Datasets:

LevMuchnik

/

SupremeCourtOfIsrael

like 6

HebrewVerdicts\97\860\023\B05\97023860_B05.txt

בג"ץ 2386/97

HebrewVerdicts\97\860\023\B05

בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נ. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע

97023860_B05.txt

97023860.B05.doc

פסק-דין

e892c0885524db8752f42d267edf94a6d156171494a4e558659998c81b6da759

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 2386/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ בקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ - ד. נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ - ס. באר שבע 2. עו"ד דוד כהן - כונס נכסים המשיבים הפורמליים: 3. אדיב מוסא (קטין) 4. אדיב מוסא - חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.97 בתיק ע"א 398/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא סלוצקי, והשופטים ברלינר ונאמן תאריך הישיבה: א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97) בשם המבקש: עו"ד קליין בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד עמית כהן ועו"ד דוד כהן פסק-דין רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. על יסוד התשתית כפי שנקבעה בשתי הערכאות שקדמו לנו אכן ברור הוא שהבעלים של המכונית היה הקטין; על יסוד תשתית זו נחה דעתנו שהנסיבות המוכיחות קיומה של תקנת שוק לא נתקיימו במקרה דנן שכן לא ניתנה הסכמת הבן למשכון והבנק לא פעל בתום לב. לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את פסק-דינו של בית משפט השלום על כנו. המבקש ישלם למשיב מס' 1 שכר טרחת עורך-דין 15,000 ש"ח. ניתן היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B05

בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נ. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע

97023860.B05

אזרחי

1998-03-22

1997-04-15

false

רע"א 2386/97

פסק-דין

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\860\023\B08\97023860_B08.txt

בג"ץ 2386/97

HebrewVerdicts\97\860\023\B08

בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נ. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע

97023860_B08.txt

97023860.B08.doc

החלטה

92fd9b0caadd2c691629540e4e55ce314e055070a25827477668c9b2029c76a5

ב בית המשפט העליון רע"א 2386/97 - ב' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.97 בע"א 398/96 שניתן על ידי הנשיא סלוצקי והשופטים ברלינר, נאמן בשם המבקש: עו"ד א. קליין בשם המשיבים 1,2: עו"ד דוד כהן החלטה 1. המבקש (המשיב 2 בבקשה לרשות לערער) עותר לתיקון פסק הדין על מנת שהחיוב בהוצאות יחול אך על המשיב מס' 1. 2. בפסק דיננו מיום 30.11.97 קבלנו את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והחזרנו את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. פסק הדין תוקן ביום 24.12.97. בפסק דינו של בית משפט השלום חוייבו שני הנתבעים בתשלום הוצאות, וענין זה לא הועמד על הפרק בבית המשפט המחוזי או בערכאתנו. נמצא שלא נפלה כל טעות בהחלטת תיקון פסק הדין שניתנה על ידינו ביום 24.12.97. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום כ באייר תשנ"ח (17.5.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B08

בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נ. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע

97023860.B08

אזרחי

1998-10-18

1997-04-15

false

רע"א 2386/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\440\042\L01\97042440_L01.txt

בג"ץ 4244/97

HebrewVerdicts\97\440\042\L01

משה טובול נ. מדינת ישראל

97042440_L01.txt

97042440.L01.doc

החלטה

a740b027cde96bb0fbcb13fdef69ee67ac239f91fce2d80ed57d7edcac09d4ef

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4244/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר הע ורר: משה טובול נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.7.1997 בב"ש 695/97 (תפ"ח 3031/97) שניתנה על-ידי כבוד השופט ד' בר-אופיר החלטה הערר ידון במעמד הצדדים ביום 21.7.97 בשעה 9:00. ניתנה היום, ה בתמוז התשנ"ז (10.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

משה טובול נ. מדינת ישראל

97042440.L01

פלילי

1997-07-10

1997-07-09

false

בש"פ 4244/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\440\042\L02\97042440_L02.txt

בג"ץ 4244/97

HebrewVerdicts\97\440\042\L02

משה טובול נ. מדינת ישראל

97042440_L02.txt

97042440.L02.doc

החלטה

e01f167f01523626b5c5879203dfe4df2fbabd32dbbf00c2c41ebb27c123efd2

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4244/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר הע ורר : משה טובול נגד המשיב ה : מדינת ישראל ער על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.7.97 ב"ש 695/97 (תפ"ח 3031/97) שניתן על-ידי כבוד השופט בר-אופיר תאריך הישיבה: יז בתמוז התשנ"ז (22.7.97) בשם העורר: עו"ד אברהם דואני בשם המשיבה: עו"ד זיוה קנדל החלטה 1. העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לפשע, שוד ורצח תוך ביצוע השוד. לפי כתב האישום קשר העורר קשר עם אבי דיין, בגידרו החליטו השניים לשדוד חנות תכשיטים ברח' ביאליק ברמת-גן שהיתה בבעלותו של יצחק יונס ז"ל. דיין נכנס לחנות ואילו העורר שמר מחוץ לחנות, כדי לאפשר לדיין לבצע את השוד. במהלך השוד היכה דיין למוות את בעליה של החנות. 2. האישום מבוסס על דבריו של דיין למדובב משטרתי (אם כי בחקירתו במשטרה הכחיש דיין כל קשר למעשה). דברי דיין נתמכים בפלטי שיחות שביצע העורר בטלפון נייד שבבעלותו, מהם עולה כי בזמן הרלוואנטי לביצוע העבירה הוא היה ברחוב ביאליק ברמת גן, וכן בשלל (מספר תכשיטים שנגנבו מן החנות) שנתפס בבית העורר. העורר מצידו טען בחקירתו כי שמע על השוד והרצח לאחר מעשה מדיין, שהפקיד בידיו את התכשיטים שנתפסו ברשותו. בית-המשפט המחוזי מצא כי הראיות הנ"ל מוכיחות לכאורה את עבירות השוד והרצח שיוחסו לעורר, וכי חומרתה של עבירת הרצח מלמדת כי העורר מסוכן, וכי לא ניתן להסיר את החשש שיפגע בבטחון הציבור על ידי חלופת מעצר. העורר, נעצר איפוא, עד תום ההליכים. 3. על החלטה זו הוגש ערר. עיקר טענת העורר היא כי בתשתית הראייתית שהציגה התביעה אין יסוד למעצרו. טענתה גורפת זו אינה יכולה להתקבל, ובעניין זה יש להבחין בין עבירת השוד לבין עבירת הרצח. 4. דברי דיין למדובב, בצירוף ראיות החיזוק המאשרות את אמינות דבריו המפלילים את העורר, מוכיחים לכאורה את עבירת השוד בעוצמה הנדרשת למעצר. לעומת זאת, אין בדברי דיין הוכחה מספקת לאשמה ברצח. מדברי דיין עולה שלא תוכנן להרוג את בעל החנות או אף לא דובר על אפשרות כזו, והגם שהוא הצטייד במוט ברזל לפני ביצוע השוד, לא טען כי עשה זאת על דעת העורר או למיצער, גם בידיעתו. בנסיבות אלה, באין ראיה המלמדת כי הקושרים הסכימו, או למיצער, צפו זאת כאפשרות, השותפות בשוד כשלעצמה אינה מהווה ראיה מספקת להוכחת השותפות בעבירת הרצח או אף להטלת אחריות ל"עבירה נוספת" מכוח סעיף 34(א) לחוק העונשין תשל"ז1977-. הטעם לכך הוא שהשותף אחראי לביצוע "עבירה נוספת" כאשר האפשרות לביצועה היתה בצפיתו הסבירה על-פי העובדות הידועות לו, לאמור, בקביעת הצפיות הסבירה אין מתחשבים בעובדות שהנאשם יכול היה באופן סביר לדעת עליהן. ראו ע"פ 377/67 דהן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד כג(1) 197, 229. 5. עם זאת, הגעתי לכלל דעה כי אין להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, שכן האישום בעבירה של השוד לבדו מקים עילת מעצר. עבירת השוד, מעצם הגדרתה, כוללת יסוד של אלימות, ובנסיבות שלפנינו אף אלימות חמורה. על-כן, עבירת השוד שבה מואשם העורר נמנית עם העבירות היוצרות לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, חזקה כי "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה", "אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת". בעניין שלפני העורר לא הפריך את חזקת המסוכנות, ואילו נסיבות ביצוע עבירת השוד וכן הרשעותיו הקודמות בעבירות התפרצות ואלימות, מלמדות כי לא ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר על-ידי חלופה. אשר-על-כן אני דוחה את הערר. ניתנה היום, יז בתמוז התשנ"ז (22.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042440. L02

משה טובול נ. מדינת ישראל

97042440.L02

פלילי

1997-07-23

1997-07-09

false

בש"פ 4244/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\610\089\B01\96089610_B01.txt

בג"ץ 8961/96

HebrewVerdicts\96\610\089\B01

צבי יהלומי נ. נציגות הבית המשותף רח' טבנקין 42 ב"ש

96089610_B01.txt

96089610.B01.doc

החלטה

139fca4fcf336f4e7401cf279a6520cea6b054fbccc8a1709110874b3f8d27b5

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8961 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: צבי יהלומי נגד המשיב : נציגות הבית המשותף רח' טבנקין 42 באר-שבע בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"ש 7632/96 שניתן ביום 17.11.96 על ידי כבוד סגן הנשיא גלעדי בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש לא הניח את דעתי שקיימת עילה לבחון את טענותיו פעם נוספת, בגלגול נוסף. הבקשה נדחית; ממילא מתבטלות הבקשות האחרות שהמבקש הגיש. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089610. B01

צבי יהלומי נ. נציגות הבית המשותף רח' טבנקין 42 ב"ש

96089610.B01

אזרחי

1997-03-02

1996-12-15

false

רע"א 8961/96

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\600\003\A02\97003600_A02.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\A02

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_A02.txt

97003600.A02.doc

פסק-דין

c3650a0ec1cc848a0bd4c38c9d575349e1828772ac55eeca10e6e1e713056cb5

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 360 בג"ץ 97 / 1947 בג"ץ 96 / 2390 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים בבג"ץ 360/97 : 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה העותרים בבג"ץ 1947/97: 1. שאול רוטמן 2. מלכה אראל 3. פנינה גורן העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרון חוטר-ישי נגד המשיבים בבג"ץ 360/97 : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל - חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 1947/97: 1. שר האוצר 2. משרד הבינוי והשיכון 3. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 2390/96: 1. מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל 2. עירית חדרה 3. הועדה המקומית לתכנון ולבניה 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העותרים בבג"ץ 360/97: עו"ד אמנון עברון ; עו"ד אלון סמואל בשם העותרים בבג"ץ 1947/97: עו"ד יעקב לסרי בשם העותרים בבג"ץ 2390/96: עו"ד צבי הר-נבו; עו"ד טל הר-נבו בשם המשיבים בבג"ץ 360/97, בבג"ץ 1947/97 ובבג"ץ 2390/96: עו"ד אסנת מנדל החלטה העתירות תשמענה בדרך של סיכומים בכתב. החומר שבפנינו ישמש כסיכומים בכתב. העותרים והמשיבים יוכלו להשלים הסיכומים בתוך שלושים יום (במקביל). ההרכב שידון בעתירה - והוא עשוי להיות הרכב מורחב - עשוי לבקש טיעונים בעל-פה בעניינים שיראו לו לראוי. ניתנה היום, י"א בסיון התשנ"ז (16.6.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A02 /דז/

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600.A02

בג"ץ

1997-06-20

1997-01-16

false

בג"ץ 360/97

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\600\003\A07\97003600_A07.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\A07

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_A07.txt

97003600.A07.doc

החלטה

47cd52fcd061547b2502c37eb05b4495dbef538175a014727679097e3b0362a7

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 - ח' בג"ץ 2390/96 בג"ץ 1947/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים בבג"ץ 360/97 : 1. מיכאל סמואל 2. ורדינה סימון העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרן חטר ישי העותרים בבג"ץ 1947/97: שמואל רוטמן ואח' נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל - חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה 5. עירית חדרה 6. הוועדה המקומית לתכנון ובניה בקשה למתן פסק ד ין בשם העותרים בבג"ץ 360/97: עו"ד אמנון עברון בשם העותרים בבג"ץ 2390/96: עו"ד צבי הר נבו בשם העותרים בבג"ץ 1947/97: עו"ד יעקב לסרי החלטה לתגובת המשיבים בתוך עשרה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשנ"ט (15.12.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A07 /דז/

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600.A07

בג"ץ

1998-12-15

1997-01-16

false

בג"ץ 360/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\600\003\A04\97003600_A04.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\A04

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_A04.txt

97003600.A04.doc

החלטה

2fb5c615b4ba6894dfc00713d59c24bcc2c5df72622a83b1723c224152fd89d0

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 - ז' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים -העותרים : 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה למתן החלטה בשם המבקשים-העותרים: עו"ד אמנון עברון החלטה להחלטת ההרכב שידון בעתירה. ניתנה היום, כ"א בסיון התשנ"ח (15.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A04 /דז/

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600.A04

בג"ץ

1998-06-15

1997-01-16

false

בג"ץ 360/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\600\003\A05\97003600_A05.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\A05

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_A05.txt

97003600.A05.doc

החלטה

e2a0358eb4e71e5df5c177212091934bc41b4a8a24fdabdad33ead27704023eb

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 360 בג"ץ 97 / 1947 בג"ץ 96 / 2390 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים בבג"ץ 360/97 : 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה העותרים בבג"ץ 1947/97: 1. שאול רוטמן 2. מלכה אראל 3. פנינה גורן העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרון חוטר-ישי נגד המשיבים בבג"ץ 360/97 : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל - חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 1947/97: 1. שר האוצר 2. משרד הבינוי והשיכון 3. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 2390/96: 1. מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל 2. עירית חדרה 3. הועדה המקומית לתכנון ולבניה 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העותרים בבג"ץ 360/97: עו"ד אמנון עברון ; עו"ד אלון סמואל בשם העותרים בבג"ץ 1947/97: עו"ד יעקב לסרי בשם העותרים בבג"ץ 2390/96: עו"ד צבי הר-נבו; עו"ד טל הר-נבו בשם המשיבים בבג"ץ 360/97, בבג"ץ 1947/97 ובבג"ץ 2390/96: עו"ד אסנת מנדל החלטה אני מורה, כי כב' השופט א' מצא יצטרף להרכב הדן בעתירות אלה, במקום כב' השופט א' גולדברג. ניתנה היום, כ"ז בסיון התשנ"ח (21.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A05 /דז/

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600.A05

בג"ץ

1998-06-21

1997-01-16

false

בג"ץ 360/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\600\003\A09\97003600_A09.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\A09

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_A09.txt

97003600.A09.doc

החלטה

7e74f45f0f7c38866f564da6a7d2d102e29682cdac31716c5ffeee2c8ef7d477

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים: 1. סמואל מיכאל ניסים 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה - מחוז חיפה בקשה מטעם העותרים בשם העותרים: עו"ד אמנון עברון; עו"ד אלון סמואל החלטה לתגובת המשיבים בתוך ארבעה-עשר יום מעת המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ג' בתמוז התשס"ג (3.7.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_A09.doc /דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 360/97

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_A09.doc

בג"ץ

2003-07-03

1997-01-16

true

בג"ץ 360/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\600\003\A10\97003600_A10.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\A10

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_A10.txt

97003600.A10.doc

החלטה

bab87af857f50563244b1a901c670a4374e5a733a349c2fe8be4038190e6a77f

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 בג"ץ 2390/96 בג"ץ 1947/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרן חטר ישי נגד המשיבים בבג"ץ 2390/96: 1. מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל 2. עיריית חדרה 3. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שליד עיריית חדרה 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה, מחוז חיפה העותרים בבג"ץ 360/97: 1. מיכאל סמואל 2. ורדינה סימון נ ג ד המשיבים בבג"ץ 360/97: 1. שר האוצר 2. מינהל מקרקעי ישראל 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה, מחוז חיפה העותרים בבג"ץ 1947/97: 1. שאול רוטמן 2. מלכה אראל 3. פנינה גורן נ ג ד המשיבים בבג"ץ 1947/97: 1. שר האוצר 2. משרד הבינוי והשיכון 3. הוועדה לבניה למגורים ותעשיה, מחוז חיפה הודעה משלימה מטעם פרקליטות המדינה ובקשה מוסכמת להארכת מועד החלטה המועד להגשת ההודעה המשלימה מוארך כמבוקש. ההודעה תועבר לתגובת העותרים. התגובות תוגשנה בתוך ארבעה עשר יום מעת המצאת ההחלטה (ימי הפגרה בכללן). ניתנה היום, ט"ז באב תשס"ג (14.8.03). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_A10.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 360/97

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_A10.doc

בג"ץ

2003-08-14

1997-01-16

true

בג"ץ 360/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\600\003\n30\97003600_n30.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\n30

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_n30.txt

97003600.N30.doc

החלטה

3c44948b7490a16651e7f8bf758e1728ad76c1bb20cf98a89774f4c2c46f2bd4

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 בג"ץ 2390/96 - י"ב בג"ץ 1947/97 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשת העותרים מיום 12.5.2008 בשם העותרים: עו"ד גבי מויאל; עו"ד אלון סמואל החלטה נוכח מהות הנושא הנדון והשלב בו נמצאים הליכי החקיקה, יש לאפשר למשיבים למצות את הליכי החקיקה בטרם מתן הכרעה שיפוטית בסוגיות שעדיין תלויות ועומדות במסגרת העתירה. לפיכך, ועל אף ההבנה למצבם של העותרים, איני רואה לבטל את החלטתי מיום 6.5.2008 או לקבוע מועד לדיון בעתירה. ניתנה היום, ט' באייר התשס"ח (14.5.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_N30.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 360/97

Word.Document

HebrewVerdicts\97\600\003\d36\97003600_d36.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\d36

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_d36.txt

97003600.D36.doc

החלטה

54c736985fcbe857e6e933dd5790db7a98a7e9bb221f95855045400690e608d6

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - בפני: כבוד הרשם גיא שני העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לפסיקת הוצאות החלטה לתגובת המשיבים תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו. ניתנה היום, כ"ח באדר תש"ע (14.3.2010). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_D36.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 360/97

Word.Document

HebrewVerdicts\97\600\003\p40\97003600_p40.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\p40

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_p40.txt

97003600.P40.doc

החלטה

e4cb25a771f90222e72c00f6acf3ecf135787d05ad5ff904d0f07d3421227ccc

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקשת העיון: עו"ד בתיה פרחודניק העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה טרם מתן החלטה בבקשה, אבקש את עמדות הצדדים בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה בתוך 14 ימים מעת המצאת ההחלטה. המזכירות תמציא לצדדים את בקשת העיון יחד עם החלטה זו. ניתנה היום, ב' באדר א' תשע"ד (2.2.2014). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_P40.doc טו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 360/97

Word.Document

HebrewVerdicts\97\600\003\p41\97003600_p41.txt

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\p41

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600_p41.txt

97003600.P41.doc

החלטה

b81f95e1e20b2d53f52d59a4ec6a1997b1569d32c08a3ac6797b3cd734f93ebc

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקשת העיון: העותרים: עו"ד בתיה פרחודניק 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לעיון בתיק החלטה לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ובשים לב לכך שההליך התנהל בדלתיים פתוחות כמו גם לכך שהמשיבים אינם מתנגדים לעיון המבוקש והעותרים בחרו שלא להגיש כל תגובה מטעמם לבקשה, הבקשה מתקבלת. העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנוהל המקובל. ניתנה היום, ל' באדר א' תשע"ד (2.3.2014). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_P41.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 360/97

Word.Document

HebrewVerdicts\97\600\003\d39\97003600.D39

בג"ץ 360/97

HebrewVerdicts\97\600\003\d39

סמואל מיכאל נ. שר האוצר

97003600.D39

97003600.D39.doc

החלטה

04ca0b399c8d678702efc89cb37af170e26a4eaa3f8e42fb79b988745f217036

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - בפני: כבוד הרשם גיא שני העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לפסיקת הוצאות החלטה בפסק-הדין מיום 9.2.2009 נחתם הדיון בעתירה שבכותרת ובשתי עתירות נוספות (בג"ץ 2390/96, בג"ץ 1947/97). פסק-הדין בא כשמונה שנים לאחר שנקבעה (במסגרת הליך זה) ההלכה העקרונית - "הלכת קרסיק " - שלפיה כאשר המטרה הציבורית שעמדה ביסוד הפקעת מקרקעין חדלה להתקיים, ההפקעה מתבטלת ועל-דרך-הכלל יש להחזיר את המקרקעין לבעלים שממנו הופקעו או לחלופין – לשלם את ערכה. בפסק-הדין מיום 9.2.2009 קבע בית המשפט כי יש למחוק את העתירות ככל שמדובר בשאלות אופרטיביות שהתעוררו בעקבות הלכת קרסיק – שאלות המונחות על שולחן הכנסת (השאלה המרכזית שהתעוררה נוגעת בתחולתה בזמן של הלכת קרסיק ). בית המשפט העליון סיים את פסק-דינו במילים האלה: שאלה נוספת הניצבת בפנינו עתה נוגעת לשיעור שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט שייפסקו במסגרת העתירות שלפנינו. אנו סבורים כי נוכח התמשכות ההליכים ובהתחשב בתרומתן הרבה של העתירות שלפנינו לפיתוח דיני ההפקעות במשפטנו, כמו גם העובדה שעמדתם המשפטית העקרונית של העותרים באשר למגבלות המוטלות על הרשות בנוגע לשימוש במקרקעין שהופקעו על ידה נתקבלה, מן הראוי כי המדינה תישא בשכר טרחה בשיעור יוצא-דופן לטובת העותרים, אך לא בסכומים הנכבדים שנתבקשו על ידם ואינם מקובלים בבית משפט זה. סיכומו של דבר, דין העתירות בכל הנוגע לתוצאה האופרטיבית המבוקשת להימחק. עם זאת, אנו מורים בזאת כי המדינה תישא בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 150,000 ש"ח לטובת העותרים בכל אחת משלוש העתירות שלפנינו. כמו כן זכאים העותרים לתשלום מהמדינה בגין הוצאות המשפט בהן נשאו. הוצאות המשפט יישומו על ידי רשם בית משפט זה. שכר הטרחה נפסק אפוא – שכר-טרחה גבוה באופן חריג בבית משפט זה – ונותרה שומת הוצאות המשפט. ביום 8.3.2010 הגישו העותרים בבג"ץ 360/97 בקשה לשומת ההוצאות בתיק. בקשה זו היא המונחת לפניי, ובהתאם להחלטתי הוגשה ביום 12.7.2010 תגובת המשיבים. נקודת המוצא בשומת ההוצאות, לאור האמור בפסק-הדין של בית משפט זה מיום 9.2.2009 ולאור אמות המידה שהותוו בבג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (טרם פורסם, 30.6.2005), היא שיש לפסוק לעותרים במקרה זה הוצאות ריאליות, אולם זאת בכפוף לכך שההוצאות הריאליות אמנם הוכחו, ושההוצאות הנטענות הן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. בענייננו, העותרים הגישו בקשה הכוללת רשימה מפורטת של הוצאות שהוצאו לדבריהם במהלך 13 השנים שבהן התנהלה העתירה, וכן צרפו מסמכים בתמיכה לחלק מן ההוצאות הנטענות. הסכום המבוקש על-ידי העותרים, לאחר הוספת הצמדה וריבית, מגיע לכדי 80,000 ₪. המדינה מצדה הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אך ביקשה לחייבה בהוצאות נמוכות באופן משמעותי מן הסכום המבוקש. אין כל ספק שניהול העתירה המורכבת, העקרונית והחדשנית – לאורך תקופה ארוכה – היה כרוך בהוצאות לא מבוטלות. זאת ועוד, בקביעת שיעור ההוצאות יש להביא בחשבון, בין היתר, את חשיבות העניין עבור בעלי-הדין ואת האינטרס הציבורי הטמון בעתירה ובתוצאתה, ואלה, במקרה זה, מצויים ברף הגבוה. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שבענייננו בית המשפט העליון פסק לעותרים שכר-טרחה יוצא-דופן בגובהו (בסך של 150,000 ₪ לעותרים בתיק זה), תוך שנדחתה טענת העותרים כי יש לפסוק להם שכר טרחה בשיעור של 1,440,000 ₪. סכום אחרון זה, כך נקבע, "אינו מקובל בבית משפט זה", והדברים, כמדומני, יפים אף לעניין סכום הוצאות המשפט שנתבקש. אין ספק גם כי שכר הטרחה שנפסק בא לגלם חלק לא מבוטל מן ההוצאות שהיו כרוכות בניהול העתירה במשך 13 שנים, ואכן בבקשה שלפניי מתוארות הוצאות שהן חלק משכר הטרחה שנפסק. עוד ראוי לציין בהקשר זה כי בהחלטתו של כבוד הרשם מרזל מיום 18.2.2009, במסגרת בג"ץ 2390/96 (עניין קרסיק ), לא נפסקו הוצאות מעבר לאגרה ששולמה, וזאת "בשים לב להיעדר פירוט נוסף כמו גם לשכר הטרחה שנפסק". גם בענייננו שכר הטרחה הגבוה הוא שיקול רלבנטי, הגם שיש לפסוק בגין הוצאות המשפט סכום גבוה יותר מן האגרה ששולמה, זאת לאור הפירוט שנכלל בבקשה. כפי שצוין לעיל, לגבי חלק מההוצאות הנטענות בבקשה הובאו אסמכתאות. עם זאת, העותרים לא הצביעו, לגבי כל הוצאה והוצאה, על נחיצותה וחיוניותה לניהול ההליך, ולגבי הוצאות מסוימות שפורטו בבקשה אין בידי לקבוע שאמנם מקיימות הן – אם בעצם הוצאתן ואם בסכומן – קריטריון זה (כך למשל לגבי הוצאות עבור התייעצויות שונות המתוארות בבקשה). לגבי הוצאות מסוימות כלל לא נמצאו מסמכים-תומכים. מאידך גיסא, עיון בתגובת המשיבים מלמד כי אלה חולקים באופן ספציפי רק על חלק מן ההוצאות שפורטו, ובנוסף העלו טענות כלליות לגבי הצורך בהפחתת הסכום המבוקש. לאחר שבחנתי את כל הטענות שבאו לפניי ואת האסמכתאות שצורפו, החלטתי לשום את הוצאות המשפט באופן גלובאלי על-בסיס החומר שלפניי ובהתחשב בשאלות שהיו על הפרק. על כן, בנוסף לשכר הטרחה שכבר נפסק, יחויבו המשיבים לשלם לעותרים בגין הוצאות משפט סכום של 20,000 ₪ (בערכי יום מתן החלטתי זו). לסכום האמור יתווספו הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. ניתנה היום, כ"ז באלול תש"ע (6.9.2010). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_D39.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 360/97

Word.Document

HebrewVerdicts\97\430\014\Q01\97014430_Q01.txt

בג"ץ 1443/97

HebrewVerdicts\97\430\014\Q01

דרובישבסקי מאיה נ. דרובישבסקי דימטרי

97014430_Q01.txt

97014430.Q01.doc

החלטה

471ba58df513d7c02ea5f85a1379d81c1426de85e99486d002e78b0acc0d121c

בבית המשפט העליון בה"נ 97 / 1443 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת : דרובישבסקי מאיה נגד המשיב ים : 1. דרובישבסקי דימטרי 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה לפטור מאגרה החלטה לבקשה להתרת הנישואין צורפה גם בקשה לפטור מתשלום האגרה. כמצוות התקנות, הוגש תצהיר מטעם המבקשת בדבר חוסר יכולתה לשלם את האגרה ותעודה של ראש לשכת הסיוע המשפטי שהוגשה בהתאם לתקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-. מאחר ששוכנעתי שאין ביכולתה של המבקשת לשלם את האגרה ושההליך מגלה עילה, החלטתי לפטור את המבקשת מתשלום האגרה. ניתנה היום, כ"ו באדר א' תשנ"ז (5.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014430. Q01

דרובישבסקי מאיה נ. דרובישבסקי דימטרי

97014430.Q01

אזרחי

1997-03-05

1997-03-03

false

בה"ן 1443/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\430\014\A03\97014430_A03.txt

בג"ץ 1443/97

HebrewVerdicts\97\430\014\A03

דרובישבסקי מאיה נ. דרובישבסקי דימטרי

97014430_A03.txt

97014430.A03.doc

החלטה

8dda73bba0335b2d31fdb492ef8082f1c876eceae019b0c32e2d55b10028ac2b

ב בית המשפט העליון בה"נ 1443/97 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת : דרובישבסקי מאיה נגד המשיבים : 1. דרובישבסקי דמיטרי 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד בוריס קרופנקו בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר קביעת שיפוט בענייני התרת נישואין לאחר שעיינתי בחוות דעת של בית הדין הרבני הגדול, הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969-, כי לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג דרובישבסקי. ניתנה היום, כ"ד בכסלו התשנ"ח (23.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014430. A03 /דז/

דרובישבסקי מאיה נ. דרובישבסקי דימטרי

97014430.A03

אזרחי

1997-12-23

1997-03-03

false

בה"ן 1443/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\430\014\B02\97014430_B02.txt

בג"ץ 1443/97

HebrewVerdicts\97\430\014\B02

דרובישבסקי מאיה נ. דרובישבסקי דימטרי

97014430_B02.txt

97014430.B02.doc

החלטה

d474bb8c2f90deec50f19bf442623c8539502de3bedec1f2d07c4ef1af2df7d3

ב בית המשפט העליון בה"נ 1443/97 בפני המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת: דרובישבסקי מאיה נגד המשיבים : 1. דרובישבסקי דימטרי 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד בוריס קרופנקו בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר בקשת חוות דעת של בית דין דתי מאחר והתקיימו התנאים האמורים בסעיף 2(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן - החוק), הריני מורה, בתוקף סמכותי לפי סעיף 2(א) לחוק הנ"ל ותקנה 10 לתקנות סדר הדין בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשמ"ה1984- (להלן - התקנות), כי תתבקש חוות דעת של בית הדין הנוגע בדבר והוא: בית הדין הרבני הגדול, בדרך הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק ובתקנה 11(א) לתקנות. ניתנה היום, ה' בתשרי התשנ"ח (6.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014430. B02 /דז/

דרובישבסקי מאיה נ. דרובישבסקי דימטרי

97014430.B02

אזרחי

1997-10-06

1997-03-03

false

בה"ן 1443/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\330\040\A03\97040330_A03.txt

בג"ץ 4033/97

HebrewVerdicts\97\330\040\A03

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330_A03.txt

97040330.A03.doc

החלטה

5499c1c56867ed343dbe2e4e9d6444a16a19d74aa5343134644583ad044ca3ea

ב בית המשפט העליון בה"נ 4033/97 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת : פנטיוש ראיסה נגד המשיבים : 1. פנטיוש אנטון 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד אלכסנדרה מיכנובסקי בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר קביעת שיפוט בענייני התרת נישואין לאחר שעיינתי בחוות דעת של בית הדין הרבני הגדול, הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969-, כי לבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג פנטיוש. ניתנה היום, ט' בכסלו התשנ"ח (8.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040330. A03 /דז/

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330.A03

אזרחי

1997-12-10

1997-06-30

false

בה"ן 4033/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\330\040\Q01\97040330_Q01.txt

בג"ץ 4033/97

HebrewVerdicts\97\330\040\Q01

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330_Q01.txt

97040330.Q01.doc

החלטה

706a391b8a9ddbe09d21629b40dba2f95562b48be58c08de6c50bb7ddf90aeda

בבית המשפט העליון בה"נ 97 / 4033 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : פנטיוש ראיהס נגד המשיבים : 1. פנטיוש אנטון 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה לפטור מאגרה החלטה לבקשה להתרת הנישואין צורפה גם בקשה לפטור מתשלום האגרה. כמצוות התקנות, הוגש תצהיר מטעם המבקשת בדבר חוסר יכולתה לשלם את האגרה ותעודה של ראש לשכת הסיוע המשפטי שהוגשה בהתאם לתקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-. מאחר ששוכנעתי שאין ביכולתה של המבקשת לשלם את האגרה ושההליך מגלה עילה, החלטתי לפטור את המבקשת מתשלום האגרה. ניתנה היום, כ"ז בסיון, תשנ"ז (2.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040330. Q01

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330.Q01

אזרחי

1997-07-02

1997-06-30

false

בה"ן 4033/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\330\040\A06\97040330_A06.txt

בג"ץ 4033/97

HebrewVerdicts\97\330\040\A06

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330_A06.txt

97040330.A06.doc

החלטה

4da5c8b52640bd8a1b5123954af29b9a701d67651fbac7a392931c461035aa53

בית המשפט העליון בה"נ 4033/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: פנטיוש ראיהס נגד המשיבים : 1. פנטיוש אנטון 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה לעיכוב יציאה מהארץ בשם המבקשת: עו"ד אלכסנדרה מיכנובסקי בשם המשיב מס' 1: בעצמו החלטה המשיב מס' 1 הודיע כי אין לו התנגדות לעיכוב יציאתו מן הארץ עד תום ההליכים. לאור ההודעה האמורה, צו עיכוב היציאה מיום 8.7.97 יעמוד בעינו עד לסיום ההליכים. הדיון שנקבע ליום 29.7.97 מתבטל בזאת. ניתנה היום, י"ז בתמוז התשנ"ז (22.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040330. A06 /דז/

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330.A06

אזרחי

1997-07-22

1997-06-30

false

בה"ן 4033/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\330\040\A05\97040330_A05.txt

בג"ץ 4033/97

HebrewVerdicts\97\330\040\A05

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330_A05.txt

97040330.A05.doc

החלטה

5ad0c9604a53b58ad4913c6b63ef3064c58609ede83bbcb4c3ca1068745b4051

בית המשפט העליון בה"נ 4033/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: פנטיוש ראיהס נגד המשיבים : 1. פנטיוש אנטון 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה לעיכוב יציאה מהארץ תאריך הישיבה: י' בתמוז התשנ"ז (15.7.97) בשם המבקשת: אין הופעה בשם משיב מס' 2: עו"ד אורלי מור-אל החלטה חרף הזמנתה, לא הופיעה המבקשת לדיון. אני דוחה למועד חדש וקרוב שייקבע על ידי המזכירות. ניתנה היום, י' בתמוז התשנ"ז (15.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040330. A05 /דז/

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330.A05

אזרחי

1997-07-15

1997-06-30

false

בה"ן 4033/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\330\040\A02\97040330_A02.txt

בג"ץ 4033/97

HebrewVerdicts\97\330\040\A02

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330_A02.txt

97040330.A02.doc

החלטה

907f7a8d1dd7ed5268c49f3fe07a5f062e5e12e4241ff9ecc1dcab9de440ba68

בית המשפט העליון בה"נ 4033/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: פנטיוש ראיסה נגד המשיבים : 1. פנטיוש אנטון 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ בשם המבקשת: עו"ד אלכסנדרה מיכנובסקי החלטה עיכוב יציאה כמבוקש. המזכירות תזמן את הצדדים לדיון בפני ביום ג', 15.7.97, בשעה 08:00, אלא אם המשיב מס' 1 יודיע בכתב שאין לו התנגדות לעיכוב היציאה עד תום ההליכים. ניתנה היום, ג' בתמוז התשנ"ז (8.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040330. A02 /דז/

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330.A02

אזרחי

1997-07-08

1997-06-30

false

בה"ן 4033/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\330\040\A07\97040330_A07.txt

בג"ץ 4033/97

HebrewVerdicts\97\330\040\A07

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330_A07.txt

97040330.A07.doc

החלטה

e3a8f6ed13832104c6b34a879ac5c7f7322ab3d8e7731553b7777015e1fc5f90

בית המשפט העליון בה"נ 4033/97 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת: פנטיוש ראיסה נגד המשיבים : 1. פנטיוש אנטון 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד אלכסנדרה מיכנובסקי בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר בקשת חוות דעת של בית דין דתי מאחר והתקיימו התנאים האמורים בסעיף 2(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן - החוק), הריני מורה, בתוקף סמכותי לפי סעיף 2(א) לחוק הנ"ל ותקנה 10 לתקנות סדר הדין בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשמ"ה1984- (להלן - התקנות), כי תתבקש חוות דעת של בית הדין הנוגע בדבר והוא: בית הדין הרבני הגדול, בדרך הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק ובתקנה 11(א) לתקנות. ניתנה היום, ב' באב התשנ"ז (5.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040330. A07 /דז/

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330.A07

אזרחי

1997-08-05

1997-06-30

false

בה"ן 4033/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\330\040\A08\97040330_A08.txt

בג"ץ 4033/97

HebrewVerdicts\97\330\040\A08

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330_A08.txt

97040330.A08.doc

החלטה

0edf7a2100f796c8a3088a0d7e232b0e86b813406f79db85559b65d683ae87ee

ב בית המשפט העליון בה"נ 4033/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : פנטיוש ראיהס נגד המשיבים : 1. פנטיוש אנטון 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה לביטול צו ע יכוב יציאה מן הארץ בשם המבקשת: עו"ד אלכסנדרה מיכנובסקי החלטה לבקשת המבקשת, ונוכח הודעתה בדבר סיום הליכי הגירושין שבין הצדדים, מתבטל צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד משיב מס' 1, בהחלטתי מיום 8.7.97. ניתנה היום, ג' בכסלו התשנ"ט (22.11.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040330. A08 /דז/

פנטיוש ראיהס נ. פנטיוש אנטון

97040330.A08

אזרחי

1998-11-22

1997-06-30

false

בה"ן 4033/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\310\048\A01\97048310_A01.txt

בג"ץ 4831/97

HebrewVerdicts\97\310\048\A01

בסאם פארס אבו-סלאח נ. איחסאן יוסף אבו-סלאח

97048310_A01.txt

97048310.A01.doc

החלטה

9b1df7afa150d66526a5384a4c4d4eb32ed279b79de7427f4571815836ff7c53

בית המשפט העליון בש"א 4831/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : בסאם פארס אבו-סלאח נגד המשיבים : 1. איחסאן יוסף אבו-סלאח 2. זיאד יוסף אחמד אבו-סלאח 3. אררט חברה לביטוח בע"מ 4. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ 5. קרנית-קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים בקשה להעברת דיון בשם המבקש: עו"ד צבי לוטן בשם המשיבים מס' 3 ו4-: עו"ד ג. ראובינוף בשם המשיבה מס' 5: עו"ד ליפא ליאור החלטה לתגובת המשיבים תוך 15 יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ח' באב התשנ"ז (11.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048310. A01

בסאם פארס אבו-סלאח נ. איחסאן יוסף אבו-סלאח

97048310.A01

אזרחי

1997-08-11

1997-08-07

false

בש"א 4831/97

החלטה

בש"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\310\048\A03\97048310_A03.txt

בג"ץ 4831/97

HebrewVerdicts\97\310\048\A03

בסאם פארס אבו-סלאח נ. איחסאן יוסף אבו-סלאח

97048310_A03.txt

97048310.A03.doc

החלטה

420051e665d6bc0d52b416fac66495d13a0bf7891facebd782efb623b7a94eb5

ב בית המשפט העליון בש"א 4831/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : בסאם פארס אבו-סלאח נגד המשיבים : 1. איחסאן יוסף אבו-סלאח 2. זיאד יוסף אחמד אבו-סלאח 3. אררט חברה לביטוח בע"מ 4. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ 5. קרנית-קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- בת.א. 1391/96 מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בחיפה בשם המבקש: עו"ד צ. לוטן בשם המשיבים 3-4: עו"ד ח. מאיר בשם המשיבה 5: עו"ד ל. ליאור החלטה בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 1391/96 מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 11.6.96 הגיש המבקש, תושב מג'דל שמס, את כתב התביעה בתיק האמור, ובו הוא תובע מן המשיבים נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים. במסגרת הדיון בתביעה זו התנהלו עד כה מספר קדמי משפט. בבקשה שבפני טוען המבקש, כי סבר מלכתחילה, כי המשיבים אינם כופרים בשאלת חבותם וכי הדיון במסגרת התיק עתיד להתנהל בשאלת גובה נזקיו, שאלה שאינה מצריכה הבאת עדים רבים מאזור הצפון. לפיכך, טוען המבקש, בחר לקיים את הדיון בבית המשפט בירושלים, הנחשב יעיל. לטענת המבקש, התחוור לו, כי חלק ניכר מן הדיון עתיד לעסוק בשאלת החבות ולפיכך תתחייב העדתם של עדים רבים מרמת הגולן, דבר שיקשה על המבקש, על המשיבים 1 ו2- ועל עדיהם. עוד טוען המבקש, כי המשיבים 3-5 (להלן: "המשיבים") מיוצגים על-ידי עורכי-דין תל-אביביים שלדידם אי-הנוחות הכרוכה בהגעה מתל-אביב לחיפה אינה עולה על אי-הנוחות הכרוכה בהגעה מתל-אביב לירושלים. המשיבים 1 ו2-, אף הם תושבי מג'דל שמס, מסכימים לבקשה. ואילו המשיבים מתנגדים לבקשה. הטענה המרכזית שמעלים המשיבים היא טענת השיהוי: לטענת המשיבים, המבקש הוא שבחר מלכתחילה להגיש את תביעתו בירושלים, וזאת, כעשרה ימים בלבד לאחר מועד התאונה שלקיומה הוא טוען. לפיכך, טוענים המשיבים, אין המבקש רשאי להלין כיום על אי-הנוחות הכרוכה בניהול דיון בערכאה אותה בחר בחופזה. עוד טוענים המשיבים, כי המבקש היה מודע לעמדה בשאלת החבות לכל הפחות מזה ששה חודשים וכי השתהה יתר על המידה בהגשת הבקשה להעברת הדיון. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי בשנה שחלפה מאז הגשת כתב התביעה הוגשו לבית המשפט חוות דעת מומחים תושבי ירושלים וסביבתה, הן על ידי המבקש והן על ידי המשיבים וחוות דעת נוספות של מומחים כאמור מצויות בהכנה. באשר להבחנה בין הוכחת החבות להוכחת הנזק טוענים המשיבים, כי בשני המקרים נדרשת העדתם של עדים תושבי רמת הגולן- כך שאין ממש בטענה, כי משהועלתה שאלת החבות השתנה אופי הדיון. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי גם כך הגיש המבקש לבית המשפט בירושלים ארבעה תצהירי עדות ראשית של תושבי מג'דל שמס - ומכאן שריחוק בית המשפט אינו מקשה עליו בהבאת ראיותיו. המשיבים דוחים גם את הטענה בדבר "אדישות" באי-כוחם למקום קיום הדיון: שכן, בניגוד לטענת המבקש, באי כוחם של המשיבים 3 ו4- הם עורכי דין ירושלמים, המעדיפים בעליל את קיום הדיון בירושלים וגם בא כח המשיבה 5 , שמשרדיו מצויים בתל-אביב, סבור כי קיום הדיון בירושלים, ולא בחיפה, כרוך בטרחה ובנסיעה פחותות. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה להעברת מקום הדיון. המבקש הוא שבחר את מקום הדיון. מאז הגשת כתב התביעה חלפה תקופה בלתי מבוטלת, הצדדים כלכלו צעדיהם ונערכו לדיון בבית המשפט בירושלים. לא שוכנעתי, כי הסיטואציה העובדתית עליה מסתמך המבקש שונה בעליל מן הסיטואציה שהיתה קיימת בעת הגשת התביעה, ולמצער לפני מספר חודשים ניכר. בנסיבות אלו, משהמבקש הוא שבחר מלכתחילה את מקום הדיון ומשחל שיהוי של ממש בהגשת בקשת ההעברה (והשווה: בש"א 372/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' טצת , פ"ד מג (4) 351) לא מצאתי מקום לגרום לצדדים ולמערכת המשפט טרדה נוספת ולהורות על העברת מקום הדיון. הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 3-4 ו5- בסך כולל של 3,000 ש"ח. ניתנה היום, א' באלול התשנ"ז (3.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048310. A03 /דז/

בסאם פארס אבו-סלאח נ. איחסאן יוסף אבו-סלאח

97048310.A03

אזרחי

1997-09-03

1997-08-07

false

בש"א 4831/97

החלטה

בש"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\120\076\J02\97076120_J02.txt

בג"ץ 7612/97

HebrewVerdicts\97\120\076\J02

מדינת ישראל נ. יצחק רוש(הרוש)

97076120_J02.txt

97076120.J02.doc

החלטה

7226b355257b9d9d00d6e619165dd524423cb0a28798889dcf119dfe89aed6e5

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 7612/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : יצחק בן מרדכי ר וש (הרוש) בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו1996- החלטה בהסכמה, כמבוקש מוארך בזה מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים, מיום 1.1.98 או עד למתן גזר דין בת.פ. 123/96, 3018/97 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97076120. J02

מדינת ישראל נ. יצחק רוש(הרוש)

97076120.J02

פלילי

1997-12-28

1997-12-25

false

בש"פ 7612/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\120\076\J01\97076120_J01.txt

בג"ץ 7612/97

HebrewVerdicts\97\120\076\J01

מדינת ישראל נ. יצחק רוש(הרוש)

97076120_J01.txt

97076120.J01.doc

החלטה

7b1bd8798adefaf23b8d4bfedd7de2a6e76809ee287215479a2bae0d18c162df

ב בית המשפט העליון בש"פ 7612/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : יצחק בן מרדכי רוש (הרוש) בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- החלטה לשמיעה ביום 28.12.97 שעה 12:30. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97076120. J01

מדינת ישראל נ. יצחק רוש(הרוש)

97076120.J01

פלילי

1997-12-25

1997-12-25

false

בש"פ 7612/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\670\080\E02\96080670_E02.txt

בג"ץ 8067/96

HebrewVerdicts\96\670\080\E02

לוי משה נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

96080670_E02.txt

96080670.E02.doc

החלטה

2e91ba50016befe338fbff2af3afe4385b03b8901ebf05862dc301e137423930

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 96 / 8067 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש : לוי משה נגד המשיבים : 1. כלל חברה לביטוח בע"מ 2. אוקטן מיכאל 3. לה קונקורד חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב שניתנה ביום 15.10.96 על ידי כבוד השופט פלפל בתיק המר' 12044/96 (ת.א 1271/90) בשם המבקש: עו"ד אמגור בשם המשיבים: עו"ד גולדשטיין ועו"ד נוביק החלטה הבקשה היא לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב ביצוע חלק מפסק דין שניתן על ידו לגבי כל סכום שנפסק למבקש מעבר ל500,000- ש"ח בצירוף שכ"ט עורך-דין מחושב על סכום זה. אף כי הדבר לא נאמר מפורשות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ברי שהעכוב הוא עד למתן פסק דין בערעור שהוגש לבית משפט זה. אכן, על פסק-הדין הוגש ערעור על ידי המשיבה (ע.א. 7632/96), כמו גם על ידי המבקש (ע.א. 8068/96). עיינתי בבקשה, בפסק-הדין ובערעורים שהוגשו בשני התיקים הנ"ל ונחה דעתי שאין להתערב בהחלטתו של בית משפט המחוזי. הבקשה לרשות ערעור נדחית, ללא צורך בתשובה. ניתנה היום ב' באדר ב' התשנ"ז ז (11.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96080670. E02

לוי משה נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

96080670.E02

אזרחי

1997-03-11

1996-11-13

false

רע"א 8067/96

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\690\069\O02\94069690_O02.txt

ע"א 6969/94

HebrewVerdicts\94\690\069\O02

שלופה סוהיל נ. א. לוי קבלני בנין בע"מ

94069690_O02.txt

94069690.O02.doc

החלטה

3f1a4d0e2f0d301d8a275e941c2e29f58f0f199964362d6f9555ef75e9350d76

ב בית המשפט העליון ע"א 6969/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער והמשיב בערעור שכנגד : שלופה סוהיל נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : א. לוי קבלני בנין בע"מ סיכומים בכתב בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד גסאן מטאנס בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד עפר אטיאס החלטה יש לתייק את תגובות הצדדים שהתקבלו ביום 26.9.97 ו1.10.97- בתיקי השופטים. יש לקבוע את הערעור לדיון בעל-פה לשם השלמת טיעון. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94069690. O02

שלופה סוהיל נ. א. לוי קבלני בנין בע"מ

94069690.O02

אזרחי

1997-10-06

1994-12-14

false

ע"א 6969/94

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\94\690\069\B03\94069690.B03

ע"א 6969/94

HebrewVerdicts\94\690\069\B03

שלופה סוהיל נ. א. לוי קבלני בנין בע"מ

94069690.B03

94069690.B03

פסק-דין

745aac0f7eeb7c63a7fc789100fca909ecb9d9ae9ab32e88155385fc00609238

á áéú äîùôè äòìéåï áùáúå ëáéú îùôè ìòøòåøéí àæøçééí ò"à 6969/94 åòøòåø ùëğâã áôğé: ëáåã äîùğä ìğùéà ù' ìåéï ëáåã äùåôè à' îöà ëáåã äùåôè é' àğâìøã äîòøòø : ùìåôä ñåäéì ğâã äîùéá ä : à. ìåé ÷áìğé áğéï áò"î òøòåø òì ôñ÷ ãéï áé äîùôè äîçåæé áçéôä îéåí 29.5.94 áú.à . 956/86 å- 1577/86 ùğéúï òì éãé ëáåã äğùéà îøâìéú úàøéê äéùéáä: á' áèáú úùğ"ç (31.12.97) áùí äîòøòø : òå"ã â' îèàğñ áùí äîùéá ä: òå"ã ò' àèéàñ ôñ÷-ãéï áäñëîú áòìé äãéï àğå ãåçéí àú äòøòåø åàú äòøòåø ùëğâã ììà îúï öå ìäåöàåú. ğéúï äéåí, á' áèáú úùğ"ç (31.12.97). äîùğä ìğùéà ù å ô è ù å ô è äòú÷ îúàéí ìî÷åø ùîøéäå ëäï - îæëéø øàùé 94069690. B03

Word.Document

HebrewVerdicts\94\690\069\O01\94069690_O01.txt

ע"א 6969/94

HebrewVerdicts\94\690\069\O01

שלופה סוהיל נ. א. לוי קבלני בנין בע"מ

94069690_O01.txt

94069690.O01.doc

החלטה

5be9954a35a809fbc977a7e058e02240e4f2bca21923255b117603c7b6ee9906

ב בית המשפט העליון ע"א 6969/94 ערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער והמשיב בערעור שכנגד : שלופה סוהיל נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : א. לוי קבלני בנין בע"מ סיכומים בכתב בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד גסאן מטאנס בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד עפר אטיאס החלטה על פי הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 1.12.96 ניתנה לבעלי הדין האפשרות לטעון טענותיהם בערעור בארבעה מחזורי סיכומים. לתיק בית המשפט הוגשו שני מחזורי סיכומים בלבד (סיכומי המערער ביום 12.4.96 וסיכומי המשיבה ביום 9.5.96). באי כוח בעלי הדין מתבקשים להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה אם מיצו את זכות הטיעון בהגשת הסיכומים שהוגשו, שאז ייקבע התיק לשם השלמת טיעון (ראה: פ"ד נ(1)1). אי מתן הודעה כאמור יביא לקביעת הערעור לדיון כפי שהוא. ניתנה היום, י"ט באלול תשנ"ז (21.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94069690. O01

שלופה סוהיל נ. א. לוי קבלני בנין בע"מ

94069690.O01

אזרחי

1997-09-21

1994-12-14

false

ע"א 6969/94

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\530\058\F01\97058530_F01.txt

בג"ץ 5853/97

HebrewVerdicts\97\530\058\F01

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530_F01.txt

97058530.F01.doc

החלטה

72df05f549d53e1d5056646ea6e476463f73eba8ee3788646ecce83116a0893b

ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5853/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה תידון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. 2. בהעדר עתירה מצד אשת העותר, שלפי הנטען בעתירה שוהה בישראל ללא הפרעה מאז 9.4.95, לא ראיתי מקום למתן צו ביניים. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. F01

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530.F01

בג"ץ

1997-10-07

1997-10-06

false

בג"ץ 5853/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\530\058\I03\97058530_I03.txt

בג"ץ 5853/97

HebrewVerdicts\97\530\058\I03

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530_I03.txt

97058530.I03.doc

החלטה

2fbe24b7a48076a0102fde6ae9f2eaf3f196ac8552bc5feaf8434c9d3abaf04f

בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב : שר הפנים בקשה שניה לצו ביניים או בקשה לקיום דיון דחוף החלטה המשיב מתבקש להגיש תגובה לבקשה לצו הביניים תוך 15 יום. מוצא בזה צו ארעי האוסר על גירוש אשתו של העותר עד למתן החלטתי בעקבות תגובת המשיב. ניתנה היום, ט' חשון תשנ"ח (9.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. I03

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530.I03

בג"ץ

1997-11-09

1997-10-06

false

בג"ץ 5853/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\530\058\I06\97058530_I06.txt

בג"ץ 5853/97

HebrewVerdicts\97\530\058\I06

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530_I06.txt

97058530.I06.doc

החלטה

b537904e7b019919c9a3f94776a1b3361233694b688a4c30d719be35b4846ca1

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב ה : מדינת ישראל צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבה והמורה לה להימנע מנקיטת צעדים לגירושה של אשת העותר מן הארץ. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה. ניתן היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. I06

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530.I06

בג"ץ

1997-11-30

1997-10-06

false

בג"ץ 5853/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\530\058\I04\97058530_I04.txt

בג"ץ 5853/97

HebrewVerdicts\97\530\058\I04

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530_I04.txt

97058530.I04.doc

החלטה

dba29d1e98fba2f12d803b9f07d21585244c7f997a46ef6383bbd987bd102dc8

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לצו ביניים החלטה בהסכמת המשיבה אני מוציא צו ביניים האוסר נקיטת צעדים לגירושה של אשת העותר מן הארץ. צו הביניים יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. I04

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530.I04

בג"ץ

1997-11-30

1997-10-06

false

בג"ץ 5853/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\530\058\G08\97058530_G08.txt

בג"ץ 5853/97

HebrewVerdicts\97\530\058\G08

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530_G08.txt

97058530.G08.doc

החלטה

8cf00a21c11890e3c9cde5040a9657f2449284fc95856b24b0bfa3864f3b54d9

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה החלטה העתירה תועבר לרשמת, למחיקתה. היום, כ"ג באייר התשנ"ט (9.5.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. G08

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530.G08

בג"ץ

1999-05-09

1997-10-06

false

בג"ץ 5853/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\530\058\V09\97058530_V09.txt

בג"ץ 5853/97

HebrewVerdicts\97\530\058\V09

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530_V09.txt

97058530.V09.doc

החלטה

5dea27154fac3df8e431f68f0ba5de6a0e934e0101d3725775a17e17998aa98b

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר : חוסאם ג'עפר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד מוסטפא יחיא פסק-דין לבקשת העותר נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד באייר תשנ"ט (10.5.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. V09

חוסאם ג'עפר נ. מדינת ישראל

97058530.V09

בג"ץ

1999-05-11

1997-10-06

false

בג"ץ 5853/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\900\052\B05\97052900.B05

בג"ץ 5290/97

HebrewVerdicts\97\900\052\B05

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900.B05

97052900.B05

החלטה

eb9e85132cf5c13f4fc7dd70e34293d17e2f61f237e0a78bfdfc7bf2fcdf7c09

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג -כהן העותר ת : תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות,המשרד לענייני דתות צ ו ע ל ת נ א י על יסוד עתירה זו שהובאה ביום 22.9.97 לפני בית משפט זה, במעמד הצדדים, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא יתנו תמיכה מתקציב המשרד לענייני דתות לארגוני נוער ארציים על פי מבחנים שווים ואחידים שתוכנם ידוע מראשית השנה, ושעל פיהם נערכו תנועות הנוער לפעילות בשנת 1997; 2. מדוע לא יתנו תמיכות בשנת 1997 לארגוני נוער ארציים על פי המבחנים שהיו בתוקף בתחילת השנה, שפורסמו בחוזר מנכ"ל משרד הדתות בחודש אוגוסט 1995. ומדוע לא ישאירו בעינו את המשקל שניתן לכל מרכיב ביישום מבחנים אלה בשנתיים האחרונות. 3. מדוע לא יקבע בית המשפט כי המבחנים החדשים שמבקש המשרד לענייני דתות לקבוע לענין תמיכה בארגוני נוער ארציים, שפורסמו בחוזר מנכ"ל המשרד ביום 14.8.97, הינם פסולים ומפלים ובלתי סבירים ונגועים בשיקולים זרים; 4. מדוע לא יקבע בית המשפט כי כל שינוי של מבחני תמיכה אינו יכול להיעשות רטרואקטיבית, ולגופים שונים הפועלים על פיהם צריכה להינתן הודעה מראש של תקופת זמן סבירה למען יוכלו להיערך לפעילות בעקבות שינוי המבחנים; 5. מדוע לא יתנו לעותרת או לכל אזרח את האפשרות לעיין במסקנות דו"ח הוועדה הציבורית, "ועדת פרידמן", שבחנה את נושא המבחנים למתן תמיכות במשרד הדתות והגישה המלצות לתיקונם, כך שיקיימו את עקרון השוויון והצדק; 6. מדוע לא יקבלו את המלצות "ועדת פרידמן" לענין הגדרת "סניף" וכן ימנעו מליתן הקצבות ל"סניפים" שממוקמים בבתי מגורים או שאין פועלות בהם לפחות ארבע קבוצות חינוכיות שונות; המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך תוך 10 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. B05 חכ/

Word.Document

HebrewVerdicts\97\900\052\G03\97052900_G03.txt

בג"ץ 5290/97

HebrewVerdicts\97\900\052\G03

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900_G03.txt

97052900.G03.doc

החלטה

8a19ea02b1d8028490582f88e35a9d8204dc4811fdc1d490e1d520b00ccd806d

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ות: 1. עזרא - תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י 2. תורה בציון צדק נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות עתירה למתן צו מוחלט תאריך הישיבה: ד' בחשוון תשנ"ח (4.11.97) בשם העותר ות: עו"ד ישעיהו אברהם, עו"ד אביעד הכהן בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר פסק-דין השופט מ' חשין: ביום כ"ז בחשוון תשנ"ח (27 בנובמבר 1997) החלטנו לעשות צו מוחלט בעתירה הנדונה, וכה אמרנו: "לאחר שמיעת באי-כוח בעלי-הדין אנו מחליטים לעשות את הצו על-תנאי לצו מוחלט במובן הבא: מיבחני התמיכה בארגוני נוער שפורסמו בחוזר המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות ביום 14 באוגוסט 1997 לא יחולו על העותרות; כל אחת מן העותרות תקבל בשנת 1997 תמיכה מן המשרד לענייני דתות בסכום שיחסו לכלל הסיוע הניתן בשנת 1997 הוא כשיעור התמיכה שקיבלה בשנת 1996 ביחס לכלל התמיכות שניתנו בשנת 1996 על-ידי המשרד לענייני דתות לארגוני נוער דתיים." כן חייבנו את המשיבים לשלם לעותרות הוצאות ושכר-טירחת עורך-דין בסכום כולל של 25,000.- ש"ח. הוספנו ואמרנו כי את נימוקנו להחלטתנו ניתן בנפרד. הגיעה עת נימוקים. 2. העתירה שלפנינו מסבה עצמה על שאלת הסיוע הכספי שהמדינה מושיטה למוסדות-ציבור, והמתבונן מן הצד - לא-כל-שכן מי שמצוי בעניינים - לא יימלט מהתרשמות כי בית-המשפט הגבוה לצדק נדרש לאחרונה לסוגיה זו הרבה יותר מאשר בעבר. הנה-כי-כן, טרם יבשה הדיו על פסק-הדין שניתן בבג"ץ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאומנויות ואח' (טרם פורסם) - פסק-דין אשר מצידו ניתן אף-הוא בסמוך לאחר פסק-דין אחר, הוא פסק-הדין בבג"ץ 7458/95 במות נ' משרד החינוך, התרבות והספורט ואח' (טרם פורסם) - והנה נדרשים אנו שוב להוסיף ולהעסיק עצמנו בענייני תמיכות וחלוקת כספים למוסדות-ציבור. והטענה היא תמיד אותה טענה: מדוע-זה קופחנו אנו, העותרים, בהשוואה לגופי-ציבור אחרים? מדוע זה הופלינו לרעה? מדוע זה נקבעו אמות-מידה בלתי-ראויות לחלוקת כספי המדינה? בשני העניינים האחרונים שהזכרנו דובר בנושאי אומנות ותרבות כללית. זו הפעם ענייננו בסיוע כספי שהמדינה מעניקה לאירגונים תורניים ארציים לנוער ולילדים. עיקרי העובדות שלעניין וטיעוני העותרות 3. עד לפני שנים לא-רבות נהגה בארצנו שיטת-סיוע שכונתה "שיטת הכספים היחודיים". תמציתה: הקצאת תמיכה במוסדות ציבור על דרך קריאת שמותיהם של גופים אלה ואחרים בחוק התקציב - ללא אמות-מידה גלויות, ידועות ובנות-שוויון. כפי שאמרנו במקום אחד (בג"ץ 6634/94 יקותיאלי נ' השר לענייני דתות , פ"ד מט(5) 45, 49): "משה קיבל באשר הוא משה, אהרן קיבל באשר הוא אהרן וקורח קיבל באשר קורח הוא". שיטה זו, עקרון השוויון היה ממנה והלאה, וכל מי ששלטון החוק - במובנו המהותי - יקר וקרוב היה לליבו, רגז ורטן. ראו: בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר , פ"ד מב(4) 705. 4. כך הורה ונולד - בשנת 1992 - סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה1985-, והוא בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשנ"ב1992-. וכדבר מציעי החוק (ה"ח לשנת תשנ"א, 380, 381): "התיקון המוצע נועד לענות על הביקורת על אופן הקצאת הכספים הייחודיים בתקציב המדינה בשנים האחרונות, העומדת בסתירה לעקרונות שנקבעו בפסיקת בג"צ." עיקרה של הוראת סעיף 3א הוא בשני אלה: ראשית לכל, מעתה ואילך יוצאו כספים לתמיכה במוסדות ציבור אך ורק באורח נורמטיבי, כללי, ועל-פי אמות-מידה מהותיות שתיקבענה. "לא עוד תמיכה במשה, באהרן ובקורח" (פרשת יקותיאלי , שם, שם). שנית, חלוקת התמיכות תיעשה באורח גלוי, ועקרון השוויון הוא שינחה אותנו הדרך. עקרון השוויון הוא עמוד-השדרה, ובלעדיו לא תיכון תמיכה. וזה דרכה של הוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב: חוק תקציב שנתי יקבע את הוצאות הממשלה לתמיכה במוסדות ציבור (סעיף 3א(ב)); הוצאות התמיכה תיקבענה בסכום כולל לכל סוג של מוסדות ציבור (סעיף 3א(ג)); סכום ההוצאות שנקבע יחולק בין מוסדות הציבור הנמנים עם אותו סוג "לפי מיבחנים שוויוניים" (סעיף 3א(ד)); המיבחנים והנוהל לקבלת תמיכות יפורסמו ברשומות (סעיף 3א(ז)); לא תינתן תמיכה למוסד ציבור אלא "במידה המתיישבת עם המיבחנים" (סעיף 3א(ח)). המחוקק סלל דרך, ועל גופי הממשלה הוטל להסיע עצמם על אותה דרך; עליה - ועליה בלבד. 5. סקירת פסקי-הדין שניתנו מאז החוק - ולו סקירה חטופה - תלמדנו על קשיי-קליטה במעבר מן השיטה-לא-שיטה שנהגה עד שבא התיקון בחוק, לשיטה שהציב לפנינו החוק המתקן כשיטה אחת ויחידה. נקווה כי אין המדובר אלא במחלות-ילדות, וכי לכשנתבגר ונצבור נסיון נדע כיצד ננַהג את עצמנו כראוי על דרך המלך. 6. העותרת הראשונה - עזרא, תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י - הינה תנועת נוער חרדית שנוסדה לפני כשמונים שנה, וחברים בה אלפי חניכים ברחבי הארץ כולה. העיקרון שהינחה - ומנחה - את התנועה הוא "תורה עם דרך ארץ", ונאמנות לעיקרון זה הביאה את חבריה, לדבריה, להקים עשרות ישובים בארץ, לשרת בצבא הגנה לישראל ולהיות מעורים בחיי הישוב בארץ. העותרת השניה - תורה בציון צדק - נוסדה בשנת 1985, ומאז הקמתה פועלת היא, לדבריה, בקרב ילדי שכונות-מצוקה ובקרב עולים חדשים; לתנועה שלושים סניפים, ובפעילותה נוטלים חלק אלפי חניכים. 7. שתי העותרות שלפנינו, בהיותן אירגוני נוער יהודיים דתיים המחנכים לערכים דתיים-תורניים, זכו לקבל בשנים עברו - כל אחת מהן לעצמה - תמיכה מידי המשרד לענייני דתות. והנה, בשנת התקציב 1997 פחתה התמיכה שהמשיבים אמרו ליתן לעותרת הראשונה, ואילו מן העותרת השניה נשללה תמיכה מכל-וכל. על-כך מתלוננות העותרות לפנינו, כל אחת מהן בעניינה-שלה. טוענות הן כי קופחו במתן התמיכה, שלא-כדין ובניגוד לדין, ואת טענותיהן מסבות הן על מיבחני-התמיכה האחרונים שנקבעו בידי השר לענייני דתות. מיבחנים אלה, הכותרת בראשם היא "תיקון מס' 14 למיבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד לענייני דתות ומוסדות ציבור", ומדובר בתיקון ששינה את המיבחנים למתן תמיכות ל"ארגונים דתיים לילדים ונוער". מיבחנים אלה החדשים נתפרסמו בילקוט הפירסומים מס' 4564 מיום 4.9.1997, תשנ"ז, בעמ' 5416, ולהלן נכנה אותם - המיבחנים החדשים. 8. שני ראשים הם בטיעוני העותרות. ראש אחד עניינו באי-תקפותו של המיבחן לשנת 1997 אך באשר לא פורסם לרבים אלא בחודש ספטמבר 1997, בעוד אשר המשיבים אומרים להחילו למפרע, למיום 1 בינואר 1997. הראש האחר בטיעוני העותרות עניינו בגוף-התנאים שנקבעו במיבחנים החדשים להענקת תמיכות לאירגוני נוער. לטענת העותרות, תנאים אלה ודרך חלוקת התמיכה אינם סבירים, ודינם להיבטל ולעבור מן העולם אך בשל טעם זה בלבד. להלן נדון בשני ראשים אלה לטענות העותרות, אך ראשית נקדים כמה דברים על המיבחנים שנקבעו עד-כה. 9. היה זה בשנת 1992 שהמשרד לענייני דתות החל מנַהג את דרכו בחלוקת תמיכות על-פי הוריית סעיף 3א לחוק יסודות התקציב. מדברים אנו ב"מיבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה במוסדות ציבור" שפורסמו ברשומות (יה"פ מס' 4020 מיום 30.6.1992, תשנ"ב, 3744-3736). פירסום זה הסב עצמו על מתן תמיכות לפעילויות מפעילויות שונות (מיבני דת, מיקוואות, מוסדות לימוד תורניים ועוד) וענייננו-שלנו הוא בפרק ח' לאותם מיבחנים ("תרבות תורנית וחינוך דתי משלים"), פיסקה ו' ("אירגונים דתיים לילדים ונוער"). לטענת העותרות הפעילו המשיבים מיבחנים אלה באורח מפלה. המשיבים מכחישים טענה זו (בחצי-פה), אך אנו לא נמשיך ולא נעסיק עצמנו באותם מיבחנים שכיום אינם אלא אירוע היסטורי בלבד. 10. מקץ שלוש שנים, בשנת 1995, החליט השר לענייני דתות לקבוע מיבחני-תמיכה חדשים לאירגונים דתיים לילדים ונוער (יה"פ מס' 4322 מיום 26.7.1995, תשנ"ה, 4155, 4160). מיבחנים אלה ייסדו עצמם, כמסתבר - ולו בחלקם - על המלצות ועדה שהקים השר בשנת 1995, ועדה שבראשה ישב פרופסור אברהם (רמי) פרידמן. המיבחנים שינו את קודמיהם בכמה וכמה נושאים חשובים, אך לא נוסיף ולא נתעמק בהם הואיל ולא הם המונחים על שולחננו לעיון ולבחינה כמועמדים לפסילה. תחילתם של מיבחנים אלה האחרונים היתה ביום פירסומם ברשומות, הוא יום 26 ביולי 1995 (סעיף 10א לפירסום). 11. לדעת המשיבים, כמסתבר, לא היו המיבחנים האחרונים טובים וראויים. זאת ידענו, הואיל ולא עברו אלא כשנתיים מאז הוחל לנהוג על-פיהם, והשר לענייני דתות החליט לקבוע (לענייננו) מיבחני-תמיכה חדשים תחת המיבחנים שמשנת 1995. אלה הם מיבחני-התמיכה החדשים אשר פורסמו בילקוט הפירסומים שמיום 4 בספטמבר 1997 (ראו לעיל, פיסקה 7), והם המיבחנים שהעותרות תוקפות אותם מכל-עבר. 12. עד כאן - עיקרי העובדות שלעניין. נעבור עתה ונדון בשני ראשי הטיעונים המועלים בפי העותרות, אחד לאחד, ונפתח בטענת התחולה למפרע. לנושא תחוּלת המיבחנים למפרע 13. המיבחנים העומדים לדיון פורסמו (כפי שראינו) בילקוט הפירסומים שמיום 4 בספטמבר 1997, אך לדברי המשיבים אמורים הם לחול למפרע, למתחילתה של שנת הכספים, קרי: מיום 1 בינואר 1997. הדבר לא נאמר, אמנם, בפירסום עצמו, אך זו היא טענת המשיבים. לטענה זו של המשיבים יש להוסיף כי אירגוני הנוער התורניים - ובהם העותרות - לא זכו לקבל תמיכה במשך כל עשרת החודשים הראשונים של שנת 1997. רק ביום 24 בספטמבר 1997 נתכנסה ועדת התמיכות לישיבה בה הוחלט על דרך חלוקת התמיכה. טענת העותרות - כפי שאמרנו לעיל - היא זו, שהמיבחנים החדשים אינם תקפים אך באשר המשיבים מבקשים להחילם שמונה חודשים למפרע. תחולה ריטרוספקטיבית זו, באשר היא - כך טוענות העותרות - די בה כדי לפסוק כי המיבחנים אינם תופשים כלל, לא מעיקרם ולא בכלל. משיבים-טוענים המשיבים, למותר לומר, כי במיבחנים לא נפלו לא פגם ולא סירכה, וכי החלתם למפרע - ולו למשך שמונה חודשים - אין בה כדי לפגוע בהם, לא מעיקרם ולא בכלל. 14. בנושא החלתם-למפרע של המיבחנים שומה עלינו לדון בכמה-וכמה שאלות נפרדות, ובסדר זה: (1) שאלה ראשונה היא: מה קובעים המיבחנים עצמם באשר להחלתם למפרע? שאם המיבחנים, הם בגופם, אינם אומרים להחיל עצמם למפרע, כדברם כן יהי, ומה לנו שנדון בנושא שאינו עולה כלל על סדר יומנו? ואמנם, אם יימצא לנו שהמיבחנים אינם מבקשים להחיל עצמם מלמפרע, ממילא לא יהא להם תוקף אלא לעתיד-לבוא בלבד; (2) בהנחה שהמיבחנים אומרים להחיל עצמם למפרע, שאלה שניה היא: האם קנה השר סמכות בדין להחיל מיבחני-תמיכה בתחולה למפרע? אם נשיב על השאלה בשלילה ומסקנתנו תהא כי השר לא קנה סמכות, יהא בדבר סוף-פסוק ולא עוד נדון בשאלות שאפשר היו נשאלות במערכת אחרת; (3) ולבסוף: משנשיב על השאלה האחרונה בחיוב - לאמור: כי השר קנה סמכות להחיל מיבחני-תמיכה מלמפרע - השאלה הבאה תהיה: האם ההחלה למפרע - בין מבחינת אורך התקופה בין מכל בחינה אחרת - עומדת במיבחן הסבירות וההגינות? הבה נדון בשלוש שאלות אלו, ובסידרן זה, ונדע את דרכנו. האם נתכוונו המיבחנים החדשים להחיל עצמם מלמפרע? 15. ענייננו הוא, כזכור, במיבחנים שנתפרסמו ברשומות ביום 4 בספטמבר 1997. לכאורה, מיבחנים שנתפרסמו ביום פלוני תחילתם היא באותו יום, לא מוקדם מאותו יום ולא מאוחר מאותו יום. ראו והשוו: סעיף 10(א) ו-(ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח1948- וסעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]. לא כי, טוענים המשיבים. תחולתם של המיבחנים החדשים היא למפרע, למיום 1 בינואר 1997. האמנם כך? כולנו נסכים כי אין די ב טענה כי נורמה פלונית תחולתה היא מלמפרע. תחולתה של נורמה כללית היא - לכאורה - למיום פירסומה, והטוען כי תחולתה היא מלמפרע - הוא הדין בטוען כי תחולתה היא אך החל ביום מסויים בעתיד - עליו יוטל "נטל פרשני" לשכנע בצידקת טענתו. האם עלה בידי המשיבים להסיר מעל שיכמם נטל זה שהוטל עליהם? ספק רב בידנו. 16. ראשית לכל נאמר, כי המיבחנים בגופם אינם קובעים מועד לתחילת תוקף, לא במפורש אף לא מכללא. לכאורה איפוא תתפוש בנו ההנחה כי תחילתם ביום פירסומם. יתר-על-כן: חוק תקציב מתקבל מידי שנה בשנה, ואמור הוא לשלוט על השנה עליה יועד לשלוט. שלא כמותם הם המיבחנים המתקבלים לפי חוק יסודות התקציב. מיבחנים אלה - מיבחנים נורמטיביים כלליים - אין הם צמודים לחוק תקציב פלוני. שלא כתקציב גופו, כוחם של אלה אינו פג בתום שנת התקציב, ואין הם נמוגים ונעלמים עם חוק התקציב. תוקפם וכוחם הוא עד אם יבוטלו, אלא-אם-כן נקבע בהם מראש - במפורש או מכללא - כי יפוגו ביום פלוני. כך מיבחנים שלפי חוק יסודות התקציב על דרך הכלל. כך הם המיבחנים שפורסמו ביום 26 ביולי 1995 (ראו פיסקה 10 למעלה). מיבחנים אלה הקודמים, על-פי עצם טיבם ותוכנם, נמשך כוחם והלך כשהיה. וככוחם אז ככוחם עתה לצאת ולבוא אלא אם בוטלו. המיבחנים החדשים - אלה שמיום 4 בספטמבר 1997 - אומרים לנו כי נועדו לבוא תחת המיבחנים הקודמים. ואולם, עד ליום פירסומם לא ידענו את תוכנם של אלה המיבחנים החדשים, ולכאורה נמשכה מלכותם של המיבחנים הקודמים. מנין לנו איפוא שמיבחנים אלה החדשים ביקשו להצמית את קודמיהם מלמפרע? 17. ואמנם, השר לענייני דתות יודע היטב כי שאלת תחִילתה של התחוּלה שאלה ראשונה במעלה היא, אשר-על-כן טורח הוא מעת-לעת לקבוע תחִילת תחוּלה (הגם שלא כל העת היה אותו אדם השר לענייני דתות). כך, למשל, במיבחן-תמיכה בכוללים לחקלאים בשנת שמיטה. מיבחן זה פורסם ביום 14.3.1994 (יה"פ מס' 4201, תשנ"ד, 2755, 2756), ונקבעה בו תחולה (חלקית) למפרע, למיום 1.9.93 ועד יום 1.9.94. כך היה אף במיבחן-תמיכה למיבחני הלכה ארציים ועולמיים לשנת השמיטה, מיבחן שפורסם ביום 30.10.94 (יה"פ מס' 4257, תשנ"ד, 499, 500). הוראת סעיף 2.ג. למיבחן הודיעתנו מפורשות כי משך התוכנית הוא למפרע, למיום 19.7.93 ועד ליום 4.11.94 (מיבחנים אלה עמדו לביקורתו של בית-המשפט הגבוה לצדק בפרשת יקותיאלי , ולענייננו-עתה איננו עוסקים בתוקפם המשפטי אלא בקביעת הכוונה המפורשת להחלתם הריטרוספקטיבית). כך נוכל ללמוד מן הישר אל ההפוך (או להיפך): משביקש השר להחיל מיבחני-תמיכה מלמפרע, טרח ואמר זאת. ומשלא אמר דבר - כבענייננו - תחול ההנחה הראשונית כי תחִילת המיבחנים היא ביום פירסומם. 18. בהקשר זה נתעוררה לפנינו - באורח שולי - שאלה חשובה, והיא: האם מיבחני התמיכה יש לראות בהם תקנה בת-פועל תחיקתי, לאמור, תקנה שתחילתה ביום פירסומה כהוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] ("נוסח חדש" בשמו ונוסח שאינו כה-חדש בגילו)? שאם אמנם ענייננו בתקנה בת-פועל תחיקתי, כי-אז - כהוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות - תחילת תוקפם של המיבחנים היא ביום פירסומם "אם אין הוראה אחרת בעניין זה". ומשלא מצאנו הוראה אחרת - לא במפורש ולא במשתמע - ממילא נדע כי תחילת תוקפם של המיבחנים היא ביום פירסומם. שאלה זו, התולה עצמה מצידה בהילכת אלכסנדרוביץ המפורסמת (ע"פ 213/56 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלכסנדרוביץ , פ"ד יא 695, 701, מפי השופט זוסמן) - לעניין פירושו והחלתו של הדיבור "תקנה בת-פועל תחיקתי" - אינה ניתנת לפיתרון-רגע. יש בשאלה פנים לכאן ולכאן, והגם שנוטים אנו לראות במיבחנים תקנה בת-פועל תחיקתי, אין צורך שנכריע בה. נזכור כי סעיף 3א(ז) לחוק יסודות התקציב מורה אותנו מפורשות על חובת פירסומם של המיבחנים ברשומות, ואם לא נאמר בו מפורשות - כבהוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות - כי תחילת תוקפם של המיבחנים יהיה ביום פירסומם, הנה "סיוע" או "חיזוק" (כהוראתם בדיני ראיות במשפט הפלילי) יש בו להנחה הראשונית, כי תחילת המיבחנים היא ביום פירסומם. 19. מן הצד האחר (ואינני בטוח שאכן צד אחר הוא זה), נתנו דעתנו להוראת סעיף 10א למיבחנים הקודמים (אלה שמיום 26.7.95) ולפיה "תחילתו של תיקון זה ביום פירסומו". לדעתי, אין בהוראה זו כדי לחזק את עמדת המשיבים, ויש לומר כי מעיקרה לא באה ההוראה אלא לביטחון-יתר (ex abundanti cautela) . הוא הדין בהוראת סעיף ה.6 למיבחנים החדשים, ולפיה "כהוראה לשנה תוכל הפעילות להתקיים בבתים פרטיים בהיקף שלא יעלה על 15% מסך כל הפעילות של הארגון". אכן, הוראה זו לא באה - כלשונה - אלא לשנה אחת בלבד, ואולם איש לא אמר - אף לא רימז - כי שנה זו זהה לשנה הקלנדרית. כל יום מתחילה שנה חדשה ("שארית החיים") ותחילתה של אותה שנה היא באותו יום. כוונת הדברים היא להחיל אחד מן המיבחנים לשנה אחת בלבד, ואין כל סיבה שלא לראות את תחילתה של אותה שנה ביום הפירסום. גם לגופם של דברים כך הוא, שהפירוש האומר להחיל את המיבחן למפרע, למיום 1.1.97, אין בו לא סבירות ולא היגיון, אך לא נאריך בכך. 20. דבר אחרון בהקשר דברינו עתה. היה זה השר לענייני דתות שקבע את המיבחנים הקודמים, והשר לענייני דתות הוא אף שקבע את המיבחנים החדשים העומדים לביקורת. האין לומר כי פירושו של השר לתחילת תוקפם של המיבחנים פירוש "אותנטי" הוא? האין לומר כי משעה שטען השר לפנינו כי כוונתו היתה להחיל את המיבחנים למפרע - למיום 1.1.97 - שומה עלינו לקבל את דבריו ללא עוררין ולראות את המיבחנים כמו נאמר בגופם כי תחולתם היא למפרע כטענתו? התשובה לשאלה היא בשלילה נחרצת. אם נראה את המיבחנים כתקנה בת-פועל תחיקתי, בוודאי אין כל משמעות לטענת השר כל עוד לא ניתן לה ביטוי במיבחנים גופם, במפורש או מכללא. זו הוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות והיא המורה אותנו הדרך. ואולם גם אחרת, הדין הוא אותו דין. כולנו נסכים כי חובה הוטלה על השר לקבוע מיבחנים - כהוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב - וכי עד לקביעתם של מיבחנים לא היה בסמכותו להעניק תמיכה למי שהוא חפץ ביקרו. המיבחנים, רק על-פיהם יישק דבר: הם-הם הקובעים זכויות והם-הם הנוטלים זכויות. כוונתו של השר אמורה לקבל ביטוי במיבחנים שפורסמו, והמיבחנים שפורסמו הם-הם כוונתו של השר. משעת פירסומם ועד להיבטלם, או עד לשינויים, אין עוד לשר שליטה על המיבחנים. חיים הם לעצמם ואין הם תלויים עוד בשר. השר הורה אותם, אמנם, אך משעת לידתם - היא שעת פירסומם - ניתק הטבור ואמורים הם לחיות את חייהם ולדבר בעד עצמם. הנחתום לא יעיד על עיסתו, וכמותו לא המחוקק יפרש דברי-חקיקה (אלא בדרך שעשה אותם דברי-חקיקה). זה שלטון החוק, זו הפרדת הרשויות, זה ההליך הדימוקרטי. ראו והשוו: רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ' קליין , פ"ד מח(3) 485, 501-500. מכל אלה נדע, כי טיעונו של השר באשר ליום תחילתם של המיבחנים, מכלל טיעון לא יצא ואין בו כדי להעלות או להוריד. 21. דעתנו נוטה למסקנה כי תחילתם של המיבחנים החדשים היתה ביום 4.9.97, וכי אין תשתית משפטית ועובדתית לטענת המשיבים כי מיבחנים אלה חלים למפרע, למיום 1 בינואר 1997. על-אף כל זאת לא נכריע בשאלה, ולו מן הטעם שבעלי-הדין לא סקרו בטיעוניהם את הבעייתיות הסבוכה הכרוכה בהחלתם של המיבחנים למיום פירסומם, באמצעה של שנת הכספים. באי-כוח בעלי-הדין, כל אחד מהם בדרכו ולשיטתו, טענו על דרך של "כולה שלי": עותרות עתרו וטענו לבטלות המיבחנים מעיקרם ומכל-וכל, ומשיבים השיבו מנגד וטענו לתקפות המיבחנים למתחילתה של שנת הכספים. להמשך הדיון נניח - כגירסת המשיבים - כי המיבחנים שפורסמו ביום 4.9.97 קבעו בגופם, מכללא, כי תחילתם היא למפרע, למתחילת השנה האזרחית. 22. בשולי הדברים נוסיף ונדגיש, כי דנו עד-כה אך-ורק בשאלת הסמכות בלבד. לא דנו בשאלה העוקבת, והיא: בהנחה שהמיבחנים תחילתם היתה מיום 4.9.97, האם החלתם למיום פירסומם - בלא להותיר "תקופת הסתגלות" למעבר מהמיבחנים הישנים למיבחנים החדשים - יש בה סבירות, או שמא נפגמים הם בפגם של אי-סבירות? ראו והשוו: ע"פ 104/72 ראב נ' מדינת ישראל , פ"ד כו(2) 412; בג"ץ 2832/96 בנאי נ' המועצה הארצית של לישכת עורכי-הדין , פ"ד נ(2) 582, 594 ואילך. משאמרנו להניח כי תחילתם של המיבחנים - על-פי כוונת עושה המיבחנים - היתה, לכאורה, ביום 1.1.97, ממילא נתייתרה שאלת הסבירות לעניינו של יום 4.9.97, שאלה שהיתה עולה לו פסקנו (כפי שנטינו לפסוק) כי תחילתם של המיבחנים היתה ביום 4.9.97. סמכות וסבירות לעניין החלה למפרע 23. משהשבנו לשאלה הראשונה (ראו פיסקה 14 לעיל) כפי שהשבנו, עולה מאליה השאלה השניה, והיא: בהנחה שמיבחני התמיכה אמרו להחיל עצמם מלמפרע - האם קנה השר סמכות להחילם מלמפרע כפי שהחילם? האם קנה השר סמכות לפרסם ביום 4.9.97 מיבחני-תמיכה חדשים, לבטל באותה משיכת-קולמוס את מיבחני התמיכה הקודמים, והכל למפרע למיום 1.1.97? השאלה היא, לאמיתם של דברים, שאלה כפולה: אחת, שאלה של החלה מלמפרע , ואחת, שאלה של ביטול מלמפרע . שכן עד לפירסומם של המיבחנים החדשים שלטו בכיפה המיבחנים הישנים, ורשויות המשרד לענייני דתות אמורות היו לפעול על-פיהם. בא עתה השר ואומר הוא לנו שני אלה: אני מבקש לבטל מלמפרע מיבחנים תקפים, ואני מוסיף ומבקש להחיל מלמפרע מיבחנים חדשים. השאלה היא, איפוא, האם קנה השר סמכות כך לבטל מלמפרע וכך להחיל מלמפרע? במילים אחרות: האם מוסמך ורשאי הוא השר - על-פי המחוקק - לשלול ולעקור מלמפרע זכויות שגופים נתמכים אלה ואחרים קנו על-פי המיבחנים ששררו עד לפירסומם של המיבחנים החדשים, והאם מוסמך הוא להקנות מלמפרע זכויות שגופים נתמכים אלה ואחרים לא קנו על-פי המיבחנים ששררו עד לפירסומם של המיבחנים החדשים? 24. שאלה זו מטילה אותנו היישר אל לועו של הר-געש פולט-לַבָּה. שאלה זו עניינה בסמכותה של רשות מימשל ומינהל - לבר-הכנסת - להתקין תקנות בנות-פועל תחיקתי (ודומיהן) בתוקף מלמפרע. עד לפני זמן לא-רב - ואולי אף עתה - שררה, ואפשר ממשיכה לשרור, הלכה המיוחסת לפרשת ביננבוים (בג"ץ 21/51 ביננבוים נ' עירית תל-אביב , פ"ד ו 375, 387-385), ולפיה "חקיקת מישנה יכול שתהיה ריטרואקטיבית, אם אין בהוראת החוק המסמיכה כדי לשלול סמכות כאמור" (בג"ץ 1827/92 התאחדות התעשיינים בישראל ואח' נ' שר האוצר , פ"ד מו(4) 368, 385). ובלשונו של חברנו השופט מצא בבג"ץ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פ"ד נ(3) 837, 354: בעוד אשר "[]בענין תחולתו של חוק חזקה היא כי חוק אינו פועל למפרע", שונה הדין לעניינה של חקיקת-מישנה שעליה "חלה חזקה, כי בהיעדר הגבלה מפורשת או משתמעת בחוק המסמיך, החלתה למפרע היא בגדר הסמכות". 25. והנה, לאחרונה - היה זה בפרשת רשות שדות התעופה - הניף חברנו השופט זמיר נס-מרד, בקוראו תיגר על ההלכה. ניתנת אמת להיאמר, כי היה זה הפרופסור זמיר אשר אסר לראשונה מלחמה על הילכת-הפסיקה, ולאחרונה אף ראו דבריו אור-עולם בסיפרו החשוב הסמכות המינהלית (ירושלים, תשנ"ו1996-), כרך ב, 964 עד 968. ואולם בפרשת רשות שדות התעופה (שם, 858 עד 865) הרחיב חברי השופט זמיר - הרחיב, העמיק והגביה - בבנותו מערכת לתלפיות, מערכת שכל העובר על פניה ישתומם ויספוק כפיו בקינאה, קינאה מאלו קְנָאוֹת המַרבּוֹת חוכמה. לולא אמר השופט זמיר דברים שאמר, אמרתים אנוכי; ומשאמר מה שאמר - אשית את שתי ידיי על דבריו. לא אחזור על דברי חברי - תפוחי-זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו - שמא אפרום את הריקמה המפוארת. ואולם הקורא המשכיל מוזמן לעיין ולהחכים. אומר אך זאת: יגעתי ולא מצאתי מה בין חקיקה ראשית לבין חקיקת-מישנה, שלעניינה של ראשונה תחול חזקת אי-תחולה-למפרע ואילו לגבי אחרונה תחול חזקה של סמכות להחלתה למפרע. את העבר לא נוכל ממילא לשנות. "מעשים שהיו - היו, מחדלים שנחדלו - נחדלו, מאורעות שאירעו - אירעו, נדרים שננדרו - ננדרו, ודברים שהופרו - הופרו. כל אלה כמו קפאו על מקומם והיו לנציבים, ואת הנעשה אין להשיב... חופש הבחירה והברירה והמיון עשוי להתקיים אך באשר לעתיד, ואילו באשר לעבר הבחירה כבר נעשתה, והברירה והמיון... אינם עוד" (ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(1) 581, 619). לעניין כל אלה - מה בין חקיקה ראשית לבין חקיקת-מישנה? "חקיקה למפרע פוגעת בתפיסות-יסוד חוקתיות, היא פוגעת בעקרון שלטון החוק, בוודאות ובבטחון הציבור בו. היא פוגעת בעקרונות היסוד של צדק ושל הגינות ובאמון הציבור במוסדות השלטון" (השופט ברק בעע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(2) 765, 777). לעניינם של כל עקרונות-תשתית אלה - מה בין חקיקה ראשית לבין חקיקת-מישנה? גם זאת יגעתי ולא מצאתי. אכן, גם דעתי היא, כדעתו של חברי השופט זמיר, כי חזקה החלה על חקיקה ראשית תחול - וראויה היא שתחול - אף על הסמכה לחקיקת-מישנה. שכן אם החוק עצמו, חזקה עליו שאין הוא חל למפרע, מדוע לא תחול אותה חזקה עצמה על הוראה בו המסמיכה לחוקק חקיקת-מישנה? במה נפלית הוראת-הסמכה לחקיקת-מישנה משאר הוראות החוק, שעל אחרונות תחול חזקה של אי-תחולה למפרע ועל ראשונה לא תחול חזקה זו? פליאה היא בעיניי. הפליאה תוליך לחשדנות, והחשדנות תביאנו לאי-הסכמה להלכה. 26. אלה הם פני הדברים: דבר-חקיקה - כך חוק וכך חקיקת-מישנה - נועד להכווין דרכי התנהגות של בני-אדם וממילא צופה הוא פני-עתיד. "שכן כיצד יוכל להשפיע על התנהגות אנשים אם פניו צופות פני עבר?" (פרשת יקותיאלי , שם, 49). על דרך זה שומה עלינו לפרש את הוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, הוראה הקובעת כי לעתיד-לבוא לא תינתן תמיכה מתקציב המדינה אלא באורח נורמטיבי בלבד, "ובעיקרם של דברים: על-פי הדרכת נורמה שפניה פני-עתיד" (פרשת יקותיאלי , שם, שם). כך, ורק-כך, ניתן להעניק את תמיכות המדינה "לפי מיבחנים שוויוניים" כהוראת סעיף 3א(ד) לחוק יסודות התקציב. על עניין דומה (ושאינו דומה) אמרתי בפרשת יקותיאלי (בדעת מיעוט), שם, 50: "ניתנת אמת להיאמר, שהמשיבים אינם כופרים כלל בטיעון כי הקריטריונים נגזרו ונתפרו לפי מידתה של המשיבה מס' 4... לשון אחר: המשיבים בדקו ונמצא להם מה הם אותם מאפיינים מיוחדים-שבמיוחדים אשר נימנו במשיבה, אך תחת אשר ייאמר בפה מלא כי המשיבה תזכה בתמיכת המדינה, נעטפו ה'קריטריונים', כביכול, בעטיפה נורמטיבית, והקורא בהם עשוי לסבור לתומו כי הנה נקבעה נורמה המכוונת פניה אל-עבר הציבור בכללו, והיא על-דרך של נורמה בת-פועל-תחיקתי [בהילכת אלכסנדרוביץ ]. ואולם ידענו כי כך אך לכאורה, שהקנקן פניו פני נורמה ואילו תוכו של קנקן הוא שרשויות המדינה נתכוונו להיטיב אך עם פלוני. מערכת עובדות דומה עלתה בעבר בבג"צ 1211/68 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה , פ"ד כב(2) 551, ועליה אמר השופט זוסמן דברים חריפים עד-למאוד, בהשוותו מעשה מעין-זה לשפת ה- Doublethink של ג'ורג' אורוול. אמר השופט זוסמן (שם, 560), כי מעשה מעין-זה בטל: 'הואיל ואין הוא אלא מעשה חקיקה פיקטיבית שעושהו לא התכוון לעשותו בר פועל תחיקתי'." ובהמשך (שם, 51): "אינני שולל אפשרות שקריטריון להקצבות ייקבע באמצעה של שנה. סעיף 3א לחוק יסודות התקציב קובע כי הקצבות תיעשנה לפי 'מבחנים שוויוניים', אך אין הוא מוסיף ואין הוא קובע כי מבחנים להקצבות ייעשו בהכרח - ותמיד - מראש. דומה עם זאת, כי מושכלות ראשונים ועקרון שלטון החוק כך מחייבים, אלא אם כן יימצא טעם טוב לסטייה בנסיבותיו של עניין פלוני או אלמוני. זאת ועוד: דומני כי דרישת הנורמאטיביות - המהווה תשתית להוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב - מחייבת מעצמה הרחבת תחום התפרסותם של הקריטריונים שעה שאלה נקבעים באורח רטרואקטיבי ולאחר שהעבר 'קפא'. לא כל קריטריון העשוי להיות תקף שעה שנקבע הוא מראש יהיה תקף אף אם ייקבע בדיעבד." בענייננו-שלנו מייסדות ההנחיות עצמן על העבר, קרי, על מציאות שקפאה ועמדה על מקומה. מציאות זו אינה ניתנת לשינוי. אין מי שיכול להתאים עצמו להנחיות שהרי לא נוכל לשלוט על העבר. יודעים אנו בבירור מי יזכה על-פי ההנחיות, והרי אלה הם משה ואהרן וקורח. הנה-הם לפנינו אותם "כספים יחודיים" שלעבר, אך זו הפעם באורח מוסווה. בעבר הכריזו המענקים על עצמם כמענקים יחודיים. ראית מענק וידעת כי מענק יחודי הוא. על-פי מיבחני המשיבים ניתנים שוב מענקים יחודיים, אך זו הפעם עוטים הם מסווה על-פניהם: מחופשׁים הם למענקים הניתנים לפי הנחיות נורמטיביות. אין תוכם של המענקים כברם. התווית - תווית של נורמה היא. רשום עליה כי רשאי לשתות מן הקנקן מי שימלא אחר תנאים אלה ואחרים, והם תנאים המציגים עצמם כתנאים שנקבעו מראש ובאורח נורמטיבי. ואילו תוכו של הקנקן ידענוהו מראש. יַעֲרוּ את תוכנו אל קירבם רק פלוני ואלמוני ששמותיהם רשומים בדיו-סתר על הקנקן. לעניין זה אין נפקא מינה אם נעשה הדבר בכוונה או מבלי-משים. בין-כך ובין-כך, בין שהכוונה היתה רצויה ובין שלא היתה רצויה, המעשה לא היה לא רצוי ולא ראוי. 27. לבחינת היקף תחולתה וכוחה של נורמה משפטית, ארבעה המה מיבחנים עיקריים: תחולתה המהותית של הנורמה (ratione materiae) , קרי: תוכנה של הנורמה מבחינה מהותית; תחולתה הפרסונלית של הנורמה (ratione personae) , קרי: זהות האנשים או סוגי האנשים העולים ברישתה של הנורמה; תחולתה הטריטוריאלית של הנורמה (ratione loci) , קרי: באלו תחומי טריטוריה חלה הנורמה; ותחולתה של הנורמה בזמן (ratione temporis) , קרי: באלו חלקים ממינהרת-הזמן תשרור אותה נורמה, איזה קטע מציר-הזמן הוקצה לה. רוב-רובן של עיתותינו מקדישים אנו למיבחן הראשון, מיבחן המהות. מנסים אנו לתור אחר פירושה של הנורמה העומדת לדיון, ומטרתנו היא, ככלל, לנסות ולמצוא את תחומי תחולתה המהותית. מעט פחות מקדישים אנו למיבחן הפרסונלי בו נבחנת כל נורמה. שאלה זו עולה לעתים קרובות בעניין סמכותם של בתי-הדין הדתיים, ואולם ככלל חלות נורמות כלליות על הכל ושאלת חלותן הפרסונלית אינה מתעוררת כלל. נושא התחולה הטריטוריאלית גם בו תיבחן כל נורמה, אך אין הוא עולה על שולחננו לעתים מזומנות. שאלת חלותה של נורמה במינהרת-הזמן עומדת לעצמה בין שאר המיבחנים. ראו והשוו: פרשת בנאי , לעיל, 592 ואילך (מפי השופט זמיר). על דרך הכלל נסתרת היא מן העין, אך לא נוכל בלעדיה. שהרי "הכל זורם" ובלא זרימה אין חיים. חיים פירושם המשכיות, והמשכיות היא-היא המימד הרביעי, מימד הזמן. 28. קצרה דעתי מהבין כיצד ניתן להחיל נורמה מלמפרע - בלא הסמכת-מחוקק כך להחילה - ולו במקום שההחלה שקולה כנגד שלילתן ועקירתן של זכויות. באין הסמכת-מחוקק לדבר, סמכותו של מחוקק-מישנה לשלול זכויות - מנין באה היא לו? עד ליום 4.9.97 ניהגו העותרות דרכן על-פי המיבחנים הקודמים, שמיבחנים אחרים לא היו. אמנם כן: המשיבים הודיעו עוד בחודש פברואר כי עתידים הם לשנות את המיבחנים, אלא שהשינוי לא בא והמיבחנים לא נשתנו אלא ביום 4.9.97. מנין נטלו המשיבים זכות משפטית או מוסרית ליטול מן העותרות את שזכו בו על-פי המיבחנים הקודמים - מיבחנים שהיו בתוקף עד ליום 4.9.97 - ולהוציא את בילען מפיהן? הוגעתי את מוחי ולא ידעתי אותה זכות מנין באה להם. אין חולק על זכותם של המשיבים - זכותם וסמכותם - לשנות "מדיניות" על דרך שינויים של מיבחני-תמיכה. ואולם אנו, לא בזכותם ובסמכותם העקרונית ענייננו, אלא בזכותם ובסמכותם לשנות מיבחנים מלמפרע, לאחר שהעותרות - ואחרים - קנו זכות על-פי הדין ששרר בעיתו. לכוחם של המשיבים כך לשנות את פני העבר (לקראת העתיד) לא מצאתי יסוד. 29. דרך אגב: הכל תולים עצמם בפרשת ביננבוים , כמו נקבעה באותו עניין הלכה ולפיה מוסמך הוא מחוקק-מישנה לחוקק מלמפרע אלא-אם-כן נאסר עליו - במפורש או מכללא - כך לחוקק. יורשה לי להטיל ספק אם אכן כך נקבע באותה פרשה. באותו עניין דובר על הטלת מס-עסק, והוא מס שהוטל בגינה של כל שנת-כספים. המס לא היה איפוא מס חד-פעמי אלא מעין מס מתמשך והולך - ההסמכה בחוק (בפקודה) היתה להטיל מס-עסק עירוני "מידי שנה בשנה" - מס הפורש עצמו על-פני שנה שלמה. על מס מעין-זה אמר בית-המשפט כי ניתן להטילו גם באמצעה של השנה - כפי שהיה באותו מקרה - ובלבד שחוק העזר יעמוד במידת הסבירות. אכן, שאלת הריטרוספקטיביות היתה לאמיתם של דברים שאלה מישנית בלבד, אף שדובר בה בהרחבה. השאלה האמיתית היתה אם שיעור המס עמד במיבחן הסבירות מיום שהוטל ועד לסופה של השנה - ועל שאלה זו השיב בית-המשפט בחיוב. אם כך נבין את הילכת ביננבוים - וכך לדעתי יש להבינה - ניתן להקיש ממנה לנושאי החלה-למפרע שעניינם "מס מתמשך" - מעין אותו מס-עסק שעמד לדיון באותו עניין - אך לא לנושאי החלה למפרע של חקיקת-מישנה על דרך הכלל. הילכת ביננבוים האמיתית - קרי: ההלכה המתירה החלה ריטרוספקטיבית של חקיקת-מישנה באין הסמכה לכך בחקיקה הראשית - אינה חלה כלל על ענייננו. אין היא חלה אלא על חקיקת-מישנה מעין-זו שנחקקה באותו עניין. 30. דבר אחרון בענייננו כאן. על דרך העיקרון, כפי שאמרנו, ראוי ונכון כי תחול על חקיקת-מישנה אותה החזקה החלה על חקיקה ראשית, לאמור, כי אין למחוקק-המישנה סמכות לחקוק לעבר אלא אם הוסמך לכך, במפורש או מכללא. בפירוש הסמכה זו - מכוונים אנו, כמובן, להסמכה מכללא - ניתן דעתנו לטיבו ולתכליתו של החוק, לאילוצים שמחוקק-המישנה עומד בהם, לפגיעה בזכויות מוקנות או בציפיות הקרובות להיותן זכויות, להגינות כלפי מי שפעלו על-פי ההסדר החוקי הקודם ועוד (ראו והשוו: פרשת ארביב , שם, 775 ואילך). ואולם נניח כי פירושו של חוק פלוני יביאנו לכלל מסקנה כי מותרת היא חקיקת-מישנה למפרע. האם פירוש הדבר הוא כי ניתנת למחוקק-המישנה סמכות לחקוק לעבר ככל שיאבה? הנה-כי-כן, בפרשת ביננבוים הסיק השופט אגרנט מן הנושא שעמד לפניו - מס-עסק המוטל מידי שנה בשנה - כי יש לקרוא אמנם אל-תוך החוק הראשי שנדון באותו עניין (פקודת הרשויות המקומיות (מס-עסק), 1941) סמכות לחוקק חקיקת-מישנה למפרע, אך כי סמכות זו מוגבלת לשנת-הכספים השוטפת בלבד. השאלה הנשאלת היא, האם לא כך יהיה בכל עניין ועניין? חקיקה שלעתיד, על דרך הכלל, אינה מגבילה עצמה במועדים. האם כך נפרש גם הסמכה מכללא לחוקק חקיקת-מישנה לעבר? האם הסמכה מכללא בחוק לחוקק חקיקת-מישנה לעבר נקרא אותה תמיד כהסמכה על-הֶחָלָק, בלא כל הגבלה לעבר (חוץ מההגבלה המובנית שחקיקת-מישנה לא תחרוג אל תקופה שלפני היות החוק)? בשאלה זו תיתכנה שתי סברות. סברה אחת תהיה זו, שאם באחת נמצא לנו כי המחוקק הראשי התיר (מכללא) חקיקה לעבר, לא תהיה אותה סמכות מוגבלת בזמן, והביקורת על מידת התחולה למפרע תהיה אך-ורק באמצעות מיבחן הסבירות (כמקובל כיום). סברה אחרת תהיה, ש מידת התחולה למפרע דינה הוא כדין התחולה למפרע עצמה, שתחולה למפרע ומידת תחולה למפרע חד-הן. וכשם שהתחולה למפרע צורכת פירוש הנדרש מתכלית החוק, כן יהיה באשר למידת התחולה למפרע. נוטים אנו לסברה השניה אך נודה שהדברים מעורפלים משהו. אכן, לעניין מידת התחולה למפרע, יש יסוד לסברה כי מצויים אנו באזור-של-דימדומים, בעת שהיא לא-יום ולא-לילה, במקום בו נושקים מזרח ומערב, בכיבשון היצירה בו מתרוצצים חלקיקי-יסוד שבצירופם אלה-אל-אלה עושים, חליפות, סמכות וסבירות, בו סמכות הופכת סבירות וסבירות הופכת סמכות עד-דלא-ידע. בין כך ובין כך, לא הוטל עלינו להכריע במחלוקת זו, ואכן לא נכריע בה. 31. אשר לענייננו-שלנו, דומני שאין צורך להאריך והרי התשובה תימצא בדברים שאמרנו. מאז יום 1.1.97 ועד יום 4.9.97 לא ניתן לעותרות לכלכל את דרכיהן אלא על-פי המיבחנים שהיו בתוקף אותם חודשים. העותרות רשאיות היו להסתמך על המיבחנים ששררו אותה עת, והרי לא ידעו אלא אותם מיבחנים ואותם בלבד. והנה, בחלוף למעלה משני-שלישים משנת התקציב, באים המשיבים ומודיעים לעותרות כי אין הן זכאיות לאשר סבורות היו - כדין - כי זכאיות הן לו. כי עומדים הם, המשיבים, לשנות מלמפרע את מיבחני-התמיכה, וכי בשל כך בלבד תקטן באורח ניכר התמיכה שהעותרת הראשונה זכאית לה ואילו מן העותרת השניה תישלל התמיכה מכל-וכל. חקיקה זו, חקיקה ריטרוספקטיבית היא, וכלשון השופט ברק בפרשת ארביב (שם, 777, 778): "...חקיקה היא רטרוספקטיבית, אם היא משנה לגבי העתיד את המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות של מצבים אשר נסתיימו או של פעולות או אירועים (מעשים או מחדלים) שנעשו או שהתרחשו לפני מועד כניסתו של החוק לתוקף... חוק חדש, המוחל על... עובדות שנתרחשו לפני חקיקתו... מהווה החלה רטרוספקטיבית של החוק..." ואנו, לא נמצאה לנו כל הסמכה בחוק יסודות התקציב כך לחוקק, כך לפגוע בזכויות מוקנות, כך לשלול זכויות, כך להאביד ציפיות הראויות להגנת-החוק. 32. דיברנו עד-כה בעקרונות-יסוד במשפט והם עקרונות המחייבים את המינהל בעשייה. ואולם לא רק על עקרונות נסמיך את דברינו. מסתבר כי אותם עקרונות-יסוד תורגמו לשפת הנורמות הכתובות, ואלו בוודאי היו ידועות - או אמורות היו להיות ידועות - למשיבים. סעיף 3א(ו) לחוק יסודות התקציב נותן סמכות בידי שר האוצר לקבוע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, "נוהל שלפיו יוגשו ויידונו בקשות של מוסדות ציבור לקבלת תמיכה מתקציב המדינה". מוסיף וקובע סעיף 3א(ז) לחוק יסודות התקציב, כי הנוהל יפורסם ברשומות. שר האוצר עשה אמנם שימוש בסמכותו זו, קבע "נוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ציבור ולדיון בהן", ונוהל זה פורסם ברשומות זה-מכבר, כנדרש: ילקוט הפירסומים מס' 3986 מיום 26.3.92, תשנ"ב, 2569. וכך קבעו במקורן הוראות סעיף 6.1 ו6.2- לנוהל: "6.1 "6.2 משרד שבהצעת התקציב שלו שהוגשה לכנסת נכלל סכום לתמיכה במוסדות ציבור, יפרסם הודעה בשני עתונים לפחות בדבר האפשרות לקבלת תמיכה, בכפוף לאישור התקציב; בהודעה יצויינו סכום הצעת התקציב, סוג המוסדות הזכאים לתמיכה, המקומות שבהם פורסמו המבחנים ושבהם ניתן לקבל העתק מהמבחנים וטפסי בקשה והמועד האחרון להגשת בקשות." בקשה לתמיכה תוגש עד ל30- באוקטובר של השנה שלפני השנה שעבורה מבוקשת התמיכה או במועד אחר שקבע המשרד לענין מסויים (להלן - המועד הקובע). לגבי שנת 1992 תוגש בקשה לתמיכה במועד שקבע המשרד ופרסם בעתונות." לאחר כשנתיים ימים תוקן הנוהל, ומאז התיקון יש לקרוא את ההוראות כלהלן (יה"פ מס' 4241 מיום 21.8.94, תשנ"ד, 4716): "6.1 "6.2 משרד שבהצעת התקציב שלו שהוגשה לכנסת או שבתקציבו המאושר נכלל סכום לתמיכה במוסדות ציבור, יפרסם הודעה בשני עתונים לפחות בדבר האפשרות לקבלת תמיכה (להלן - ההודעה); בהודעה יצויינו סוג המוסדות הזכאים לתמיכה, המקומות שבהם פורסמו המבחנים ושבהם ניתן לקבל העתק מהמבחנים וטפסי בקשה והמועד האחרון להגשת בקשות." ההודעה תפורסם סמוך ככל האפשר להגשת הצעת התקציב לכנסת או לאישור התקציב." לא בכדי הבאנו נוסח ראשון ונוסח אחרון להוראות הנוהל. השוואת הנוסחים תלמדנו על כוונה להקל עם משרדי הממשלה בפירסום ההודעות לציבור ובקביעת ההנחיות. אשר לתוקפן של הוראות הנוהל, אין ספק שאלו חייבו ומחייבות את המשיבים, והדבר אף נקבע מפורשות בהלכה; ראו פרשת תיאטרון ארצי לנוער , שם, בפיסקה 13 לפסק-דינו של השופט זמיר. מסתבר כי המשיבים לא עמדו בחובות שהוטלו עליהם, לא בנוסח הראשון ולא בנוסח המקל. 33. הנה-כי-כן, בהתאם לנוהל המחייב את המשיבים כיום, היה עליהם לפרסם ברבים הודעה ולציין בה (בין השאר) את "המקומות שבהם פורסמו המיבחנים ושבהם ניתן לקבל העתק מהמיבחנים". חובה זו הוטל עליהם לקיימה "סמוך ככל האפשר להגשת הצעת התקציב לכנסת או לאישור התקציב". לענייננו נאמר: שומה היה עליהם על המשיבים לפרסם את המיבחנים קודם אישור התקציב לשנת 1997, ולמיצער "סמוך ככל האפשר" לאחר אישורו. הפירסום היה אמור להיות, איפוא - לכל המאוחר - בראשית חודש ינואר 1997. והנה מצאנו כי ההודעה האמורה בסעיפים 6.1 ו6.2- לנוהל הגשת בקשות לא פורסמה לרבים אלא ביום 20.8.97, דהיינו, כחלוף כשני-שלישים משנת התקציב. המשיבים הפרו איפוא חובות שהוטלו עליהם בכתב ובאורח מפורש. תכלית הנוהל היתה (בין השאר), לאפשר לגופים נתמכים לחשב דרכיהם לקראת שנת התקציב ולהתאים עצמם ככל שיוכלו למיבחני-התמיכה. היכול אדם לחשב דרכיו ולתקן דרכיו מלמפרע? למעלה מן הצורך נציין, כי חובות שהוראות הנוהל מטילות על המשיבים הוטלו על גופי-ציבור אחרים בחקיקה הראשית גופה. כך, למשל, קביעתו של החוק להסדר ההימורים בספורט, תשכ"ז1967-, ולפיו ניתן לשנות אמות-מידה לחלוקת הכנסות ההימורים "סמוך למועד הגשת הצעת התקציב" (סעיף 9(ב2) לחוק). 34. ומה טוענים המשיבים להגנתם? מסבירים הם בתצהירי התשובה כי בפרק הזמן שבין יום 31.12.96 - הוא יום אישור התקציב, לבין יום 20.8.97 - הוא יום פירסום ההודעה - היתה "התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה בענין, כמיצוות המחוקק". פרטים על אותה התייעצות לא זכינו לקבל. ואנו, מה לנו שנשחית מילים על כך שתשובה זו אין בה כל תשובה? מוסיפים המשיבים וטוענים: העותרות הוזהרו כבר בחודש פברואר 1997 על דבר השינויים העתידים להתחולל במיבחני-התמיכה. משהוזהרו על-כך מראש, כך מוסיפים המשיבים וטוענים, היה על העותרות לכלכל צעדיהן כנדרש, ועל רקע כל אלה - מה היא טענתן ותישמע? מסתבר כי ביום 14.2.97 פורסמה בעיתונות היומית הודעה מטעם המשיבים. על ההודעה חתום המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות, ולשונה רצה כך: "המשרד לעניני דתות הודעה של שינויים צפויים בפרק ח' תרבות תורנית מחוזר מנכ"ל נה3/ אב תשנ"ה אוגוסט 1995 בעקבות שינוי סעיפי התמיכה של המשרד בחוק התקציב צפויים בהתאם גם שינויים במבחנים, לפיכך עמותות המסתמכות בפעילותיהן על תמיכת המשרד צריכות לקחת בחשבון את האפשרויות שבעקבות השינויים האמורים, עשויה רמת התמיכה של המשרד להשתנות בצורה משמעותית. אני תקווה שתוך חודשים בעז"ה יפורסמו קריטריונים חדשים. בכבוד רב אבי בלושטיין מנכ"ל" בהמשך דברינו נראה, כי לענייננו-שלנו אין תמיכה לאמירה שהשינויים במיבחנים נדרשו "בעקבות שינוי סעיפי התמיכה של המשרד". ואולם עיקר הוא בגופם של דברים, והעיקר הוא זה: אליבא דכולי עלמא אין ההודעה מפרטת את פרטי השינויים שיתחוללו במיבחנים. כיצד יכולות היו איפוא העותרות - אליבא דמשיבים - לכלכל את דרכיהן ולהיערך לקראת השינויים? ואם באמצע חודש פברואר ידעו המשיבים על שינויים שיתחוללו בעקבות חוק התקציב - שינויים שידעו עליהם למעשה כבר בראשית חודש ינואר - מה היה להם שנדרשו לזמן כה רב לקביעת המיבחנים החדשים? בין כך ובין אחרת, תשובה זו שלמשיבים, יותר משיש בה אין בה. 35. אכן, כשם שהתקציב עצמו נקבע בראשית השנה, כן ראוי להם למיבחני התמיכה אף-הם כי ייקבעו בראשית השנה. שלטון החוק בטוהרתו משמיע כי גם התקציב גם מיבחני התמיכה - על-פי עקרונות חוק יסודות התקציב - ייקבעו בחוק גופו, בחקיקה הראשית. קביעת המיבחנים בחקיקת-מישנה (או במעין חקיקת-מישנה) יש בה כדי לסטות משלטון החוק בטוהרו, ואפשר הכרח המציאות הוא זה. ואולם אם כך באשר ל תוכנם של המיבחנים, לא כן הוא באשר למועד פירסומם, פירסום האמור לבוא בד-בבד עם חוק התקציב גופו. נוסיף ונאמר, ולו למניעת ספיקות: אין מניעה עקרונית, לדעתנו, לפירסומם של מיבחני-תמיכה חדשים - או לתיקונם של מיבחני-תמיכה קודמים - באמצעה של שנת הכספים, ובלבד שיתקיימו שני אלה: אחד, תחולתם של המיבחנים תהא לעתיד-לבוא ולא מלמפרע, ושניים, כי מיבחנים אלה יעמדו במיבחן הסבירות לענין תחילת תוקפם ("תקופת הסתגלות"). ראו עוד לעיל, פיסקה 22. 36. נציין ונדגיש: השר לענייני דתות - וכמוהו כל שר אחר - נעדר אמנם, לדעתנו, סמכות לקבוע מיבחני-תמיכה מלמפרע, ואולם גם היעדר-סמכות זה אין הוא מוחלט ונחרץ. יש לפרשה בשום-שכל ובמידה, וככל חזקה במשפט ראויה אף חזקה זו כי נעשה בה שימוש בטעם. מיבחני התמיכה אמורים אמנם להיקבע בהמשך אחד עם חוק התקציב, בין לפני היותו ובין באורח מיידי לאחר היותו. ואולם, אין צורך שנפרש חובה זו בצימצום-יתר, ותחולה למפרע של מספר שבועות אפשר לא נראה בה תחולה הראויה לפסילה. נזכור עם זאת כי פסילת תחולה למפרע אין פירושה - בענייננו - היעדרם של מיבחנים מכל-וכל. שכן עד לתחילתם של המיבחנים החדשים יחולו המיבחנים הקודמים. ואף אם המיבחנים הקודמים אינם מתאימים לחלוטין לתקציב החדש, מוטב שנתאים מיבחנים שהיו לתקציב החדש, מאשר נחיל מיבחנים חדשים באורח ריטרוספקטיבי, תוך פגיעה בזכויות ובציפיות הראויות להגנה. 37. גם אם אמרנו כי השר לענייני דתות קנה סמכות לקבוע מיבחני-תמיכה באורח ריטרוספקטיבי, החלת המיבחנים שנתפרסמו ביום 4.9.97 למיום 1.1.97, אינה עומדת במיבחן הסבירות. כישלונם של המיבחנים לעמוד במיבחן הסבירות מקורו באותם טעמים שמנינו ואשר בעטיים חרג השר, לדעתנו, מסמכותו שעה שביקש להחיל את המיבחנים למיום 1.1.97. איחור של שמונה חודשים בקביעתם של מיבחני-תמיכה - שמונה חודשים מתוך שנים-עשר חודשים - הינו רב מכדי שנוכל להכיר בסבירות תחולתו לאחור. זה עיקר וכל השאר אינו אלא פירוש. 38. כללם של דברים: לדעתנו, חרג השר לענייני דתות מסמכותו - או פעל בחוסר סבירות עמוק השקול כנגד חריגה מסמכות - שעה שפירסם מיבחני-תמיכה ביום 4.9.97, ובד-בבד עם הפירסום הצהיר על רצונו להחילם למפרע, למיום 1.1.97. מסקנה זו מייסדת עצמה, במהותה ובעיקרה, על חוסר ההגינות שבהחלת המיבחנים למפרע, על הפרת אותה חובה שרשות ציבור חבה בה כלפי הכל, ובפרט כלפי אלה הנדרשים לעזרתה. שמונה מתוך שנים-עשר חודשים היו העותרות תלויות בין השמיים ובין הארץ. בלא תמיכה לא תוכלנה להתקיים - אפשר תוכלנה להתקיים אך בקושי-רב - ומישענתן האחת והיחידה היא אותן הנחיות-תמיכה ששררו בשנה החולפת. על-פי הנחיות אלו - ורק על-פיהן - ניהגו העותרות את דרכיהן, שהנחיות אחרות לא ידעו. והנה, מקץ שמונה החודשים מתבשרות הן לפתע כי "טעו", וכי אין הן עומדות לזכות באשר סברו - ובצדק - כי יזכו בו. מעשה זה נגוע באי-הגינות כלפי העותרות, וככל מעשה הנגוע באי-הגינות - לא ייכון. אשר למיבחני-התמיכה לגופם 39. העותרות טענו לפנינו - ובחום - כי מיבחני-התמיכה גופם נפלו בהם פגמים חמורים, וכי בשל אותם פגמים בלבד דינם להיבטל ולעבור מן העולם. במיקצת מטיעוני העותרות מצאנו טעם, ואולם עתה, משהיגענו לכלל מסקנה כי נפל בהם במיבחנים פסול אך בשל פירסומם המאוחר, שוב איו צורך כי נוסיף ונידרש לטיעונים המסבים עצמם על המיבחנים עצמם. ראוי עם זאת שהמשיבים יתנו דעתם לטיעוני העותרות, ולפי הצורך והעניין יעשו לתיקון המיבחנים. 40. ואם פטור בלא-כלום אי-אפשר, ניתן דעתנו על טענה אחת של המשיבים, טענה שיש בה כדי לאשש, לדעתם, את תוקפם של מיבחני-התמיכה העומדים לדיון. וזו היא הטענה: בשנות הכספים שקדמו לשנת 1997 קבעו חוקי התקציב כי סך של כך-וכך מיליוני ש"ח יינתנו ל"תרבות תורנית וחרדית". ראו, למשל: חוק התקציב לשנת הכספים 1996, התשנ"ו1995- ("חוקי תקציב" מיום 29 במארס 1996, 2, 59). להבדילם מאלה, חוק התקציב לשנת הכספים 1997, התשנ"ז1996- ("חוקי תקציב" מיום 27 במארס 1997, 3, 55) קבע אמנם גם-הוא מתן תמיכה ל"תרבות תורנית וחרדית", אך שלא כקודמיו הוסיף הוא וקבע, באורח מפורט, שלושה סעיפי-מישנה שעניינם הדרך לחלוקת התמיכה וזהות מקבלי התמיכה. והתמיכה אמורה היתה להינתן ל"אירגון תורני ארצי להפצת תורה", ל"אירגון תורני ארצי לנוער וילדים" (בו ענייננו) ול"אירגון תורני ארצי לנשים". הנה-כי-כן, כך טוענים המשיבים, משטרח המחוקק וקבע באורח מפורש לְמַה מכוון הוא בביטוי "תרבות תורנית וחרדית", קביעתו יצרה חיוב - חיוב שלא היה קודם חוק התקציב שלשנת 1997 - וחיוב זה, הוא עצמו, הטיל עליהם חיוב-נגזר לשנות את מיבחני-התמיכה שהיו בשנים קודמות ולהתאימם למיצוות המחוקק החדשה. טענה זו אין בה ולא-כלום. אכן, בשנים עברו - שלא כבשנת 1997 - לא קבעו חוקי התקציב, בגופם, כי תמיכה תינתן לאירגונים תורניים ארציים לנוער ולילדים - דגש על אירגונים ארציים - אך מיבחני-התמיכה אותם קבע המשרד כנילווים לחוקי התקציב הקודמים, הם עצמם קבעו זאת. הנה-כי-כן המיבחנים הקודמים, קבעו כי לא תינתינה תמיכות אלא לאירגון המחנך לערכים תורניים וה"מקיים פעילות ארצית סדירה וקבועה לחבריו..." (יה"פ לשנת תשנ"ה, 4155, 4160, פרק ח', פיסקה ה, סעיף (1)ב(2)). הוא הדין במיבחנים שלשנת 1992, שגם הם דיברו ב"תנועת נוער דתית המחנכת לערכים תורניים" וה"מקיימת פעילות ארצית סדירה וקבועה לחבריה, לפחות אחת לשבוע במועדונים/בסניפים". נדע מכל אלה, כי הגבלת התמיכה בחוק התקציב שלשנת 1997 לאירגונים "ארציים", לא שינתה, לאמיתם של דברים, דבר בנהגיו של המשרד לענייני דתות. קביעת ה"ארציות" בחוק שלשנת 1997, היא עצמה לא חייבה שינוי במיבחנים. ודוק: לא אמרנו - אף לא נאמר - כי שר הדתות לא היה רשאי לשנות מן המיבחנים הקודמים; נהפוך הוא: הוא הוסמך לכך ורשאי היה לשנות מן המיבחנים. ואולם בנושא ה"ארציות" לא חל שינוי של-ממש, ולא נמצא לנו כיצד יש בו כדי לאשש את המיבחנים אשר לטענת העותרות נפלו בהם פגמים עוד ועוד. סוף דבר 41. ניתוח האירועים שלעניין לימדנו כי מיבחני-התמיכה שלשנת 1997 - אלה מיבחנים שפורסמו ביום 4.9.97 - דינם להיבטל אך בשל פירסומם בעת כה מאוחרת. על-אף זאת, לא ראינו להכריז על המיבחנים כבטלים, ובהחלטתנו מיום 27 בנובמבר 1997 הסתפקנו באומרנו כי מיבחנים אלה "לא יחולו על העותרות". טעם הדבר הוא, שלעת החלטתנו עברו אחד-עשר מבין שנים-עשר חודשי שנת-התקציב, וסביר להניח כי המשיבים פעלו על-פי ההנחיות כלפי גופים רבים ושונים שאינם לפנינו. ביטול ההנחיות מדעיקרן היה עלול ליצור אנדרוֹלוֹמוּסיה בלתי-ניתנת-לשליטה, ואת זאת ביקשנו למנוע. זיכינו איפוא את העותרות במבוקשן, וכל דברים אחרים שנעשו השארנו במקומם. 42. בהחלטתנו שמיום 27 בנובמבר 1997 הודענו כי את נימוקינו להחלטה - החלטה לעשות צו מוחלט בעתירת העותרות - ניתן בנפרד. הנה זה מילאנו את חיובנו. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' חשין. ניתן היום, כ"ד בכסלו תשנ"ח (23.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. G03

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900.G03

בג"ץ

1997-12-22

1997-09-09

false

בג"ץ 5290/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\900\052\M01\97052900_M01.txt

בג"ץ 5290/97

HebrewVerdicts\97\900\052\M01

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900_M01.txt

97052900.M01.doc

החלטה

08cb0c2112b56b745f79f81ae1baf920fb871a9219b17e9c1813d3b5accbf4e5

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5290/97 - א' בפני: כבוד השופט י' טירקל העותר ת : תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה למתן צו על תנאי והבקשה למתן צו ביניים יועברו לדיון לפני מותב תלתא. המשיבים ישיבו על העתירה ועל הבקשה לקראת מועד הדיון. 2. לא מצאתי מקום לתת בשלב זה צו ביניים כמבוקש. 3. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה, ככל האפשר, תוך חודש ימים. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ז (9.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. M01

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900.M01

בג"ץ

1997-09-09

1997-09-09

false

בג"ץ 5290/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\900\052\B04\97052900_B04.txt

בג"ץ 5290/97

HebrewVerdicts\97\900\052\B04

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900_B04.txt

97052900.B04.doc

פסק-דין

54c22c227188dc79452e7046f2728e7b425e5c8e7eb8b6d2adc2d92b1f989767

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת: תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות,המשרד לענייני דתות עתירה לצו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ' באלול תשנ"ז (22.9.97) בשם העותר ת: עו"ד הכהן אביעד ועו"ד אברהם ישעיהו בשם המשיבים : עו"ד שפר צ ו המשנה לנשיא ש' לוין: צו על-תנאי כמבוקש. תצהיר תשובה תוך 10 ימים. לקבוע דיון בעתירה ימים ספורים לאחר מכן, אם אפשר לפני אותו הרכב. המשיבים הסכימו שלא לחלק בינתיים סכום של 750,000.- ש"ח ככל שהדבר מתייחס לחלק שהעותרת עשויה לקבל אם תזכה בעתירתה. אם המשיבים ישלמו כספים לאחרים, כל עוד ההליכים תלויים ועומדים, יודיעו למקבלים על ההליך התלוי ועומד בנושא העתירה, על כל המשתמע מכך. ניתן היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. B04 /שב

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900.B04

בג"ץ

1997-09-23

1997-09-09

false

בג"ץ 5290/97

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\900\052\G06\97052900_G06.txt

בג"ץ 5290/97

HebrewVerdicts\97\900\052\G06

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900_G06.txt

97052900.G06.doc

החלטה

3263f60afeabf710bf5a628e3436062791cf57bec0283ba3d391f26a03860875

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ות: 1. עזרא - תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י 2. תורה בציון צדק נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות עתירה למתן צו מוחלט תאריך הישיבה: ד' בחשוון תשנ"ח (4.11.97) בשם העותר ות: עו"ד ישעיהו אברהם, עו"ד אביעד הכהן בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר פסק-ד ין לאחר שמיעת באי-כוח בעלי-הדין אנו מחליטים לעשות את הצו על-תנאי לצו מוחלט במובן הבא: מיבחני התמיכה בארגוני נוער ארציים שפורסמו בחוזר המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות ביום 14 באוגוסט 1997 לא יחולו על העותרות; כל אחת מן העותרות תקבל בשנת 1997 תמיכה מן המשרד לענייני דתות בסכום שיחסו לכלל הסיוע הניתן בשנת 1997 הוא כשיעור התמיכה שקיבלה בשנת 1996 ביחס לכלל התמיכות שניתנו בשנת 1996 על-ידי המשרד לענייני דתות לארגוני נוער דתיים. המשיבים ישלמו לעותרות הוצאותיהן ושכר-טירחת עורך-דין בסכום כולל של 25,000.- ש"ח. נימוקינו להחלטתנו יינתנו בנפרד. ניתן היום, כ"ז בחשוון תשנ"ח (27.11.97) נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. G06

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900.G06

בג"ץ

1997-11-26

1997-09-09

false

בג"ץ 5290/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\900\052\A08\97052900_A08.txt

בג"ץ 5290/97

HebrewVerdicts\97\900\052\A08

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900_A08.txt

97052900.A08.doc

החלטה

7dec4bec5579ee893edd378ad7b407771f5bd99ed4b63c93ed7ecb59f735fab7

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 - ה' בג"ץ 3073/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ים : 1. תנועת הנוער עזרא 2. תורה בציון צדק 3. קהילת חסידי ברסלב יבנאל 4. אח"י - אחדות חברת ישראל 5. מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות בקשה בזיון בית משפט בשם העותרים: עו"ד ישעיהו אברהם החלטה לתגובת המשיבים בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. A08 /דז/

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900.A08

בג"ץ

1998-01-22

1997-09-09

false

בג"ץ 5290/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\900\052\V10\97052900_V10.txt

בג"ץ 5290/97

HebrewVerdicts\97\900\052\V10

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות

97052900_V10.txt

97052900.V10.doc

החלטה

44d95c8440a7bf86a2145c3e661000b32e5b1f875a6a1adfd0a80230e3a24195

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5290/97 - ח' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר ות: תנועת הנוער עזרא ואח' נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות התראה על מחיקה מחוסר מעש בשם העותרות: עו"ד ישעיהו אברהם החלטה לאור האמור בתגובת המבקשות, לא תמחק הבקשה בשלב זה. המבקשות יגישו הודעה משלימה באשר לצורך בקיום דיון בבקשה לא יאוחר מיום 15.1.2000. ניתנה היום, ב' בכסלו תש"ס (11.11.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. V10

תנועת הנוער עזרא נ. שר הדתות