07.txt

97001640.I07.doc