LevMuchnik/SupremeCourtOfIsrael · Datasets at Hugging Face

242

2022-09-17T15:03:51

6

HebrewVerdicts\97\690\031\Q04\97031690_Q04.txt

7,165

242

1997-06-10T19:00:00

2008-02-27T20:48:47

3,169

בג"ץ 3169/97

1

HebrewVerdicts\97\690\031\Q04

אבו עדלה חסן נ. שר הבטחון

97031690_Q04.txt

97031690.Q04.doc

1,997

1

החלטה

false

0

1e64eb6ccef5ed819bf719d794f3b70f2fdc5fd87501cca872f882cc0b666bfb

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3169 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון העותר : אבו עדלה חסן נגד המשיב : שר הבטחון בקשה לקביעת מועד דיון בשם העותר: עו"ד י. ברגר החלטה לתגובת בא-כח המשיבים תוך שבעה ימים מיום ההמצאה. התגובה תתיחס גם לאפשרות כי העותר יכנס לארץ לחתונת בת דודתו. ניתנה היום, ה' בסיון תשנ"ז (10.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031690. Q04

1997-06-10T00:00:00

אבו עדלה חסן נ. שר הבטחון

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97031690.Q04

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

בג"ץ

[ "אבו עדלה חסן", "שר הבטחון" ]

1997-06-10

1997-05-25

4

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

בג"ץ 3169/97

החלטה

null

[ "אורית" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

242

2022-09-17T15:03:51

6

HebrewVerdicts\97\690\031\I08\97031690_I08.txt

12,725

242

1997-11-04T20:00:00

2008-02-27T20:48:46

3,169

בג"ץ 3169/97

1

HebrewVerdicts\97\690\031\I08

אבו עדלה חסן נ. שר הבטחון

97031690_I08.txt

97031690.I08.doc

1,997

1

החלטה

false

0

cb5bf5bdc1f7eb671d7f4e8a721782d60e2990454169e9154e549e3ff1a98142

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3169/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : אבו עדלה חסן נגד המשיב : שר הבטחון דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע עתירה זאת לדיון בפני הרכב ביום 30.12.97. המזכירות תבקש שהעותר יובא לבית המשפט לצורך דיון במועד האמור. ב"כ המשיב תגיש לבית המשפט הודעה מעודכנת, על המצב בעניין נשוא העתירה, לקראת הדיון. ניתנה היום, ל' בתשרי תשנ"ח (31.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031690. I08

1997-11-04T00:00:00

אבו עדלה חסן נ. שר הבטחון

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97031690.I08

[ "יצחק זמיר" ]

בג"ץ

[ "אבו עדלה חסן", "שר הבטחון" ]

1997-11-04

1997-05-25

8

null

false

[ "זמיר" ]

בג"ץ 3169/97

החלטה

null

[ "יצחק" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

242

2022-09-17T15:03:51

6

HebrewVerdicts\97\690\031\I06\97031690_I06.txt

14,916

242

1997-07-06T19:00:00

2008-02-27T20:48:46

3,169

בג"ץ 3169/97

2

HebrewVerdicts\97\690\031\I06

אבו עדלה חסן נ. שר הבטחון

97031690_I06.txt

97031690.I06.doc

1,997

1

החלטה

false

0

3a576c35097fe26d07bd3634df3e2ab8a8226a80c2519109a657d9fa41328114

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3169 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר: אבו עדלה חסן נגד המשיב : שר הבטחון דיון מקדי בעתירה החלטה בעקבות התגובה מטעם פרקליטות המדינה מיום 30.6.97, אני מחליט כדלקמן: 1. פרקליטות המדינה מתבקשת להמריץ את הגורמים המוסמכים לעשות מאמץ כדי למצוא מדינה שתסכים לקלוט את העותר עם סיום תקופת מאסרו שהוא, לפי האמור בתגובה, יום 26.9.97. 2. במסגרת הטיפול בעניין זה, מתבקשת פרקליטות המדינה להעביר אל העותר, באמצעות הגורמים המוסמכים, מידע באשר למצבו, בכל הנוגע לעניין נשוא העתירה, וכן לשקול אם להציע לעותר שיבקש סיוע מן הצלב האדום או מגוף אחר. 3. פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש לבית המשפט עד יום 31.8.97 הודעה המתארת את המצב וההתפתחות בעניין נשוא העתירה עד אותו יום. ניתנה היום, כ"ח בסיון תשנ"ז (3.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031690. I06

1997-07-06T00:00:00

אבו עדלה חסן נ. שר הבטחון

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97031690.I06

[ "יצחק זמיר" ]

בג"ץ

[ "אבו עדלה חסן", "שר הבטחון" ]

1997-07-06

1997-05-25

6

null

false

[ "זמיר" ]

בג"ץ 3169/97

החלטה

null

[ "יצחק" ]

2

בג"ץ

בית המשפט העליון

242

2022-09-17T15:03:51

6

HebrewVerdicts\97\690\031\A09\97031690_A09.txt

42,808

242

1998-01-02T20:00:00

2008-02-27T17:17:53

3,169

בג"ץ 3169/97

1

HebrewVerdicts\97\690\031\A09

אבו עדלה חסן נ. שר הבטחון

97031690_A09.txt

97031690.A09.doc

1,997

2

פסק-דין

false

0

cde5bfdfead107e64a3d9cc457a769a16e558b1fc4a624b0898183f621cb12d5

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3169/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : אבו עדלה חסן נגד המשיב : שר הבטחון בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: א' בטבת התשנ"ח ( 30.12.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד יוכי גנסין פסק-דין עיינו בעתירה ובתשובה לה. נחה דעתנו כי אין יסוד להתערבותנו. רשמנו לפנינו הודעת באת כוח המשיב כי יימשכו המאמצים למצוא מדינה שתהא מוכנה לקלוט אותו. למותר לציין כי אם העותר יבקש זאת, הוא יוכל לחזור לסוריה. העתירה נדחית. אין בכך כדי למנוע בעד העותר לשוב ולפנות אלינו לאחר זמן אם המאמצים למצוא מדינה שתהיה מוכנה לקלוט אותו לא יוכתרו בהצלחה. ניתן היום, א' בטבת התשנ"ח (30.12.97), בפני העותר ועו"ד גנסין. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031690. A09 /דז/

1998-01-02T00:00:00

אבו עדלה חסן נ. שר הבטחון

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97031690.A09

[ "אהרן ברק", "יצחק זמיר", "דורית ביניש" ]

בג"ץ

[ "אבו עדלה חסן", "שר הבטחון" ]

1998-01-02

1997-05-25

9

null

false

[ "ברק", "זמיר", "ביניש" ]

בג"ץ 3169/97

פסק-דין

null

[ "אהרן", "יצחק", "דורית" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

243

2022-09-17T15:03:53

2

HebrewVerdicts\97\870\056\O01\97056870_O01.txt

245

243

1997-10-27T20:00:00

2008-02-27T21:23:01

5,687

בש"א 5687/97

1

HebrewVerdicts\97\870\056\O01

ארתור גולדו נ. מתן פרפרה

97056870_O01.txt

97056870.O01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

00f43ed39a50188e715ee8df6c67fa1a0ba1f74fd796d974edd9e461bcdee481

ב בית המשפט העליון רע"א 5687/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. ארתור גולדו 2. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. מתן פרפרה 2. מרדכי פרפרה 3. רחל פרפרה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשים: עו"ד אילן ירון החלטה הערבות תקובל. ניתנה היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056870. O01

1997-10-27T00:00:00

ארתור גולדו נ. מתן פרפרה

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97056870.O01

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "ארתור גולדו", "הסנה חברה ישראלית לביטוח בע\"מ", "מתן פרפרה", "מרדכי פרפרה", "רחל פרפרה" ]

1997-10-27

1997-09-25

1

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

רע"א 5687/97

החלטה

[ "ירון אילן", "בית הלוי אברהם" ]

[ "אורית" ]

1

רע"א

בית המשפט העליון

243

2022-09-17T15:03:53

2

HebrewVerdicts\97\870\056\J02\97056870_J02.txt

7,911

243

1997-10-30T20:00:00

2008-02-27T21:23:00

5,687

בש"א 5687/97

2

HebrewVerdicts\97\870\056\J02

ארתור גולדו נ. מתן פרפרה

97056870_J02.txt

97056870.J02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

bd3dae0d01867876296276045b3b4d9d9b9a9c983dfd626be6a032c8b2907d7c

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 5687/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. ארתור גולדו 2. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. ירון נגד המשיבים : 1. מתן חיים פרפרה 2. מרדכי פרפרה 3. רחל פרפרה משיבים 1-3 ע"י ב"כ עו"ד א. בית-הלוי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 13.7.97 בת.א. 77/90 שניתנו על ידי כבוד השופט סגל החלטה 1. אין מקום להתערב בהחלטותיו של בית משפט קמא המהוות נשוא בקשה זו. האחת, להרשות הגשת תצהירו של ד"ר גתות ומסירת עדות על ידו. השניה, סירוב למחוק את סעיף 4 לתצהירו. השלישית, סירוב לדחות עדותו עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור זו. 2. ד"ר גתות טיפל בתובע הנפגע מאז 1991 ובסעיף 4 לתצהירו הקצר (בן 4 סעיפים) נאמר כי: "בהתאם למצבו אני הצעתי להוריו גם לאחר השחרור מהקנולה להמשיך לעמוד על מצבו בעזרת אוקסימטר, ולטפל בפתח שנשאר... ובמקרים חריפים על ידי מתן חמצן. גם הוריתי להורים שלא ירחיקו את מתן [הנפגע] למספר שעות מביתו בלא אמצעים זמינים של אדים... וחמצן". 3. המבקשים רואים באמור בסעיף 4 לתצהיר ובהעדת הרופא מטעם התביעה, נסיון ל"הגניב" חוות דעת רפואית "מטעם" כאשר בית המשפט מינה כחוק מומחים בתחום אף אוזן וגרון ובתחום השיקומי. 4. אין - בעיקרון - מניעה לאפשר הוכחת הטיפול הרפואי שניתן בעבר לנפגע תאונת דרכים. עדות רפואית לגבי טיפול בעבר, כשירה להתקבל כראיה עובדתית בכל הקשור לאותו טיפול. (ראו: אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים (הוצאת נבו, תשנ"ג1993-) בעמ' 194 ואילך וכן ע"א 185/88 אבו-ג'עפר נ' אבו ג'עפר ואח' , פ"ד מה(3) 117, 121; רע"א 504/90 בר זאב ואח' נ' ג'ומעה , פ"ד מד(2) 200, 205; ת.א. (חיפה) 160/92 יפרח נ' נתיבי אוויר לישראל , תק-מחוזי כרך 96(1) תשנ"ו-תשנ"ז עמ' 449). 5. עם זאת, אין להתעלם מהבעיתיות הכרוכה בהבאת עדות רפואית על טיפולים בעבר, המותרת כשלעצמה. קשה, ולעיתים בלתי אפשרי הוא, להפריד בעדות כזו בין החלק העובדתי בדבר הטיפולים שניתנו בפועל, לבין החלק המהווה חוות דעת, שהרי כל טיפול רפואי מושתת על דיאגנוזה שקובע הרופא, ודיאגנוזה מבטאת את דעתו של הרופא על המחלה, התפתחותה, דרך הטיפול בה וההחלמה ממנה. לפיכך, יש להימנע ככל שניתן מלפתוח פתח דרכו יבואו ויכנסו "חוות דעת" באיצטלא של "טיפולים" ויחזור עידן חוות הדעת המנוגדות "מטעם" שעמלנו כה קשה להשתחרר ממנו. על בית המשפט לעמוד על המשמר, לבל יגלשו הדברים אל מעבר למותר. בסופה של דרך, על בית המשפט לפסוק על תשתית הנתונים הראייתיים הקבילים, הקביעות הרפואיות, והפרוגנוזה של המומחים הרפואיים שמינה. 6. כך בענייננו. ראוי היה (ואולי נעשה הדבר) שהחומר המתייחס לטיפול הרפואי בעבר, יועבר למומחים שיוכלו להתייחס אליו ולחוות דעתם עליו. אין זה תחליף להבאת החומר כראיה במשפט. 7. לאור האמור לעיל, אין מקום למחוק את סעיף 4 לתצהיר או למנוע חקירה, שכבר נעשתה. מיון בין המותר והאסור, אם לא נעשה במהלך העדות, ייעשה בודאי בפסק-הדין, ואם יסתמך בית המשפט על חומר ראיה שאינו קביל או יתן לו את המשקל הבלתי ראוי, יוכלו המבקשים לערער על כך בערעור - אם יוגש - על פסק הדין הסופי שיינתן. 8. אשר על כן, הבקשה נדחית ללא הזמנת התשובה וללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ח בתשרי תשנ"ח (29.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056870. J02

1997-10-30T00:00:00

ארתור גולדו נ. מתן פרפרה

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97056870.J02

[ "טובה שטרסברג-כהן" ]

אזרחי

[ "ארתור גולדו", "הסנה חברה ישראלית לביטוח בע\"מ", "מתן פרפרה", "מרדכי פרפרה", "רחל פרפרה" ]

1997-10-30

1997-09-25

2

null

false

[ "שטרסברג-כהן" ]

רע"א 5687/97

החלטה

[ "ירון אילן", "בית הלוי אברהם" ]

[ "טובה" ]

2

רע"א

בית המשפט העליון

244

2022-09-17T15:03:54

7

HebrewVerdicts\97\710\052\L02\97052710_L02.txt

246

244

1997-09-05T19:00:00

2008-02-27T21:18:16

5,271

בש"א 5271/97

1

HebrewVerdicts\97\710\052\L02

מהא סקא נ. שר הפנים

97052710_L02.txt

97052710.L02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

143e217af3f3c3ffbfac641a46df242d039328423e68470caa965e4dc1c16714

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5271/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. מהא סקא 2. חליל פרג' אלקאני נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר לבטחון פנים 3. שר העבודה והרווחה צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב מס' 2 והמורה לו להימנע מלגרש את העותר מס' 2 מן הארץ. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה סופית בעתירה למתן צו על-תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, ג' באלול תשנ"ז (5.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052710. L02 /שב

1997-09-05T00:00:00

מהא סקא נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97052710.L02

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "מהא סקא", "חליל פרג' אלקאני", "שר הפנים", "שר לבטחון פנים", "שר העבודה והרווחה" ]

1997-09-05

2

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 5271/97

החלטה

[ "כרמון רענן", "פרקליטות המדינה" ]

[ "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

244

2022-09-17T15:03:54

7

HebrewVerdicts\97\710\052\L03\97052710_L03.txt

4,375

244

1997-09-08T19:00:00

2008-02-27T21:18:17

5,271

בש"א 5271/97

2

HebrewVerdicts\97\710\052\L03

מהא סקא נ. שר הפנים

97052710_L03.txt

97052710.L03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

316cb4ed277a82a6dc1e941e4b87b1985d14dfbab99a7a68594bb57684d80440

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 5271/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. מהא סקא 2. חליל פרג' אלקאני נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. השר לבטחון פנים 3. שר העבודה והרווחה בקשה לשחרור העותר מס' 2 ממעצר תאריך הישיבה: ו' באלול תשנ"ז (8.9.97) בשם העותרים: עו"ד רענן כרמון בשם המשיבים: עו"ד ענר הלמן החלטה בהסכמת בא-כוח המדינה, אני מורה על שחרורו של העותר ממעצרו בתנאי הבא: הפקדה במזומן בסך של 8,000 ש"ח וכן התחייבות להתייצב בכל מקום שיתבקש על-ידי משרד הפנים בכפיפות להליכים בבית-משפט זה. ניתנה היום, ו' באלול תשנ"ז (8.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

1997-09-08T00:00:00

מהא סקא נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97052710.L03

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "מהא סקא", "חליל פרג' אלקאני", "שר הפנים", "שר לבטחון פנים", "שר העבודה והרווחה" ]

1997-09-08

1997-09-05

3

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 5271/97

החלטה

[ "כרמון רענן", "פרקליטות המדינה" ]

[ "דליה" ]

2

בג"ץ

בית המשפט העליון

244

2022-09-17T15:03:54

7

HebrewVerdicts\97\710\052\L01\97052710_L01.txt

14,511

244

1997-09-05T19:00:00

2008-02-27T21:18:15

5,271

בש"א 5271/97

1

HebrewVerdicts\97\710\052\L01

מהא סקא נ. שר הפנים

97052710_L01.txt

97052710.L01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

ead34031df2f1625f61c2e3bf482ceb54d08363f780c13bff537aa7d3c1468b8

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5271/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. מהא סקא 2. חליל פרג' אלקאני נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר לבטחון פנים 3. שר העבודה והרווחה עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. להעביר להרכב של שלושה. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש את תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. 2. ניתן בזה צו ביניים האוסר על גירוש עותר מס' 2 מן הארץ עד למתן פסק-דין בעתירה. 3. הדיון בבקשה לשחרר את העותר מס' 2 ממעצר יתקיים ביום 8.9.97 בשעה 09.00 במעמד שני הצדדים. יש לזמן לדיון זה את העותר מס' 2. ניתנה היום, ג' באלול תשנ"ז (5.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052710. L01 /שב

1997-09-05T00:00:00

מהא סקא נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97052710.L01

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "מהא סקא", "חליל פרג' אלקאני", "שר הפנים", "שר לבטחון פנים", "שר העבודה והרווחה" ]

1997-09-05

1

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 5271/97

החלטה

[ "כרמון רענן", "פרקליטות המדינה" ]

[ "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

244

2022-09-17T15:03:54

7

HebrewVerdicts\97\710\052\L09\97052710_L09.txt

20,053

244

1998-12-23T20:00:00

2008-02-27T17:24:37

5,271

בש"א 5271/97

1

HebrewVerdicts\97\710\052\L09

מהא סקא נ. שר הפנים

97052710_L09.txt

97052710.L09.doc

1,997

1

החלטה

false

0

420e311e504f1f89fcea52ca4fb55dda0896303dd9d7525c678e754d0b29af18

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5271/97 - ה' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. מהא סקא 2. חליל פרג' אלקאני נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. השר לבטחון פנים 3. שר העבודה והרווחה בקשה להחזרת פיקדון החלטה העותרים מבקשים להחזיר פיקדון שהפקידו בקופת בית-המשפט במסגרת הדיון בתיק, זאת כיוון שהדיון בתיק הסתיים והתיק נסגר. בתאריך 3.11.98 התבקשה המדינה להגיב לבקשה תוך 10 ימים. עד עתה לא התקבלה תגובת המדינה. משלא הגיבה המדינה אני מורה על החזרת הפיקדון. ניתנה היום, ב' טבת תשנ"ט (21.12.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052710. L09

1998-12-23T00:00:00

מהא סקא נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97052710.L09

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "מהא סקא", "חליל פרג' אלקאני", "שר הפנים", "שר לבטחון פנים", "שר העבודה והרווחה" ]

1998-12-23

1997-09-05

9

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 5271/97

החלטה

[ "כרמון רענן", "פרקליטות המדינה" ]

[ "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

244

2022-09-17T15:03:54

7

HebrewVerdicts\97\710\052\B06\97052710_B06.txt

24,941

244

1998-07-14T19:00:00

2008-02-27T17:24:36

5,271

בש"א 5271/97

1

HebrewVerdicts\97\710\052\B06

מהא סקא נ. שר הפנים

97052710_B06.txt

97052710.B06.doc

1,997

2

פסק-דין

false

0

54d23af8a4f17a7a7bf980f82dc9b3c6f1baf6fdcda245c4864c033a09e31617

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5271/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. מהא סקא 2. חליל פרג' אלקאני נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר לבטחון פנים 3. שר העבודה והרווחה בקשה למחיקת העתירה בשם העותרים : עו"ד רענן כרמון פסק-דין העתירה נמחקת. ניתן היום יד בתמוז תשנ"ח (8.7.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052710. B06

1998-07-14T00:00:00

מהא סקא נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97052710.B06

[ "שלמה לוין", "מישאל חשין", "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "מהא סקא", "חליל פרג' אלקאני", "שר הפנים", "שר לבטחון פנים", "שר העבודה והרווחה" ]

1998-07-14

1997-09-05

6

null

false

[ "לוין", "חשין", "דורנר" ]

בג"ץ 5271/97

פסק-דין

[ "כרמון רענן", "פרקליטות המדינה" ]

[ "שלמה", "מישאל", "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

244

2022-09-17T15:03:54

7

HebrewVerdicts\97\710\052\L07\97052710_L07.txt

27,337

244

1998-11-09T20:00:00

2008-02-27T17:24:37

5,271

בש"א 5271/97

1

HebrewVerdicts\97\710\052\L07

מהא סקא נ. שר הפנים

97052710_L07.txt

97052710.L07.doc

1,997

1

החלטה

false

0

3b9dae19e99d36d7aa876cd03c9441fede812ffec8facf8e6743308b8ebe74b7

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5271/97 - ד' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. מהא סקא 2. חליל פרג' אלקאני נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. השר לבטחון פנים 3. שר העבודה והרווחה בקשה להחזרת פקדון החלטה לתגובת המדינה תוך 10 ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, י"ד חשון תשנ"ט (3.11.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052710. L07

1998-11-09T00:00:00

מהא סקא נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97052710.L07

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "מהא סקא", "חליל פרג' אלקאני", "שר הפנים", "שר לבטחון פנים", "שר העבודה והרווחה" ]

1998-11-09

1997-09-05

7

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 5271/97

החלטה

[ "כרמון רענן", "פרקליטות המדינה" ]

[ "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

244

2022-09-17T15:03:54

7

HebrewVerdicts\97\710\052\F05\97052710_F05.txt

32,425

244

1998-06-23T19:00:00

2008-02-27T17:24:36

5,271

בש"א 5271/97

1

HebrewVerdicts\97\710\052\F05

מהא סקא נ. שר הפנים

97052710_F05.txt

97052710.F05.doc

1,997

1

החלטה

false

0

d818397aae7b462d006d6c0d457acb3c59c46177574f235731777677c0622ee3

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5271/97 - ג' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. מהא בת זכי סקא 2. חליל פרג' אלקאני נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר לבטחון פנים 3. שר העבודה והרווחה בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד רענן כרמון החלטה לדחות מועד הדיון כמבוקש. לקבוע הדיון ככל האפשר למועד המבוקש על-ידי באי-כוח הצדדים - 12.7.98. ניתנה היום, כ"ט בסיון תשנ"ח (23.6.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052710. F05

1998-06-23T00:00:00

מהא סקא נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97052710.F05

[ "אליהו מצא" ]

בג"ץ

[ "מהא סקא", "חליל פרג' אלקאני", "שר הפנים", "שר לבטחון פנים", "שר העבודה והרווחה" ]

1998-06-23

1997-09-05

5

null

false

[ "מצא" ]

בג"ץ 5271/97

החלטה

[ "כרמון רענן", "פרקליטות המדינה" ]

[ "אליהו" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

245

2022-09-17T15:03:56

8

HebrewVerdicts\97\370\043\L02\97043370_L02.txt

247

245

1997-07-14T19:00:00

2008-02-27T21:05:02

4,337

בש"א 4337/97

1

HebrewVerdicts\97\370\043\L02

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

97043370_L02.txt

97043370.L02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

3cf1c443d3d17a1d6dce416d65145d7aa1a56cf78a921f218db9886c3030f860

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט בג"ץ 4337/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : וינדר זלמן נגד המשיב : שר הבריאות בקשה למתן צו על-תנאי החלטה לתגובת המדינה בתוך עשרה ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, ט בתמוז התשנ"ז (14.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043370. L02

1997-07-14T00:00:00

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97043370.L02

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "וינדר זלמן", "שר הבריאות" ]

1997-07-14

1997-07-13

2

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 4337/97

החלטה

null

[ "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

245

2022-09-17T15:03:56

8

HebrewVerdicts\97\370\043\L05\97043370_L05.txt

1,752

245

1997-08-11T19:00:00

2008-02-27T21:05:04

4,337

בש"א 4337/97

1

HebrewVerdicts\97\370\043\L05

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

97043370_L05.txt

97043370.L05.doc

1,997

1

החלטה

false

0

5957c4ac361080ba5be849b9713a6db86a37edbf012d69cd086aac9101a93e99

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4337/97 - 2 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : וינדר זלמן נגד המשיב : שר הבריאות עתירה למתן צו על-תנאי החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יוזמן לדיון ורשאי הוא להשלים תגובתו בכתב. ניתנה היום, ח באב התשנ"ז (11.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

1997-08-11T00:00:00

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97043370.L05

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "וינדר זלמן", "שר הבריאות" ]

1997-08-11

1997-07-13

5

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 4337/97

החלטה

null

[ "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

245

2022-09-17T15:03:56

8

HebrewVerdicts\97\370\043\L04\97043370_L04.txt

7,560

245

1997-07-27T19:00:00

2008-02-27T21:05:04

4,337

בש"א 4337/97

1

HebrewVerdicts\97\370\043\L04

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

97043370_L04.txt

97043370.L04.doc

1,997

1

החלטה

false

0

d652081f97d44f1ff45b2d279f04e4b1a64e6e73f4f819b86c89b27808cc50f0

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4337/97 - 2 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : וינדר זלמן נגד המשיב : שר הבריאות בקשה להקדמת מועד תגובה החלטה לנוכח בקשת העותר, המדינה תמסור תגובתה בכתב בתוך עשרה ימים ממועד ההמצאה וימי הפגרה יבואו במניין הימים. ניתנה היום, כב בתמוז התשנ"ז (27.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043370. L04

1997-07-27T00:00:00

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97043370.L04

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "וינדר זלמן", "שר הבריאות" ]

1997-07-27

1997-07-13

4

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 4337/97

החלטה

null

[ "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

245

2022-09-17T15:03:56

8

HebrewVerdicts\97\370\043\L03\97043370_L03.txt

7,858

245

1997-07-14T19:00:00

2008-02-27T21:05:03

4,337

בש"א 4337/97

1

HebrewVerdicts\97\370\043\L03

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

97043370_L03.txt

97043370.L03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

3d7347da9f8b81181342b742cdaa7a5c3cf156701a620c0922756840da93a0e7

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4337/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : וינדר זלמן נגד המשיב : שר הבריאות העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043370. L03

1997-07-14T00:00:00

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97043370.L03

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "וינדר זלמן", "שר הבריאות" ]

1997-07-14

1997-07-13

3

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 4337/97

החלטה

null

[ "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

245

2022-09-17T15:03:56

8

HebrewVerdicts\97\370\043\Q01\97043370_Q01.txt

9,587

245

1997-07-13T19:00:00

2008-02-27T21:05:05

4,337

בש"א 4337/97

1

HebrewVerdicts\97\370\043\Q01

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

97043370_Q01.txt

97043370.Q01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

9aaca5477aa8747fa3b415562df7d18908caffbd8345da3ac92c90b3e6f55006

בבית המשפט העליון בג"ץ 4337/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : וינדר זלמן נגד המשיב : שר הבריאות בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותר: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043370. Q01

1997-07-13T00:00:00

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97043370.Q01

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

בג"ץ

[ "וינדר זלמן", "שר הבריאות" ]

1997-07-13

1

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

בג"ץ 4337/97

החלטה

null

[ "אורית" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

245

2022-09-17T15:03:56

8

HebrewVerdicts\97\370\043\F07\97043370_F07.txt

12,512

245

1997-10-21T20:00:00

2008-02-27T21:05:02

4,337

בש"א 4337/97

1

HebrewVerdicts\97\370\043\F07

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

97043370_F07.txt

97043370.F07.doc

1,997

1

החלטה

false

0

d2ac1c5d360f9980882ac26592bf5a01bf6ef4177bbbba484e36167bb9aea4bd

ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4337/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : וינדר זלמן נגד המשיב : שר הבריאות בקשה לקבלת העתק פרוטוקול החלטה ההרכב שלפניו תידון העתירה יחליט גם בבקשה זו. ניתנה היום, כ' תשרי תשנ"ח (21.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043370. F07

1997-10-21T00:00:00

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97043370.F07

[ "אליהו מצא" ]

בג"ץ

[ "וינדר זלמן", "שר הבריאות" ]

1997-10-21

1997-07-13

7

null

false

[ "מצא" ]

בג"ץ 4337/97

החלטה

null

[ "אליהו" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

245

2022-09-17T15:03:56

8

HebrewVerdicts\97\370\043\O06\97043370_O06.txt

18,045

245

1997-09-09T19:00:00

2008-02-27T21:05:05

4,337

בש"א 4337/97

1

HebrewVerdicts\97\370\043\O06

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

97043370_O06.txt

97043370.O06.doc

1,997

1

החלטה

false

0

e3bcf36f4c5441ea08e3c955463beb975184ee921ef5aae01ccd0ec156d4f566

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4337/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : וינדר זלמן נגד המשיב : שר הבריאות בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו החלטה יעשה נסיון לקבוע את העתירה לדיון בראשית שנת 1998. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ז (9.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043370. O06

1997-09-09T00:00:00

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97043370.O06

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

בג"ץ

[ "וינדר זלמן", "שר הבריאות" ]

1997-09-09

1997-07-13

6

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

בג"ץ 4337/97

החלטה

null

[ "אורית" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

245

2022-09-17T15:03:56

8

HebrewVerdicts\97\370\043\A08\97043370_A08.txt

21,465

245

1998-05-04T19:00:00

2008-02-27T17:21:32

4,337

בש"א 4337/97

1

HebrewVerdicts\97\370\043\A08

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

97043370_A08.txt

97043370.A08.doc

1,997

2

פסק-דין

false

0

58cf6a0f922ff4c17404097fad21505381400474ed442f32c16bf29eba965dcd

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4337/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' גולדברג העותר : וינדר זלמן נגד המשיב : שר הבריאות בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' בחשון התשנ" ח (6.11.97) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין נחה דעתנו, כי לאור תשובת המשיב, לא קמה עילה להתערבותנו. העתירה נדחית. ניתן היום, ו' בחשון התשנ"ח (6.11.97), בנוכחות העותר ועו"ד בריסקמן. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043370. A08 /דז/

1998-05-04T00:00:00

וינדר זלמן נ. שר הבריאות

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97043370.A08

[ "אהרן ברק", "דורית ביניש", "יוסף גולדברג" ]

בג"ץ

[ "וינדר זלמן", "שר הבריאות" ]

1998-05-04

1997-07-13

8

null

false

[ "ברק", "ביניש", "גולדברג" ]

בג"ץ 4337/97

פסק-דין

null

[ "אהרן", "דורית", "יוסף" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

246

2022-09-17T15:03:58

3

HebrewVerdicts\97\400\024\A02\97024400_A02.txt

248

246

1997-04-20T19:00:00

2008-02-27T20:40:29

2,440

בש"א 2440/97

1

HebrewVerdicts\97\400\024\A02

סלומון יהודה נ. שרות בתי הסוהר

97024400_A02.txt

97024400.A02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

55e35f34d20c3272971a68cc2c180ca709b67a08f338aae1b938d0a4a8a142cd

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 2440 בפני: כבוד הנשיא א' ברק : סלומון יהודה נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב ע"ש 1098/96 מיום 11.11.96 שניתן על ידי כבוד השופט א' בייזר החלטה להעביר להרכב של שלושה שופטים. נא לקבוע לדיון בהקדם. ניתנה היום יג' ניסן התשנ"ז (20.04.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024400. A02 /דז

1997-04-20T00:00:00

סלומון יהודה נ. שרות בתי הסוהר

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97024400.A02

[ "אהרן ברק" ]

בג"ץ

[ "סלומון יהודה", "שרות בתי הסוהר" ]

1997-04-20

1997-04-16

2

null

false

[ "ברק" ]

רע"ב 2440/97

החלטה

null

[ "אהרן" ]

1

רע"ב

בית המשפט העליון

246

2022-09-17T15:03:58

3

HebrewVerdicts\97\400\024\F04\97024400_F04.txt

10,700

246

1997-06-20T19:00:00

2008-02-27T20:40:29

2,440

בש"א 2440/97

1

HebrewVerdicts\97\400\024\F04

סלומון יהודה נ. שרות בתי הסוהר

97024400_F04.txt

97024400.F04.doc

1,997

2

פסק-דין

false

0

f16bfc0faf114e95bbcbd0615485afa408bac8f43acf93ce06e90fa7138be24e

בבית המשפט העליון בירושלים רע"ב 97 / 2440 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר המבקש: יהודה סלומון נ ג ד המשיב: שרות בתי הסוהר ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.11.96 בתיק ע"ש 2098/96 שניתנה על ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: י' בסיוון התשנ"ז (15.6.97) בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ד' זילבר החלטה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה נדחתה עתירת-אסיר שהגיש המבקש כנגד סירובו של שירות בתי הסוהר ליתן לו חופשות. שמענו טענות המבקש ועיינו בהחלטת בית המשפט המחוזי ובתשובת המדינה. מסקנתנו היא כי המבקש לא הראה עילה למתן רשות-ערעור. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י' בסיוון התשנ"ז (15.6.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024400. F04

1997-06-20T00:00:00

סלומון יהודה נ. שרות בתי הסוהר

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97024400.F04

[ "אליהו מצא", "מישאל חשין", "יצחק זמיר" ]

בג"ץ

[ "סלומון יהודה", "שרות בתי הסוהר" ]

1997-06-20

1997-04-16

4

null

false

[ "מצא", "חשין", "זמיר" ]

רע"ב 2440/97

פסק-דין

null

[ "אליהו", "מישאל", "יצחק" ]

1

רע"ב

בית המשפט העליון

246

2022-09-17T15:03:58

3

HebrewVerdicts\97\400\024\Q01\97024400_Q01.txt

14,148

246

1997-04-17T19:00:00

2008-02-27T20:40:29

2,440

בש"א 2440/97

1

HebrewVerdicts\97\400\024\Q01

סלומון יהודה נ. שרות בתי הסוהר

97024400_Q01.txt

97024400.Q01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

fa8a0a7b33705c73dfc7f929001780dc307a67679c612aae05293d7add04fc11

בבית המשפט העליון רע"ב 97 / 2440 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : סלומון יהודה נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, י' בניסן תשנ"ז (17.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024400. Q01

1997-04-17T00:00:00

סלומון יהודה נ. שרות בתי הסוהר

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97024400.Q01

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

בג"ץ

[ "סלומון יהודה", "שרות בתי הסוהר" ]

1997-04-17

1997-04-16

1

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

רע"ב 2440/97

החלטה

null

[ "אורית" ]

1

רע"ב

בית המשפט העליון

247

2022-09-17T15:03:58

5

HebrewVerdicts\97\990\056\E01\97056990_E01.txt

249

247

1997-09-26T20:00:00

2008-02-27T21:23:12

5,699

בש"א 5699/97

1

HebrewVerdicts\97\990\056\E01

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

97056990_E01.txt

97056990.E01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

c57ae8be50e456180251b42acacead61cd6e873f9feef9d3028be9015817e17b

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5699/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : אבו סעדה עמאר נגד המשיבים : 1. קאדי שייח נעים הינו, בית הדין הדרוזי 2. זינאת אג'וד זין עתירה למתן צו ע ל תנאי וצו ביניים החלטה להעביר הדיון בעתירה להרכב שלושה. המשיב השני יוזמן לדיון וימציא את תגובתו בכתב. ניתן צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, כד' באלול התשנ"ז (26.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056990. E01

1997-09-26T00:00:00

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97056990.E01

[ "תאודור אור" ]

בג"ץ

[ "אבו סעדה עמאר", "הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי", "זינאת אג'וד זין" ]

1997-09-26

1

null

false

[ "אור" ]

בג"ץ 5699/97

החלטה

[ "פולמן חנה" ]

[ "תאודור" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

247

2022-09-17T15:03:58

5

HebrewVerdicts\97\990\056\F04\97056990_F04.txt

1,837

247

1997-10-28T20:00:00

2008-02-27T21:23:13

5,699

בש"א 5699/97

1

HebrewVerdicts\97\990\056\F04

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

97056990_F04.txt

97056990.F04.doc

1,997

1

החלטה

false

0

06aa634648dad03322dcce172c7f013eba8990841c2e9c82630bc56a96b9467d

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5699/97 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : אבו סעדה עמאר נגד המשיבים : 1. קאדי שייח נעים הינו 2. זינאת אג'וד זין בקשה לביטול צו ביניים בשם העותר: עו"ד אסעד אבו אל-זולוף בשם המשיבה 2: עו"ד חוסאם קאסם ועו"ד מוניר עזאם ה ח ל ט ה שמעתי את טענות הצדדים. לא ראיתי מקום לבטל את צו הביניים שהוצא בעתירה על-ידי השופט ת' אור ביום 26.9.97. עם זאת נראה לי כי מן הראוי להחיש את הדיון בעתירה. כבוד הרשמת מתבקשת להועיד את שמיעת העתירה בפני הרכב למועד קרוב ככל שאפשר ועל כל פנים לא יאוחר מסוף חודש דצמבר 1997. ניתנה היום, כז' בתשרי תשנ"ח (28.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056990. F04

1997-10-28T00:00:00

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97056990.F04

[ "אליהו מצא" ]

בג"ץ

[ "אבו סעדה עמאר", "הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי", "זינאת אג'וד זין" ]

1997-10-28

1997-09-26

4

null

false

[ "מצא" ]

בג"ץ 5699/97

החלטה

[ "פולמן חנה" ]

[ "אליהו" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

247

2022-09-17T15:03:58

5

HebrewVerdicts\97\990\056\F03\97056990_F03.txt

3,003

247

1997-10-20T20:00:00

2008-02-27T21:23:13

5,699

בש"א 5699/97

1

HebrewVerdicts\97\990\056\F03

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

97056990_F03.txt

97056990.F03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

51271f0a8ce0c71948f801910af79117ebc027e833d40bd7631cbd1d57f760e1

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5699/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : זינאת אג'וד זין נגד המשיבים : 1. אבו סעדה עמאר 2. הקאדי שיח' נעים הנו בקשה לביטול צו ביניים ה ח ל ט ה הבקשה תידון במעמד הצדדים ביום 28.10.97 שעה 9:30. ניתנה היום, יח' בתשרי תשנ"ח (19.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056990. F03

1997-10-20T00:00:00

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97056990.F03

[ "אליהו מצא" ]

בג"ץ

[ "אבו סעדה עמאר", "הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי", "זינאת אג'וד זין" ]

1997-10-20

1997-09-26

3

null

false

[ "מצא" ]

בג"ץ 5699/97

החלטה

[ "פולמן חנה" ]

[ "אליהו" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

247

2022-09-17T15:03:58

5

HebrewVerdicts\97\990\056\G05\97056990_G05.txt

9,778

247

1997-12-21T20:00:00

2008-02-27T21:23:14

5,699

בש"א 5699/97

2

HebrewVerdicts\97\990\056\G05

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

97056990_G05.txt

97056990.G05.doc

1,997

2

פסק-דין

false

0

c5c627d79b665b349f255269708704849376ac5931d0fc1f54d5416eb88b3c23

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5699/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותר : אבו סעדה עמאר נגד המשיבים : 1. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי 2. זינאת אג'וד זין עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ז בכסלו תשנ"ח (16.12.97) בשם העותר : עו"ד א' אבו זולף בשם המשיבים : עו"ד ו' קאסם, עו"ד ע' מוניר פסק-דין השופט מ' חשין: בית-הדין הדרוזי החליט להתיר את נישואיו של העותר למשיבה מס' 2 ואף הורה על הוצאת תעודת גירושין. על החלטה זו קובל העותר, ובפיו כמה וכמה טענות. אשר לטענות העותר שעניינן הדין הדתי הדרוזי, פשוט הוא שלא נתערב בהחלטה והרי אין זה מנוהגנו להתערב בדין הדתי לגופו. טוען העותר כי בית-הדין לא שמע את טיעוניו, אך המיסמכים שלפנינו אינם מאשרים טענה זו. אכן, בישיבה השניה שהיתה בבית-הדין הדרוזי העלה העותר את כל טענותיו, וגם אם היה פגם בישיבה הראשונה - ולא אמרנו כן - באו הדברים על תיקונם בישיבה השניה. טוען העותר כי הגיש ערעור לבית-הדין הדרוזי לערעורים, אך ערעור זה לא נשמע - אף לא יישמע בעתיד הקרוב, ככל הנראה - הואיל ואין קאדים המאיישים את בית-הדין הדרוזי לערעורים. טענה זו אינה מקדמת את העותר הואיל ובקשתו היא כי עניינו יוחזר לבית-הדין בערכאה ראשונה, ואין הוא מבקש לבטל את ההחלטה המבטלת את נישואיו. מכל מקום: הזכויות המתנגשות ביניהן היא זכותה של האשה לחופש כנגד זכותו של העותר כי יינתן לו לערער על החלטת הגירושין. בהתנגשות זו זכותה של האשה לחופש גוברת על זכותו של העותר. מבינים אנו לרֵעו של העותר, אך זכותה של האשה לנסות ולשקם את עתידה גוברת על זכותו. אנו מחליטים לדחות את העתירה, אך לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ז בכסלו תשנ"ח (16.12.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056990. G05

1997-12-21T00:00:00

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97056990.G05

[ "תאודור אור", "מישאל חשין", "דורית ביניש" ]

בג"ץ

[ "אבו סעדה עמאר", "הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי", "זינאת אג'וד זין" ]

1997-12-21

1997-09-26

5

null

false

[ "אור", "חשין", "ביניש" ]

בג"ץ 5699/97

פסק-דין

[ "פולמן חנה" ]

[ "תאודור", "מישאל", "דורית" ]

2

בג"ץ

בית המשפט העליון

247

2022-09-17T15:03:58

5

HebrewVerdicts\97\990\056\E02\97056990_E02.txt

12,907

247

1997-09-26T20:00:00

2008-02-27T21:23:13

5,699

בש"א 5699/97

1

HebrewVerdicts\97\990\056\E02

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

97056990_E02.txt

97056990.E02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

24bcb3316b588a5c49effad4d140832d30fa9237ba858c9af1b2f4cd05e2e8b2

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5699/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : אבו סעדה עמאר נגד המשיבים : 1. קאדי שייח נעים הינו, בית הדין הדרוזי 2. זינאת אג'וד זין צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים, והמורה למשיב מספר 1 להמנע מלהוציא אישור לעריכת "עקד" המאפשר למשיבה מספר 2 להנשא לאדם אחר זולת העותר, וזאת עד לברור ערעורו של העותר שהוגש לבית הדין לערעורים; לחילופין, ובאם יתברר שהמשיב מספר 1 הוציא אישור המאפשר עריכת "עקד", להורות על הקפאת תוקפו של אישור זה עד לסיום הדיון בערעורו של העותר שהוגש בפני בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים, ערעור מספר 4/97 על פסק הדין שניתן בתיק מספר 160/97. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים, במעמד הצדדים. ניתן היום, כד' באלול התשנ"ז (26.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056990. E02

1997-09-26T00:00:00

אבו סעדה עמאר נ. הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97056990.E02

[ "תאודור אור" ]

בג"ץ

[ "אבו סעדה עמאר", "הקאדי שייח נעים הינו בית הדין הדרוזי", "זינאת אג'וד זין" ]

1997-09-26

2

null

false

[ "אור" ]

בג"ץ 5699/97

צו ביניים

[ "פולמן חנה" ]

[ "תאודור" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

248

2022-09-17T15:04:00

2

HebrewVerdicts\97\820\025\A02\97025820_A02.txt

250

248

1997-06-05T19:00:00

2008-02-27T20:42:09

2,582

בש"א 2582/97

1

HebrewVerdicts\97\820\025\A02

ברינדין גרה נ. ברינדין דמיטרי

97025820_A02.txt

97025820.A02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

f57b3054234c2b1f3a81f85b79dfe771ee01b7685e69d56b679729d79d6f0075

בית המשפט העליון בה"נ 97 / 2582 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבק שת : ברינדין גרה נגד המשיבים : 1. ברינדין דמיטרי 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד סוניה טראוב בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר קביעת שיפוט בענייני התרת נישואין הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969-, כי לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג ברינדין. ניתנה היום, כ"ט באייר התשנ"ז (5.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025820. A02 /דז/

1997-06-05T00:00:00

ברינדין גרה נ. ברינדין דמיטרי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97025820.A02

[ "אהרן ברק" ]

אזרחי

[ "ברינדין גרה", "ברינדין דמיטרי", "היועץ המשפטי לממשלה" ]

1997-06-05

1997-04-24

2

null

false

[ "ברק" ]

בה"ן 2582/97

החלטה

[ "טראוב סוניה" ]

[ "אהרן" ]

1

בה"ן

בית המשפט העליון

248

2022-09-17T15:04:00

2

HebrewVerdicts\97\820\025\Q01\97025820_Q01.txt

4,613

248

1997-04-30T19:00:00

2008-02-27T20:42:10

2,582

בש"א 2582/97

1

HebrewVerdicts\97\820\025\Q01

ברינדין גרה נ. ברינדין דמיטרי

97025820_Q01.txt

97025820.Q01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

80b8ccdab23aa3be668a44e4cf68fbe4ce1591d71729f4f173d55f7df76261ff

בבית המשפט העליון בה"נ 97 / 2582 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : ברינדין גרה נגד המשיבים : 1. ברינדין דמיטרי 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה לפטור מאגרה החלטה לבקשה להתרת הנישואין צורפה גם בקשה לפטור מתשלום האגרה. כמצוות התקנות, הוגש תצהיר מטעם המבקשת בדבר חוסר יכולתה לשלם את האגרה ותעודה של ראש לשכת הסיוע המשפטי שהוגשה בהתאם לתקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-. מאחר ששוכנעתי שאין ביכולתה של המבקשת לשלם את האגרה ושההליך מגלה עילה, החלטתי לפטור את המבקשת מתשלום האגרה. ניתנה היום, כ"ג בניסן תשנ"ז (30.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025820. Q01

1997-04-30T00:00:00

ברינדין גרה נ. ברינדין דמיטרי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97025820.Q01

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "ברינדין גרה", "ברינדין דמיטרי", "היועץ המשפטי לממשלה" ]

1997-04-30

1997-04-24

1

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

בה"ן 2582/97

החלטה

[ "טראוב סוניה" ]

[ "אורית" ]

1

בה"ן

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\O05\96046240_O05.txt

251

249

1997-09-24T20:00:00

2008-02-27T20:03:24

4,624

בש"א 4624/96

2

HebrewVerdicts\96\240\046\O05

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_O05.txt

96046240.O05.doc

1,996

1

החלטה

false

0

dd117a7beb271b21efd444af14f37ed733ceb9cfbc1bccce3051ecfc147521a6

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 - ב' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. איוון בלגין (חסוי) 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים בקשה לתיקון הודעת הערעור בקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד תאריך הישיבה: כ"ב באלול תשנ"ז (24.9.97) בשם המערערים: עו"ד נפתלי נשר בשם המשיבה: עו"ד עומר כהן החלטה 1. נרשמה הסכמת בא-כוח המערערים לקיים הליך פישור בתיק זה על-פי הצעת בית המשפט. בא-כוח המשיבה יודיע את עמדתו בענין תוך עשרים יום מיום קבלת ההחלטה. 2. במיקרה שתנתן תשובה שלילית מטעם בא-כוח המשיבה בענין ההשתתפות בהליך הפישור, תתוקן בהסכמה הודעת הערעור הן לענין זהות המערערים, כאשר במקום המערער הראשון יבואו יורשיו, והן לגופו של ענין לנוכח פטירת המערער הראשון. תיקון הודעת הערעור יעשה תוך ארבעים וחמישה יום מיום שתתקבל עמדתה השלילית של המשיבה בענין הפישור. 3. על-פי אותה הסכמה תהא המשיבה ראשית לתקן את הודעת הערעור שכנגד תוך שלושים יום מיום שתתקבל בידיה הודעת הערעור המתוקנת. 4. לאחר הגשת הודעת הערעור שכנגד יכנס לתקפו הצו בדבר סיכומים בכתב שניתן ביום 10.4.97. 5. לאחר השלמת כל מחזורי הסיכומים ייקבע מועד להשלמת טיעון בעל-פה. ניתנה היום, כ"ב באלול תשנ"ז (24.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. O05

1997-09-24T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.O05

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1997-09-24

1996-06-27

5

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "אורית" ]

2

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\Q03\96046240_Q03.txt

1,945

249

1997-08-17T19:00:00

2008-02-27T20:03:28

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\Q03

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_Q03.txt

96046240.Q03.doc

1,996

1

החלטה

false

0

f19eeb731f2d4b24c00ff342001be7df5dc90dafcbb7ed17efeadbad54dd4192

בבית המשפט העליון ע"א 4624/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. איוון בלגין (חסוי) 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד ד המשיב ה : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים בקשה לתיקון כתב בית דין בשם המבקשים: עו"ד נפתלי נשר החלטה הדיון שנקבע ליום 15.9.97 - מתבטל. הבקשות שבתיק ייקבעו לדיון בפני לאחר הפגרה. ניתנה היום, י"א באב תשנ"ז (14.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. Q03

1997-08-17T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.Q03

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1997-08-17

1996-06-27

3

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\Q02\96046240_Q02.txt

4,328

249

1997-06-01T19:00:00

2008-02-27T20:03:27

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\Q02

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_Q02.txt

96046240.Q02.doc

1,996

1

החלטה

false

0

d21940dd3ce8f8942520af765cda1dc2eeb223669ae919a5da087f16f8e40c4f

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4624 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים 1. איוון בלגין (חסוי) (המשיבים בערעור שכנגד): 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה (המערערת בערעור שכנגד): קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים בקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד בשם המבקשת (המערערת בערעור שכנגד): עו"ד ליפא ליאור החלטה מתבקשת תגובת ב"כ המערערים אשר תוגש תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. Q02

1997-06-01T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.Q02

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1997-06-01

1996-06-27

2

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\H04\96046240_H04.txt

9,309

249

1997-08-25T19:00:00

2008-02-27T20:03:23

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\H04

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_H04.txt

96046240.H04.doc

1,996

1

החלטה

false

0

e5f092502b2284bbca1bb7322b034f04023e4854bbc6280c0e5d86ad89957d80

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 4624/96 - 2 בפני: כבוד השופט י' קדמי המ בקשת : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים נ ג ד המערערים : 1. איוון בלגין (חסוי) 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה הבקשה להבאת ראיה תידון על ידי ההרכב שידון בערעור לגופו. המזכירות מתבקשת לצרף הבקשה לתיק יו"ר ההרכב שייקבע לדון בערעור; ולהעבירה אליו בבוא העת. ניתנה היום, כ"ב באב תשנ"ז (25.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. H04 /שב

1997-08-25T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.H04

[ "יעקב קדמי" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1997-08-25

1996-06-27

4

null

false

[ "קדמי" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "יעקב" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\A01\96046240_A01.txt

16,234

249

1997-04-10T19:00:00

2008-02-27T20:03:22

4,624

בש"א 4624/96

2

HebrewVerdicts\96\240\046\A01

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_A01.txt

96046240.A01.doc

1,996

1

החלטה

false

0

65051428ed455eabe6f196f10f64bf7c5956cbe3cd44747403f859dd52fb7aad

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4624 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים והמשיבים 1. איוון בלגין (חסוי) בערעור שכנגד: 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערים והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערערים ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערערים; 3. המערערים - המשיבים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בערעור שכנגד, ורשאים הם, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיבים בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. 5. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 15.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. A01 /דז/

1997-04-10T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.A01

[ "אהרן ברק" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1997-04-10

1996-06-27

1

null

false

[ "ברק" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "אהרן" ]

2

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\O07\96046240_O07.txt

26,651

249

1998-04-06T19:00:00

2008-02-27T17:01:06

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\O07

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_O07.txt

96046240.O07.doc

1,996

1

החלטה

false

0

4a33fa4083923f4cf02ef118f35cbdfa1d71adea69e37cdcf7b5414f6b27834b

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 - ד' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. איוון בלגין (חסוי) 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים בקשה למחיקת הודעת ערעור בשם המערערים: עו"ד דלילה יאור בשם המשיבה: עו"ד עמליה ליאור החלטה מכיוון שהבקשה למחיקת הודעת הערעור המתוקנת הוגשה על-פי תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, יש להעביר את הדיון בה לידי כב' השופט התורן. ניתנה היום, ט' בניסן תשנ"ח (5.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. O07

1998-04-06T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.O07

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1998-04-06

1996-06-27

7

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\O09\96046240_O09.txt

33,732

249

1998-04-22T19:00:00

2008-02-27T17:01:06

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\O09

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_O09.txt

96046240.O09.doc

1,996

1

החלטה

false

0

564dfa503ee3732a5a4236c4a0b2dd01c4335999e08ca868deb95899de4d5a6d

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. איוון בלגין (חסוי) 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים בקשה למחיקת הודעת הערעור המתוקנת בשם המערערים: עו"ד דלילה יאיר בשם המשיבה: עו"ד עמליה ליאור החלטה אני מחליטה לאשר קבלת הודעת הערעור המתוקנת (בפעם השניה), הערוכה כדין). ניתנה היום, כ"ו בניסן תשנ"ח (22.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. O09

1998-04-22T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.O09

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1998-04-22

1996-06-27

9

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\P06\96046240_P06.txt

34,780

249

1998-03-03T20:00:00

2008-02-27T17:01:07

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\P06

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_P06.txt

96046240.P06.doc

1,996

1

החלטה

false

0

a616234356735069d4f17fef98f97928e4224fdd6d65d1f0dbe50edbcfe0583d

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. איוון בלגין (חסוי) 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים בקשה למתן הוראות בשם המשיבים: עו"ד עמליה ליאור החלטה לתגובת המערערים בתוך עשרה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, ד' באדר תשנ"ח (2.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. P06

1998-03-03T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.P06

[ "מיכל אגמון" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1998-03-03

1996-06-27

6

null

false

[ "אגמון" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "מיכל" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\O10\96046240_O10.txt

39,430

249

1998-05-07T19:00:00

2008-02-27T17:01:06

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\O10

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_O10.txt

96046240.O10.doc

1,996

1

החלטה

false

0

4c065535e11932580a2915712b24dafc691639b64623ffb4cab3bdfbdd944b0b

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. איוון בלגין (חסוי) 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים בקשה להבהרה בשם המערערים: עו"ד דלילה יאור החלטה לנוכח החלטת כב' השופט זמיר מיום 8.4.98 ההחלטה המחייבת היא זו מיום 22.4.98. יש לשלוח לבאת כוח המערערים את ההחלטה מיום 8.4.98 אם הדבר טרם נעשה. ניתנה היום, י"א באייר תשנ"ח (7.5.98) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. O10

1998-05-07T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.O10

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1998-05-07

1996-06-27

10

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\I08\96046240_I08.txt

40,532

249

1998-04-08T19:00:00

2008-02-27T17:01:06

4,624

בש"א 4624/96

2

HebrewVerdicts\96\240\046\I08

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_I08.txt

96046240.I08.doc

1,996

1

החלטה

false

0

2dd24070ea7a63c902a44adeed6f76e35664c00ba6c14c1444d1560102096909

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 - ד' וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט י' זמיר המערערים : 1. חנה בלגין 2. סימון לוגסי 3. תרינה לוגסי 4. נטליה בלגין 5. אורי בלגין נגד המשיב ים : " קרנית" קרן לנפגעי תאונות דרכים בקשה למ חיקת הודעת הערעור המתוקנת החלטה המשיבה בערעור העיקרי ("קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) מבקשת מבית המשפט "להפעיל סמכותו, הקבועה בתקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, ולהורות על מחיקת הערעור". הבקשה הובאה בפני הרשמת של בית המשפט. לאחר שנתבקשה ונתקבלה תגובת המערערים לבקשה, נתנה הרשמת (ביום 5.4.98) החלטה זו: "מכיוון שהבקשה למחיקת הודעת הערעור המתוקנת הוגשה על-פי תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, יש להעביר את הדיון בה לידי כב' השופט התורן". על פי החלטה זו הועברה הבקשה להחלטתי כשופט תורן. לאחר עיון מתברר כי בידי הרשמת סמכות לדון בבקשה של משיב בערעור לפי תקנה 421 רישא. לפיכך אני מורה על החזרת הדיון בבקשה למחיקת הערעור אל הרשמת. ניתנה היום, י"ב בניסן תשנ"ח (8.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. I08

1998-04-08T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.I08

[ "יצחק זמיר" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1998-04-08

1996-06-27

8

null

false

[ "זמיר" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "יצחק" ]

2

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\V11\96046240_V11.txt

44,909

249

1999-04-29T19:00:00

2008-02-27T14:14:02

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\V11

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_V11.txt

96046240.V11.doc

1,996

1

החלטה

false

0

d6b81d9538fd23e6ce696c0353d46df96b76feb5683f8d9d3a149dbcad243899

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים 1. איוון בלגין והמשיבים בערעור שכנגד: 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים בקשה להגדלת היקף הסיכומים בשם המערערים והמשיבים בערעור שכנגד: עו"ד שלומית (רענן) נשר בשם המשיבה והמערערת בערעור שכנגד: עו"ד עמליה ליאור החלטה 1. הודעת הערעור בתיק זה (כמו גם בתיקים אחרים) אינה חלק מסיכומי המערערים. 2. אני מתירה הגדלת סיכומי המשיבה (המערערת שכנגד) עד עשרה עמודים. ניתנה היום, י"ג באייר תשנ"ט (29.4.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. V11

1999-04-29T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.V11

[ "חגית מאק-קלמנוביץ" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1999-04-29

1996-06-27

11

null

false

[ "מאק-קלמנוביץ" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "חגית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\V12\96046240_V12.txt

48,812

249

1999-09-07T19:00:00

2008-02-27T14:14:02

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\V12

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_V12.txt

96046240.V12.doc

1,996

1

החלטה

false

0

793c3b72b7013c82d9a85b026cbca0c36c46c3f26796b2d7687f93aca0c1dd24

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. איוון בלגין 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה : קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים סיכומים בכתב החלטה בתיק זה ניתנה ביום 14.4.99 החלטה, לפיה יוגשו סיכומי המשיבה עד ליום 1.9.99. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיבה, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת מועד להגשתם. אני מאפשרת למשיבה ליתן טעם, תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו, על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, כ"ו באלול תשנ"ט (7.9.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. V12

1999-09-07T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.V12

[ "חגית מאק-קלמנוביץ" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1999-09-07

1996-06-27

12

null

false

[ "מאק-קלמנוביץ" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "חגית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\E13\96046240_E13.txt

61,868

249

1999-12-23T20:00:00

2008-02-27T14:14:02

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\E13

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_E13.txt

96046240.E13.doc

1,996

1

החלטה

false

0

1b15a08eaabcd7548e251615b2140bc4ca800817eddf24b551012cbe2c35f296

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. איוון בלגין 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה : קרנית, קרן לנפגעי תאונות דרכים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.5.96 בת"א 93/89 שניתן על ידי כבוד השופט א' אסא תאריך הישיבה: יד' בטבת התש"ס (23.12.99) בשם המערערים: עו"ד ארדמן ועו"ד נשר בשם המשיבה: עו"ד ליאור ליפא ועו"ד ליאור עמליה החלטה באי כוח בעלי הדין הודיעו שינסו להגיע להסדר, והיה ולא יגיעו לכך - ימציאו לבית המשפט רשימה של נקודות הסכמה וכן את הפלוגתאות שנותרו במחלוקת. נדחה להמשך, אלא אם יגיעו הצדדים להסכמה, ליום 20.1.2000 שעה 08:00. ניתנה היום, יד' בטבת התש"ס (23.12.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. E13 /עכב

1999-12-23T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.E13

[ "תאודור אור" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

1999-12-23

1996-06-27

13

null

false

[ "אור" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "תאודור" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\E14\96046240_E14.txt

72,932

249

2000-01-20T20:00:00

2008-02-27T12:27:54

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\E14

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_E14.txt

96046240.E14.doc

1,996

1

החלטה

false

0

397c20f2512ea99b1b081c101b306d99393289235bf68bea1271c783631caa3e

ב בית המשפט העליון ע"א 4624/96 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. איוון בלגין 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה : קרנית, קרן לנפגעי תאונות דרכים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.5.96 בת"א 93/89 שניתן על ידי כבוד השופט א' אסא תאריך הישיבה: יג' בשבט התש"ס (20.1.2000) מטעם קרנית בשם שני הצדדים: עו"ד עמליה ליאור החלטה עורכת דין ליאור הודיעה, בשם בעלי הדין, שהם נושאים ונותנים ויש סיכוי להסדר פשרה. מבקשת דחיה נוספת. נדחה ליום 17.2.2000 שעה 08:00. ניתנה היום, יג' בשבט התש"ס (20.1.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. E14 /עכב

2000-01-20T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.E14

[ "תאודור אור" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

2000-01-20

1996-06-27

14

null

false

[ "אור" ]

ע"א 4624/96

החלטה

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "תאודור" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

249

2022-09-17T15:04:00

15

HebrewVerdicts\96\240\046\E15\96046240_E15.txt

92,264

249

2000-02-15T20:00:00

2008-02-27T12:27:54

4,624

בש"א 4624/96

1

HebrewVerdicts\96\240\046\E15

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

96046240_E15.txt

96046240.E15.doc

1,996

2

פסק-דין

false

0

f0ea9abab605e065575d2ce36bfb4ae1f8137180fff96d70e9474e345cd7e1ba

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4624/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. איוון בלגין 2. חנה בלגין 3. סימון לוגסי 4. מרינה לוגסי נגד המשיב ה : קרנית, קרן לנפגעי תאונות דרכים הודעת הצדדים על הסכם פשרה בשם המערערים: עו"ד נפתלי נשר בשם המשיבים: עו"ד ליפא ליאור פסק-דין בעלי הדין הגיעו - על פי המלצת בית המשפט - להסכם פשרה. להסכם פשרה זה, אשר סומן מ1/ ומהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה, ניתן בזה תוקף של פסק דין. ניתן היום, ט' באדר א' התש"ס (15.2.2000). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046240. E15 /עכב

2000-02-15T00:00:00

איוון בלגין נ. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

96046240.E15

[ "אהרן ברק", "שלמה לוין", "תאודור אור" ]

אזרחי

[ "איוון בלגין", "חנה בלגין", "סימון לוגסי", "מרינה לוגסי", "קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים" ]

2000-02-15

1996-06-27

15

null

false

[ "ברק", "לוין", "אור" ]

ע"א 4624/96

פסק-דין

[ "נשר שלומית", "ליאור ליפא" ]

[ "אהרן", "שלמה", "תאודור" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

250

2022-09-17T15:04:04

2

HebrewVerdicts\96\340\079\J02\96079340_J02.txt

252

250

1997-04-04T19:00:00

2008-02-27T20:13:21

7,934

בש"א 7934/96

1

HebrewVerdicts\96\340\079\J02

דפני גיל, עו"ד נ. בנק דיסקונט לישראל

96079340_J02.txt

96079340.J02.doc

1,996

1

החלטה

false

0

4eead7f26452069ec3a60ba2c16f882d8f08f5d97ffc8fa68f8847fbb8483be8

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט רע"א 96 / 7934 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: גיל דפני, עו"ד הנאמן בפשיטת רגל של עין טל עירית נגד המשיבים: 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד י. ישורון 2. כונס הנכסים הרשמי החלטה 1. המבקש הגיש במקביל ערעור ובקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא לפיה הורה להשלים ברישום, עסקת משכנתא מובטחת בהערת אזהרה לפי בקשת המשיב 1 לפי סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"מ1980-. 2. החלטה כזו מעמידה זכות ערעור למי שנפגע ידה ואין מקום להגשת בקשת רשות ערעור (רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811). 3. המזכירות מתבקשת לקבוע את ע"א 8247/96 לדיון בהקדם האפשרי. ניתנה היום, כה' באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז793496/ 96079340. J02

1997-04-04T00:00:00

דפני גיל, עו"ד נ. בנק דיסקונט לישראל

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

96079340.J02

[ "טובה שטרסברג-כהן" ]

אזרחי

[ "דפני גיל, עו\"ד", "בנק דיסקונט לישראל", "כונס הנכסים הרשמי" ]

1997-04-04

1996-11-10

2

null

false

[ "שטרסברג-כהן" ]

רע"א 7934/96

החלטה

[ "דפני גיל", "ישורון יוסף" ]

[ "טובה" ]

1

רע"א

בית המשפט העליון

250

2022-09-17T15:04:04

2

HebrewVerdicts\96\340\079\B01\96079340_B01.txt

7,292

250

1997-03-03T20:00:00

2008-02-27T20:13:21

7,934

בש"א 7934/96

1

HebrewVerdicts\96\340\079\B01

דפני גיל, עו"ד נ. בנק דיסקונט לישראל

96079340_B01.txt

96079340.B01.doc

1,996

1

החלטה

false

0

c14be7c1b0f677bdd2df36bdf455871e5ed1ba0145508986885190e6d62478db

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 7934 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: דפני גיל, עו"ד נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל 2. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה וכב' השופט ג'ובראן מיום 11.10.96 בהמ' 29/95 בתיק פש"ר 299/92 בשם המבקש: לעצמו החלטה פרקליט המבקש מתבקש לנמק תוך 7 ימים האם אין מדובר בהחלטה שהערעור עליה הוא בזכות. לאחר מכן יטופל תיק זה. ניתן היום כד באדר א' תשנ"ז (3.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96079340. B01

1997-03-03T00:00:00

דפני גיל, עו"ד נ. בנק דיסקונט לישראל

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

96079340.B01

[ "שלמה לוין" ]

אזרחי

[ "דפני גיל, עו\"ד", "בנק דיסקונט לישראל", "כונס הנכסים הרשמי" ]

1997-03-03

1996-11-10

1

null

false

[ "לוין" ]

רע"א 7934/96

החלטה

[ "דפני גיל", "ישורון יוסף" ]

[ "שלמה" ]

1

רע"א

בית המשפט העליון

251

2022-09-17T15:04:04

1

HebrewVerdicts\93\340\025\F01\93025340_F01.txt

253

251

1997-03-31T20:00:00

2008-02-27T19:50:20

2,534

בש"א 2534/93

18

HebrewVerdicts\93\340\025\F01

מליסה גד נ. פרקליטות המדינה

93025340_F01.txt

93025340.F01.doc

1,993

2

פסק-דין

false

0

d66d9699d0e8989d689c9b271860e08371517ba58a573b542894ce9c4da481d6

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2534/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערער : גד בן קברט מליסה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 20.4.93 בת.פ. 47/92 שניתן על ידי כבוד השופטים: גלעדי, סגל ודננברג תאריכי הישיבות: ח' בכסלו תשנ"ז (19.11.96) יב' באדר א' תשנ"ז (19.2.97) בשם המערער : עו"ד יורם סגי -זקס בשם המשיב ה: עו"ד נאוה בן-אור פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפיו הורשע המערער בעבירת רצח, כמשמעה בסעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז 1977- , ונידון למאסר עולם. העובדות 2. המערער והמנוחה למלם אברה - שניהם עולים מאתיופיה - חיו יחדיו (ללא נישואין) ובאוגוסט 1990 נולדה להם בת. משנפרדו דרכיהם פסק בית הדין הרבני שהילדה תימצא במשמורת אימה. ביחס למערער נקבע, כי הוא זכאי לראות את בתו אחת לשבוע והמנוחה חויבה להביא את הבת אל המערער מדי בוקר יום שישי, בין השעות 10 ו 12- , כדי לאפשר לו לראותה. היחסים בין המערער למנוחה היו רצופים במריבות, בעיקר סביב עניינה של הבת. לא פעם סירבה המנוחה להביא את הילדה אל המערער, כמצוות בית הדין. הוא התלונן עליה במשטרה והיא גמלה לו בתלונות נגדיות. ביום שישי 10.1.92 , סמוך לאחר השעה 10:30 , באה המנוחה עם ילדתה למקום מגוריו של המערער (מעון לעולים באשקלון). קרוב לצוהרי היום, בעקבות התרחשות שלא כל נסיבותיה נתבררו לאשורן, דקר המערער את המנוחה באולר, שלושים ושתיים פעמים, בראשה, בצווארה, בגפיה ובאבריה הפנימיים. השומר במעון העולים (העד משה אוזן) ניסה להרחיק את המערער מעל המנוחה. משלא נענה המערער לקריאותיו לחדול, ירה השומר לעבר המערער ופצע אותו. אז הירפה המערער מן המנוחה, אך גורלה של המנוחה כבר נחרץ; הדקירות הרבות הסבו לה דימום פנימי וחיצוני קשה והיא נפטרה מפצעיה. חקירת המערער 3. המערער הובא לחקירה ארבע פעמים. בשתי הפעמים הראשונות סירב למסור דבר. משנחקר בשלישית (ביום 21.1.92 ) מסר הודעה. כיון שגירסתו הותירה אי-בהירויות בנקודות שונות, ובניסיון להבהיר את הדברים, נגבתה ממנו (ביום 31.1.92 ) הודעה נוספת. באימרתו העיקרית (מיום 21.1.92 ) סיפר המערער, כי בבואה למעון העולים בבוקר יום המעשה שחה לו המנוחה, כי אין בכוונתה להראות לו את הילדה, וכי לא לשם כך באה, אלא כדי לומר לו שהילדה כלל אינה בתו. אמירות מן הסוג הזה אמנם שמע מפי המנוחה גם בעבר; אלא שהפעם המנוחה לא הסתפקה בחזרה על אמירתה המרגיזה, אלא גם הראתה לו מסמך (בלשונו "מכתב") המעיד כי שם משפחתה של הילדה שונה, ממליסה לאברה; משמע שהילדה כבר אינה קרויה בשמו אלא בשם אימה. דבר זה העלה את חמתו. אז, לפתע, הבחין בגבר זר ממוצא אתיופי. איש זה והמנוחה דיברו ביניהם, והאיש גם פנה אליו ודרש ממנו להניח למנוחה ולבתה. מתוך כך הבין המערער, כדבריו, שאיש זה בא בלוויית המנוחה וכי הוא בן הזוג עימו היא חיה עכשיו. משהשיב לאיש, כי הילדה היא בתו, התקרב אליו הלה כמתכוון להכותו. לפתע הבחין כי האיש מחזיק בסכין. הוא נאבק עם האיש, גבר עליו וחילץ מידו את הסכין. בתוך כך התנפלה עליו גם המנוחה ומשכה אותו בשערו מאחור; והוא, שלא ידע את נפשו מרוב כעס וזעם, רק ביקש להינצל מידי תוקפיו. אך מכאן ואילך - טען המערער - כלל אינו זוכר מה וכיצד אירע. בהתייחסו לעובדה, כי המית את המנוחה בדקירות סכין, גרס המערער כי אינו זוכר זאת. עם זאת לא הכחיש שעשה את המעשה שיוחס לו, אך טען כי לא היתה לו כוונה להמית את המנוחה. כדבריו: "דקרתי אותה בגלל שהתעצבנתי ולא התכוונתי להרוג אותה חס וחלילה. ואני חושב כל הזמן מה שעשיתי ולמה עשיתי. ואני לא רציתי בכלל לפצוע אותה, רק מה שקרה, אני לא יודע מה היה לי בראש". להלן הסביר מדוע "התעצבן": "אני כל הזמן התעצבנתי, שהיא אומרת שהילדה לא שלי ואני אמרתי שהילדה שלי ובגלל זה קרה כל המקרה. ואני אמרתי שאני משלם מזונות לילדה שלי כל הזמן. והיא אמרה לי שאני סתם משלם לה מזונות, שהיא רוצה לקחת ממני, אבל זה לא הילדה שלך וזה הרגיז אותי". באימרתו הנוספת (מיום 31.1.92 ) חזר המערער על טענתו כי הותקף על-ידי בחור אלמוני וכי גם המנוחה השתתפה בתקיפתו. כלשונו: "היו שתיים מרביצים לי, תפסו אותי, ואז הוא הוציא סכין להרוג אותי, ובמקום הוא יהרוג אותי אני תפסתי סכין מהיד שלו, ובחורה קופצת עלי על הראש. ואחרי זה אני לא יודע מה עשיתי. אני לתת לבחור לתת לבחורה, אני השתגעתי, לא יודע את עצמי". מדבריו עלה, כי לאחר שחילץ את הסכין מידי הבחור (שנילווה אל המנוחה), ברח הבחור מן המקום. על רקע זה נשאל, מדוע המשיך לדקור את המנוחה גם לאחר שהבחור ברח. לכך השיב המערער: "אני השתגעתי. לא יודע מה עשיתי. בגלל שהיו מרביצים לי ואני השתגעתי". הבדיקה הפסיכיאטרית 4. לאחר הגשת כתב האישום, ועל-פי החלטת בית המשפט המחוזי, הועמד המערער לבדיקה פסיכיאטרית. למומחה שבדק אותו (הפסיכיאטר המחוזי למחוז הדרום) אמר המערער, כי קודם לאירוע, בו ניספתה המנוחה, הוא אוים והותקף על-ידי אדם עם סכין. הוא, כדבריו, הוציא את הסכין מידי התוקף, אך כל מה שהתרחש מכאן ואילך, ועד שחזר לעצמו בבית החולים ברזילי באשקלון (בו אושפז עקב פציעתו מיריות השומר), אין הוא זוכר דבר. בחוות-דעתו סקר המומחה את מימצאי הבדיקה: במהלכה דיבר המערער לעניין ושיתף פעולה, אך טען שאינו מאמין כי עשה את מה שמייחסים לו. המומחה קבע, כי התמצאותו בזמן של המערער היתה חלקית; אך המומחה ייחס זאת לחרדה בה היה המערער ולא להיותו במצב של בלבול. במערער, כקביעת המומחה, "לא נמצאו סימנים של פסיכוזה, לא הזיות, לא מחשבות שווא ולא הפרעה בחשיבה". על רקע כלל מימצאי הבדיקה קבע המומחה כי המערער אינו חולה נפש וכי גם בשעת המעשה היה אחראי למעשיו. עם זאת נרמז בחוות הדעת, כי בגיבוש המסקנה האמורה לא נדרש המומחה לאפשרות שבית המשפט יקבל את גירסת המערער ביחס לנסיבות שבהן המית את המנוחה. להלן דברי המומחה בסיכום חוות-דעתו שהוגשה לבית המשפט המחוזי: "מדובר באדם בן 32 הנאשם ברצח. בבדיקה פסיכיאטרית ולפי ההיסטוריה הוא אינו סובל ממחלת נפש ומסוגל לעמוד לדין. לגבי האחריות הפלילית, מפני שהוא אינו פסיכוטי באופן פורמלי הוא יכול להבדיל בין טוב ורע ולהבין את מעשיו ולכן הוא גם אחראי למעשיו. בכל זאת עלי להסביר לכבוד בית המשפט שאם בית המשפט יקבל את גירסתו של הנאשם שנתקף לפני האירוע ושרק אז הוא לקח את הסכין מהתוקף אולי על בסיס גירסה זו יהיה צורך שאתייחס לזה בחוות דעת נוספת". הראיות 5. בפתח הדיון לפני בית המשפט קמא הודיע הסניגור, כי המערער מודה בעובדות שפורטו בסעיף 1 לכתב האישום, לאמור, כי דקר את המנוחה שלושים ושתיים פעמים ובכך גרם למותה. את הגנתו של המערער מפני האישום בעבירת רצח מיקד הסניגור בטענה שרכיבי היסוד הנפשי שבעבירה אינם מתקיימים. 6. ביחס לקורות האירוע נמצאו בפני בית המשפט קמא שתי עדויות בלבד: עדותו הסדורה והמפורטת של השומר משה אוזן, שהעיד מטעם התביעה, מחד; וגירסתו המבולבלת וגדושת הסתירות של המערער, מאידך. אוזן הוא סטודנט (כבן 23 ) שבסופי שבוע עבד לפרנסתו כמאבטח. אודות האירוע, ועל אשר קדם לו וסבב אותו, מסר אוזן (בחקירת המשטרה ובעדותו במשפט) גירסה מפורטת: בתקופה הרלוואנטית הועסק במעון העולים בתפקיד שומר. מתוך כך הכיר את המערער אשר גר במעון. כן הכיר את המנוחה וידע מעט אודות סכסוכם של המערער והמנוחה סביב עניין בתם. בבוקר יום המעשה (לערך בשעה 10:20 ) שח לו המערער, כי המנוחה אמורה להגיע למקום עם בתו, וביקשו להודיע למנוחה בבואה כי תמתין לו ליד המשרד. כעבור כרבע שעה, משהגיעה המנוחה ועימה ילדתה, מסר לה את בקשת המערער, ובעצמו הלך לחדרו של המערער וקרא לו לבוא. בשלב זה יצא העד (כמתחייב מתפקידו) לסיור בסביבת המעון. כשחזר (מקץ כ 10- עד 15 דקות) ראה את המערער והמנוחה שישבו ליד המשרד עם הילדה. הוא הבחין, כי בכל פעם שהמערער נטל את בתו בזרועותיו, הגיבה הילדה בבכי, אך לא התרשם כי בין המערער והמנוחה שורר מתח מיוחד. לבסוף קמו השניים והלכו, עם הילדה, לכיוון הפרוזדור הסמוך למשרד. זמן קצר לאחר מכן שמע צעקות וכן בכי של ילדה. אותו זמן פנה אליו אלמוני (איש ממוצא אתיופי) שעמד בחוץ ואמר לו דבר-מה שלא הבין. משיצא מן המשרד ראה (ממרחק של כ 15- מטר) את המערער כשהוא דוקר את המנוחה, פעם אחר פעם, בעזרת חפץ שלפי התרשמותו היה סכין. הוא רץ לעבר המערער וקרא לו לחדול. המערער הירפה מן המנוחה, שלעת הזאת כבר היתה מוטלת מתבוססת בדמה, והתרחק לקצה הפרוזדור. לפיכך חזר למשרד, במטרה להזעיק עזרה, אך לשמע קריאותיו של האלמוני שעמד בחוץ יצא שוב החוצה וראה, כי המערער שב אל המנוחה וממשיך לדקור אותה. שוב קרא למערער לחדול, ואף הזהירו כי ייאלץ לירות בו. המערער המשיך עוד בשלו, עד שלפתע קם ופנה לעברו של העד; ידו האוחזת בסכין מונפת ועיניו מזרות אימה. מחשש שהמערער עומד לתקוף אותו, שלף העד את אקדחו וירה לעבר המערער כדור אחד; ומשהמשיך המערער לנוע לקראתו, ירה לעברו כדור נוסף. בשלב זה - משנפצע מן הירי - השליך המערער מידו את האולר. 7. במאמר מוסגר יצוין, כי אחד הכדורים שנורו על-ידי אוזן חדר לגופה של המנוחה. אך מימצאי הבדיקה הפתלוגית העידו (ועל כך, כאמור, לא היתה מחלוקת), כי מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מדימום פנימי וחיצוני קשה שהסבו לה הדקירות, ולא מן הכדור שנורה על-ידי אוזן. ולבסוף: זהות האלמוני שאודותיו סיפר אוזן לא נתבררה. כשאוזן הבחין בו, בשתי הפעמים בהן יצא מן המשרד אל הפרוזדור, עמד איש זה במרחק ניכר מן המקום בו תקף המערער את המנוחה. אך סמוך לאחר ההתרחשות הקטלנית שוב לא נראה עוד בסביבת מקום האירוע. איש זה לא נמנה עם דיירי המעון, ואוזן, אשר לא הכירו, לא יכול לסייע באיתורו. 8. המערער טען בעדותו, כי בבוקר יום המעשה כלל לא ראה את המנוחה ולא דיבר עימה; ואף לא ראה את בתו. בכך חזר בו המערער מן הגירסה אותה מסר בשלב החקירה. עתה סיפר, כי המנוחה, שבאותו הבוקר היתה אמורה להביא אליו את בתו, שלחה מישהו להודיעו כי אינה רוצה להראות לו את בתו. משעמד ללכת למשטרה, כדי להתלונן עליה, הופיע אלמוני (אותו איש זר ממוצא אתיופי), תפס אותו בצווארו ודרש ממנו להניח למנוחה. כן איים להרגו ושלף סכין. בשלב זה, טען המערער, אבדה הכרתו ושוב אינו יודע מה עוד אירע. משעומת עם גירסתו בשלב החקירה, כי המנוחה אמרה לו שהילדה אינה בתו והציגה בפניו מסמך על שינוי שמה, ניסה המערער ליישב בין הדברים: מה שסיפר בחקירה אירע בבוקר, ואולם, בעת שהותקף על-ידי האלמוני, המנוחה כבר לא נמצאה במקום. אגב כך הסתבך המערער בסתירות פנימיות כה רבות, בכל נושא שעליו נחקר, עד שבפועל נותר ללא כל גירסה. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי 9. בית המשפט קמא קיבל את עדותו של אוזן כמהימנה ללא סייג; ואת רוב ועיקר מימצאיו סמך על עדות זו. ביחס לעדותו של המערער קבע בית המשפט כי היא אינה ראויה לאמון. אלא שאוזן לא היה עד למה שאירע (אם אכן אירע), בין המערער לבין האלמוני והמנוחה, סמוך לפני שהמערער תקף את המנוחה ודקר אותה. העובדות הקשורות באותו אלמוני מעולם לא נתבררו. על דבר נוכחותו בזירת העבירה - בהנחה שהמדובר באותו איש - למד בית המשפט, כזכור, גם מעדותו המהימנה של אוזן. אותו אלמוני פנה אל אוזן לראשונה בעת שבפרוזדור התחיל להתרחש המאורע הנורא, והוא אשר שב וקרא לו לאחר שאוזן חזר למשרד כדי להזעיק עזרה. אך לאחר האירוע הקטלני הוברר כי האלמוני נעלם והמשטרה לא הצליחה לאתרו ולחקרו. השאלות הכרוכות באותו איש נותרו ללא תשובה: מיהו? האם הכיר את המנוחה? האם נילווה אליה, או שמא הזדמן למקום באקראי? וכלום היה לו חלק כלשהו בליבוי התקרית? אכן, לכך שבעת שהמערער דקר את המנוחה ניצב האלמוני בריחוק ניכר מהם, ולא נראה כמי שהיה מעורב, נמצאה לבית המשפט ראיה בעדותו של אוזן. אך היכן היה האלמוני, ומה (אם בכלל) עשה, לפני שהמערער החל לדקור את המנוחה? וכלום היה הוא מעורב במריבה או בתקרית אלימה עם המערער? אודות אירוע כזה לא היתה בפני בית המשפט כל ראיה זולת הגירסה אותה מסר המערער בחקירתו. ובית המשפט, חרף הסתייגותו מאמינותו של המערער ומן האפשרות לסמוך על דבר מכל דבריו, נכון היה להניח, כי לגבי אותה חוליה בשרשרת האירועים שאוזן לא היה עד לה, אפשר שגירסתו האמורה של המערער משקפת דבר שאכן התרחש. כדברי בית המשפט (מפי השופט צ' סגל) בפסק-דינו: "ככל שמדובר בממצאי אמון... אין עמדי, בהעדר גירסה סותרת, אלא לקבל את עמדת הנאשם כי הותקף. ער אני לעובדה שעדות הנאשם משמשת כעדות יחידה לאירוע ניסיון הדקירה והתקיפה על-ידי פלוני. עדות זו חרף מגרעותיה הקשורות בחוסר הגיונה בשל מידת העירפול האופפת את מניעי ההתקפה על-ידי פלוני והקשורה בהבהרת העיתוי המדויק בו הבחין לראשונה בסכין והאופן בו הצליח להוציאו מידי התוקף מבלי שייפגע, מקימה, ולו מחמת הספק, את האפשרות כי פלוני אכן היה במקום, וברשותו היתה סכין...". עם זאת הגיע בית המשפט למסקנה, כי העובדות שהוכחו כנגד המערער מבססות כדבעי את כל יסודותיה של עבירת הרצח. לכך שבעת מעשה גמלה בלב המערער החלטה להמית את המנוחה נמצאה לבית המשפט ראיה בנסיבות העובדתיות אשר בגדרן ביצע המערער את המעשה הקטלני. בשימושו החוזר והנשנה של המערער בסכין נמצאה ראיה מספקת ליסוד ההכנה. ומסקירת העובדות העלה בית המשפט כי למעשהו של המערער לא קדם קינטור אף במובנו הסובייקטיווי. מדברי המערער העלה בית המשפט, כי ביסוד יחסיהם העכורים של המערער והמנוחה ניצב אך חיובו של המערער בתשלום מזונות, בעוד שאת מעשהו הנורא ייחס המערער עצמו, לא לאשר אמרה לו המנוחה והמסמך שהציגה בפניו, אלא לתקיפתו (בשלב יותר מאוחר) על-ידי האלמוני והמנוחה. כדברי בית המשפט: "מעדותו בבית המשפט והודעתו במשטרה לא עולה שבא לכלל מעשה בגלל קינטור שקדם למעשה הדקירות. השלב הקריטי באותו ארוע היה כאשר הנאשם הותקף על-ידי האלמוני והמנוחה. התנהגותם של השניים אין לראותה, אפילו סובייקטיבית, כקינטור. אפילו הייתי רואה באמירה כזו מטעם המנוחה קינטור סובייקטיבי, הרי היה זה במערכת היחסים העכורים שבין הנאשם לבינה. אך מה בין הדברים הללו שכל עניינם נסוב סביב מחלוקת כלכלית ולפיה שילם מזונות לבתו אשר נטען כי איננה שלו, לבין תגובה נסערת ואלימה כל כך כלפיה, שלא שלפה סכין וגם דבריה ...לעניין שינוי שם הילדה היו זמן משמעותי קודם לתגרה". הווי אומר: מה שאמרה המנוחה למערער, אודות שינוי שם הילדה, אינו מהווה קינטור; הן מפני שהדברים נאמרו על רקע מחלוקת כספית, והן מפני שנאמרו לא בתכוף לפני המעשה הקטלני. והעיקר: כעולה מדברי המערער עצמו, הרי שעשה את מעשהו בתגובה לתקיפתו על-ידי האלמוני והמנוחה, ולא בשל הדברים שאמרה לו המנוחה, והמסמך שהציגה בפניו, קודם לכן. 10. בסיכומי טענותיו לפני בית המשפט קמא לא טען הסניגור כי למערער עומדת טענת הגנה עצמית. ברם, לנוכח הגירסה שמסר המערער בשלב החקירה, כי עשה מה שעשה רק לשם התגוננות מפני התקיפה מצד האלמוני ("רק רציתי להציל את עצמי"; "ואז הוא הוציא לי סכין כדי להרוג אותי"), בחן בית המשפט - מיוזמתו שלו - אם, בנסיבות העניין, עומדת למערער טענת "צורך" או טענת "הגנה עצמית", ואף לשאלה זו השיב בית המשפט בשלילה. כדברי בית המשפט בהכרעת-דינו: "ההחלטה להמית ברורה ומוחלטת. הנאשם לא דוקר את האתיופי בעל הסכין התוקף אותו, כי בסופו של דבר לא הוא שהדריך את מנוחתו אלא כנראה המנוחה שקבעה לבתה שם אחר ובכך נתנה ביטוי מוחשי לטענתה בפניו כי אינו אבי הילדה. - - - כשהמנוחה שרועה חסרת אונים לרגליו, הוא נסוג מן המקום לרגל איומי השומר, אך שב בסמוך לאחר מכן למקום וממשיך בדקירותיו. אין לפרש התנהגות זו אלא בדבקותו בהחלטה שנתגבשה בליבו, לגרום למותה של המנוחה". ולהלן הוסיף בית המשפט ואמר: "לאחר שמיעת פרשת ההגנה בכללותה לא הצליח הנאשם לשכנעני כי לאחר שהוציא את הסכין מידי התוקף עדיין היתה קיימת סבירות שהיה נתון במצב של סכנת חיים ממשית ומיידית אשר יכולה להצדיק דקירות בכלל, ודקירות המנוחה בפרט, ועוד בשני שלבים, בעוד זו כלל לא איימה עליו. זו אולי היתה תחושתו הסובייקטיבית אך אין בידי לאמץ תחושה כקביעה אובייקטיבית על-פי מבחן הסבירות שצריך להחיל בעניין זה, מה עוד שטענתו, הן במשטרה והן בבית המשפט, היתה, כי איננו זוכר דבר מן האירוע". השלמה לחוות הדעת הפסיכיאטרית 11. מחוות הדעת הפסיכיאטרית, שנמסרה לבית המשפט המחוזי בפתח הדיון, עלה, כי בגיבוש מסקנתו ביחס לשורת אחריותו הפלילית של המערער בשעת המעשה לא נדרש המומחה לאפשרות שבית המשפט המחוזי יקבל את גירסתו של המערער ביחס לנסיבות שבהן המית את המנוחה. נשוב ונזכיר את דברי המומחה בסיכום חוות-דעתו (אותו כבר הבאנו לעיל), לאמור, "שאם בית המשפט יקבל את גירסתו של הנאשם שנתקף לפני האירוע ושרק אז הוא לקח את הסכין מהתוקף אולי על בסיס גירסה זו יהיה צורך שאתייחס לזה בחוות דעת נוספת". משנמנה בית המשפט המחוזי וגמר, לבסס את הכרעתו על ההנחה שגירסת המערער משקפת את ההתרחשויות כהווייתן, קם לכאורה הצורך לפנות אל המומחה בשאלה, אם מבקש הוא להוסיף דבר-מה על האמור בחוות-דעתו. ברם, איש מן הצדדים לא ביקש מבית המשפט המחוזי ליזום פנייה כזאת, ואף בית המשפט, מיוזמתו, לא עשה כן. במסגרת טיעונו בערעור הזכיר הסניגור עניין זה. משעיינו בטענות הצדדים, ובטרם יושלם הדיון בערעור, ביקשנו מן הפסיכיאטר המחוזי לעיין בהכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי ולקבוע עמדה בשאלה אם בנסיבות העניין יש לו מה להוסיף על חוות-דעתו הראשונה. בחוות-דעתו המשלימה, שהתבססה על העיון בתיקו של המערער ובהכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי, כתב המומחה: "במידה וגירסתו של המערער נכונה שהמנוחה אמרה לו שהוא אינו אביה של הילדה, ואם הוא באמת הותקף קודם, ניתן להבין שהוא הגיב ברגשות של פחד מלווה בכעס, זעם והתנהגות תגובתית להגן על עצמו. גם מפני הפחד לסכנת חיים וגם מהתגובה שהמנוחה אמרה לו שהבת איננה בתו. לדעתי, נסיבות כאלה עלולים לגרום למצב נפשי של מצוקה ולחץ והוא מגיב בצ ורה שהיכולת שלו להשתלט על התנהגותו היתה נמוכה מאדם שלא היה בלחץ נפשי בגלל נסיבות כאלה. כפי שציינתי בחוות דעתי מ24.5.92- המערער 'לא סבל ממחלת נפש'. למרות שבבדיקה לא היה חולה נפש אפשר להבין שבנסיבות כפי שתוארו שהיה לו הצורך להתגונן על חייו ומצב של תגובה ללחץ נפשי לא היה מסוגל להשתלט על התנהגותו כאדם בנסיבות אחרות. כפסיכיאטר ולא כמשפטן, בנסיבות הללו אני חושב בכיוון של נסיבות מקילות ובעונש מופחת כפי שמופיע בתיקון לחוק העונשין (תיקון מס' 44 תשנ"ה1995-". בישיבה נוספת, שהועדנו לאחר קבלתה של חוות-דעת זו, ניתנה לפרקליטי הצדדים הזדמנות להשלים את טענותיהם. נפנה עתה לגופן של טענות. "הגנה עצמית" 12. טענתו העיקרית של הסניגור, בערעור שלפנינו, הינה, כי על-פי שתי הנחותיו של בית המשפט קמא - הנחתו שהמערער אכן הותקף והנחתו שלפי "תחושתו הסובייקטיבית" של המערער הוסיפה הסכנה לרחף עליו גם לאחר שחילץ את הסכין מידי התוקף האלמוני - היה על בית המשפט לזכות את המערער מכל אשמה. הסניגור ביקש להראות, כי שילוב של טענת "צורך" וטענת "טעות במצב דברים" מעמיד למערער הגנה ראויה לשמה. פשיטא שההגנה אותה ביקש הסניגור להעמיד לשולחו אינה של "צורך", כמשמעו בסעיף 34 יא לחוק העונשין, אלא של "הגנה עצמית" כמשמעה בסעיף 34 י לחוק; שהלוא ההבחנה בין שתי ההגנות הללו נקבעה ועוגנה עוד במסגרתו של תיקון מס' 37 לחוק העונשין משנת תשנ"ב (ראה: א' אנקר ור' קנאי, "הגנה עצמית וצורך לאחר תיקון מס' 37 לחוק העונשין", פלילים ג 5). בצדק העירה באת-כוח המדינה, כי השילוב הרלוואנטי, שאליו יכול הסניגור להתכוון, הוא של "הגנה עצמית" ו"טעות במצב דברים". אשוב איפוא ואציג את טענת הסניגור, לא ככתבה וכלשונה, אלא במתכונתה המתוקנת. הסניגור אינו חולק, כי מעת שהמערער (בהנחה שאכן הותקף) חילץ את הסכין מידי תוקפו, שוב לא ניצב בפני "סכנה מוחשית" של פגיעה בחייו או בגופו, וכי המעשה שעשה (דקירת המנוחה בסכין) שוב לא היה "דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה" שנשקפה לו ממנה סכנה כאמור. ברם, טוען הסניגור, מדברי בית המשפט בהכרעת-דינו נובע, כי בית המשפט לא שלל את האפשרות שהמערער, לפי "תחושתו הסובייקטיבית", הוסיף לדמות בנפשו כי הסכנה עודנה קיימת. מהנחה זו עולה האפשרות, כי המערער עשה מה שעשה עקב טעות במצב דברים, היינו "בדמותו מצב דברים שאינו קיים", ולפיכך אין להטיל עליו אחריות פלילית למעשה "אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו" (כאמור בסעיף 34 יט לחוק העונשין). 13. אינני סבור, כי מה שנאמר בהנמקת בית המשפט קמא ביחס לתחושת המערער ("זו אולי היתה תחושתו הסובייקטיבית") מעמיד בסיס להנחה, שבית המשפט האמין למערער כי דקר את המנוחה מתוך שהאמין כי מעשה זה דרוש לשם התגוננות מפני סכנה מוחשית, שלפי המצב אותו דימה לעצמו, עדיין ריחפה מעל לראשו. הלוא בית המשפט מציין, כי המערער עצמו דבק בטענה "כי אינו זוכר דבר מן האירוע של הדקירות". כדי שאמירת בית המשפט, אודות "תחושתו הסובייקטיבית" של המערער, תוכל להקים הנחה היכולה לשמש בסיס לטענת טעות במצב דברים, צריך היה להיווכח שהמערער עצמו טען כי טעה במצב הדברים ופעל מתוך שדימה לעצמו מצב דברים שהוא שונה מן המצב העובדתי האמיתי. אלא שגירסת המערער, כאמור, היתה, כי מעת שגבר על האלמוני שתקף אותו וחילץ מידו את הסכין, שוב אינו זוכר דבר. מהנמקת בית המשפט קמא אמנם עולה, כי בית המשפט לא האמין לטענת המערער שחלק זה של האירוע נעלם מזיכרונו. אך אין בכך ולא כלום: משבחר המערער להיתלות בטענה כי אינו זוכר דבר, נסתתמה יכולתו לסמוך על טענת טעות. טענת טעות ראויה להיבחן רק מקום שהנאשם מעלה אותה וסומך עליה, או למצער כשהאפשרות שטעה מסתברת מגירסתו העובדתית. משמע, מקום בו אין "טועה" אף "טעות" אין. וכשהנאשם אינו טוען כי טעה, אלא מעיד כי אינו זוכר דבר, אין בית המשפט נוטל על עצמו להפך באפשרות היפותטית, שמא הנאשם טעה. בהעדר טענת טעות, ממילא אין מתעוררת שאלה בדבר כנותה של הטעות. ברם, מדברי בית המשפט קמא - שנאמרו, אל נכון, לשלילתה של טענת הגנה עצמית - ניתן בעקיפין להסיק, שאילו נדרש לפסוק בטענת טעות (שלא הועלתה בפניו), לאמור, כי המערער עשה מה שעשה על רקע תחושתו שהוא נתון בסכנה, היה דוחה אותה. המערער לא הראה כיצד מעשהו (דקירתה למוות של המנוחה) היווה אמצעי מיידי ודרוש להדיפת סכנה מצד תוקף אחר (ולא מצד המנוחה). משהוברר כי המעשה אינו מתיישב עם צורכי הגנתו העצמית הנטענת של המערער, אף להנחה שהמערער עלול היה לטעות בדבר זכותו לעשותו אין כל יסוד. בכך, ולפי אמת-מידה של העדר סבירות, נשללה גם טענה אפשרית של טעות. אכן, מבחנה של טעות שוב אינו בסבירותה, אלא בכנותו של הטועה. אך הסבירות מוסיפה להוות אבן בוחן לכנות (ראו: ע"פ 94 / 2598 דנינו נ' מדינת ישראל , טרם פורסם, פיסקה 11 לפסק-דינו של השופט גולדברג; ומאמרו של ש"ז פלר, "טעות במצב הדברים", מחקרי משפט יב 5). כך הוא הדין בדרך כלל. לא כל שכן שזה הדין בענייננו, כשבפני בית המשפט קמא לא טען המערער טענת טעות ולא פרש נסיבות המאפשרות הכרעה בדבר כנות הטענה. כוונה תחילה 14. לחלופין חזר הסניגור וטען לפנינו, ככל שכבר טען לפני בית המשפט קמא, כי במעשהו של המערער לא התקיים אף לא אחד מרכיבי הכוונה תחילה - הכנה, החלטה להמית והעדר קינטור. המערער, טען הסניגור, פעל באורח ספונטאני. הוא הותקף על-ידי האלמוני, ובעת שנאבק בתוקפו, משכה המנוחה בשערו. הוא איבד את עשתונותיו ופעל מבלי לדעת ולהעריך את מהות התוצאה הצפויה. בנסיבות אלו, טוען הסניגור, אין לראות בנטילת הסכין משום הכנה. בהעדר מודעות למהות המעשה ולתוצאות, אין לומר שבמערער נתגבשה החלטה להמית את המנוחה. גם היסוד של העדר קינטור לא הוכח. אדרבה, מה שהוכח הוא, שהמערער קונטר על-ידי המנוחה, שהציגה בפניו מסמך שהעיד על שינוי שם בתו ובכך עוררה בו ספק בדבר אבהותו על הקטינה. גם התערבותו של האלמוני, שעל-פי מה שהובן למערער היה בן-זוגה החדש של המנוחה אשר בא בלווייתה, היוותה קינטור. 15. אני סבור, כי בדין קבע בית המשפט המחוזי כי במעשהו של המערער התקיימו כל רכיבי המחשבה הפלילית הנדרשים לשיכלולה של עבירת רצח בכוונה תחילה. עד שאתייחס ליסוד העדר הקינטור, שבו מיקד הסניגור המלומד את עיקר טיעונו לפנינו, אקדים ואתייחס, בקצרה, לכל אחד משני היסודות האחרים: הכנה : בעצם נטילת הסכין מידי תוקפו (בהנחה שהמערער אכן הותקף) אין אמנם משום הכנה. אך בל נשכח כי מעת שהחזיק בסכין, היפנה אותו המערער לעברה של המנוחה ונעץ את הסכין בגופה שלושים ושתיים פעמים. דומה כי גם בהפניית הסכין לעבר המנוחה היה כדי למלא את יסוד ההכנה; ועל כל פנים, נעיצת הסכין בגופה, שוב ושוב, מעידה על הכנה. החלטה להמית : בהתנהגות המערער מצויה משום ראיה לכך, שבעת מעשה גמלה בלבו החלטה להמית את המנוחה. המערער הלוא טען, כי הותקף על-ידי אלמוני שהחזיק בסכין, אך משחילץ (כדבריו) את הסכין מידי התוקף, לא היפנה המערער את הסכין לעבר התוקף אלא לעבר המנוחה. ריבוי הדקירות, בכלל זה דקירות באברי הגוף הרגישים, מעמיד את המערער בחזקתו כי התכוון לגרום לתוצאה הקטלנית. יתר על כן: ההנחה שמא תקף את המנוחה שלא בכוונה להמיתה, נשללת בהתנהגותו. כזכור, משהופרע המערער על-ידי אוזן, חדל לדקור את המנוחה ונסוג מן המקום, אך עד מהרה, משנוכח כי אוזן פנה ונכנס למשרד, שב אל המנוחה, ובעוד זו שרועה חסרת אונים לרגליו, המשיך לדקור אותה. סוף מעשהו של המערער מעיד, בעליל, על החלטתו להמית את המנוחה. אילו נכון היה כי פעל מתוך דחף בלתי-נשלט, די היה בהרחקתו מן המנוחה, לאחר מסכת הדקירות הראשונה, כדי להחזירו לעשתונותיו; ובעצם העובדה, שגם לאחר שהורחק שב ופגע במנוחה במסכת נוספת של דקירות, יש כדי ללמד כי ביקש להשלים את המלאכה בה הופרע, היינו שמעיקרא החליט לגרום למותה של המנוחה. העדר קינטור 16. בית המשפט המחוזי לא מצא אחיזה לקיומו של קינטור; אף לא במובנו הסובייקטיווי. על-פי הראיות יכול בית המשפט, לכאורה, להגיע למסקנה זו. הלוא המערער השליך את יהבו על מסמך שהוצג בפניו על-ידי המנוחה. והנה לעצם קיומו של מסמך כזה לא נמצא לבית המשפט גם שמץ ראיה. בזירת העבירה, בכליה של המנוחה וברשותו של המערער לא נמצא לו כל זכר, ומשנחקר המערער על כך, הסתבך בגירסאות סותרות לרוב. בסופו של דבר אף הוברר, מפי הסניגור המלומד, כי גם בלשכת מירשם התושבים לא נמצא זכר למסמך שעניינו שינוי שמה של הילדה, וכי בפועל לא נעשה כל שינוי ברישום שמה של הילדה. אך בית המשפט המחוזי, אף שלא האמין למערער, גם לא שלל את האפשרות שהמנוחה אכן הראתה למערער מסמך שגרם להתלקחות מריבה ביניהם. על רקע הנחה עובדתית זו, ולאור הערכתו של הפסיכיאטר המחוזי בחוות-דעתו המשלימה, לא הייתי שולל את האפשרות כי מה שהתרחש בינו לבין המנוחה אכן קינטר את המערער. בהקשר זה עליי להסתייג משניים מנימוקי בית המשפט הנוגעים לשאלת הקינטור. הנימוק הראשון נוגע לשאלת הקשר שבין הקינטור הנטען לבין האירוע הקטלני. מגירסת המערער (ככל שהודה בשלב החקירה) אמנם עלה, כי דקר את המנוחה, לא בתגובה לכך שהציגה בפניו מסמך המעיד על שינוי שמה של בתו, אלא במסגרת התגוננותו מפני התקיפה; ותקיפתו בידי האלמוני בוודאי אינה ראויה להיחשב כקינטור. אך מגירסה זו לא מתחייב - כפי שסבר בית המשפט המחוזי - כי המערער עצמו ניתק את המעשה הקטלני ממעשה ההתגרות אותו ייחס למנוחה. נימוקו השני של בית המשפט, ממנו אבקש להסתייג, נוגע למהות סכסוכם של המערער והמנוחה, שעל רקעו - לגירסת המערער - קונטר על-ידי המנוחה. בית המשפט המחוזי סבר, כי ביסוד ריבם של המערער והמנוחה, סביב עניינה של הילדה, ניצבה רק מחלוקת כספית. זאת, כמדומה, העלה בית המשפט מדברי המערער בחקירה, שאותם כבר הזכרתי לעיל, לאמור: "...ואני אמרתי שאני משלם מזונות לילדה שלי כל הזמן. והיא אמרה לי שאני סתם משלם לה מזונות, שהיא רוצה לקחת ממני, אבל זה לא הילדה שלך". ואולם מהתבטאות זו לא נובע, כי מה שקינטר את המערער היתה העובדה שהוא נושא בחיובי מזונות לילדה שלטענת המנוחה אינה בתו, ואף לא טענת המנוחה כי הילדה אינה בתו (שכמותה, כדבריו, השמיעה המנוחה באוזניו גם בהזדמנויות קודמות), אלא המסמך, שלדבריו הציגה המנוחה בפניו, ואשר העיד כי שמה של הילדה שונה. 17. ברם, המעשה שלפי הנחתנו אפשר שהיווה קינטור, מקיים, למירב, אך ורק את תנאי המבחן הסובייקטיווי, אך, כלל ועיקר, אינו ראוי להיחשב כקינטור במובנו האובייקטיווי. פרידתם של המערער והמנוחה היתה, זה מכבר, לעובדה מוגמרת. המערער היטיב לדעת שהמנוחה אינה רוצה בכל קשר עימו, ולפחות יכול להעלות בדעתו כי היא כרוכה אחר גבר אחר. גם אמירתה המקניטה שילדתה אינה בתו, שהמנוחה חזרה עליה באוזניו בהזדמנויות קודמות שונות, לא היתה חדשה עבורו. הדבר היחיד, שאם אכן התרחש היה בו חידוש כלשהו, היה המסמך אודותיו סיפר המערער. ושום אדם בעל מזג רגיל והכרה מוסרית בסיסית, שמסמך כזה היה מוצג בפניו, בנסיבות דומות לאלו בהן נעשה הדבר בפני המערער, לא היה עלול לצאת מגדרו ולהגיב תגובה קטלנית כדרך שעשה המערער. על-פי ההלכה המיוסדת היטב של בית-משפט זה די בשלילת קינטור במובנו האובייקטיווי כדי להוביל למסקנה כי גם יסוד העדר הקינטור הוכח כנגד המערער כדרוש לביסוס אשמתו בעבירת רצח בכוונה תחילה. ברם, באימרת אגב שנכללה בפסק-דינו של הנשיא ברק בע"פ 92 / 3071 אזואלוס נ' מדינת ישראל [טרם פורסם, בפיסקה 9 לפסק הדין], שניתן זה לא מכבר, העיר הנשיא שאילו התעורר צורך בדבר היה, כשלעצמו, מוכן "לעיין בהלכה הקיימת, תוך צמצום המבחן האובייקטיבי או אף ביטולו". בהקשר זה הזכיר הנשיא את הביקורת הידועה על צדקתו של המבחן האובייקטיווי והטעים: "שואלים וחוזרים ושואלים, כיצד זה ניתן להכניס, בדרך שיפוטית, מבחן אובייקטיבי לגדריה של המחשבה הפלילית, שכל כולה סובייקטיבית. מוסיפים ותוהים, אם אין זה ראוי - אפילו מכירים במבחן אובייקטיבי - להכיר במידה מסוימת של סובייקטיביזציה של המבחן תוך התחשבות בנתונים האישיים של הנאשם". אלא שמעשה הקינטור, שעליו סב הדיון בפרשת אזואלוס , עמד גם במבחן האובייקטיווי והצורך לחזור ולעיין בהלכה הקיימת לא התעורר. לא כן הדבר בענייננו: המעשה שעל-פי הנחתנו דלעיל אפשר שקינטר את המערער עומד, לכל היותר, במבחן הסובייקטיווי ואינו עומד במבחן האובייקטיווי. והנה השאלה, אשר בפרשת אזואלוס לא היתה טעונה הכרעה, חוזרת וניצבת בפנינו. 18. עיון בסוגיה הביאני לכלל מסקנה, כי במסגרת החקיקה הקיימת אין זה ראוי לסטות מן ההלכה המושרשת המחייבת את העמדתו של הקינטור גם במבחן האובייקטיווי. מאז נפסקה ההלכה (בע"פ 46/54 היועץ המשפטי לממשלה נ' סגל , פ"ד ט 393) חלפו יותר מארבעה עשורים, ועוד לפני כעשרים שנה - עת נתבקש לפסוק כי די בקינטור במשמעותו הסובייקטיווית - אמר בית המשפט כי ההלכה הקובעת "שבנוסף על המבחן הסובייקטיבי יש צורך גם במבחן האובייקטיבי, הכתה שורשים כה עמוקים בפסיקתו של בית-משפט זה ובתודעה המשפטית והמוסרית שלנו, ששוב אין מחזירים את הגלגל אחורנית" (ע"פ 101/77 רינגלשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד לב(1) 623, בעמ' 627, מפי השופט ח' כהן). ולא בכדי: המבחן האובייקטיווי אינו אמת-מידה ראייתית להערכת כנות הגירסה בדבר עוצמתו של הקינטור במשמעותו הסובייקטיווית, ואף לא מבחן כמותי המיועד לבחון מהי רמת ההתנהגות המקובלת בקרב רוב הציבור, או בקרב חלק זה או אחר ממנו, אלא מבחן ערכי המעוצב על-ידי בית המשפט ושמטרתו לאזן בין חולשתו האנושית של אדם שבהשפעתו של קינטור מגיב תגובה רצחנית לבין הכורח המוסרי, המתחייב מן הנורמה ההתנהגותית החיונית לקיומה של חברה בת תרבות, להציב סייג וגדר למידת ההתחשבות והחסד שבידי המשפט להעניק למי שבתגובה לקינטור גרם בכוונה למותו של אדם (ראו את דברי הנשיא שמגר בע"פ 686/80 סימן-טוב נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(2) 253, בעמ' 265, ובע"פ 402/87 מדינת ישראל נ' גנדי , פ"ד מב(3) 383, בעמ' 391, 393; ואת דברי השופט גולדברג בע"פ 322/87 דרור נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(3) 718, בעמ' 724-723). הנה כי כן, המבחן האובייקטיווי, שהוא יציר הפסיקה, נועד להשגת תכלית חברתית-ערכית שאי-אפשר לנו בלעדיה. השאלה אם לבטלו, או לצמצמו, היא עניין למחוקק. אילו נדרש המחוקק לכך חזקה עליו שהיה עושה גם למילוי החסר. אלא שעד כה נמנע המחוקק ממהלך שמטרתו להביא לביטולה או לשינויה של ההלכה בעניין זה, ובחוקקו (בהתשנ"ה) את סעיף 300א לחוק העונשין גילה, במשתמע, כי אין בכוונתו להתערב בפרשנותו של בית המשפט ליסוד העדר הקינטור. 19. במה דברים אמורים? הצורך בקביעתו של המבחן האובייקטיווי נבע, לדעתי, מהגדרתה החד-ערכית של עבירת הרצח בחוק החרות שלנו. חוק העונשין - כפקודת החוק הפלילי, 1936, שקדמה לו - אינו מבחין (כמקובל בשיטות משפט אחרות) בין רצח המבוצע בקור-רוח, לאחר חשיבה צלולה ותכנון מוקדם, לבין רצח המבוצע בעקבות התרחשות מסעירה והחלטה רגעית בלתי-שקולה. בשני המקרים מותנית האחריות לעבירת רצח בקיומה של "כוונה תחילה", והעדר קינטור מהווה אחד התנאים להיווצרותה של כוונה תחילה. ברצח מן הסוג הראשון שאלת הקינטור כלל אינה מתעוררת. אך מעשי רצח מן הסוג הראשון הם מיעוט-שבמיעוט. הרוב המכריע של מעשי הרצח נמנים עם הסוג השני, וברבים מאלה עולה הטענה שהמעשה נעשה עקב קינטור. אכן, אף כאן המדובר במעשים של המתת אדם שנעשו בכוונה ותוך חפץ לגרום למות הקורבן. אך בכוונה גרידא לא סגי, שכן לשיכלולה של עבירת רצח דרושה כוונה תחילה. אילו הסתפקה הפסיקה, לשלילתה של כוונה תחילה, בקינטור במשמעותו הסובייקטיווית, קרוב להניח שברוב מעשי הרצח מן הסוג השני (ובעצם, ברוב מעשי הרצח) היה מבצע המעשה יוצא פטור בהרשעה בעבירת הריגה. זה, כשלעצמו, תהליך שיש להישמר מפניו. עבירת הריגה היא עבירה של מחשבה פלילית "רגילה". הגדרתה של מחשבה פלילית, שבסעיף 20 לחוק העונשין, אמנם כוללת גם עבירות שלעניין התוצאות יש עמן "כוונה", אלא שכאן המדובר בכוונה במשמעותה היותר רחבה; היינו, לא רק במובן "מטרה לגרום לאותן תוצאות" (כאמור בסעיף 20(א)(1)), אלא גם במובן "ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי" (כמבואר בסעיף 20(ב)). ואף בשל כך (הגם שלא רק בשל כך), עבירת הריגה אינה מתאפיינת באותו דופי מוסרי חמור המאפיין מעשה רצח. לסיווגו של מעשה המתה הנעשה בכוונה כרצח נודעת משמעות חברתית-ערכית. חברה המקדשת את חיי האדם כערך מוסרי עליון אינה יכולה להשלים עם הורדת הרף של האחריות המשפטית למעשים של המתת אדם בכוונה. והחיוב להעמיד את הקינטור במבחן אובייקטיווי נועד להציב אבן-בוחן מוסרית-ערכית להערכת התנהגותו של מי שגרם בכוונה למותו של אדם בתכוף להתגרות שהחלישה את מעצוריו המוסריים, אך לא שללה ממנו את היכולת המעשית לגבש החלטה להמית את יריבו ולהוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל. 20. השימוש במבחן האובייקטיווי, לבחינת אשמה ששיכלולה מותנה בקיומה של כוונה סובייקטיווית מובהקת, אינו נקי מקושי. בפרשת דרור (ע"פ 322/87 הנ"ל) התייחס השופט גולדברג להגדרת "כוונה תחילה" שבסעיף 301 לחוק באמרו, כי "אם מושם הדגש על המלים 'בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו', המתייחסות ליסוד 'העדר ההתגרות', על הפן ההכרתי המוסרי של הנאשם לגבי תוצאות מעשהו, כי אז יובן גם הצורך בבלם שנקבע בפסיקה, בדמות הקינטור האובייקטיבי, שהוא בעיקרו בלם ערכי, הבא לכפות התנהגות" (בעמ' 724). בדברים אלה ביקש, כמדומה, להראות לא רק על קיום הצורך במבחן האובייקטיווי אלא גם כי למבחן זה יש אחיזה בפרשנות מלותיו של החוק. אני מודה כי גם קבלתה של גישה זו אינה מתירה את הקושי המושגי הכרוך בשימוש במבחן אובייקטיווי לבחינת קיומה של כוונה תחילה. אך את התרתו של הקושי האמור הייתי מניח למחוקק. כשלעצמי, הייתי רואה בעין יפה הסדר חקיקתי המבחין בין רצח בכוונה תחילה (רצח "מדרגה ראשונה"), שעונשו מאסר עולם ועונש זה בלבד, לבין רצח בכוונה (רצח "מדרגה שניה") שעונשו מאסר עולם. סיווג כזה היה מייתר את המבחן האובייקטיווי. הרוצח בעטיו של קינטור יורשע ברצח בכוונה ועונשו ייקבע תוך התחשבות במכלול הנסיבות, לרבות חומרת ההתגרות שבתכוף למעשה, מיגבלותיו של הנאשם והגודל היחסי של כישלונו המוסרי בהשוואה למצופה מאדם שהינו בעל מזג רגיל והכרה מוסרית בסיסית בערך חיי אדם. הזדמנות נאותה ליתן את דעתו להסדר חקיקתי יסודי ומקיף של סוגייתנו נקרתה למחוקק עת עסק בחקיקת סעיף 300א, שהוסף לחוק העונשין בגדר תיקון מס' 44, ולפיו הוסמך בית המשפט להטיל על המורשע בעבירת רצח "עונש מופחת" בהתקיים אחת הנסיבות שפורטו בסעיף. אילו נדרש המחוקק להגדרה חדשה של עבירת הרצח, לסוגיה השונים, נראה שגם חלקים מסעיף 300א היו מתייתרים. אלא שהמחוקק בחר לקיים בעינו את סיווגה החד-ערכי של עבירת הרצח. בחוקקו את תיקון מס' 44 לחוק העונשין דחה המחוקק את הדוקטרינה של "אחריות מופחתת" עליה נתבססה הצעת החוק (ראו הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 41) (אחריות מופחתת), התשנ"ה1995-, ה"ח 2403, התשנ"ה, עמ' 475), ואימץ תחתיה את הדוקטרינה של עונש מופחת. בסוגיית הקינטור בחר שלא לעסוק כלל; ולדידי, יש להעמידו בחזקתו כי חיוביה של ההלכה הפסוקה בנושא, התכלית הערכית שהיא מיועדת לקדם והשאלות שהיא מעוררת, לא נעלמו מעיניו. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, את הצעת המומחים פרופ' פלר ופרופ' קרמניצר, שהיוותה בסיס לתיקוניו האחרונים של חוק העונשין (ראו ש"ז פלר ומ' קרמניצר, "הצעת חלק מקדמי וחלק כללי לחוק עונשין חדש", משפטים י"ד (תשמ"ד) 5). בסעיף 164 להצעה (שכמדומה היווה בסיס, בין היתר, לתיקון מס' 44 לחוק) נמנו "נסיבות מקלות חובה", שעל בית המשפט להתחשב בהן בעת קביעת העונש. ובין יתר הנסיבות הללו צוין המקרה של "ביצוע העבירה עקב התגרות תכופה בעושה שהביאתהו לאיבוד ניכר של השליטה העצמית ושל הבנת המשמעות של מעשהו ותוצאותיו השליליות" (ראו סעיף 164(3) להצעה ודברי ההסבר בעמ' 98-96). מתוך נאמנות לשיטתם, לעסוק רק בחלקיו המקדמי והכללי של החוק, נמנעו המומחים מהתייחסות לנושא הקינטור בהקשר המיוחד של יסודות עבירת הרצח. אך אין ספק כי ההצעה העמידה לדיון דרך אפשרית לטיפול המשפטי במקרים בהם מבצע הרצח ביצע את מעשהו עקב התגרות תכופה. ואולם המחוקק - שהרעיון הגלום בהצעת המומחים היה לנגד עיניו - בחר שלא להתערב במצב המשפטי שגיבשה הפסיקה, לעניין רכיב העדר קינטור כחלק מהגדרתה של עבירת הרצח, לא מצד הגדרת יסודותיה של העבירה ולא מצד דרכי הטיפול העונשי במבצעיה. כלום יש להחיל על המערער את סעיף 300א(א)(2) לחוק העונשין? 21. מכל האמור עולה כי דין הערעור על ההרשעה להידחות. אך נותרה שאלה נוספת הטעונה הכרעה: בהסתמכו על האמור בחוות-דעתו המשלימה של הפסיכיאטר המחוזי טען הסניגור המלומד, כי בעת מעשה סבל המערער מהפרעה נפשית אשר הגבילה במידה ניכרת את יכולתו להימנע מן המעשה. לפיכך, טען הסניגור, כי אם יחליט בית המשפט לדחות את הערעור כנגד ההרשעה, מן הדין כי נגזור על המערער - או כי נורה לבית המשפט המחוזי לגזור עליו - עונש מופחת, על-פי סעיף 300א לחוק העונשין. בסעיף 300א(א)(2), שרק הוראתו דרושה לענייננו, נאמר: "300א. על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה: (א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח - (1)..... (2) להימנע מעשיית המעשה". באת-כוחה המלומדת של המדינה, שחלקה גם על טענה זו, ביקשה לקבוע, כי חוות-דעתו המשלימה של הפסיכיאטר המחוזי אינה מחדשת מאומה בדבר מצבו הנפשי של המערער, וכי לאמור בה ולתנאי תחולתו של סעיף 300א(א)(2) אין ולא כלום. 22. אני סבור, כי האמור בחוות-דעתו המשלימה של הפסיכיאטר המחוזי אינו מאפשר הכרעה קלה בשתי השאלות הנחוצות: כלום המערער, בשעת המעשה, אמנם סבל מהפרעה נפשית חמורה? ובהנחה שהתשובה לשאלה זו היא בחיוב, כלום בשל ההפרעה הנפשית האמורה, הוגבלה (לפחות) במידה ניכרת יכולתו של המערער להימנע מעשיית המעשה? המומחה, כפי שראינו, אינו משתמש במושגיו של סעיף 300א לחוק, ועם זאת אומר הוא, כי בנסיבות הנתונות הריהו "חושב בכיוון של נסיבות מקילות ובעונש מופחת" במשמעות תיקון מס' 44 לחוק העונשין. בנסיבות אלו, ומשנחה דעתי כי בדין הורשע המערער בעבירת רצח, הייתי מחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי לבירור השאלה אם במערער ובמעשהו התקיימו תנאי סעיף 300א(א)(2) לחוק העונשין. בית המשפט יאפשר לצדדים לחקור בשאלה זו את הפסיכיאטר המחוזי, ולפי שיקול דעתו יהיה רשאי להרשות לצדדים להביא גם ראיות אחרות לעניין השאלה האמורה. ואם יקבע בית המשפט, כי נתקיימו התנאים להטלת עונש מופחת כמשמעו בסעיף 300א, ישוב ויגזור את דינו של המערער. 23. אשר על כן יש לדחות את הערעור כנגד ההרשעה ולהחזיר את הדין לבית המשפט המחוזי להשלמה כמבואר בפיסקה 22. ש ו פ ט השופט י. קדמי 1. עמדתו של חברי, השופט מצא, והמסקנה אליה הגיע על פיה, מקובלת עלי; וכמותו הנני סבור, שאין מקום לדון מחדש בהלכה הפסוקה, לפיה נדרש "הקינטור" - שבו מדובר בסעיף 301 לחוק העונשין - לעמוד גם במבחן אוביקטיבי. 2. לאמור בפסק דינו של חברי - אליו אני מצטרף - אבקש להוסיף: א. אכן, כאשר מדובר ברכיביו של יסוד נפשי המבטא "מחשבה פלילית" - להבדיל מ"רשלנות" - אין מקום לדרישות אוביקטיביות; שהרי "מחשבה פלילית" משקפת, מעצם טיבה, את "מחשבתו" הסוביקטיבית של הנאשם, ואותה בלבד. ב. מן ההיבט העקרוני, איפוא, "הוספת" מבחן אוביקטיבי לקינטור - "הסוביקטיבי" - אינה במקומה. ברם, ניתן להתיחס אל דרישת העמידה ב"מבחן אוביקטיבי" כאל הצבת "אמת מידה" לעוצמתו של הקינטור, להבדיל מקביעת "מבחן עצמאי" נוסף המעניק לקינטור אופי "אוביקטיבי"; ובדרך זו, לשמור על אופיו הסוביקטיבי של הקינטור. ג. "אמת מידה" הקובעת רמה גבוהה של קינטור, מתחייבת בהקשר הנדון כאן, מן העובדה שקיומו של קינטור - ולו גם על דרך הספק - מביאה להפחתת חומרתו של מעשה המתה מרצח להריגה; כאשר סף הכניסה לתחומי האחרונה הינה ה"פזיזות", כנגד ה"החלטה להמית" המאפינת את הראשונה. הפחתה משמעותית כזו בחומרת העבירה, מחייבת קיומה של רמת קינטור גבוהה דיה כדי ליטול מן ה"החלטה להמית" את אופיה המחמיר; וקביעת אמת המידה של קינטור "המוציא מכליו אדם מן היישוב" עונה על דרישה זו. ד. קיומו של קינטור כאמור, אינו מקים פטור מאחריות פלילית לעבירה של כוונה מיוחדת, בשל כך שהלך הנפש הדרוש להרשעה לא עמד במבחן אוביקטיבי; ואין לומר, על כן, שהלך הנפש הדרוש להרשעה בעבירה כזו כולל רכיב אוביקטיבי. היסוד הנפשי של עבירת הרצח, נותר יסוד נפשי סוביקטיבי; כאשר אמת המידה האוביקטיבית - הדרושה לקביעת רמת הקינטור, כאמור לעיל - היא "חיצונית" לו ואינה משתלבת בו. ה. ולא למיותר יהיה לציין: המחוקק אצלנו מכיר ב"אמת מידה" אוביקטיבית גם כבסיס לפטור מלא מאחריות פלילית, מכח הסייגים של הגנה עצמית, צורך וכורח; וגם כאן, המדובר ב"אמת מידה" חיצונית, שאינה פוגעת בטיבו של היסוד הנפשי הסוביקטיבי של העבירה המיוחסת לנאשם. ש ו פ ט השופט י' טירקל : גם אני מצרף דעתי לדעתו של חברי השופט א' מצא וכן להערותיו של חברי השופט י' קדמי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, כב' באדר ב' תשנ"ז (31.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט 93025340. F01

1997-03-31T00:00:00

מליסה גד נ. פרקליטות המדינה

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

93025340.F01

[ "אליהו מצא", "יעקב קדמי", "יעקב טירקל" ]

פלילי

[ "מליסה גד", "פרקליטות המדינה" ]

1997-03-31

1993-05-09

1

null

false

[ "מצא", "קדמי", "טירקל" ]

ע"פ 2534/93

פסק-דין

[ "גולן דוד" ]

[ "אליהו", "יעקב", "יעקב" ]

18

ע"פ

בית המשפט העליון

252

2022-09-17T15:04:04

6

HebrewVerdicts\97\730\052\M03\97052730_M03.txt

254

252

1997-09-06T19:00:00

2008-02-27T21:18:20

5,273

בש"א 5273/97

2

HebrewVerdicts\97\730\052\M03

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

97052730_M03.txt

97052730.M03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

0605a2e61d8f5ee9ec6af187f28b4470303b10efbcf6a173ef4391cc48406e75

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5273/97 - ב' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. מוננזון דליה 2. פלבניק יעקב 3. מץ לאוניד 4. ספיבק עופר שי 5. גרינבוים מיכאל 6. שטך ולדימיר 7. קוגן ולדימיר 8. אסובסקי אירינה 9. איוואנצ'נקו ילנה 10. שבצוק רומן 11. זלסקובה אינסה 12. גולובקין דניאל 13. חורגל אינה 14. פרידבורג אנה 15. פרנק ויטלי 16. זמודזיאק דימיטרי 17. מופת קבוצה לקידום הוראה(ע"ר) 18. ועד ההורים העירוני-אשדוד נגד המשיבים : 1. עיריית אשדוד-אגף החינוך 2. בית הספר המקיף ח' -אשדוד 3. שר החינוך והתרבות 4. אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים 5. מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד בקשה לביטול צו ביניים החלטה אינני רואה בנימוקים שצוינו בבקשה עילה לביטול צו הביניים, מה גם שהדיון בעתירה גופה נקבע למועד קרוב, ה- 18.9.97. ניתנה היום, ו' באלול תשנ"ז (8.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052730. M03

1997-09-06T00:00:00

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97052730.M03

[ "יעקב טירקל" ]

בג"ץ

[ "מוננזון דליה", "עיריית אשדוד-אגף החינוך", "בית הספר המקיף ח' -אשדוד", "שר החינוך והתרבות", "אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים", "מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד", "פלבניק יעקב", "מץ לאוניד", "ספיבק עופר שי", "גרינבוים מיכאל", "שטך ולדימיר", "קוגן ולדימיר", "אסובסקי אירינה", "איוואנצ'נקו ילנה", "שבצוק רומן", "זלסקובר אינסה", "גולובקין דניאל", "חורגל אירנה", "פרידבורג אנה", "פרנק ויטלי", "זמודזיאק דימיטרי", "מופת קבוצה לקידום הוראה(ע\"ר)", "ועד ההורים העירוני-אשדוד" ]

1997-09-06

3

null

false

[ "טירקל" ]

בג"ץ 5273/97

החלטה

[ "טיקולסקר ארז" ]

[ "יעקב" ]

2

בג"ץ

בית המשפט העליון

252

2022-09-17T15:04:04

6

HebrewVerdicts\97\730\052\F05\97052730_F05.txt

3,602

252

1997-11-03T20:00:00

2008-02-27T21:18:17

5,273

בש"א 5273/97

7

HebrewVerdicts\97\730\052\F05

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

97052730_F05.txt

97052730.F05.doc

1,997

2

פסק-דין

false

0

097e8ebbb7bed4cdf920aba5edbf6a89c89f61a776d4563367fd6d643cfbe823

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5273/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. דליה מוננזון 2. יעקב פלבניק 3. לאוניד מץ 4. עופר שי ספיבק 5. מיכאל גרינבוים 6. ולדימיר שטך 7. ולדימיר קוגן 8. אירינה אסובסקי 9. ילנה איוואנצ'נקו 10. רומן שבצוק 11. אינסה זלסקובר 12. דניאל גולובקין 13. אירנה חורגל 14. אנה פרידבורג 15. ויטלי פרנק 16. דימיטרי זמודזיאק 17. מופת קבוצה לקידום הוראה (ע"ר) 18. ועד ההורים העירוני - אשדוד נגד המשיבים : 1. עיריית אשדוד - אגף החינוך 2. בית הספר המקיף ח' - אשדוד 3. שר החינוך והתרבות 4. אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים 5. מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד התנגדות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ט"ז באלול התשנ"ז ( 18.09.97 ) בשם העותרים : עו"ד ארז טיקולסקר בשם משיבים 2-1: עו"ד דפנה כהן בשם משיב 3: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס בשם משיב 4: עו"ד דן אלון ועו"ד יעקב אנוך פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: עתירה זו נועדה למנוע מן המשיבים להפסיק את לימודיהם של שישה-עשר העותרים הראשונים בבית הספר המקיף ח' באשדוד, במסגרת "תכנית מופת". 2. "מופת - קבוצה לקידום הוראה" (העותרת 17) היא עמותה רשומה. יזמיה, שלפחות רובם עלו לישראל מארצות חבר המדינות, שמו להם למטרה לעודד את החינוך המדעי בקרב בני הנוער. "תכנית מופת", שהוכנה והמופעלת על-ידי העמותה, עוסקת בהעשרה מדעית לתלמידים. התכנית מוכרת למשרד החינוך, מקובלת עליו ואף מופעלת בעידודו בשני בתי-ספר, בירושלים ובתל-אביב. לקראת שנת הלימודים הנוכחית החליטה עיריית אשדוד לפתוח, במסגרת בית הספר המקיף ח' בתחומה, שתי כיתות ז' בהן תופעל התכנית. כן החליטה העיריה, כי לכיתות אלו יתקבלו גם תלמידים, שיימצאו מתאימים ללימודים במסגרת התכנית, אף אם מקומות מגוריהם מצויים מחוץ לתחומי רובע הרישום של בית הספר. תלמידים שביקשו להירשם לכיתות החדשות רואיינו ונבחנו, ואלה מתוכם שעמדו בבחינה, ונתקבלו ללימודים במסגרת זו, השתתפו במהלך חופשת הקיץ, במימון עצמי, בכיתה מכינה. דא עקא שבהליכי הפעלתה של תכנית מופת נפלו שני פגמים. הפגם האחד היה בהחלטת העיריה להפעיל את התכנית מבלי לבקש ממשרד החינוך לאשר את הפעלתה כתכנית על-אזורית (כנדרש בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט1959-). כך אירע שמנהל מחוז הדרום במשרד החינוך כלל לא היה מעורב בהליכי גיבושה של ההחלטה, ובראשית הדרך ספק אף אם ידע עליה. הפגם השני נפל בפרסום התכנית ובהליכי המיון והקליטה של המועמדים לכיתות החדשות. מסתבר כי הטיפול בפרסום התכנית, וכן במיון המועמדים, הופקד על-ידי העיריה בידי עמותת מופת לבדה; ובדיעבד הוברר, כי הפרסומים המוקדמים אודות הפעלת התכנית באשדוד נעשו, אך ורק, באמצעי התקשורת המיועדים לדוברי רוסית. ואכן הרוב המכריע של התלמידים, אשר הציגו את מועמדותם לכיתות בהן תופעל התכנית, היו מקרב בני העולים מארצות חבר המדינות. 3. על רקע ההחלטה להפעיל את תכנית מופת בבית הספר באשדוד, ובהסתמכו על שני הפגמים בהם לקו הליכי הפעלתה של התכנית, הכריז המשיב 4 (ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים) על סכסוך עבודה. ההכרזה על הסכסוך פורסמה סמוך למועד פתיחתה של שנת הלימודים החדשה ולוותה בהודעה על כוונת ארגון המורים להשבית את הלימודים בכל בתי הספר העל-יסודיים בעיר. עיריית אשדוד (המשיבה 1) פנתה לבית הדין האזורי לעבודה וביקשה צו-מניעה שיאסור על המורים לשבות. בית הדין אמנם נענה לבקשה ונתן צו-מניעה, אך עם זאת קבע, כי עד למתן החלטה אחרת על העיריה להימנע מהפעלת התכנית. בעקבות משא-ומתן ביניהם הגיעו העיריה וארגון המורים לכלל הסדר מוסכם. מנהל מחוז הדרום במשרד החינוך, שהוזמן לקחת חלק בדבר, נתן את ברכתו לכך וההסדר שנתגבש נעשה גם על דעתו. בהסדר המוסכם נקבע, כי פתיחת הכיתות החדשות תידחה עד לאחר חופשת החנוכה; כי שיבוץ "תלמידי חוץ" בכיתות אלו ייפתח בפני כלל התלמידים תושבי אשדוד; וכי נוהלי הקבלה לכיתות ייקבעו במשותף על-ידי מחוז הדרום של משרד החינוך והעיריה. ביום 3/9/97 הגישו העיריה וארגון המורים לבית הדין האזורי לעבודה הודעה על ההסדר המוסכם, ולבקשתם המשותפת נתן בית הדין להסדר זה תוקף של פסק-דין. מנהל המחוז במשרד החינוך אישר את הפעלתה של תכנית מופת, בכיתות האמורות, כתכנית על-אזורית, ובכך תוקן הפגם שנבע ממחדלה של העיריה לבקש ממשרד החינוך, מבעוד מועד, לאשר את הפעלת התכנית. 4. שישה-עשר התלמידים העותרים הם תושבי אשדוד, אשר מקומות מגוריהם אינם בתחומי רובע הרישום של בית הספר המקיף ח'. העותרים נמנו עם התלמידים אשר ביקשו ללמוד, ונמצאו מתאימים ללימודים, בכיתות החדשות; וביחד עם ארבעים-ושלושה תלמידים אחרים השתתפו, בחופשת הקיץ, בכיתה המכינה. ביום 1/9/97 החלו העותרים את לימודיהם בכיתות ז' במסגרת תכנית מופת. אך ביום 4/9/97, בעקבות החלטת בית הדין האזורי לעבודה ליתן תוקף של פסק-דין להסדר הפשרה בין העיריה לבין ארגון המורים, הודיעה מנהלת בית הספר לעותרים כי לא יורשו להמשיך עוד בלימודיהם בבית הספר. בהודעת המנהלת נאמר, כי החל מיום ראשון הקרוב, 7/9/97, על העותרים לפנות לבתי-ספר אחרים בהתאם לאזורי הרישום החלים עליהם. 5. על רקע זה הוגשה העתירה, ועם הגשתה הוצאו בה צו-על-תנאי וצו-ביניים. יצוין כי זולת עמותת מופת (העותרת 17) הצטרף לעתירה, לשם הבעת תמיכה בעמדת העותרים, גם ועד ההורים העירוני באשדוד (העותר 18). מכוח צו הביניים המשיכו העותרים ללמוד בכיתות ז' של בית הספר המקיף ח' ונתחדשה הפעלתה, בכיתות אלו, של תכנית מופת. בתשובת משרד החינוך לעתירה נאמר, כי בנסיבות שנוצרו הגיע המשרד לכלל מסקנה, כי יש לאפשר לעותרים להמשיך את לימודיהם בכיתותיהם בשנת הלימודים הנוכחית. וכך נאמר, לעניין זה, בתצהירו של ד"ר יצחק תומר, מנהל מחוז הדרום במשרד החינוך: "עלי להדגיש כי למרות שסברתי, עם פתיחת שנת הלימודים, כאמור לעיל, כי יש מקום לעכב את התכנית עד לאחר החנוכה, הרי שבנסיבות שנוצרו, לפיהן העותרים לומדים במסגרת התכנית כבר כשבועיים, ולאור העובדה כי לעותרים הובטח כי ילמדו במסגרת התכנית וכי הם הסתמכו על הבטחה זו, נראה לי כי יש לאפשר להם להמשיך את לימודיהם באותה מסגרת, זאת בכפוף לכך שתוך זמן קצר ייפתחו הכיתות לתלמידים ילידי הארץ". 6. בעת הדיון לפנינו (ביום 18/9/97) ביקשנו לברר אם עמדת משרד החינוך עשויה להיות מקובלת גם על יתר המשיבים. באת-כוח העיריה ובית הספר (המשיבים 1 ו2-) הניחה את דעתנו, כי שולחיה יתמכו בהסדר, או בהכרעה, שלא יהיו כרוכים בפגיעה בתלמידים העותרים. עמדת באי-כוחו של ארגון המורים היתה שונה. הם ביקשו שבית המשפט ימצה עם התלמידים העותרים, עד תום, את תוצאות הפגמים בהם לקתה הפעלתה של התכנית. ההסדר אליו הגיעו העיריה וארגון המורים, במסגרת ההליך לפני בית הדין האזורי לעבודה, נועד לתקן פגמים אלה. אך התיקון, לטענת פרקליטי ארגון המורים, אינו יכול להועיל לעותרים. כיון שנתקבלו ללימודים במסגרת התכנית קודם לאישורה כתכנית על-אזורית, אישורה בדיעבד כתכנית על-אזורית אינו יכול לתקן את אי החוקיות בה לקתה הפעלת התכנית בעת קבלתם ללימודים של העותרים. ועל כל פנים, הפגם השני - פרסום דבר התכנית בכלי תקשורת ברוסית בלבד - אינו יכול לתקון אלא בהחזרת גלגלם של העותרים לאחור. פרסומים אודות התכנית ברוסית, והעדר פרסומים בעברית, היפלו לטובה את בני העולים החדשים מארצות חבר המדינות מכלל יתר התלמידים. בכך, טוען ארגון המורים, הופר האיסור על הפליה מטעמים עדתיים, עליו מורה סעיף 3ב לחוק לימוד חובה, תש"ט1949-, ומטרות האינטגרציה בחינוך הועמדו בסכנה. העותרים, נטען, אינם רשאים ליהנות מפירות ההפליה הבלתי-מוצדקת. לכן יש להחזירם לכיתות הרגילות ברובעי הרישום של מקומות מגוריהם; ומשיפורסם דבר התכנית לידיעת כל התלמידים בבתי הספר באשדוד, יוכלו גם הם, במצב של שוויון סיכויים לכלל התלמידים המעוניינים האחרים, לבקש ללמוד במסגרת התכנית. 7. מקובלות עלי טענות ארגון המורים, כי מעיקרא לקתה הפעלתה של התכנית הן באי-חוקיות והן בהפליה פסולה של תלמידים שהפרסומים ברוסית אודות הפעלת התכנית היו בעבורם כספר החתום. אך אין בידי לקבל את עמדתו של הארגון, שתיקון הפגמים הללו אינו יכול להיעשות שלא על גבם של התלמידים העותרים וחייב, כביכול, לכלול גם את הוצאת העותרים מכיתותיהם. גם על-פי שורת הדין, מהלך כזה אינו נדרש ואינו ראוי; ובנסיבות העניין תהיה בנקיטתו אף משום חריגה משורת הצדק. 8. רשות מינהלית אשר עמדה, או הועמדה, על פגם שנפל בהחלטה שיצאה מתחת ידה, רשאית לעתים (ולעתים היא אף חייבת) לבטל או לשנות את החלטתה, ככל הדרוש לתיקון הפגם בו לקתה. אך בגדר שיקוליה לביטולה או לשינויה של החלטה קודמת, חייבת הרשות להביא בחשבון את השפעת ההחלטה המבטלת, או המתקנת, על המציאות אשר נוצרה בעקבות החלטתה המקורית. משנרכשו זכויות מכוח ההסתמכות על ההחלטה הראשונה, או אף נוצרו ציפיות לגיטימיות למימושן של זכויות כאלו, שוב אין הרשות - בגדר החלטתה המתקנת - רשאית להתעלם מהן. ככלל, "לא הרי ביטול רשיון שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש" (השופט ויתקון בבג"צ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשיה , פ"ד ו 696, בעמ' 700). הרציונל שביסוד עיקרון זה חל, לא רק על החלטות הנוגעות להענקת וביטול רשיונות, אלא גם על החלטות מינהליות אחרות. כדברי פרופ' זמיר: "...אין ההבדל מוגבל לרשיונות, אלא הוא משתרע בדרך כלל על מקרים של שינוי או ביטול החלטות. המכנה המשותף, המייחד מקרים אלה, הוא הפגיעה בזכות מוקנית ובצפיה לגיטימית" (י' זמיר, הסמכות המינהלית (נבו, כרך ב', תשנ"ו) 1002). מכאן שעל רשות מינהלית מוטל, לא פעם, להכיר בזכות שנרכשה בהסתמך על החלטה שגויה, הגם שאלמלא ההחלטה רשאית היתה הרשות שלא להעניקה או להכיר בה (ראו, מתוך רבים אחרים: בג"צ 707/81 שוורץ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, תל-אביב-יפו , פ"ד לו(2) 665, דברי השופטת בן-פורת בעמ' 668; בג"צ 3406/91 בבלי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מה(5) 1, דברי השופט ברק בעמ' 11-10; ובג"צ 4492/92 שנקרנקו נ' מנכ"ל משרד הבריאות , פ"ד מז(4) 861, דברי השופטת דורנר בעמ' 864). השופט ברנזון החיל על עניין כזה את הכלל שלפיו "אין מתקנים עוול בעוול" (בג"צ 292/61 בית אריזה רחובות בע"מ נ' שר החקלאות , פ"ד טז 20, בעמ' 31). אכן, מי שזכה בטובת הנאה מכוח החלטה מוטעית של הרשות, שהוא עצמו גרם לקבלתה במעשה מרמה או הטעיה, אינו זכאי לשמר בידו את אשר השיג במעשהו הפסול (ראה, לדוגמה, בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה , פ"ד לו(1) 317, בעמ' 331; בג"צ 727/88 עווד נ' השר לענייני דתות , פ"ד מב(4) 487; וכן דברי פרופ' זמיר, בספרו הנ"ל, בעמ' 1005). ובנסיבות מיוחדות, כשהדבר מתחייב לקיומו של אינטרס ציבורי חשוב, יהיה מקום להחיל החלטה מתקנת גם כלפי מי שלא נמצא כל פגם בהתנהגותו (השוו בג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל , פ"ד מח(5) 501, 534-533). אך מקום שתיקון הפגם, לפחות בעיקרו, יכול להיעשות תוך איזון ראוי בין עניינו של הציבור ולבין עניינו של הפרט, יש לפעול תוך התחשבות גם בזכותו או בעניינו של הפרט. 9. המקרה שלפנינו מהווה דוגמה מובהקת למקרים בהם מתחייב איזון, בין עניינם המוצדק של הרשויות והציבור בתיקון הפגם בהחלטה המינהלית לבין עניינם (שאף הוא מוצדק) של התלמידים העותרים לממש את הזכות שהוענקה להם מכוח ההחלטה האמורה. לתלמידים העותרים - אין צריך לומר - לא היה כל חלק בגרימת הפגמים שנפלו בהליכי אישורה, פרסומה והחלתה של תכנית "מופת". הם נענו לפרסום בדבר פתיחת הכיתות, בהן תופעל התכנית, בפני תלמידים מתאימים מכל תחומיה של אשדוד. הם רואיינו ונבחנו, ומשעמדו בבחינה השתתפו, כפי שנדרשו לעשות, בלימודי הכיתה המכינה. בהיפתח שנת הלימודים הלכו לבית הספר ונעשו לתלמידים מן המניין. בכך קמה להם זכות מכוח הבטחה שלטונית ברורה ומיוסדת היטב, כי יותן להם להמשיך את לימודיהם במסגרת התכנית החדשה עד לסוף שנת הלימודים (בג"צ 4383/91 שפקמן נ' עיריית הרצליה , פ"ד מו(1) 447). הפגמים שנפלו בהליכי הפעלתה של התכנית אכן טעונים תיקון. אחד מאלה - העדר אישור של משרד החינוך להפעלתה של התכנית כתכנית על-אזורית - בינתים תוקן. את הפגם הכרוך בהפלייתם לטובה של תלמידים בעלי נגישות לפרסומים ברוסית יש לתקן, באופן שלתכנית יינתן פרסום בעברית, אשר יופנה לכלל התלמידים באשדוד (ואין בכך, כמובן, כדי למנוע פרסום התכנית גם בשפות אחרות). כמו-כן יש לתקן את הליכי מיון המועמדים, באופן שההחלטות בדבר קבלת תלמידים למסגרת התכנית תתקבלנה בדרך של שיתוף-פעולה בין נציגי כל הגורמים הנוגעים בדבר: העיריה, משרד החינוך, בית הספר ועמותת מופת. אך תיקונים אלה, שהמשיבים אינם חלוקים ביניהם בדבר הצורך בהם והדרכים להגשמתם, אינם מחייבים ואינם מצדיקים פגיעה בהמשך לימודיהם של התלמידים העותרים בכיתות האמורות עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית. 10. אשר על כן, ייעשה בעתירה צו מוחלט. המשיב 4 (ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים) ישלם לעותרים 16-1 שכר-טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח. יתר הצדדים יישאו איש איש בהוצאותיו. ש ו פ ט השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, ג' בחשון תשנ"ח (3.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052730. F05

1997-11-03T00:00:00

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97052730.F05

[ "אליהו מצא", "יצחק זמיר", "טובה שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ

[ "מוננזון דליה", "עיריית אשדוד-אגף החינוך", "בית הספר המקיף ח' -אשדוד", "שר החינוך והתרבות", "אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים", "מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד", "פלבניק יעקב", "מץ לאוניד", "ספיבק עופר שי", "גרינבוים מיכאל", "שטך ולדימיר", "קוגן ולדימיר", "אסובסקי אירינה", "איוואנצ'נקו ילנה", "שבצוק רומן", "זלסקובר אינסה", "גולובקין דניאל", "חורגל אירנה", "פרידבורג אנה", "פרנק ויטלי", "זמודזיאק דימיטרי", "מופת קבוצה לקידום הוראה(ע\"ר)", "ועד ההורים העירוני-אשדוד" ]

1997-11-03

1997-09-06

5

null

false

[ "מצא", "זמיר", "שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ 5273/97

פסק-דין

[ "טיקולסקר ארז" ]

[ "אליהו", "יצחק", "טובה" ]

7

בג"ץ

בית המשפט העליון

252

2022-09-17T15:04:04

6

HebrewVerdicts\97\730\052\M02\97052730_M02.txt

10,767

252

1997-09-06T19:00:00

2008-02-27T21:18:19

5,273

בש"א 5273/97

2

HebrewVerdicts\97\730\052\M02

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

97052730_M02.txt

97052730.M02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

3120696a11d06a7469e4c939b128444e5ef8911c89a5f080d6df66a56522eedc

בבית המשפט העליון בג"ץ 5273/97 - א' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. מוננזון דליה 2. פלבניק יעקב 3. מץ לאוניד 4. ספיבק עופר שי 5. גרינבוים מיכאל 6. שטך ולדימיר 7. קוגן ולדימיר 8. אסובסקי אירינה 9. איוואנצ'נקו ילנה 10. שבצוק רומן 11. זלסקובה אינסה 12. גולובקין דניאל 13. חורגל אינה 14. פרידבורג אנה 15. פרנק ויטלי 16. זמודזיאק דימיטרי 17. מופת קבוצה לקידום הוראה(ע"ר) 18. ועד ההורים העירוני-אשדוד נגד המשיבים : 1. עיריית אשדוד-אגף החינוך 2. בית הספר המקיף ח' -אשדוד 3. שר החינוך והתרבות 4. אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים 5. מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד צו על-תנאי וצו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים מס' 2-1 והמורה להם להתייצב וליתן טעם מדוע לא ימנעו מלהפסיק את לימודיהם של העותרים מס' 16-1 אצל המשיב מס' 2, במסגרת "תוכנית מופת" ללימודי העשרה בתחומי המדעים. המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך, תוך 10 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית-המשפט ולבעלי-הדין ישירות. כמו-כן מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים מס' 2-1 והמורה להם להימנע מלהפסיק את לימודיהם של העותרים מס' 16-1 אצל המשיב מס' 2 במסגרת "תוכנית מופת" ללימודי העשרה בתחומי המדעים, וכן להימנע מעשיית כל פעולה שתמנע המשך לימודים כאמור. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה, שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים ביום 18.9.97 במעמד הצדדים. ניתן היום, ה' באלול תשנ"ז (6.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052730. M02

1997-09-06T00:00:00

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97052730.M02

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "מוננזון דליה", "עיריית אשדוד-אגף החינוך", "בית הספר המקיף ח' -אשדוד", "שר החינוך והתרבות", "אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים", "מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד", "פלבניק יעקב", "מץ לאוניד", "ספיבק עופר שי", "גרינבוים מיכאל", "שטך ולדימיר", "קוגן ולדימיר", "אסובסקי אירינה", "איוואנצ'נקו ילנה", "שבצוק רומן", "זלסקובר אינסה", "גולובקין דניאל", "חורגל אירנה", "פרידבורג אנה", "פרנק ויטלי", "זמודזיאק דימיטרי", "מופת קבוצה לקידום הוראה(ע\"ר)", "ועד ההורים העירוני-אשדוד" ]

1997-09-06

2

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 5273/97

החלטה

[ "טיקולסקר ארז" ]

[ "דליה" ]

2

בג"ץ

בית המשפט העליון

252

2022-09-17T15:04:04

6

HebrewVerdicts\97\730\052\M01\97052730_M01.txt

14,224

252

1997-09-06T19:00:00

2008-02-27T21:18:19

5,273

בש"א 5273/97

1

HebrewVerdicts\97\730\052\M01

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

97052730_M01.txt

97052730.M01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

9862d907a56fedaead8b827ba361f466b67dee4bb533657cc65ca9c8148d7da9

בבית המשפט העליון בג"ץ 5273/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. מוננזון דליה 2. פלבניק יעקב 3. מץ לאוניד 4. ספיבק עופר שי 5. גרינבוים מיכאל 6. שטך ולדימיר 7. קוגן ולדימיר 8. אסובסקי אירינה 9. איוואנצ'נקו ילנה 10. שבצוק רומן 11. זלסקובה אינסה 12. גולובקין דניאל 13. חורגל אינה 14. פרידבורג אנה 15. פרנק ויטלי 16. זמודזיאק דימיטרי 17. מופת קבוצה לקידום הוראה (ע"ר) 18. ועד ההורים העירוני-אשדוד נגד המשיבים : 1. עיריית אשדוד-אגף החינוך 2. בית הספר המקיף ח' - אשדוד 3. שר החינוך והתרבות 4. אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים 5. מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. צו על-תנאי כמבוקש. המשיבים יגישו תשובתם תוך 10 ימים. יש לקבוע את הדיון ליום 18.9.97. 2. צו ביניים כמבוקש עד למתן החלטה אחרת. ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ז (6.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052730. M01

1997-09-06T00:00:00

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97052730.M01

[ "דליה דורנר" ]

בג"ץ

[ "מוננזון דליה", "עיריית אשדוד-אגף החינוך", "בית הספר המקיף ח' -אשדוד", "שר החינוך והתרבות", "אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים", "מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד", "פלבניק יעקב", "מץ לאוניד", "ספיבק עופר שי", "גרינבוים מיכאל", "שטך ולדימיר", "קוגן ולדימיר", "אסובסקי אירינה", "איוואנצ'נקו ילנה", "שבצוק רומן", "זלסקובר אינסה", "גולובקין דניאל", "חורגל אירנה", "פרידבורג אנה", "פרנק ויטלי", "זמודזיאק דימיטרי", "מופת קבוצה לקידום הוראה(ע\"ר)", "ועד ההורים העירוני-אשדוד" ]

1997-09-06

1

null

false

[ "דורנר" ]

בג"ץ 5273/97

החלטה

[ "טיקולסקר ארז" ]

[ "דליה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

252

2022-09-17T15:04:04

6

HebrewVerdicts\97\730\052\F04\97052730_F04.txt

17,146

252

1997-10-26T20:00:00

2008-02-27T21:18:17

5,273

בש"א 5273/97

2

HebrewVerdicts\97\730\052\F04

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

97052730_F04.txt

97052730.F04.doc

1,997

1

החלטה

false

0

0bee744ba144d757d6f49e60ca204edd7eee9158a0ddd4643874138982171f7c

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5273/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. דליה מוננזון 2. יעקב פלבניק 3. לאוניד מץ 4. עופר שי ספיבק 5. מיכאל גרינבוים 6. ולדימיר שטך 7. ולדימיר קוגן 8. אירינה אסובסקי 9. ילנה איוואנצ'נקו 10. רומן שבצוק 11. אינסה זלסקובר 12. דניאל גולובקין 13. אירנה חורגל 14. אנה פרידבורג 15. ויטלי פרנק 16. דימיטרי זמודזיאק 17. מופת קבוצה לקידום הוראה(ע"ר) 18. וועד ההורים העירוני-אשדוד נגד המשיבים : 1. עיריית אשדוד-אגף החינוך 2. בית הספר המקיף ח' -אשדוד 3. שר החינוך התרבות והספורט 4. אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים 5. מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד התנגדות למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ט"ז באלול התשנ"ז (18.9.97) בשם העותרים: עו"ד א' טיקולסקר בשם המשיבים 2-1: עו"ד דפנה כהן בשם משיב 3: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס בשם משיב 4: עו"ד דן אלון, עו"ד יעקב אנוך ה ח ל ט ה שמענו טענות הצדדים ואנו בשלים ליתן פסק דין. עם זאת נראה לנו נכון להשהות את מתן פסק דיננו למשך שבועיים מהיום. במהלך הטיעון לפנינו העלינו בפני הצדדים הצעה להסדר מוסכם, שמטרתו להביא לתיקון הפגמים הנטענים על-ידי המשיב 4 אך מבלי לפגוע בתלמידים שנתקבלו ללימודים במסגרת התכנית. יצוין כי העותרים, משרד החינוך, עיריית אשדוד וכן בית הספר מקיף ח' אשדוד, קיבלו את ההצעה; אלא שהמשיב 4 - ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים - לא קיבל את ההצעה. אנו סבורים כי טוב היה אילו יכלה פרשה זו למצוא את פיתרונה במסגרת הסדר מוסכם, וכדי ליתן לצדדים הזדמנות נוספת להגיע לכלל הסכמה ביניהם, החלטנו להשהות את מתן פסק-דיננו כאמור. הננו מבקשים מבאת-כוח המדינה להודיענו בכתב, לא יאוחר מיום 6.10.97, אם עלה בידי הצדדים להגיע לכלל הסדר. צו הביניים יעמוד בעינו עד למתן פסק הדין בעתירה. ניתנה היום, טז' באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052730. F04

1997-10-26T00:00:00

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97052730.F04

[ "אליהו מצא", "יצחק זמיר", "טובה שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ

[ "מוננזון דליה", "עיריית אשדוד-אגף החינוך", "בית הספר המקיף ח' -אשדוד", "שר החינוך והתרבות", "אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים", "מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד", "פלבניק יעקב", "מץ לאוניד", "ספיבק עופר שי", "גרינבוים מיכאל", "שטך ולדימיר", "קוגן ולדימיר", "אסובסקי אירינה", "איוואנצ'נקו ילנה", "שבצוק רומן", "זלסקובר אינסה", "גולובקין דניאל", "חורגל אירנה", "פרידבורג אנה", "פרנק ויטלי", "זמודזיאק דימיטרי", "מופת קבוצה לקידום הוראה(ע\"ר)", "ועד ההורים העירוני-אשדוד" ]

1997-10-26

1997-09-06

4

null

false

[ "מצא", "זמיר", "שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ 5273/97

החלטה

[ "טיקולסקר ארז" ]

[ "אליהו", "יצחק", "טובה" ]

2

בג"ץ

בית המשפט העליון

252

2022-09-17T15:04:04

6

HebrewVerdicts\97\730\052\d07\97052730_d07.txt

386,682

252

2010-03-28T19:00:00

2010-03-28T08:01:22

5,273

בש"א 5273/97

2

HebrewVerdicts\97\730\052\d07

מוננזון דליה נ. עיריית אשדוד-אגף החינוך

97052730_d07.txt

97052730.D07.doc

1,997

1

החלטה

true

0

841cc20055451eeeba1de49691c6ac611efed62d65766480bb7bf3b8a4fd8b92

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 5273/97 - א' בפני: כבוד הרשם גיא שני העותרים: 1. מוננזון דליה 2. פלבניק יעקב 3. מץ לאוניד 4. ספיבק עופר שי 5. גרינבוים מיכאל 6. שטך ולדימיר 7. קוגן ולדימיר 8. אסובסקי אירינה 9. איוואנצ'נקו ילנה 10. שבצוק רומן 11. זלסקובר אינסה 12. גולובקין דניאל 13. חורגל אירנה 14. פרידבורג אנה 15. פרנק ויטלי 16. זמודזיאק דימיטרי 17. מופת קבוצה לקידום הוראה(ע"ר) 18. ועד ההורים העירוני-אשדוד נ ג ד המשיבים: 1. עיריית אשדוד-אגף החינוך 2. בית הספר המקיף ח' -אשדוד 3. שר החינוך והתרבות 4. אירגון המורים בבתי הספר העל יסודיים 5. מנהלי ומורי בתי הספר העל יסודיים באשדוד בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה המבקשת היא בעל דין בעתירה שבכותרת. לא מצאתי כי העיון בתיק אסור על פי דין. לפיכך, ובהתאם לתקנה 3 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ד-2003, רשאית היא לעיין בתיק. ניתנה היום, י"ג ניסן תש"ע (28.3.2010). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97052730_D07.doc כש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 5273/97

2010-03-28T00:00:00

null

Word.Document

null

253

2022-09-17T15:04:06

2

HebrewVerdicts\97\010\056\A02\97056010_A02.txt

255

253

1997-12-01T20:00:00

2008-02-27T21:22:07

5,601

בש"א 5601/97

3

HebrewVerdicts\97\010\056\A02

שרקייה פארס נ. היועץ המשפטי לממשלה

97056010_A02.txt

97056010.A02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

1038793189300af010286038cca0e4d74b07fc28e2d7d786e8d30d9065ecfb6c

ב בית המשפט העליון רע"פ 5601/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: שרקייה פארס נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בי ת המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 966/97 מיום 27.7.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: ש' סירוטה, ד"ר א' גרוניס, א' הומינר בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים ש' סירוטה, ד"ר א' גרוניס וא' הומינר) שדחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו. 1. המבקש הורשע בבית משפט השלום בנתניה בביצוע סדרת עבירות הכוללות גניבת רכב (עבירה לפי סעיף 413(א) לחוק העונשין, התשל"ז1977-, להלן: חוק העונשין), נהיגה ללא רשיון (עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], להלן: פקודת התעבורה), וללא ביטוח (עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל1970-), נהיגה בפזיזות וברשלנות (עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין), שהיה בלתי חוקית (עבירה לפי סעיף 12א' לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב1952-), החזקת כלי פריצה (עבירה לפי סעיף 413ז' לחוק העונשין), חבלה במזיד (עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין), וגרימת נזק (עבירה לפי סעיף 62(2) ו38-(2) לפקודת התעבורה). הוא נדון לחמש וחצי שנות מאסר, מהן שלוש לריצוי בפועל, שנתיים על תנאי שלא יעבור עבירות על סעיף 413א' עד 413יג' לחוק העונשין למשך שלוש שנים משחרורו, וחצי שנה נוספת על תנאי למשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין, בתנאי שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל. המבקש ערער על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בערעורו טען כי בית המשפט לא התחשב די הצורך בנסיבותיו האישיות, וכי נאשם אחר שעבר עבירות דומות נדון על ידי בית משפט השלום בחדרה לעונש קל בהרבה. 2. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, וקבע כי בית משפט השלום הקדיש מחשבה רבה לגזירת דינו של המבקש, והביא בחשבון את נסיבותיו האישיות ועל כן מדד לו עונש קל יחסית לנסיבות החמורות של המקרה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש הפך את הגניבה למקצוע, וזאת על סמך הרשעותיו הקודמות. 3. מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש מנמק את בקשתו במצב הקשה בו נמצאת משפחתו, שהוא המפרנס היחיד שלה. 4. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור, הן משום שהבקשה אינה מעלה עילה הראויה לדיון בערעור שני והן משום שלדעתה, העונש שהושת על המבקש אינו חורג לחומרה מן העונשים המקובלים בעבירות מסוג זה, ביחוד לאור הנסיבות החמורות של המקרה. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה הראויה להידון בערכאה זו במסגרת ערעור שני, היינו שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). בית משפט זה קבע לא פעם, כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל ענינה חומרת העונש שנגזר על המבקש, אלא בנסיבות מיוחדות (וראו: רע"פ 2056/97 עשקי נ' מדינת ישראל , לא פורסם). הבקשה נדחית. ניתנה היום, ב' בכסלו התשנ"ח (1.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056010. A02 /דז/

1997-12-01T00:00:00

שרקייה פארס נ. היועץ המשפטי לממשלה

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97056010.A02

[ "אהרן ברק" ]

פלילי

[ "שרקייה פארס", "היועץ המשפטי לממשלה" ]

1997-12-01

1997-09-22

2

null

false

[ "ברק" ]

רע"פ 5601/97

החלטה

null

[ "אהרן" ]

3

רע"פ

בית המשפט העליון

253

2022-09-17T15:04:06

2

HebrewVerdicts\97\010\056\A01\97056010_A01.txt

4,385

253

1997-11-10T20:00:00

2008-02-27T21:22:06

5,601

בש"א 5601/97

1

HebrewVerdicts\97\010\056\A01

שרקייה פארס נ. היועץ המשפטי לממשלה

97056010_A01.txt

97056010.A01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

f8eee5d11559e8de203c224982d6d7888b6394f3623dab9bf1a668aef51267cc

ב בית המשפט העליון רע"פ 5601/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: שרקייה פארס נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 966/97 מיום 27.7.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: ש. סירוטה, ד"ר א. גרוניס, א. הומינר בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיב בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י' בחשון התשנ"ח (10.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056010. A01 /דז/

1997-11-10T00:00:00

שרקייה פארס נ. היועץ המשפטי לממשלה

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97056010.A01

[ "אהרן ברק" ]

פלילי

[ "שרקייה פארס", "היועץ המשפטי לממשלה" ]

1997-11-10

1997-09-22

1

null

false

[ "ברק" ]

רע"פ 5601/97

החלטה

null

[ "אהרן" ]

1

רע"פ

בית המשפט העליון

254

2022-09-17T15:04:07

5

HebrewVerdicts\97\600\029\G02\97029600_G02.txt

256

254

1997-05-18T19:00:00

2008-02-27T20:46:17

2,960

בש"א 2960/97

1

HebrewVerdicts\97\600\029\G02

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

97029600_G02.txt

97029600.G02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

28942fb81d2e1a6678b969da32d829b23a4a3b47e4a733085f923f218e301464

בית המשפט העליון המשפט העליון בירושלים בג"ץ 97 / 2960 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. יוסף ג'ומעה חליל דבש 2. כפאח חליל מחמוד דבש 3. איה יוסף דבש נגד המשיב : שר הפנים צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב והמורה לו להימנע מלגרש את העותרים אל מחוץ לתחומי המדינה. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום , ח' באייר תשנ"ז (15.5.97). שמריהו כהן, מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 02 G .9702600

1997-05-18T00:00:00

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

97029600.G02

[ "מישאל חשין" ]

בג"ץ

[ "יוסף ג'ומעה חליל דבש", "כפאח חליל מחמוד דבש", "איה יוסף דבש", "שר הפנים" ]

1997-05-18

1997-05-15

2

null

false

[ "חשין" ]

בג"ץ 2960/97

החלטה

[ "גזאוי עומר" ]

[ "מישאל" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

254

2022-09-17T15:04:07

5

HebrewVerdicts\97\600\029\G01\97029600_G01.txt

1,862

254

1997-05-15T19:00:00

2008-02-27T20:46:17

2,960

בש"א 2960/97

2

HebrewVerdicts\97\600\029\G01

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

97029600_G01.txt

97029600.G01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

568c594ca88fb1e3318afa132cdeb2e12f2377a72a81692125dea4866902e667

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2960 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. יוסף ג'ומעה חליל דבש 2. כפאח חליל מחמוד דבש 3. איה יוסף דבש נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה למושב שלושה ולתגובת המשיב בכתב. צו ביניים שלא לגרש את העותרים אל-מחוץ לתחומי המדינה. היום, ח' באייר תשנ"ז (15.5.697). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

1997-05-15T00:00:00

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

97029600.G01

[ "מישאל חשין" ]

בג"ץ

[ "יוסף ג'ומעה חליל דבש", "כפאח חליל מחמוד דבש", "איה יוסף דבש", "שר הפנים" ]

1997-05-15

1

null

false

[ "חשין" ]

בג"ץ 2960/97

החלטה

[ "גזאוי עומר" ]

[ "מישאל" ]

2

בג"ץ

בית המשפט העליון

254

2022-09-17T15:04:07

5

HebrewVerdicts\97\600\029\G04\97029600_G04.txt

30,910

254

1998-07-02T19:00:00

2008-02-27T17:17:17

2,960

בש"א 2960/97

1

HebrewVerdicts\97\600\029\G04

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

97029600_G04.txt

97029600.G04.doc

1,997

1

החלטה

false

0

d966ce8ffb67fac3241da97e05b44a3b2777329f6497fe1028e1b7ecc6a25bf2

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2960/97 - ב' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. יוסף ג'ומעה חליל דבש 2. כפאח חליל מחמוד דבש 3. איה יוסף דבש נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה החלטה התיק יועבר לרשמת למחיקתה של העתירה. היום, ח' בתמוז תשנ"ח (2.7.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029600. G04

1998-07-02T00:00:00

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

97029600.G04

[ "מישאל חשין" ]

בג"ץ

[ "יוסף ג'ומעה חליל דבש", "כפאח חליל מחמוד דבש", "איה יוסף דבש", "שר הפנים" ]

1998-07-02

1997-05-15

4

null

false

[ "חשין" ]

בג"ץ 2960/97

החלטה

[ "גזאוי עומר" ]

[ "מישאל" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

254

2022-09-17T15:04:07

5

HebrewVerdicts\97\600\029\O05\97029600_O05.txt

34,121

254

1998-07-05T19:00:00

2008-02-27T17:17:18

2,960

בש"א 2960/97

1

HebrewVerdicts\97\600\029\O05

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

97029600_O05.txt

97029600.O05.doc

1,997

1

החלטה

false

0

2556adc960ebf96c4de35765e64809d44c652d8d3f2241945f23758b0635a4a0

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2960/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. יוסף ג'ומעה חליל דבש 2. כפאח חליל מחמוד דבש 3. איה יוסף דבש נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד עומר גזאוי החלטה העתירה נמחקת בהסכמה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"א בתמוז תשנ"ח (5.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029600. O05

1998-07-05T00:00:00

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

97029600.O05

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

בג"ץ

[ "יוסף ג'ומעה חליל דבש", "כפאח חליל מחמוד דבש", "איה יוסף דבש", "שר הפנים" ]

1998-07-05

1997-05-15

5

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

בג"ץ 2960/97

החלטה

[ "גזאוי עומר" ]

[ "אורית" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

254

2022-09-17T15:04:07

5

HebrewVerdicts\97\600\029\G03\97029600_G03.txt

40,733

254

1998-05-03T19:00:00

2008-02-27T17:17:17

2,960

בש"א 2960/97

1

HebrewVerdicts\97\600\029\G03

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

97029600_G03.txt

97029600.G03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

07333253bbdcad025b1b4c6c583dc9e76b760706710aad859d99a226b626fc40

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2960/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. יוסף ג'ומעה חליל דבש 2. קיפאח חליל מחמוד דבש 3. איה יוסף דבש נגד המשיב : שר הפנים בקשה לדחיית מועד דיון החלטה שמיעת העתירה תידחה כמבוקש. העותרים ופרקליטות המדינה יגישו הודעות-דיווח לבית-המשפט בשבוע הראשון של חודש יולי 1988. היום, ז' באייר תשנ"ח (3.5.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029600. G03

1998-05-03T00:00:00

יוסף ג'ומעה חליל דבש נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

97029600.G03

[ "מישאל חשין" ]

בג"ץ

[ "יוסף ג'ומעה חליל דבש", "כפאח חליל מחמוד דבש", "איה יוסף דבש", "שר הפנים" ]

1998-05-03

1997-05-15

3

null

false

[ "חשין" ]

בג"ץ 2960/97

החלטה

[ "גזאוי עומר" ]

[ "מישאל" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

255

2022-09-17T15:04:08

1

HebrewVerdicts\96\730\078\B01\96078730_B01.txt

257

255

1997-05-08T19:00:00

2008-02-27T20:13:09

7,873

בש"א 7873/96

2

HebrewVerdicts\96\730\078\B01

ע.ר.מ. חברה לבניה והשכרה בע"מ נ. שוקר יוסף, ועוד 109 אח'

96078730_B01.txt

96078730.B01.doc

1,996

2

פסק-דין

false

0

7bd1ca97be7f7a984de82e7164f5f7949895ce764ab457cbf43f2af9b81ae879

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 7873 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' דורנר המערער : ע.ר.מ. חברה לבניה והשכרה בע"מ נגד המשיב : שוקר יוסף, ועוד 109 אח' ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.10.96 בתיק 1507/95 שניתן על ידי כבוד השופטת סוקולוב תאריך הישיבה: א באייר תשנ"ז (8.5.97) בשם המערער : עו"ד זהבי יהודה בשם המשיב : עו"ד כהן שמואל פסק-דין נראה לנו שהשאלה המשפטית המתעוררת במקרה שלפנינו חשובה מספיק כדי שתינתן בגדרה רשות להתגונן; בניגוד לגישת בית המשפט המחוזי אין אנו סבורים שבע"א 4218/90 נקבעה הלכה המונעת דיון בשאלה שלפנינו. לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין ונותנים למבקשת רשות להתגונן. הוצאות לפי התוצאות - אותן אנו קובעים בסכום של 15,000.- ש"ח. ניתן היום א באייר תשנ"ז (8.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96078730. B01

1997-05-08T00:00:00

ע.ר.מ. חברה לבניה והשכרה בע"מ נ. שוקר יוסף, ועוד 109 אח'

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

96078730.B01

[ "שלמה לוין", "אליעזר גולדברג", "דליה דורנר" ]

אזרחי

[ "ע.ר.מ. חברה לבניה והשכרה בע\"מ", "שוקר יוסף, ועוד 109 אח'" ]

1997-05-08

1996-11-06

1

null

false

[ "לוין", "גולדברג", "דורנר" ]

ע"א 7873/96

פסק-דין

[ "זהבי יהודה", "כהן שמואל" ]

[ "שלמה", "אליעזר", "דליה" ]

2

ע"א

בית המשפט העליון

256

2022-09-17T15:04:08

6

HebrewVerdicts\97\090\042\O04\97042090_O04.txt

258

256

1997-12-09T20:00:00

2008-02-27T21:02:33

4,209

בש"א 4209/97

1

HebrewVerdicts\97\090\042\O04

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

97042090_O04.txt

97042090.O04.doc

1,997

1

החלטה

false

0

8888a4819239bbf2f4755b681207216cacc6c0d0a8c82cf3f2d4abb8e8bd613b

ב בית המשפט העליון ע"א 4209/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סוויטי מחמד 2. סוויטי פאיזה 3. סוויטי פאיז-קטין 4. סוויטי דיאנה-קטינה 5. סוויטי פאדי-קטינה 6. סוויטי תאאר-קטינה 7. סוויטי לאנה 8. סוויטי שאדי-קטינה 9. סוויטי וג'די-קטינה 10. סוויטי זבידה נגד המשיבים : 1. זאדה סעיד 2. חברת טביב זאדא ובניו בע"מ 3. הדר חברה לביטוח בע"מ בקשה לשינוי הייצוג בשם המערערים: עו"ד א. י. רמתי החלטה איני רואה מקום לקבלת החלטה נוספת בענין הערבון (ראה החלטתי מיום 29.7.97). הבקשה לשחרור מהייצוג נדחית. ניתנת לבא כוח המערערים אפשרות נוספת להגיב על ההחלטה מיום 30.11.97 תוך חמישה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042090. O04

1997-12-09T00:00:00

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97042090.O04

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "עזבון המנוח סוויטי מחמד", "סוויטי פאיזה", "זאדה סעיד", "חברת טביב זאדא ובניו בע\"מ", "הדר חברה לביטוח בע\"מ", "סוויטי פאיז-קטין", "סוויטי דיאנה-קטינה", "סוויטי פאדי-קטינה", "סוויטי תאאר-קטינה", "סוויטי לאנה", "סוויטי שאדי-קטינה", "סוויטי וג'די-קטינה", "סוויטי זבידה" ]

1997-12-09

1997-07-08

4

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4209/97

החלטה

[ "רמתי אלכסנדר", "כהן עמירם" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

256

2022-09-17T15:04:08

6

HebrewVerdicts\97\090\042\Q01\97042090_Q01.txt

6,554

256

1997-07-13T19:00:00

2008-02-27T21:02:34

4,209

בש"א 4209/97

2

HebrewVerdicts\97\090\042\Q01

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

97042090_Q01.txt

97042090.Q01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

67162480e73771220df65c1a857ed714e65104fc93f107a1df16e5e57e2b5243

בבית המשפט העליון ע"א 4209/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. עזבון המנוח סוויטי מחמד 2. סוויטי פאיזה 3. סוויטי פאיז-קטין 4. סוויטי דיאנה-קטינה 5. סוויטי פאדי-קטינה 6. סוויטי תאאר-קטינה 7. סוויטי לאנה 8. סוויטי שאדי-קטינה 9. סוויטי וג'די-קטינה 10. סוויטי זבידה נגד המשיבים : 1. זאדה סעיד 2. חברת טביב זאדא ובניו בע"מ 3. הדר חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד א.י. רמתי החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042090. Q01

1997-07-13T00:00:00

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97042090.Q01

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "עזבון המנוח סוויטי מחמד", "סוויטי פאיזה", "זאדה סעיד", "חברת טביב זאדא ובניו בע\"מ", "הדר חברה לביטוח בע\"מ", "סוויטי פאיז-קטין", "סוויטי דיאנה-קטינה", "סוויטי פאדי-קטינה", "סוויטי תאאר-קטינה", "סוויטי לאנה", "סוויטי שאדי-קטינה", "סוויטי וג'די-קטינה", "סוויטי זבידה" ]

1997-07-13

1997-07-08

1

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4209/97

החלטה

[ "רמתי אלכסנדר", "כהן עמירם" ]

[ "אורית" ]

2

ע"א

בית המשפט העליון

256

2022-09-17T15:04:08

6

HebrewVerdicts\97\090\042\Q02\97042090_Q02.txt

7,870

256

1997-07-29T19:00:00

2008-02-27T21:02:34

4,209

בש"א 4209/97

1

HebrewVerdicts\97\090\042\Q02

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

97042090_Q02.txt

97042090.Q02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

0d2fec150d2c651472d9b376a36fbff3fe159f473f7cf7b2434dd0e45e22efc8

בבית המשפט העליון ע"א 4209/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. עזבון המנוח סוויטי מחמד 2. סוויטי פאיזה 3. סוויטי פאיז-קטין 4. סוויטי דיאנה-קטינה 5. סוויטי פאדי-קטינה 6. סוויטי תאאר-קטינה 7. סוויטי לאנה 8. סוויטי שאדי-קטינה 9. סוויטי וג'די-קטינה 10. סוויטי זבידה נגד המשיבים : 1. זאדה סעיד 2. חברת טביב זאדא ובניו בע"מ 3. הדר חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד י. אלכסנדר בשם המשיבים: עו"ד א. ולדמן החלטה המבקשים מעידים על עצמם כי יתקשו לעמוד בתשלום הוצאות הערעור, אם אלה יושתו עליהם בעת דחיית הערעור. על פי פסק הדין קיבלו המערערים פיצויים בסכום של כ60,000- ש"ח. מן הראוי שסכום זה ישמש גם לשם עמידה בהוצאות הערעור שהוגש. הבקשה נדחית. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042090. Q02

1997-07-29T00:00:00

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97042090.Q02

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "עזבון המנוח סוויטי מחמד", "סוויטי פאיזה", "זאדה סעיד", "חברת טביב זאדא ובניו בע\"מ", "הדר חברה לביטוח בע\"מ", "סוויטי פאיז-קטין", "סוויטי דיאנה-קטינה", "סוויטי פאדי-קטינה", "סוויטי תאאר-קטינה", "סוויטי לאנה", "סוויטי שאדי-קטינה", "סוויטי וג'די-קטינה", "סוויטי זבידה" ]

1997-07-29

1997-07-08

2

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4209/97

החלטה

[ "רמתי אלכסנדר", "כהן עמירם" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

256

2022-09-17T15:04:08

6

HebrewVerdicts\97\090\042\Q03\97042090_Q03.txt

8,379

256

1997-08-10T19:00:00

2008-02-27T21:02:35

4,209

בש"א 4209/97

1

HebrewVerdicts\97\090\042\Q03

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

97042090_Q03.txt

97042090.Q03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

43ba4f46e980c7bebab64b2f2f0f84ba93af234d7475f378f28c4b1c79de00be

בבית המשפט העליון ע"א 4209/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סוויטי מחמד 2. סוויטי פאיזה 3. סוויטי פאיז-קטין 4. סוויטי דיאנה-קטינה 5. סוויטי פאדי-קטינה 6. סוויטי תאאר-קטינה 7. סוויטי לאנה 8. סוויטי שאדי-קטינה 9. סוויטי וג'די-קטינה 10. סוויטי זבידה נגד המשיבים : 1. זאדה סעיד 2. חברת טביב זאדא ובניו בע"מ 3. הדר חברה לביטוח בע"מ בקשה למתן הוראות בשם המערערים: עו"ד י. רמתי החלטה ביום 9.7.97 נשלחה לבא-כוח המבקשים הודעה על קביעת גובה הערבון בסכום של 20,000 ש"ח. ניתנה היום, ד' באב תשנ"ז (7.8.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042090. Q03

1997-08-10T00:00:00

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97042090.Q03

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "עזבון המנוח סוויטי מחמד", "סוויטי פאיזה", "זאדה סעיד", "חברת טביב זאדא ובניו בע\"מ", "הדר חברה לביטוח בע\"מ", "סוויטי פאיז-קטין", "סוויטי דיאנה-קטינה", "סוויטי פאדי-קטינה", "סוויטי תאאר-קטינה", "סוויטי לאנה", "סוויטי שאדי-קטינה", "סוויטי וג'די-קטינה", "סוויטי זבידה" ]

1997-08-10

1997-07-08

3

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4209/97

החלטה

[ "רמתי אלכסנדר", "כהן עמירם" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

256

2022-09-17T15:04:08

6

HebrewVerdicts\97\090\042\O05\97042090_O05.txt

10,740

256

1997-12-18T20:00:00

2008-02-27T21:02:34

4,209

בש"א 4209/97

1

HebrewVerdicts\97\090\042\O05

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

97042090_O05.txt

97042090.O05.doc

1,997

1

החלטה

false

0

c12441bbe80c241c46ab5125ad5c1cc3668c5f99760acaadaa776708e08c61aa

ב בית המשפט העליון ע"א 4209/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סוויטי מחמד 2. סוויטי פאיזה 3. סוויטי פאיז-קטין 4. סוויטי דיאנה-קטינה 5. סוויטי פאדי-קטינה 6. סוויטי תאאר-קטינה 7. סוויטי לאנה 8. סוויטי שאדי-קטינה 9. סוויטי וג'די-קטינה 10. סוויטי זבידה נגד המשיבים : 1. זאדה סעיד 2. חברת טביב זאדא ובניו בע"מ 3. הדר חברה לביטוח בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערערים: עו"ד א. י. רמתי החלטה הודעה מעודכנת תימסר עד לתאריך 15.1.98. ניתנה היום, י"ט בכסלו תשנ"ח (18.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042090. O05

1997-12-18T00:00:00

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97042090.O05

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "עזבון המנוח סוויטי מחמד", "סוויטי פאיזה", "זאדה סעיד", "חברת טביב זאדא ובניו בע\"מ", "הדר חברה לביטוח בע\"מ", "סוויטי פאיז-קטין", "סוויטי דיאנה-קטינה", "סוויטי פאדי-קטינה", "סוויטי תאאר-קטינה", "סוויטי לאנה", "סוויטי שאדי-קטינה", "סוויטי וג'די-קטינה", "סוויטי זבידה" ]

1997-12-18

1997-07-08

5

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4209/97

החלטה

[ "רמתי אלכסנדר", "כהן עמירם" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

256

2022-09-17T15:04:08

6

HebrewVerdicts\97\090\042\O06\97042090_O06.txt

27,203

256

1998-01-15T20:00:00

2008-02-27T17:21:01

4,209

בש"א 4209/97

2

HebrewVerdicts\97\090\042\O06

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

97042090_O06.txt

97042090.O06.doc

1,997

1

החלטה

false

0

f337ddfe28799215e220b9587862c9015fce8717e78c6c75c05161506662e64b

ב בית המשפט העליון ע"א 4209/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח סוויטי מחמד 2. סוויטי פאיזה 3. סוויטי פאיז-קטין 4. סוויטי דיאנה-קטינה 5. סוויטי פאדי-קטינה 6. סוויטי תאאר-קטינה 7. סוויטי לאנה 8. סוויטי שאדי-קטינה 9. סוויטי וג'די-קטינה 10. סוויטי זבידה נגד המשיבים : 1. זאדה סעיד 2. חברת טביב זאדא ובניו בע"מ 3. הדר חברה לביטוח בע"מ ל דחייה על-פי תקנה 431 בשם המערערים: עו"ד א. י. רמתי החלטה בהמשך להחלטה מיום 30.11.97 ועל יסוד הודעת בא כוח המערערים מיום 14.1.98, אני דוחה את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון. האגרה תושב. ניתנה היום, י"ז בטבת תשנ"ח (15.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042090. O06

1998-01-15T00:00:00

עזבון המנוח סוויטי מחמד נ. זאדה סעיד

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה", "תביעה" ]

97042090.O06

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "עזבון המנוח סוויטי מחמד", "סוויטי פאיזה", "זאדה סעיד", "חברת טביב זאדא ובניו בע\"מ", "הדר חברה לביטוח בע\"מ", "סוויטי פאיז-קטין", "סוויטי דיאנה-קטינה", "סוויטי פאדי-קטינה", "סוויטי תאאר-קטינה", "סוויטי לאנה", "סוויטי שאדי-קטינה", "סוויטי וג'די-קטינה", "סוויטי זבידה" ]

1998-01-15

1997-07-08

6

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 4209/97

החלטה

[ "רמתי אלכסנדר", "כהן עמירם" ]

[ "אורית" ]

2

ע"א

בית המשפט העליון

257

2022-09-17T15:04:10

4

HebrewVerdicts\97\480\025\B04\97025480_B04.txt

259

257

1997-10-06T20:00:00

2008-02-27T20:41:43

2,548

בש"א 2548/97

1

HebrewVerdicts\97\480\025\B04

טריפונוב אולגה נ. טריפונוב סרגיי

97025480_B04.txt

97025480.B04.doc

1,997

1

החלטה

false

0

7f7994f91ef27671f54d7bb47ee415a18224d6ad6cd2cedbf6af72e623f0545a

ב בית המשפט העליון בה"נ 2548/97 בפני המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת: טריפונוב אולגה נגד המשיבים : 1. טריפונוב סרגיי 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד נטלי יורובסקי בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר קביעת שיפוט בענייני התרת נישואין לאחר שעיינתי בחוות דעת של בית הדין הרבני הגדול, הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969-, כי לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג טריפונוב. ניתנה היום, ה' בתשרי התשנ"ח (6.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025480. B04 /דז/

1997-10-06T00:00:00

טריפונוב אולגה נ. טריפונוב סרגיי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97025480.B04

[ "שלמה לוין" ]

אזרחי

[ "טריפונוב אולגה", "טריפונוב סרגיי", "היועץ המשפטי לממשלה" ]

1997-10-06

1997-04-23

4

null

false

[ "לוין" ]

בה"ן 2548/97

החלטה

[ "יורובסקי נטליה" ]

[ "שלמה" ]

1

בה"ן

בית המשפט העליון

257

2022-09-17T15:04:10

4

HebrewVerdicts\97\480\025\Q01\97025480_Q01.txt

2,457

257

1997-04-30T19:00:00

2008-02-27T20:41:43

2,548

בש"א 2548/97

1

HebrewVerdicts\97\480\025\Q01

טריפונוב אולגה נ. טריפונוב סרגיי

97025480_Q01.txt

97025480.Q01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

304c98f60c69871076f267e5d7cb528db465b40528390a26f6161172a7a0de3c

בבית המשפט העליון בה"נ 97 / 2548 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש ת : טריפונוב אולגה נגד המשיבים : 1. טריפונוב סרגיי 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה לפטור מאגרה החלטה לבקשה להתרת הנישואין צורפה גם בקשה לפטור מתשלום האגרה. כמצוות התקנות, הוגש תצהיר מטעם המבקשת בדבר חוסר יכולתה לשלם את האגרה ותעודה של ראש לשכת הסיוע המשפטי שהוגשה בהתאם לתקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-. מאחר ששוכנעתי שאין ביכולתה של המבקשת לשלם את האגרה ושההליך מגלה עילה, החלטתי לפטור את המבקשת מתשלום האגרה. ניתנה היום, כ"ג בניסן תשנ"ז (30.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025480. Q01

1997-04-30T00:00:00

טריפונוב אולגה נ. טריפונוב סרגיי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97025480.Q01

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "טריפונוב אולגה", "טריפונוב סרגיי", "היועץ המשפטי לממשלה" ]

1997-04-30

1997-04-23

1

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

בה"ן 2548/97

החלטה

[ "יורובסקי נטליה" ]

[ "אורית" ]

1

בה"ן

בית המשפט העליון

257

2022-09-17T15:04:10

4

HebrewVerdicts\97\480\025\A03\97025480_A03.txt

3,878

257

1997-07-22T19:00:00

2008-02-27T20:41:42

2,548

בש"א 2548/97

1

HebrewVerdicts\97\480\025\A03

טריפונוב אולגה נ. טריפונוב סרגיי

97025480_A03.txt

97025480.A03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

e5d3e7578e34f661446ad1b06e7c78b70477e467e058818fb4cc58f34e775841

בית המשפט העליון בה"נ 2548/97 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשת: טריפונוב אולגה נגד המשיבים : 1. טריפונוב סרגיי 2. היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשת: עו"ד נטלי יורובסקי בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר בקשת חוות דעת של בית דין דתי מאחר והתקיימו התנאים האמורים בסעיף 2(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן - החוק), הריני מורה, בתוקף סמכותי לפי סעיף 2(א) לחוק הנ"ל ותקנה 10 לתקנות סדר הדין בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשמ"ה1984- (להלן - התקנות), כי תתבקש חוות דעת של בית הדין הנוגע בדבר והוא: בית הדין הרבני הגדול, בדרך הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק ובתקנה 11(א) לתקנות. ניתנה היום, י"ז בתמוז התשנ"ז (22.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025480. A03 /דז/

1997-07-22T00:00:00

טריפונוב אולגה נ. טריפונוב סרגיי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97025480.A03

[ "אהרן ברק" ]

אזרחי

[ "טריפונוב אולגה", "טריפונוב סרגיי", "היועץ המשפטי לממשלה" ]

1997-07-22

1997-04-23

3

null

false

[ "ברק" ]

בה"ן 2548/97

החלטה

[ "יורובסקי נטליה" ]

[ "אהרן" ]

1

בה"ן

בית המשפט העליון

257

2022-09-17T15:04:10

4

HebrewVerdicts\97\480\025\A02\97025480_A02.txt

9,239

257

1997-05-08T19:00:00

2008-02-27T20:41:42

2,548

בש"א 2548/97

2

HebrewVerdicts\97\480\025\A02

טריפונוב אולגה נ. טריפונוב סרגיי

97025480_A02.txt

97025480.A02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

1e75f1fa8bf0b1f651126aedff3b1b618d4d63f575aaee04e820a3410b5ab970

בית המשפט העליון בה"נ 97 / 2548 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: טריפונוב אולגה נגד המשיבים : 1. טריפונוב סרגיי 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בשם המבקשת: עו"ד נטלי יורובסקי החלטה 1. בתוקף סמכותי לפי תקנה 4(ב) לתקנות סדר הדין בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשמ"ה1984-, הנני מתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט כמבוקש. 2. כתובת המסירה, כאמור בבקשה, היינו: טריפונוב סרגיי רוסיה, מחוז חברובסקי, בירובידז'אן כפר וולדגיים, רחוב טורגובי 14/2. 3. המסירה תיעשה בדואר רשום עם אישור מסירה. 4. הבקשה על נספחיה תתורגם לרוסית ותומצא למשיב כנ"ל. 5. המועד למסירה - עשרים יום מיום קבלת החלטה זו. 6. המועד לתשובה - שלושים יום מיום קבלת הבקשה על נספחיה. ניתנה היום, א' אייר התשנ"ז (8.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025480. A02 /דז/

1997-05-08T00:00:00

טריפונוב אולגה נ. טריפונוב סרגיי

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה" ]

97025480.A02

[ "אהרן ברק" ]

אזרחי

[ "טריפונוב אולגה", "טריפונוב סרגיי", "היועץ המשפטי לממשלה" ]

1997-05-08

1997-04-23

2

null

false

[ "ברק" ]

בה"ן 2548/97

החלטה

[ "יורובסקי נטליה" ]

[ "אהרן" ]

2

בה"ן

בית המשפט העליון

258

2022-09-17T15:04:11

2

HebrewVerdicts\95\570\003\D03\95003570_D03.txt

260

258

1997-08-26T19:00:00

2008-02-27T19:52:16

357

בש"א 357/95

12

HebrewVerdicts\95\570\003\D03

וייצמן יוסף נ. מדינת ישראל

95003570_D03.txt

95003570.D03.doc

1,995

2

פסק-דין

false

0

ec4b75beb890ca304a670a43c0cb38d1803402ab8aee660b08176ebef18d0fb5

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 357/95 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין המערער : וייצמן יוסף נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.12.94 בת.פ. 371/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. לוי, ברלינר ונ. ישעיה תאריך הישיבה: ו' בניסן תשנ"ז (13.4.97) בשם המערער : עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיב ה: עו"ד תמי בורנשטיין פסק-דין השופט א' גולדברג: 1. המערער, יוסף ויצמן, הואשם והורשע פה אחד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. עיקרי העובדות הינן כדלקמן: בתקופה הרלבנטית לאירוע נשוא כתב האישום התגורר המערער בדירה נטושה אליה פלש. רוני כהן (להלן: המנוח ), אשר היה עבריין, החליט מספר שבועות לפני כן להתנחל לו בדירתו של המערער, וסירב לצאת משם למרות דרישותיו של המערער. לא זו בלבד, אלא שלעיתים מזומנות אף סירב לאפשר למערער לישון בתוך הבית, והכריחו ללון במרפסת אשר צמודה לכניסה לדירה. בתקופה שלפני האירוע גם הודיע המנוח למערער כי אינו מסכים שחברתו של המערער, אורלי גדפור (להלן: אורלי), תכנס לדירה. ביום ה1.8.1994-, בסביבות השעה 18:00 בערב, הגיעה אורלי לדירתו של המערער, והשניים יצאו לאכול. לאחר מכן הלכו לביתו של אחד בשם יואב, אשר גר בסמוך לדירתו של המערער. בהיותם שם אמר המערער לאורלי כי בכוונתו לשוב לדירתו כדי לקחת שמיכה וסדין, שיהיו אתם כשילכו לשבת על הדשא שליד הדולפינריום. אורלי לא היתה מרוצה מרעיון זה, והתעורר ויכוח בינה ובין המערער. בסיומו של הויכוח פנה המערער לכיוון דירתו, בלי שידע שאורלי הולכת בעקבותיו. אורלי התיישבה על ספסל בגן, במרחק מטרים ספורים מדירתו של המערער, וחיכתה למערער שישוב. כשהגיע המערער לדירה, הוא קרא בשמו של המנוח, ומשלא נענה, דילג אל מרפסת הבית כדי להכנס משם לדירה. בית המשפט קמא לא שלל את גרסת המערער כי בכניסתו לדירה הותקף על ידי המנוח בגרזן, וגרם חתך בידו. אחר כך זרק את הגרזן לעברו של המערער. לאחר זריקת הגרזן תקף המערער את המנוח בחמת זעם בצינור ברזל ובמוט עץ, וקרוב לוודאי גם בגרזן שהיה קודם בידי המנוח. לפי קביעת בית המשפט קמא "אין ספק שהנאשם הוסיף להלום ביריבו גם כשזה שכב חסר אונים על הרצפה, ולא נשקפה ממנו סכנה כלשהי". המערער הפליא את מכותיו במנוח, חרף תחנוני המנוח ותחנוניה של אורלי, שנכנסה לדירה בשלב כלשהו של הקטטה, כי יפסיק להכות. קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא מעוגנות בחומר הראיות, ואין מקום שנתערב בהן. 2. על "סדר המכות" העיד המערער: "המכה הראשונה היתה ביד שלי, אחר כך אני חושב שהיתה מכה שלי, ואז רוני נכנס פנימה ואחר כך הוא נתן לי מכה בבטן, ואחר כך הוא זרק את הגרזן עלי, ואני ברחתי ונתתי לו עוד כמה מכות. אני לא זוכר אם מכה או יותר. כן, אחרי שהוא זרק עלי את הגרזן אני נתתי לו עוד מכות" (בעמ' 58). "עד השלב שהוא זרק את הגרזן אני הספקתי להכות בו, אך אני לא יכול לציין את האזור בו פגעתי בו. כשהוא זרק את הגרזן הוא היה עדין במצב שהוא היה בסדר, ועמד על רגליו ... כשרוני זרק את הגרזן עמדתי ממנו במרחק של כמו ביני ובינך (בין שולחן התובע לשולחן העדים). אז נגשתי אליו, והכיתי בו בצינור הברזל שלוש-ארבע פעמים. היכיתי אותו כי פחדתי ממנו, פחדתי שהוא יקח את הגרזן ... כשהוא הלך לכיוון המטבח הוא ניסה שוב להרים את הגרזן. היום אני מצטער על כך שלא ברחתי" (בעמ' 59). 3. במישור המשפטי סובר בא כוחו המלומד של המערער כי בית המשפט טעה בכך שלא הכיר בטענתו להגנה עצמית. לדעתו, פעל המערער מתוך הגנה עצמית לאורך כל מאבקו במנוח. לפחות, היה על בית המשפט לקבוע כי המכה הקטלנית הונחתה על המנוח בשלב בו פעל המערער מתוך הגנה עצמית. לדעת ההגנה היה על בית המשפט קמא לקבוע, לאחר שהכיר בכך שהמערער פעל מתוך הגנה העצמית בתחילת המאבק, אם המכה הקטלנית הונחתה על המנוח בשלב בו נהנה המערער מההגנה האמורה, או לאחר מכן. טענה משפטית שניה של בא כוח המערער היא שלא הוכחה כוונת הקטילה, ההכרחית להרשעה ברצח. את כוונת הקטילה הסיק בית המשפט קמא מהמכות הרבות שהנחית המערער על המנוח, אולם מכות אלו היו - לשיטת ההגנה - לאחר הנחתת המכה הקטלנית שהיתה בעת שהמערער הגן על עצמו. טענה משפטית שלישית אותה עורר בא כוח המערער עוסקת ביסוד של העדר הקינטור, המהווה אחד מיסודות עבירת הרצח. על פי טענה זו יש לראות בנישולו של המערער מביתו על ידי המנוח ותקיפתו בגרזן כיוצרת את הקינטור השולל את האחריות הפלילית לרצח. כן טענה ההגנה כי דחיית טענת הקינטור שהעלה המערער התבססה על מסקנתו העובדתית - השגויה - של בית המשפט קמא כי המערער המשיך להכות במנוח גם לאחר שזה הוכרע. כטענות חלופיות לענין העונש טוען בא כוח המערער, כי היה מקום להימנע מלגזור על המערער את עונש החובה הקבוע בצד עבירת הרצח. זאת הן מכח סעיף 300א(א), עקב מצבו הנפשי המעורער של המערער, והן מכח סעיף 300א(ב), כשמדובר בחריגה מועטה בלבד מתחום התגובה הסבירה בעת ההתגוננות. 4. לאחר שזרק המנוח את הגרזן על המערער, לא היה עוד המערער תחת איום. אכן, מעיד הוא כי חשש פן ינסה המנוח ליטול לידיו שוב את הגרזן. אולם לא היה די בחשש זה כדי להצדיק את ההתקפה הפראית על מנוח, במוט הברזל, במוט העץ וככל הנראה גם בגרזן, ולהמשיך בה גם לאחר שהמנוח הוכרע. מה גם שהמערער עצמו מציין כי יכול היה לברוח מהדירה. בנסיבות אלו אין המערער זכאי להנות מצילה של ההגנה העצמית לאורך כל הארוע. אכן, אין חובת נסיגה קיימת בכל מקרה. אולם - "שהות מספקת להסתלק מזירת הסכנה שכבר לא היתה מידית, מחייבת נסיגה ושוללת את ניצול השהות לשם פריקת יצרים" (ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (כרך ב', תשמ"ז) 430). 5. על המנוח הונחתו מכות רבות, מתוכן שמונה על גולגולתו. לדברי הפתלוגית ד"ר פיליפס, שביצעה נתיחה בגופת המנוח: "שמונה פצעי הקרע לא נגרמו מאותה מכה. השבר הדחוס נמצא בחלק הימני של הגולגולת. של גג הגולגולת. ומאיזור זה יש קו שבר העובר לבסיס הגולגולת, וקו שבר זה הולך לצד הקדמי של הגולגולת. אלו שייכים לפצע קרע בעל יותר משפה אחת בצד הימני של הראש. יתר הפצעים בראש, כל אחד מסמל מכה אחרת. היו עוד שבע קרעים, דהיינו - עוד שבע מכות" (עמ' 19 לפרוטוקול). אולם, לדעת ההגנה ניתן לייחד את גרם המוות למכה אחת בלבד. דעה זו נתלית בדבריה של ד"ר פיליפס, כי: "המוות נגרם בעקבות מכה אחת, שגרמה לשבר הדחוס בראש. הנזק הכי קשה היה במוח. זה היווה גרם המוות" (עמ' 20 לפרוטוקול). האפשרות לייחד את גרם המוות, מטילה, לדעת ההגנה, את הנטל על התביעה להוכיח כי המכה הקטלנית הונחתה על גולגולתו של המנוח בעת שהמערער לא היה נתון במצב של הגנה עצמית. די שיתעורר ספק סביר ברמה העובדתית שמא אותה מכה קטלנית שהנחית המערער על המנוח היתה טרם שזה זרק את הגרזן, כדי שיזוכה המערער מרצח. המערער לא ידע לציין את האזור בו פגע במנוח, טרם שהלה זרק את הגרזן, אולם מדבריו בעדותו (כפי שהובאו לעיל) עולות שתי עובדות. האחת, כי רוב המכות שהנחית המערער במנוח היו אחרי שהמנוח כבר לא החזיק בגרזן, וכי המכות שקדמו לזריקת הגרזן לא גרמו למנוח לאבד את הכרתו והמערער והמנוח המשיכו במאבקם, תוך מעבר בין חדרי הבית. לדברי המערער: "כל זה אירע בכניסה לחדר, בתוך הבית ואחר כך הגענו למטבח (שם זרק המנוח את הגרזן - א.ג.), ואחר כך שוב חזרנו לחדר, ופתאום אורלי באה והתחילה לצעוק, והוא נפל. הסוף של האירוע היה ליד היציאה מהחדר למרפסת" (עמ' 55 לפרוטוקול). ד"ר פיליפס, התייחסה בעדותה למכה הקטלנית, ואמרה כי: "חבלה מן הסוג הזה בראש יכול להשפיע על אובדן הכרתו של אדם. דהיינו - אובדן הכרה מידי" (עמ' 20 לפרוטוקול). משמע, כי אם המכה הקטלנית היתה מונחתת על המנוח לפני שזרק את הגרזן, הוא היה אמור לאבד את הכרתו וליפול ארצה. ואילו לפי עובדות המקרה, אליבא דמערער עצמו, זרק המנוח את הגרזן כשהוא "בסדר" וממשיך "לעמוד על רגליו", ולהימלט מפני המערער מחדר לחדר בבית. מכאן המסקנה כי המכה הקטלנית שהונחתה על ראשו של המנוח היתה לאחר שזרק את הגרזן. 6. יתרה מזו. גם אם נניח - לטובת המערער - כי הספיק להנחית על המנוח מכה קשה טרם שזה זרק את הגרזן, ומכה זו היתה מביאה בסופו של דבר למותו של המנוח, אין בכך כדי לגרוע מאחריותו הפלילית לרצח. ברור הוא - אף מעדותו של המערער עצמו - כי המכה אשר חוסה (על פי ההנחה) תחת ההגנה העצמית, לא הביאה למותו המידי של המנוח. לאחריה המשיך המערער להכות במנוח, אף שכבר שכב על הרצפה. מכות אלה היו, בין היתר, על ראשו של המנוח, כשברור הוא מן הראיות כי המערער לא היכה שמונה מכות על ראש המנוח, טרם שזרק המנוח את הגרזן. אומרת בהקשר זה ד"ר פיליפס: "הפצעים האחרים, המכות בראש, היו שניים, שלוש מהם מספיקות לגרום לאיבוד הכרה. אבל זה, יחד עם הנזקים בצלעות והדימומים ביתר המקומות, יכול לגרום למוות, אך לא מהיר ומידי" (עמ' 22 לפרוטוקול). מכאן, כי גם אם המכה הקשה הנ"ל היתה מובילה - בסופו של דבר - גם ללא המכות הנוספות למותו של המנוח, הרי שמכות אלו תרמו גם הן את חלקן, והחישו את מות המנוח (ראה סעיף 309(4) לחוק העונשין, תשל"ז1977-). החשת המוות כתוצאה מהמכות המאוחרות ברורה היא בנסיבות המקרה ואין בה כל ספק. כאשר חובט אדם בראשו של חברו חבטה שיש בה לגרום למוות, והלה ממשיך על אף זאת לעמוד על רגליו (כבעניננו), ואחר כך ממשיך התוקף להכותו, בראשו ובמקומות רגישים אחרים בגופו , מכות שהן כשלעצמן יכולות לגרום למוות, אם כי "לא מהיר ומידי", לא ניתן לומר כי אין כל קשר סיבתי בין המכות המאוחרות למוות. הטענה כי במקרה כזה המכה הראשונה היא הסיבה היחידה ואין בלתה למוות, ואילו המכות המאוחרות לא תרמו כלל לתוצאה הקטלנית, הינה תלושה מהמציאות, ואינה מתיישבת עם עדותה של ד"ר פיליפס. 7. בע"פ 10/49 הי"מ נ' פתניאב (פ"ד ב 424), אליו הופנינו על ידי ההגנה, קבע בית המשפט כי על התביעה הנטל להוכיח שהמכה הקטלנית השתייכה לקבוצת המכות שאינה חוסה תחת ההגנה העצמית. אולם, אין הנדון דומה לראיה. שם נפטר המנוח כעבור חמישה ימים עקב דלקת קרום המוח, אשר התפתחה כתוצאה מזיהום שחדר למוח דרך סדק בעצם המצח של המנוח. לפיכך: "לא חלק איש מהשופטים על כך, כי המוות נגרם לא כתוצאה מצטברת של כל המהלומות גם יחד, אלא היתה פרי חלק, או אחת, מהמהלומות שהנחית המשיב על ראשו של המנוח" (שם, בעמ' 427). בית המשפט יכול היה באותה פרשה, לשייך באופן יחודי את סיבת המוות למכה אשר גרמה לסדק בעצם המצח, ולסבור כי המכות האחרות, אשר לא חסו תחת ההגנה העצמית, לא תרמו כל תרומה סיבתית למותו של המנוח. לפיכך קבע השופט ש"ז חשין כי: "בכל מקרה שהפעולה מתבטאת בשורה של מעשים, שקצתם באו לשם הגנה עצמית, וקצתם שלא לצורך זה, והמוות נגרם לא כתוצאה מכל שורת המעשים גם יחד, אלא מאחד מהם בלבד , אין בית-המשפט, בסופו של דבר, חייב לשקול אם הנאשם שכנע אותו שכנוע אשר עליו מדובר בסעיף 18 של הפקודה, אלא אם-כן יש בהוכחותיה של התביעה הכללית כדי 'לקשר את סיבת המוות' למעשה מסויים משורת מעשיו של הנאשם" (שם, בעמ' 438; ההדגשה הוספה). ואילו בעניננו מת המנוח שעה שהמערער מפליא בו את מכותיו מכל הבא ליד. הסברה כי המכה הקטלנית בעת ההגנה העצמית (אף אם היתה כזאת), היא בעלת התרומה הסיבתית היחודית לתוצאה הקטלנית הינה, כפי שראינו, חסרת כל בסיס מציאותי. 8. אשר לטענה הנוגעת לכוונת הקטילה. כוונה זו, שהיא "ההחלטה להמית", מורכבת משניים: מודעות לאפשרות קרות התוצאה הקטלנית, ויחס רגשי של חפץ בקרות התוצאה הקטלנית (ע"פ 339/84 רבינוביץ נ' מ" י, פ"ד לט(4) 253, 258; ע"פ 402/87 מ"י נ' גנדי , פ"ד מב(3) 383, 394). לא יכול להיות ספק כי המערער היה מודע לאפשרות מותו של המנוח, כתוצאה מהמכות שהיכה אותו. כשם שניתן להסיק מעוצמת המכות ומאזורי הגוף עליהם הן הונחתו, על חפצו של המערער במות המנוח. כשעל זאת נוספים דבריו של המערער לאורלי, בעת שזו ביקשה ממנו להפסיק להכות במנוח: "תסתמי גם את, שאני לא ארצח אותך גם את" (כדבריה במשטרה, מוצג ת64/ עמ' 2). המערער הנחית על גולגולתו של המנוח שמונה מכות במוט ברזל ובמוט עץ, שהם כלים קטלניים, בכללן המכה הקטלנית שהיתה אחרי שהמנוח לא החזיק עוד בגרזן. המערער לא הסתפק בכך, והיכה את המנוח שעה שלא נשקפה ממנו כל סכנה, גם בחלקי גוף אחרים. עוצמת המכות מומחשת בשבעת העמודים של דו"ח הפתולוגית (ת22/), המתארים מכות בכל חלקי גופו של המנוח לרבות שברים בתשע צלעות ובעצם האולנה שביד שמאל. עוצמת התקיפה מובהרת היטב גם בתמונות הנלוות לדו"ח הפתולוגית. ממכות אלו לא ניתן אלא להסיק כי המערער החליט, לאחר שהמנוח זרק לעברו את הגרזן, להמיתו, ולא לשעות לתחנוניו של המנוח, ואף לא לבקשותיה של אורלי, להפסיק את המתקפה. ברצונו לתאר את עוצמת התקפתו של המערער את המנוח, שם בית המשפט קמא דגש, ובצדק, גם על המשך הכאת המנוח לאחר שזה שכב חסר אונים על הרצפה. אולם את כוונת הקטילה הסיק בית המשפט קמא בראש ובראשונה מהממצאים הרפואיים והמעבדתיים האובייקטיביים, אשר אינם יכולים להיות נתונים במחלוקת. הסקת המסקנה כי למערער היתה כוונה קטילה מחוייבת המציאות היא בנסיבות המקרה ממהות התקיפה (ע"פ 563/79 האדי נ' מדינת ישראל , פ"ד לד(2) 608, 614). 9. בא כוחו המלומד של המערער הפנה לע"פ 671/81 ( עזיז נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 292), שם דקר הנאשם את המנוח חמש פעמים, ולמרות זאת החליט בית המשפט העליון, להמיר את ההרשעה ברצח להריגה. בפסק דינו אמר בית המשפט (בעמ' 299): "כאמור, מבין שני הנימוקים של דעת הרוב להרשעת המערער בעבירת רצח, האחד מבוסס על העובדה, כי המערער דקר את דורון 5 דקירות, ושלוש מהן היו באזור הרגיש של החזה; ואכן, לעתים קרובות עשויה עובדה של תקיפת הקורבן בנשק חם או קר באזורים רגישים וחיוניים של הגוף להוביל למסקנה של קיום כוונה להמיתו; וככל שמספר הפגיעות רב יותר, הוא מהווה משקל נוסף באותו כיוון (ע"פ 418/77; ע"פ 29/79 הנ"ל; ע"פ 563/79; ע"פ 686/80 הנ"ל). ואמנם לא בנקל יעורר נאשם ספק בלב בית המשפט, כאשר הוא הפליג יריותיו או דקירותיו בקורבן, כי לא הייתה לו כוונה להמית; אך כשם שיש שירייה אחת או דקירה אחת תשלים את יתר הראיות לעניין ההחלטה להמית, כך ייתכנו נסיבות, הגם נדירות יותר, שמספר הפגיעות לא בהכרח מלמד על כוונת קטילה. והנה במקרה דנן, כאשר כבר הוציא המערער את האולר מכיסו ופתחו, הוא לא התקדם לעבר דורון אלא להפך, נסוג אחורה. את השימוש בו הוא עשה רק לאחר שהונחתה עליו מכת הקרש, ואף זה פגע שטחית באזור הבטן. אלא שגם אז עדיין לא נחלץ לצאת, כיוון שדורון הסתער עליו פעמיים, כשם שתיאר ויטמן. הדקירות האחרות באו לאחר מכן, ייתכן כפעולה אינסטינקטיבית של הדיפת היריב או בעידנא דריתחא כלפי מי שכיוון את הקרש בתנופה חזקה לעבר ראשו ועדיין מתכוון להלום בו, או אפילו כהפחדה נוספת; ואין לשכוח, שאין יודעים איזו משלוש הדקירות האחרונות הייתה הקטלנית, אך ידוע שארבע היו שטחיות. נראה לי, כי על-פי נסיבותיו המיוחדות של המקרה, כשהמערער עמד בפני לחץ של חוסר יכולת לצאת מהמקום, ונוכח התקיפה שהותקף בקרש והניסיונות החוזרים לתקפו שוב , היו הדקירות שדקר את דורון תגובה ספונטאנית לתגרה ההדדית שהתפתחה, והמוות שנגרם היה עקב מעשה של חמימות מוח ופזיזות פושעת. אך לא בהכרח תוך החלטה להרוג" (ההדגשה הוספה). חוסר יכולתו של הנאשם לצאת ממקום האירוע, והניסיונות החוזרים ונשנים לתקפו באמצעות הקרש אשר החזיק הקורבן, הם שעמדו ביסוד ההחלטה. ואילו בענייננו כבר עמדנו על כך שהיתה למערער הזדמנות להסתלק מהמקום, לאחר שהמנוח שמט את גרזנו, ומרבית המכות שניחתו על המנוח, ביניהן המכה הקטלנית, היו לאחר שזה כבר זרק את הגרזן. 10. לעניין הקינטור היה בית המשפט קמא מוכן להניח כי המערער פעל תחת קינטור סובייקטיבי, והיתה מקובלת עליו גירסת ההגנה: "שהמנוח ביקש לנשל את הנאשם מהדירה, ועל מנת להשיג אותה מטרה אסר עליו לארח את חברתו, ואף אילץ אותו ללון לעתים במרפסת הבית. אך לנאשם עומדת לרועץ טענתו כי השלים עם מצב זה, ורק המתין לסידור חלוף שיוצע לו על ידי חברת 'עמידר' על מנת לפנות את הבית. ועל אף זאת, החלטתי להוסיף ולהניח לטובת הנאשם שמשיקול זה או אחר, הוא נמנע מלספר בבית המשפט על כך ש'קבלת הפנים' האלימה שזכה לה בבואו לבית בליל הארוע, שימשה נדבך נוסף שגרם לו לפרוק מעל עצמו עכבות מוסריות ואחרות שמונעות בדרך כלל מאדם לנהוג בדרך אלימה". אלא שבכל מקרה, לא הצליח המערער, לדעת בית המשפט קמא, לעבור את משוכת הקינטור האובייקטיבי: "אך במצב זה, גם אם תאמר שנתקיים בנאשם המרכיב הסובייקטיבי שביסוד הקינטור, אינך יכול לקבוע שהיתה בעניינו 'התגרות', אלא אם תקבע כי נתקיים בו המרכיב האובייקטיבי, לאמור, שאדם במצבו של הנאשם היה נוהג באותה דרך, דהיינו, לאחר שכבר הכריע את התוקף היה מוסיף להלום בו, על אף שלא נשקפה לו עוד סכנה ממנו. לתוצאה זו אינני יכול להצטרף". לענין המבחן האובייקטיבי אמר הנשיא שמגר בע"פ 402/87, 411 ( מדינת ישראל נ' גנדי , פ"ד מב(3) 383, 390): "הוספתי על כך בע"פ 686/80 (שם, עמ' 264) כי הוסבר כבר בע"פ 396/69 הנ"ל (שם, בעמ' 580) מול האות ו', שמשמעותו הנכונה של המבחן האובייקטיבי אינה, כי על בית המשפט להציג לעצמו כאילו את השאלה, אם רוב האנשים במדינה - בהיותם במצבו של הנאשם - היו אכן נוהגים בהשפעת ההתגרות בדרך הקטלנית, שבה נהג הנאשם המסויים, שמעשיו מועברים תחת שבט הביקורת השיפוטית. השאלה היא רק, אם הקינטור, שהופנה כלפי הנאשם, היה כה רציני, בשים לב לנסיבות המקרה, עד כי יש להסיק, שרוב האנשים היו מתקשים מאוד שלא להיכנע להשפעתו, ולפיכך היו עלולים להגיב בצורה הקטלנית, שבה הגיב הנאשם. כאמור בפסק דיננו הנ"ל, בהציבו זה מול זה, בכעין עימות, את ההתגרות ואת התגובה עליה, אין בית המשפט נזקק לוודאות מאתימאטית או לקיומה של שרשרת גורל נחרצת ובלתי נמנעת. שני היסודות לשיקוליו של בית המשפט הם המעשה שאירע, מצד אחד, וההנחה הסבירה בדבר מהות דרך התגובה, לה מצפים מצד האדם הסביר, מצד שני. בעת בחינת התנהגותו של הנאשם אין בית המשפט מיישם את אמת המידה של יצור דמיוני אידיאלי, הממלא במירב היכולת אחר הציפיות בדבר דרך ההתנהגות הנכונה והרצויה של האדם התרבותי והמרוסן. בית המשפט מודד מעשיו של הנאשם על פי הערכת מצב מציאותית, והיא, אם צפוי הוא כי האדם הסביר אכן היה נכנע ליצר התגובה מול ההתגרות ולא היה מצליח לרסן את עצמו". 11. בית המשפט קמא, מיקד את טענת הקינטור בשני מעשי התגרות של המנוח: נישולו של המערער מדירתו, על כל הנלווה לכך, ותקיפתו של המנוח את המערער בגרזן. אשר למעשה הראשון, מדובר בהתנהגותו של המנוח מספר שבועות לפני הרצח, ולא בתכוף לו. לפיכך: "אם, בין הקינטור לקטילת הקרבן, הפריד משך זמן, שבו היתה לנאשם שהות 'להתקרר', כי אז לא תעמוד לו טענת הקינטור. אין ספק שהתנאי האמור עולה בקנה אחד עם המבחן האובייקטיבי במובן זה, שאם היתה שהות 'להתקררות', כי אז יש להניח שהאדם הממוצע היה מנצל אותה כדי להחזיר לעצמו שליטה עצמית ולכן, היה נמנע מביצוע המעשה הקטלני הנדון" (ע"פ 396/69 בנו אברהם נעים נ' מדינת ישראל , פ"ד כד (1) 561, 581). 12. על אף זאת, אין להתעלם מהקינטור האמור, כשאנו באים לדון במשקלו הפרובוקטיבי של המעשה השני, הנוגע לתקיפת המערער בגרזן. ניתן לומר כי הארוע המקנטר הראשון, אף אם אינו עומד לבדו במבחן הקינטור האובייקטיבי, יש בו להוסיף נופך בהצטרפו לקינטור השני. על אפשרות זו עמד השופט אגרנט בע"פ 396/69 הנ"ל (בעמ' 586): "לחיזוק הטענה הזאת, הסתמך מר תוסיה-כהן על דברי גורדון (ע' 713 לספרו), מהם עולה, כי לשם הוכחת הגנת הקינטור, מותר לצרף למעשה הפרובוקטיבי, שבא בסמוך להריגת הקרבן, ואשר כשלעצמו לא היה מספיק כדי להסב איבוד שליטה עצמית אצל הנאשם, את גורם השפעתו המצטברת של מעשה קינטור קודם. (some final act of provocation which, albeit because it follows on the earlier provocation and is the last straw, actually provokes a loss of control). ברור, כי הדברים האלה מחייבים, כי היה מעשה קינטור חדש סמוך לביצוע המעשה הקטלני, שאם לא כן, אין מקום להתחשב בהשפעתו 'המצטברת' של הקינטור הקודם... בהמשך לדבריו הנ"ל מדגיש המחבר שאין זה מספיק, לשם הוכחת קינטור 'מצטבר', כי מעשה הקינטור האחרון שימש לנאשם אך הזדמנות ליטול נקמה על מעשה הקינטור הקודם של הקרבן". (ראה גם ע"פ 686/80 סימן טוב נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(2) 253, 268). בעניין זה אומר פרופ' פלר: "לדעתנו, כפי שכבר נאמר לפני כן, העיקר הוא, לעניין זה, אם המעשה האחרון, עובר לביצוע העבירה, היה זה שהקניט את העבריין, ואילו המעשים הקודמים עשויים להוות נסיבות רקע בלבד, לאורן יש לשקול את משקלו הפרובוקטיבי של המעשה האחרון (ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (כרך א', תשמ"ד) 565; ההדגשה הוספה). 13. ואף על פי כן, איני רואה מקום לומר כי נתקיים בענייננו קינטור במובנו האובייקטיבי, בין שמעשה ההתגרות השני עומד לעצמו, ובין שמצטרף אליו מעשה ההתגרות הראשון. קינטור, מעצם טבעו, הוא מצב רגעי חולף, שלאחריו "אדם מן הישוב" (או: "האדם הסביר") מתעשת, שולט על רגשותיו ואינו ממשיך להכנע לסערת הרוח שנתחוללה בקרבו. אכן, לא כל אדם נחן בתכונה זו, אולם כך ראוי שינהג כל אדם. מעצם הצורך להעמיד את הקינטור גם במבחן האובייקטיבי, של "אדם" שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף, אין מנוס מן המסקנה כי בדרך זו קובע בית המשפט גם נורמות התנהגות כופות, בהן הוא מעצב את "דמותו" של "האדם מן הישוב" ותגובתו הצפויה. בכך חשיבותו של המבחן האובייקטיבי, ש"נועד להשגת תכלית חברתית-ערכית שאי-אפשר לנו בלעדיה", עד שהפך לאבן יסוד בפסיקתו של בית משפט זה שאין עוד להרהר אחריה (ע"פ 2534/93 מליסה נ' מדינת ישראל , שטרם פורסם). בכך אין בית המשפט מיישם את "אמת המידה של יצור דמיוני אידיאלי, הממלא במירב היכולת אחר הציפיות בדבר דרך ההתנהגות הנכונה והרצויה של האדם התרבותי והמרוסן" (כדברי הנשיא שמגר בע"פ 402/87 הנ"ל), אלא מיישם הוא את אמת מידה להתנהגות בן תרבות ממוצע, תוך הנחה כי כאלה הם רוב אזרחי המדינה. כפי שנאמר בע"פ 322/87 דרור נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(3) 718, 724): "אם מושם הדגש במלים 'בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו', המתייחסות ליסוד 'העדר התגרות', על הפן ההכרתי המוסרי של הנאשם לגבי תוצאות מעשהו, כי אז יובן גם הצורך בבלם שנקבע בפסיקה, בדמות הקינטור האובייקטיבי, שהוא בעיקרו בלם ערכי, הבא לכפות נורמת התנהגות". לפיכך אין מקום שבית המשפט יכיר בקינטור אובייקטיבי בנסיבות בהן תקיפת הקורבן אינה אינסטינקטיבית וקצרה, כי אם מסע נקמה מתמשך, גם לאחר שלא נשקפת עוד מהקורבן כל סכנה. בתגובה כזאת ישנה חריגה מגדר נורמת ההתנהגות של "האדם מן הישוב", כשהוא מותקף בידי אחר, אפילו לאחר פרובוקציה קודמת. זה המסר הנורמטיבי שעל בית המשפט להציב בפני מי שמותקף, על דרך ייחוס התנהגות מרוסנת כזאת ל"אדם מן הישוב". 14. בא כוחו המלומד של המערער טען גם, כאמור, כי המערער זכאי להקלה מעונש החובה של מאסר עולם מכח סעיף 300א לחוק העונשין. אולם טענת ההגנה העצמית שהעלה המערער נדחתה בראש ובראשונה בשל כך שהאיום הוסר ממנו לאחר שהמנוח זרק את הגרזן. מכאן, שהמשך תקיפתו של המערער את המנוח אינה חוטאת בחריגה "במידה מועטה, בנסיבות הענין" מתחום הסבירות, כי אם בהעדר מוחלט של יסודות ההגנה העצמית. לפיכך, לא חל סעיף 300א(ב) לחוק. אשר לטענה כי אין להטיל על המערער את עונש החובה הקבוע בעבירת רצח, ויש להחיל לגביו את סעיף 300א(א) לחוק, בשל מצבו הנפשי המעורער, שהגביל אותו במידה ניכרת מלהבין את מעשהו או את הפסול שבו, הרי שגם טענה זו יש לדחות. לצורך טענה זו נסמכת ההגנה על חוות דעת פסיכיאטרית הקובעת כי המערער סובל מהפרעות התנהגות וקשיי קשב וריכוז. בנוסף, למערער יש תלות מעורבת בסמים מזה שנים רבות. מנגד, טוענת התביעה, כי באותה חוות דעת פסיכיאטרית נאמר כי המערער צלול, בעל התמצאות תקינה, ולא ניצפו מחשבות שווא מכל סוג. כמו כן, שיפוט וביקורת המציאות היו תקינים. סבורני, כי בכל מקרה אין בחוות הדעת כדי לסייע למערער. לצורך הפעלת סעיף 300א(א) לחוק העונשין על המערער להראות כי קיימת אצלו "הפרעה נפשית חמורה" או "ליקוי בכושרו השכלי", אשר הגבילו במידה ניכרת את יכולתו להבין את מעשהו וטיבו. ואילו הפרעות התנהגות, קשיי קשב וריכוז, אין בהם כדי למלא אחר תנאים אלה. כדברי הנשיא ברק: "'הפרעת אישיות' כשלעצמה אינה ממלאת את יסודותיו של סעיף 300א לחוק העונשין. לשם שכלול התנאים הנדרשים בסעיף 300א לחוק העונשין נדרשת הפרעה נפשית חמורה או ליקוי בכושר שכלי אשר מגבילה את יכולת הנאשם במידה ניכרת שאינה מגיעה לכדי אי-שפיות הדעת (כמוגדר בסעיף 34ח לחוק העונשין)" (ע"פ 4389/93, 4497, מרדכי נ' מדינת ישראל , שטרם פורסם). (גישה דומה הובעה גם בע"פ 2796/95 פלוני נ' מדינת ישראל , שטרם פורסם). 15. העולה מן המקובץ, כי דין הערעור להדחות. ש ו פ ט השופט ת. אור: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ. חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ג באב תשנ"ז (26.8.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95003570. D03

1997-08-26T00:00:00

וייצמן יוסף נ. מדינת ישראל

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

95003570.D03

[ "אליעזר גולדברג", "תאודור אור", "מישאל חשין" ]

פלילי

[ "וייצמן יוסף", "מדינת ישראל" ]

1997-08-26

1995-01-16

3

null

false

[ "גולדברג", "אור", "חשין" ]

ע"פ 357/95

פסק-דין

[ "דיקובסקי ניצה" ]

[ "אליעזר", "תאודור", "מישאל" ]

12

ע"פ

בית המשפט העליון

258

2022-09-17T15:04:11

2

HebrewVerdicts\95\570\003\Q02\95003570_Q02.txt

18,025

258

1997-02-20T20:00:00

2008-02-27T19:52:16

357

בש"א 357/95

1

HebrewVerdicts\95\570\003\Q02

וייצמן יוסף נ. מדינת ישראל

95003570_Q02.txt

95003570.Q02.doc

1,995

1

החלטה

false

0

1907f4d7ad67e4a037f1fbfd3807f83e9a08d77181e54569573a0e4f812ced58

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 357 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער: וייצמן יוסף נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לשינוי ייצוג בשם המערער: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה המערער יהיה מיוצג בערעור על-ידי עו"ד אביגדור פלדמן. ניתנה היום, י"ג באדר א' תשנ"ז (20.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי

1997-02-20T00:00:00

וייצמן יוסף נ. מדינת ישראל

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

95003570.Q02

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

פלילי

[ "וייצמן יוסף", "מדינת ישראל" ]

1997-02-20

1995-01-16

2

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"פ 357/95

החלטה

[ "דיקובסקי ניצה" ]

[ "אורית" ]

1

ע"פ

בית המשפט העליון

259

2022-09-17T15:04:11

5

HebrewVerdicts\97\770\055\O01\97055770_O01.txt

261

259

1997-10-13T20:00:00

2008-02-27T21:21:54

5,577

בש"א 5577/97

1

HebrewVerdicts\97\770\055\O01

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

97055770_O01.txt

97055770.O01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

b17569b9b5ceee3ef806433daeee9186d0db01ad5627280d72000924a31b85d7

ב בית המשפט העליון רע"א 5577/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר מתתיהו נגד המשיבים : 1. דורון לנגה 2. רפאל ונעמה גת 3. יוסף ומלבינה מינקין 4. יהודה ושושנה בדיחי 5. בנק לאומי למשכנתאות בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד אופיר יהלום החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. הארכת המועד להפקדת הערבון עד להחלטה בבקשה. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ח (12.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055770. O01

1997-10-13T00:00:00

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97055770.O01

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "מאיר מתתיהו", "דורון לנגה", "רפאל ונעמה גת", "יוסף ומלבינה מינקין", "יהודה ושושנה בדיחי", "בנק לאומי למשכנתאות" ]

1997-10-13

1997-09-22

1

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

רע"א 5577/97

החלטה

[ "יהלום אופיר", "שטנדל אורי", "זינגר צבי", "רז נאוה", "קנטור ישראל" ]

[ "אורית" ]

1

רע"א

בית המשפט העליון

259

2022-09-17T15:04:11

5

HebrewVerdicts\97\770\055\O04\97055770_O04.txt

650

259

1997-12-25T20:00:00

2008-02-27T17:26:01

5,577

בש"א 5577/97

1

HebrewVerdicts\97\770\055\O04

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

97055770_O04.txt

97055770.O04.doc

1,997

1

החלטה

false

0

2e62e8080555faa575ba2694cde2c3b304b54937c46fdeddbf8a077b65c10a04

ב בית המשפט העליון רע"א 5577/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר מתתיהו נגד המשיבים : 1. דורון לנגה 2. רפאל ונעמה גת 3. יוסף ומלבינה מינקין 4. יהודה ושושנה בדיחי 5. בנק לאומי למשכנתאות בקשה ל מתן נימוקים בשם המבקש: עו"ד אופיר יהלום החלטה איני רואה מקום ליתן החלטה נוספת בענין זה. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055770. O04

1997-12-25T00:00:00

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97055770.O04

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "מאיר מתתיהו", "דורון לנגה", "רפאל ונעמה גת", "יוסף ומלבינה מינקין", "יהודה ושושנה בדיחי", "בנק לאומי למשכנתאות" ]

1997-12-25

1997-09-22

4

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

רע"א 5577/97

החלטה

[ "יהלום אופיר", "שטנדל אורי", "זינגר צבי", "רז נאוה", "קנטור ישראל" ]

[ "אורית" ]

1

רע"א

בית המשפט העליון

259

2022-09-17T15:04:11

5

HebrewVerdicts\97\770\055\O03\97055770_O03.txt

3,298

259

1997-12-09T20:00:00

2008-02-27T21:21:54

5,577

בש"א 5577/97

1

HebrewVerdicts\97\770\055\O03

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

97055770_O03.txt

97055770.O03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

0599948e9b8f8b7af1f099d76806f6e3a0097de4dfb191f0de0cf2f6748cfa01

ב בית המשפט העליון רע"א 5577/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר מתתיהו נגד המשיבים : 1. דורון לנגה 2. רפאל ונעמה גת 3. יוסף ומלבינה מינקין 4. יהודה ושושנה בדיחי 5. בנק לאומי למשכנתאות בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד אופיר יהלום החלטה עיינתי בכתב התגובה שהגיש המבקש בתאריך 8.12.97 ואיני רואה מקום לשנות את החלטתי מיום 4.12.97. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055770. O03

1997-12-09T00:00:00

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97055770.O03

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "מאיר מתתיהו", "דורון לנגה", "רפאל ונעמה גת", "יוסף ומלבינה מינקין", "יהודה ושושנה בדיחי", "בנק לאומי למשכנתאות" ]

1997-12-09

1997-09-22

3

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

רע"א 5577/97

החלטה

[ "יהלום אופיר", "שטנדל אורי", "זינגר צבי", "רז נאוה", "קנטור ישראל" ]

[ "אורית" ]

1

רע"א

בית המשפט העליון

259

2022-09-17T15:04:11

5

HebrewVerdicts\97\770\055\O02\97055770_O02.txt

15,141

259

1997-12-04T20:00:00

2008-02-27T21:21:54

5,577

בש"א 5577/97

2

HebrewVerdicts\97\770\055\O02

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

97055770_O02.txt

97055770.O02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

4bdd265e33b168ecb8a2a723f47cb5652d9c355c2d72e4b7d91267162d271391

ב בית המשפט העליון רע"א 5577/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר מתתיהו נגד המשיבים : 1. דורון לנגה 2. רפאל ונעמה גת 3. יוסף ומלבינה מינקין 4. יהודה ושושנה בדיחי 5. בנק לאומי למשכנתאות בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד אופיר יהלום בשם המשיב הראשון: בעצמו בשם המשיבים 2: עו"ד אורי שטנדל בשם המשיבים 3: עו"ד צבי זינגר בשם המשיבים 4: עו"ד נורית רז-מזובר בשם המשיב מס' 5: עו"ד גל פיינגולד החלטה מן התגובות שבפני (במיוחד מתגובותיהם של המשיבים 4-2 המתנגדים נמרצות לבקשה) עולה, כי אין מקום להענות לבקשה. הצדדים שבעי הליכים, וסכומי הוצאות שהמבקש חויב בהם בעבר לא נפרעו. בנסיבות אלה, קיימת הצדקה להבטיח את הוצאות המשיבים לפחות בהליך זה באמצעות ערבון המופקד בקופת בית המשפט. הבקשה נדחית. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055770. O02

1997-12-04T00:00:00

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97055770.O02

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "מאיר מתתיהו", "דורון לנגה", "רפאל ונעמה גת", "יוסף ומלבינה מינקין", "יהודה ושושנה בדיחי", "בנק לאומי למשכנתאות" ]

1997-12-04

1997-09-22

2

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

רע"א 5577/97

החלטה

[ "יהלום אופיר", "שטנדל אורי", "זינגר צבי", "רז נאוה", "קנטור ישראל" ]

[ "אורית" ]

2

רע"א

בית המשפט העליון

259

2022-09-17T15:04:11

5

HebrewVerdicts\97\770\055\P05\97055770_P05.txt

31,279

259

1998-02-26T20:00:00

2008-02-27T17:26:02

5,577

בש"א 5577/97

1

HebrewVerdicts\97\770\055\P05

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

97055770_P05.txt

97055770.P05.doc

1,997

1

החלטה

false

0

0b100cecac167a827e2af9aeec0a552a529a5529740e272b30b8654c29caae71

ב בית המשפט העליון רע"א 5577/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקש : מאיר מתתיהו נגד המשיבים : 1. דורון לנגה 2. רפאל ונעמה גת 3. יוסף ומלבינה מינקין 4. יהודה ושושנה בדיחי 5. בנק לאומי למשכנתאות בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד אופיר יהלום פסק-דין ביום 27.1.98 איפשרתי למבקש לנמק בתוך חמישה ימים מדוע לא יידחה ערעורו בשל אי הפקדת ערבון, כמצוות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ההחלטה נמסרה למבקש ביום 2.2.98. משלא הגיב תוך המועד שנקבע - נדחית בקשתו לרשות ערעור. ניתנה היום, כ"ט בשבט תשנ"ח (25.2.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055770. P05

1998-02-26T00:00:00

מאיר מתתיהו נ. דורון לנגה

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97055770.P05

[ "מיכל אגמון" ]

אזרחי

[ "מאיר מתתיהו", "דורון לנגה", "רפאל ונעמה גת", "יוסף ומלבינה מינקין", "יהודה ושושנה בדיחי", "בנק לאומי למשכנתאות" ]

1998-02-26

1997-09-22

5

null

false

[ "אגמון" ]

רע"א 5577/97

החלטה

[ "יהלום אופיר", "שטנדל אורי", "זינגר צבי", "רז נאוה", "קנטור ישראל" ]

[ "מיכל" ]

1

רע"א

בית המשפט העליון

260

2022-09-17T15:04:16

2

HebrewVerdicts\96\760\047\A01\96047760_A01.txt

262

260

1997-05-13T19:00:00

2008-02-27T20:04:10

4,776

בש"א 4776/96

2

HebrewVerdicts\96\760\047\A01

מאיר זריהן נ. מנהל מע"מ ת"א-יפו

96047760_A01.txt

96047760.A01.doc

1,996

1

החלטה

false

0

a45112b2a769ec3e831187803f94750aa36ca4b431ce38d47d83f9e366730ada

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4776 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : מאיר זריהן נגד המשיב : מנהל מס ערך מוסף, תל-אביב-יפו - 1 סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 17.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96047760. A01 /דז/

1997-05-13T00:00:00

מאיר זריהן נ. מנהל מע"מ ת"א-יפו

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

96047760.A01

[ "אהרן ברק" ]

אזרחי

[ "מאיר זריהן", "מנהל מע\"מ ת\"א-יפו" ]

1997-05-13

1996-07-03

1

null

false

[ "ברק" ]

ע"א 4776/96

החלטה

[ "לוי ברוך" ]

[ "אהרן" ]

2

ע"א

בית המשפט העליון

260

2022-09-17T15:04:16

2

HebrewVerdicts\96\760\047\F02\96047760_F02.txt

5,187

260

1997-11-29T20:00:00

2008-02-27T20:04:11

4,776

בש"א 4776/96

1

HebrewVerdicts\96\760\047\F02

מאיר זריהן נ. מנהל מע"מ ת"א-יפו

96047760_F02.txt

96047760.F02.doc

1,996

2

פסק-דין

false

0

0133672f8077b80b12d7a988155210aea74c129a1d61b1aa8a3d50df36ddc8ac

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4776/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר המערער : מאיר זריהן נגד המשיב : מנהל מס ערך מוסף תל-אביב-יפו ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.5.96 בע"ש 866/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' סטרשנוב תאריך הישיבה: כ"ו בחשון התשנ"ח ( 26.11.97 ) בשם המערער : עו"ד ברוך לוי, עו"ד אורי עיטם בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר פ ס ק - ד י ן המערער חזר בו מן הערעור. בא-כוח המשיב מחל על הוצאותיו. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כו' בחשוון תשנ"ח (26.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96047760. F02

1997-11-29T00:00:00

מאיר זריהן נ. מנהל מע"מ ת"א-יפו

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

96047760.F02

[ "אליהו מצא", "יעקב קדמי", "דליה דורנר" ]

אזרחי

[ "מאיר זריהן", "מנהל מע\"מ ת\"א-יפו" ]

1997-11-29

1996-07-03

2

null

false

[ "מצא", "קדמי", "דורנר" ]

ע"א 4776/96

פסק-דין

[ "לוי ברוך" ]

[ "אליהו", "יעקב", "דליה" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

261

2022-09-17T15:04:16

3

HebrewVerdicts\97\910\025\Q01\97025910_Q01.txt

263

261

1997-04-27T19:00:00

2008-02-27T20:42:18

2,591

בש"א 2591/97

1

HebrewVerdicts\97\910\025\Q01

שבתאי לביא נ. הנהלת ההוצאה לפועל

97025910_Q01.txt

97025910.Q01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

b1774f5c4cf540ec118dc57f0e50a1276b943f5f2b1a136eef5f57a076ec4fd4

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 2591 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : שבתאי לביא נגד המשיבים : 1. הנהלת ההוצאה לפועל 2. המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות 3. משטרת ישראל בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותר: בעצמו החלטה לא שוכנעתי מן הבקשה שבפני, כי המבקש אינו מסוגל לעמוד בתשלום אגרת העתירה שסכומה איננו גבוה (ראה סעיף 3 לתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה). אגרת העתירה תשולם תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ' בניסן תשנ"ז (27.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025910. Q01

1997-04-27T00:00:00

שבתאי לביא נ. הנהלת ההוצאה לפועל

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97025910.Q01

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

בג"ץ

[ "שבתאי לביא", "הנהלת ההוצאה לפועל", "המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות", "משטרת ישראל" ]

1997-04-27

1997-04-25

1

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

בג"ץ 2591/97

החלטה

null

[ "אורית" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

261

2022-09-17T15:04:16

3

HebrewVerdicts\97\910\025\J02\97025910_J02.txt

8,147

261

1997-06-23T19:00:00

2008-02-27T20:42:18

2,591

בש"א 2591/97

1

HebrewVerdicts\97\910\025\J02

שבתאי לביא נ. הנהלת ההוצאה לפועל

97025910_J02.txt

97025910.J02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

4ff45314c6cc94632a602d4dfc30710a0c2cabf66a44fcd1974649a59f57ea2b

בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ 97 / 2591 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר: שבתאי לביא נגד המשיבים : 1. הנהלת ההוצאה לפועל 2. המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות 3. משטרת ישראל עתירה למתן צו ביניים החלטה 1. להעביר להרכב של שלושה. 2. לקבוע בהקדם. 3. לתגובת המשיב. ניתנה היום, י"ח בסיוון תשנ"ז (23.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025910. J02

1997-06-23T00:00:00

שבתאי לביא נ. הנהלת ההוצאה לפועל

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97025910.J02

[ "שלמה לוין", "אליהו מצא", "טובה שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ

[ "שבתאי לביא", "הנהלת ההוצאה לפועל", "המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות", "משטרת ישראל" ]

1997-06-23

1997-04-25

2

null

false

[ "לוין", "מצא", "שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ 2591/97

החלטה

null

[ "שלמה", "אליהו", "טובה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

261

2022-09-17T15:04:16

3

HebrewVerdicts\97\910\025\J03\97025910_J03.txt

8,181

261

1997-07-13T19:00:00

2008-02-27T20:42:18

2,591

בש"א 2591/97

2

HebrewVerdicts\97\910\025\J03

שבתאי לביא נ. הנהלת ההוצאה לפועל

97025910_J03.txt

97025910.J03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

cc03f01db145bd65b1b445ba320182dbeea6c4e98daba72978bf0051b0b1ec2d

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 2591/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט א. מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : שבתאי לביא נגד המשיבים : 1. הנהלת ההוצאה לפועל 2. המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות 3. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים פסק-דין 1. זוהי עתירה שכותרתה "עתירה לצו ביניים" ועל פי מהותה היא עתירה לצו על תנאי, שהוגשה על ידי עותר שאיננו מיוצג. העתירה איננה ברורה במידה המאפשרת לעמוד על עילותיה. כמו כן לא מצורפים לה מסמכים ובמיוחד החלטות שנראה לכאורה כי עליהן מלין העותר. 2. עם זאת, ניסינו להתחקות אחר תלונותיו של העותר אותן ניתן לסווג למספר קבוצות: האחת, טענות כנגד עיקולים שהוטלו על רכושו, ככל הנראה על ידי לשכת ההוצאה לפועל; השניה, טענות כנגד הליכי גבייה לפי חוק המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, התשנ"ה1995- (להלן: חוק הגבייה); השלישית מתייחסת להחלת הוראות בדבר חקירת יכולת הקיימות לפי חוק ההוצאה לפועל, על הליכי גביה לפי חוק הגבייה; וטענות נוספות המועלות על ידי העותר המתייחסות לביטול רישום פלילי, דרישה לקיום משפט אזרחי וכיוצא באלה. 3. אשר לנושא העיקולים, ככל שהם מוטלים על ידי משרד ההוצאה לפועל, קיימת דרך חוקית לתקוף החלטות הוצאה לפועל ופניה לבית משפט זה בעתירה, איננה הדרך הנכונה לכך. הוא הדין באשר להסרת עיקולים שהוטלו. אשר לחקירת יכולת, ככל שקיים שוני בין הליכי ההוצאה לפועל הקבועים בחוק ההוצאה לפועל לבין הליכים לפי חוק הגבייה, על המחוקק לענות בעניין זה - אם בכלל יש מקום לכך - ואין הדבר נתון בידי בית משפט זה. הטענות האחרות אינן בהירות דיין ועל פני הדברים אינן מעמידות עילה לפניה לבית משפט זה, אם בכלל. העתירה נדחית. ניתנה היום, ד' בתמוז תשנ"ז (9.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025910. J03

1997-07-13T00:00:00

שבתאי לביא נ. הנהלת ההוצאה לפועל

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

97025910.J03

[ "טובה שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ

[ "שבתאי לביא", "הנהלת ההוצאה לפועל", "המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות", "משטרת ישראל" ]

1997-07-13

1997-04-25

3

null

false

[ "שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ 2591/97

החלטה

null

[ "טובה" ]

2

בג"ץ

בית המשפט העליון

262

2022-09-17T15:04:17

4

HebrewVerdicts\97\260\039\J02\97039260_J02.txt

264

262

1997-07-10T19:00:00

2008-02-27T14:18:34

3,926

בש"א 3926/97

1

HebrewVerdicts\97\260\039\J02

עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי נ. שר הפנים

97039260_J02.txt

97039260.J02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

c587eac2cdfc7d5eff344432f22b4fb46aa78cc6e25f2e7f6525a117dac17acb

בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ 3926/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי 2. אסקאפי פאטמה 3. אסקאפי פאדי 4. אסקאפי אברהים 5. אסקאפי ארוא 6. אסקאפי יוסף ע"י ב"כ עו"ד עוויסאת מוחמד נגד המשיב : משרד הפנים בקשה למתן צו ביניים החלטה בהמשך להחלטתי מיום 25.6.97 ולאור תגובת המשיב רושם בפניו בית המשפט כי העותרים 3-6 ישארו עם אימם בישראל עד הדיון בעתירה או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט. אי לכך אין צורך בצו ביניים. ניתנה היום, ה' בתמוז תשנ"ז (10.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039260. J02

1997-07-10T00:00:00

עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

97039260.J02

[ "טובה שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ

[ "עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי", "אסקאפי פאטמה", "שר הפנים" ]

1997-07-10

1997-06-25

2

null

false

[ "שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ 3926/97

החלטה

[ "אגבריה מחמוד", "פרקליטות המדינה" ]

[ "טובה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

262

2022-09-17T15:04:17

4

HebrewVerdicts\97\260\039\J01\97039260_J01.txt

16,638

262

1997-07-13T19:00:00

2008-02-27T20:58:13

3,926

בש"א 3926/97

1

HebrewVerdicts\97\260\039\J01

עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי נ. שר הפנים

97039260_J01.txt

97039260.J01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

7410c95353ccc01cfa77e2fd6c5617a5672602d89d47c121aefd449c44541c5e

בג"ץ 97 / 3926 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי 2. אסקאפי פאטמה 3. אסקאפי פאדי 4. אסקאפי אברהים 5. אסקאפי ארוא 6. אסקאפי יוסף ע"י ב"כ עו"ד עוויסאת מוחמד נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. להעביר להרכב של שלושה. 2. לתגובת המשיבים. 3. המשיבים מתבקשים להודיע לעותרים תוך 7 ימים אם ניתן להשאיר את הילדים בלבד עם האם עד לשמיעת העתירה. 4. עד להודעת המשיבים כאמור בס' 3, לא יגורשו הקטינים. 5. אין צו ביניים ביחס לעותר מס' 1. ניתנה היום, כ' בסיון התשנ"ז (25.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039260. J01

1997-07-13T00:00:00

עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

97039260.J01

[ "טובה שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ

[ "עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי", "אסקאפי פאטמה", "שר הפנים" ]

1997-07-13

1997-06-25

1

null

false

[ "שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ 3926/97

החלטה

[ "אגבריה מחמוד", "פרקליטות המדינה" ]

[ "טובה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

262

2022-09-17T15:04:17

4

HebrewVerdicts\97\260\039\J04\97039260_J04.txt

18,904

262

1998-12-15T20:00:00

2008-02-27T17:20:04

3,926

בש"א 3926/97

1

HebrewVerdicts\97\260\039\J04

עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי נ. שר הפנים

97039260_J04.txt

97039260.J04.doc

1,997

1

החלטה

false

0

56393f7ffd4bb002754d35a56312d6774f73abf9c5a73631c11508691a34aecd

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3926/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי 2. אסקאפי פאטמה נגד המשיב : שר הפנים בקשה להרחבת צו ביניים החלטה העותרים הגישו את עתירתם ביחד עם עתירה לצו ביניים שימנע מן המשיב לגרש את העותרים מן הארץ. בתגובתו, מסר המשיב כי אין לו התנגדות שהעותרים 6-2 ישארו בארץ עד לשמיעת העתירה. לפיכך התייתר הצורך בצו ביניים. העותרים פנו ובקשו הרחבת הצו באופן שיחול גם על העותר 1. לבד מכך שאין כרגע צו ביניים פורמלי, לא שוכנעתי, לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, שיש מקום לצו כזה בהקשר לעותר 1. אשר על כן, הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ו כסלו תשנ"ט (15.12.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039260. J04

1998-12-15T00:00:00

עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

97039260.J04

[ "טובה שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ

[ "עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי", "אסקאפי פאטמה", "שר הפנים" ]

1998-12-15

1997-06-25

4

null

false

[ "שטרסברג-כהן" ]

בג"ץ 3926/97

החלטה

[ "אגבריה מחמוד", "פרקליטות המדינה" ]

[ "טובה" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

262

2022-09-17T15:04:17

4

HebrewVerdicts\97\260\039\E05\97039260_E05.txt

57,331

262

1999-03-15T20:00:00

2008-02-27T14:18:34

3,926

בש"א 3926/97

1

HebrewVerdicts\97\260\039\E05

עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי נ. שר הפנים

97039260_E05.txt

97039260.E05.doc

1,997

2

פסק-דין

false

0

b1d9a7b503ea34be5cf63e6a9c7446217efad86dd909129fe8c0540ab80c4667

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3926/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי 2. אסקאפי פאטמה נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו ביניים תאריך הישיבה: כב' באדר התשנ"ט ( 10.03.99 ) בשם העותרים : עו"ד מחמוד אגבריה בשם המשיב : עו"ד יוכי גנסין פסק-דין לבקשת בא כוח העותרים, העתירה נמחקת. רשמנו את דבריו של בא כוח העותרים, שלאחר בירור העובדות ופניה נוספת אל שר הפנים ישקול הגשת עתירה נוספת. ניתן היום, כב' באדר התשנ"ט (10.3.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039260. E05 /עכב

1999-03-15T00:00:00

עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי נ. שר הפנים

0

[ "תביעה", "תביעה", "הגנה" ]

97039260.E05

[ "תאודור אור", "דליה דורנר", "יעקב טירקל" ]

בג"ץ

[ "עבדאלנאסר אחמד עבד אלהאדי אסקאפי", "אסקאפי פאטמה", "שר הפנים" ]

1999-03-15

1997-06-25

5

null

false

[ "אור", "דורנר", "טירקל" ]

בג"ץ 3926/97

פסק-דין

[ "אגבריה מחמוד", "פרקליטות המדינה" ]

[ "תאודור", "דליה", "יעקב" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

263

2022-09-17T15:04:18

2

HebrewVerdicts\95\690\077\O02\95077690_O02.txt

265

263

1997-01-09T20:00:00

2008-02-27T16:55:54

7,769

בש"א 7769/95

1

HebrewVerdicts\95\690\077\O02

בר-נוי שאול ואח' נ. בר-נוי עליזה ואח'

95077690_O02.txt

95077690.O02.doc

1,995

1

החלטה

false

0

328d3e967e27c192671d98ae1ab97c5d3b6d79ec9f7e449fcf561e5b5852a5b2

ב בית המשפט העליון ע"א 7769/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : בר-נוי שאול ואח' נגד המשיב ים : בר-נוי עליזה ואח' בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערער: בעצמו החלטה בהמשך להחלטה מיום 3.11.97 אשר נמסרה למערער בתאריך 6.11.97, אני דוחה את הערעור. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95077690. O02

1997-01-09T00:00:00

בר-נוי שאול ואח' נ. בר-נוי עליזה ואח'

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

95077690.O02

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "בר-נוי שאול ואח'", "בר-נוי עליזה ואח'" ]

1997-01-09

1995-12-10

2

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 7769/95

החלטה

[ "נסאר צדיק" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

263

2022-09-17T15:04:18

2

HebrewVerdicts\95\690\077\O03\95077690_O03.txt

12,904

263

1997-12-09T20:00:00

2008-02-27T19:56:29

7,769

בש"א 7769/95

1

HebrewVerdicts\95\690\077\O03

בר-נוי שאול ואח' נ. בר-נוי עליזה ואח'

95077690_O03.txt

95077690.O03.doc

1,995

1

החלטה

false

0

7bfb8c3fb9cf436b915bc648aa440ee25600952b409ae8f50c208d549b7c329e

ב בית המשפט העליון ע"א 7769/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : בר-נוי שאול ואח' נגד המשיב ים : בר-נוי עליזה ואח' בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערער: בעצמו החלטה בהמשך להחלטה מיום 3.11.97 אשר נמסרה למערער בתאריך 6.11.97, אני דוחה את הערעור. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95077690. O03

1997-12-09T00:00:00

בר-נוי שאול ואח' נ. בר-נוי עליזה ואח'

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

95077690.O03

[ "אורית אפעל-גבאי" ]

אזרחי

[ "בר-נוי שאול ואח'", "בר-נוי עליזה ואח'" ]

1997-12-09

1995-12-10

3

null

false

[ "אפעל-גבאי" ]

ע"א 7769/95

החלטה

[ "נסאר צדיק" ]

[ "אורית" ]

1

ע"א

בית המשפט העליון

264

2022-09-17T15:04:19

3

HebrewVerdicts\97\630\058\F02\97058630_F02.txt

266

264

1997-10-09T20:00:00

2008-02-27T21:24:58

5,863

בש"א 5863/97

2

HebrewVerdicts\97\630\058\F02

מדינת ישראל נ. סרגיי שמיס

97058630_F02.txt

97058630.F02.doc

1,997

1

החלטה

false

0

41262cc5df7c1ecc55d942b6cd62fb2861daca8dd2374cad79d6eecc2647bf98

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5863/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: סרגיי בן מילנטי שמיס בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- תאריך הישיבה: ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97) בשם המבקשת: עו"ד אלון אינפלד בשם המשיב: עו"ד כרמלה רוטפלד ה ח ל ט ה על-פי הצעת בית המשפט הסכימו באי-כוח הצדדים כי מעצרו של המשיב יוארך בשלב זה עד ליום 21.10.97, מבלי שיהיה בכך כדי למצות את עילת הבקשה. המשך הדיון בבקשה לגופה יתקיים בפני ביום 21.10.97 שעה 08:30, ולמועד זה יש להזמין גם את המשיב ממקום מעצרו. מטרת הדחיה היא לאפשר לתביעה ולסניגורית לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי, להוספת מועד או שני מועדים נוספים לשמיעת המשפט, בגבולות עשרת הימים הראשונים של חודש נובמבר, במטרה להבטיח את סיום פרשת הראיות והסיכומים במשפטו של המשיב עד למועד האמור. מעצרו של המשיב הוארך איפוא בזה עד יום 21.10.97. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058630. F02

1997-10-09T00:00:00

מדינת ישראל נ. סרגיי שמיס

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97058630.F02

[ "אליהו מצא" ]

פלילי

[ "מדינת ישראל", "סרגיי שמיס" ]

1997-10-09

1997-10-06

2

null

false

[ "מצא" ]

בש"פ 5863/97

החלטה

[ "רוטפלד-האפט כרמלה" ]

[ "אליהו" ]

2

בש"פ

בית המשפט העליון

264

2022-09-17T15:04:19

3

HebrewVerdicts\97\630\058\F03\97058630_F03.txt

13,115

264

1997-10-20T20:00:00

2008-02-27T21:24:58

5,863

בש"א 5863/97

1

HebrewVerdicts\97\630\058\F03

מדינת ישראל נ. סרגיי שמיס

97058630_F03.txt

97058630.F03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

597a1441b725413d55e08288bac27dd89dc2c9b4f458df6951c5aab130ff9889

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5863/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת: מדינת ישראל נגד המשיב : סרגיי שמיס בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982- בשם המבקשת: עו"ד מיכל ששון ה ח ל ט ה לבקשת המאשימה ובהסכמת הסניגורית הנני מאריך את מעצרו של המשיב עד יום 2.12.97 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 140/96 של בית המשפט המחוזי בחיפה לפי המוקדם מבין המועדים. הישיבה שנקבע ליום 21.10.97, לדיון בבקשת המדינה, מתבטלת. ניתנה היום, יח' בתשרי תשנ"ח (19.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058630. F03

1997-10-20T00:00:00

מדינת ישראל נ. סרגיי שמיס

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97058630.F03

[ "אליהו מצא" ]

פלילי

[ "מדינת ישראל", "סרגיי שמיס" ]

1997-10-20

1997-10-06

3

null

false

[ "מצא" ]

בש"פ 5863/97

החלטה

[ "רוטפלד-האפט כרמלה" ]

[ "אליהו" ]

1

בש"פ

בית המשפט העליון

264

2022-09-17T15:04:19

3

HebrewVerdicts\97\630\058\F01\97058630_F01.txt

16,445

264

1997-10-07T20:00:00

2008-02-27T21:24:57

5,863

בש"א 5863/97

1

HebrewVerdicts\97\630\058\F01

מדינת ישראל נ. סרגיי שמיס

97058630_F01.txt

97058630.F01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

2e655cf8616faf57cc0a39ca32ced01f08767030bb9ddf929814037a0af1f0f1

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5863/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המ בקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : סרגיי בן מילנטי שמיס בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- החלטה הבקשה תידון בפני ביום 9.10.97 שעה 08:30. יש לזמן את באי כוח הצדדים וכן את המשיב. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058630. F01

1997-10-07T00:00:00

מדינת ישראל נ. סרגיי שמיס

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97058630.F01

[ "אליהו מצא" ]

פלילי

[ "מדינת ישראל", "סרגיי שמיס" ]

1997-10-07

1997-10-06

1

null

false

[ "מצא" ]

בש"פ 5863/97

החלטה

[ "רוטפלד-האפט כרמלה" ]

[ "אליהו" ]

1

בש"פ

בית המשפט העליון

265

2022-09-17T15:04:19

4

HebrewVerdicts\96\400\007\I05\96007400.I05

267

265

1997-09-17T21:00:00

2008-02-27T12:26:44

740

בג"ץ 740/96

2

HebrewVerdicts\96\400\007\I05

צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב נ. ראש עירית תל אביב

96007400.I05

1,996

1

החלטה

false

0

6916ead61e1e9d7fb74cd488280a17c3eb516a75edc8414351f56c650628c8ed

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 740/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : אריה צוקר חבר מועצת עיריית תל אביב נגד המשיבים : 1. ראש עירית תל אביב 2. מזכיר העיר 3. סיעת המערך 4. סיעת הליכוד 5. סיעת מר"צ 6. סיעת שגב דיון מקדמי בעתירה החלטה 1. ביום 24.8.97 החלטתי, במסגרת דיון מקדמי בעתירה, לבקש תגובה של בא-כוח המשיבים 1 ו2- לעתירה. 2. ביום 16.9.97 נתקבלה בבית המשפט התגובה שהתבקשה. בתגובה נמסר כי העותר קיבל, על פי הוראת ראש העירייה, את ההסכמים הקואליציוניים שביקש כבר ביום 30.1.96. לפיכך עמדת המשיבים 1 ו2- היא שמן הדין לדחות את העתירה. 3. ביום 16.9.97 נתקבלה בבית המשפט גם בקשה של העותר להקדים את מועד הדיון בעתירה. 4. הדעת נותנת שבקשת העותר נשלחה לבית המשפט לפני שהגיעה לידיעתו התגובה האמורה של באת-כוח המשיבים מיום 16.9.97. לפיכך מתבקש העותר להגיש לבית המשפט הודעה שתציג את עמדתו לאור תגובת המשיבים ובה יציין אם העתירה עדיין אקטואלית, ואם כן, מה גדר המחלוקת בין הצדדים. העותר יגיש את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96007400. I05

1997-09-18T00:00:00

null

Word.Document

null

265

2022-09-17T15:04:19

4

HebrewVerdicts\96\400\007\I03\96007400_I03.txt

1,424

265

1997-08-24T19:00:00

2008-02-27T19:57:23

740

בג"ץ 740/96

1

HebrewVerdicts\96\400\007\I03

צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב נ. ראש עירית תל אביב

96007400_I03.txt

96007400.I03.doc

1,996

1

החלטה

false

0

e341ba2e3b8f4e15203bf3790f8e2963be4509ff36594fe568300b5e18013e3e

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 740/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב נגד המשיבים : 1. ראש עירית תל אביב 2. מזכיר העיר 3. סיעת המערך 4. סיעת הליכוד 5. סיעת מר"צ 6. סיעת שגב דיון מק דמי בעתירה החלטה בא כוח המשיבים 1 ו2- מתבקש להגיש לבית המשפט תגובה בכתב לעתירה. התגובה תוגש לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"א באב תשנ"ז (24.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96007400. I03 חכ/

1997-08-24T00:00:00

צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב נ. ראש עירית תל אביב

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

96007400.I03

[ "יצחק זמיר" ]

בג"ץ

[ "צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב", "ראש עירית תל אביב", "מזכיר העיר", "סיעת המערך", "סיעת הליכוד", "סיעת מר\"צ", "סיעת שגם" ]

1997-08-24

1996-01-28

3

null

false

[ "זמיר" ]

בג"ץ 740/96

החלטה

null

[ "יצחק" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

265

2022-09-17T15:04:19

4

HebrewVerdicts\96\400\007\I07\96007400_I07.txt

13,499

265

1997-11-05T20:00:00

2008-02-27T19:57:23

740

בג"ץ 740/96

1

HebrewVerdicts\96\400\007\I07

צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב נ. ראש עירית תל אביב

96007400_I07.txt

96007400.I07.doc

1,996

1

החלטה

false

0

63c045cce7a7c0b1d9cc9b91ce2376b0cf39770cd539724c4755a1edec43ae51

ב בית המשפט העליון בג"ץ 740/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב נגד המשיבים : 1. ראש עיריית תל אביב 2. מזכיר העיר 3. סיעת המערך 4. סיעת הליכוד 5. סיעת מר"צ 6. סיעת שג ב דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב ביום 30.12.97. המשיב 1 מתבקש להגיש לבית המשפט הודעה משלימה ובה תגובה להודעת העותר מיום 30.10.97, ובין היתר יציין בהודעה אם נמסרו לעותר כל ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו. המשיב יגיש את ההודעה עד יום 25.12.97. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96007400. I07

1997-11-05T00:00:00

צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב נ. ראש עירית תל אביב

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

96007400.I07

[ "יצחק זמיר" ]

בג"ץ

[ "צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב", "ראש עירית תל אביב", "מזכיר העיר", "סיעת המערך", "סיעת הליכוד", "סיעת מר\"צ", "סיעת שגם" ]

1997-11-05

1996-01-28

7

null

false

[ "זמיר" ]

בג"ץ 740/96

החלטה

null

[ "יצחק" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

265

2022-09-17T15:04:19

4

HebrewVerdicts\96\400\007\A09\96007400_A09.txt

41,202

265

1998-01-02T20:00:00

2008-02-27T16:56:46

740

בג"ץ 740/96

1

HebrewVerdicts\96\400\007\A09

צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב נ. ראש עירית תל אביב

96007400_A09.txt

96007400.A09.doc

1,996

2

פסק-דין

false

0

95ed4a875808c857eec05c0d8fc0d58f81e0b4c9ed35570558fa68f964ce84ae

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 740/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : אריה צוקר - חבר מועצת עיריית תל-אביב-יפו נגד המשיבים : 1. ראש עירית תל-אביב-יפו 2. מזכיר העיר 3. סיעת המערך 4. סיעת הליכוד 5. סיעת מר"צ 6. סיעת שגם בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: א' בטבת התשנ"ח ( 30.12.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם משיב מס' 1: עו"ד גבי פריאל פסק-דין לאור הצהרת בא כוח המשיב מס' 1, כי כל ההסכמים הקואליציוניים נמסרו, בא העותר על סיפוקו. המשיב מס' 1 ישא בהוצאות העותר בסכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום, א' בטבת התשנ"ח (30.12.97), בפני העותר ועו"ד פריאל. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96007400. A09 /דז/

1998-01-02T00:00:00

צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב נ. ראש עירית תל אביב

0

[ "תביעה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה", "הגנה" ]

96007400.A09

[ "אהרן ברק", "יצחק זמיר", "דורית ביניש" ]

בג"ץ

[ "צוקר אריה חבר מועצת עיריית תל אביב", "ראש עירית תל אביב", "מזכיר העיר", "סיעת המערך", "סיעת הליכוד", "סיעת מר\"צ", "סיעת שגם" ]

1998-01-02

1996-01-28

9

null

false

[ "ברק", "זמיר", "ביניש" ]

בג"ץ 740/96

פסק-דין

null

[ "אהרן", "יצחק", "דורית" ]

1

בג"ץ

בית המשפט העליון

266

2022-09-17T15:04:22

2

HebrewVerdicts\97\560\059\F03\97059560_F03.txt

269

266

1997-10-13T20:00:00

2008-02-27T21:25:55

5,956

בש"א 5956/97

4

HebrewVerdicts\97\560\059\F03

משה סעדה נ. מדינת ישראל

97059560_F03.txt

97059560.F03.doc

1,997

1

החלטה

false

0

d97cd0f2521b4fb21e4af1f501a33c8a75cc8f246c4e45f27ce676de5aa36e03

ב בית המשפט העליון בש"פ 5956/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : משה סעדה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.10.97 בב"ש 1408/97 שניתן על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן בשם העורר: עו"ד א' בן-שושן בשם המשיבה: עו"ד א' מור-אל החלטה בבוקר יום 8.7.97 נעצר העורר על ידי משטרת עכו בחשד של התפרצות לרכב לשם ביצוע גניבה. באותו בוקר הוגש נגד העורר בבית משפט השלום בעכו, על ידי תובע משטרתי, כתב אישום המונה שני אישומים: האחד בגין פריצה לרכב וגניבה מתוכו ביום 6.7.97, והשני בגין התפרצות לרכב לשם גניבה בבוקר יום הגשת כתב האישום. ביחד עם כתב האישום הגישה המשטרה לבית משפט השלום בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו. ככל שהדבר מפליא, עוד באותו בוקר (8.7.97) הובא העורר בפני כבוד השופט מגן בבית משפט השלום לדיון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים. כבוד השופט מגן החליט למנות את עו"ד בן שושן כסניגור לעורר, לשם ייצוגו בהליך המעצר, ואולם בבקשת המעצר גופה פסל את עצמו מלדון מן הטעם שבתקופה האחרונה עסק בענייני העורר "באינטנסיביות רבה", ולפיכך ראוי שבקשת התביעה תידון בפני שופט אחר. הבקשה למעצרו של העורר נדונה ביום 14.7.97 בפני כבוד השופט נאסר, ולמחרת יום הדיון (15.7.97) החליט השופט נאסר כי העורר ייעצר עד תום ההליכים. ביום 1.9.97 הובא העורר בפני כבוד סגן הנשיא פלאח להקראת כתב האישום. סגן הנשיא נמנע מלקרוא את כתב האישום בפני העורר והחליט כי הקראת כתב האישום תקויים בפני השופט נאסר ואילו שמיעת הראיות תקויים בפני כבוד השופט עמית. משהובא התיק בפני כבוד השופט עמית, הועיד אותו השופט להקראת כתב האישום בפניו ליום 9.9.97. יומיים קודם לכן (7.9.97) הובא העורר, בכל זאת, בפני כבוד השופט נאסר ובא-כוח המאשימה ביקש מהשופט לקרוא בפני העורר את כתב האישום. העורר, שבישיבה זו לא היה מיוצג על ידי סניגור, טען כי מיום הגשת כתב האישום חלפו כבר 62 ימים ולפיכך יש לשחררו מן המעצר לאלתר. בא כוח המאשימה סבר כי מניינו של העורר שגוי וכי 60 הימים הקצובים בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי עתידים לחלוף רק למחרת (8.9.97). כבוד השופט נאסר קיבל את עמדת המאשימה והורה כי הקראת כתב האישום תתקיים בפני כבוד השופט עמית, אך לא ביום 9.9.97, כפי שנקבע מראש, אלא ביום 8.9.97. ואכן, ביום 8.9.97 הובא העורר בפני כבוד השופט עמית. בישיבה זו טען עו"ד בן שושן כי העורר נתון במעצר יותר מ60- ימים, אף שכתב האישום טרם הוקרא בפניו ולפיכך החזקתו במעצר מפירה את זכותו לשחרור מיידי כמצוות סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי. בקשת הסניגור היתה איפוא, לשחרר את העורר ממעצרו מייד. בא כוח המאשימה השיב לטענת הסניגור באמרו כי "התיק עבר משופט לשופט בתום לב". כבוד השופט עמית דן בבקשה לשחרור העורר והחליט לדחותה. בעשותו כן הסתמך על החלטתו של עמיתי הנכבד, השופט טירקל, בבש"פ 7376/96. השופט עמית סבר כי החלטת כבוד השופט מגן לפסול את עצמו מלדון בעניינו של העורר פתחה את הליך המשפט. עם זאת, ומחשש שמא העורר בכל זאת נתון במעצר בלתי חוקי, הורה השופט עמית להאריך את מעצרו של העורר. סמוך לאחר מכן קרא בפני העורר את כתב האישום והעורר השיב, באמצעות סניגורו, כי הוא כופר בעובדות. כנגד החלטה זו ערר העורר בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. כבוד השופט ג'ובראן, שלפניו נדון הערר, תמך בדעתו של כבוד השופט עמית ואף הוא התבסס על החלטת השופט טירקל בבש"פ 7376/96 הנ"ל, ומטעם זה פסק לדחות את הערר. בערר שלפני חוזר הסניגור וטוען את אשר טען בפני ערכאות קמא ואני סבור שהערר בדין יסודו. סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי מורה לאמור: "52. נאשם, שלאחר הגשת כתב האישום עליו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי ששים ימים ומשפטו לא התחיל - ישוחרר מן המעצר; אולם רשאי בית המשפט להתנות את שחרורו בתנאים שיקבע". הדרך הרגילה לפתיחתו של משפט היא בהקראת כתב האישום, באחת הדרכים המפורטות בסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי, היינו בין על ידי השופט ובין באמצעות הסניגור מקום שהנאשם מיוצג על ידי סניגור. בבש"פ 7376/96 חזר השופט טירקל על דעה שהביע בשבתו בבית המשפט המחוזי (ב"ש (ב"ש) 418/79 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"מ תשמ"א א 14), לפיה "תחילת המשפט" מתרחשת כל אימת "שבו מובא הנאשם לפני בית המשפט העומד לדון במשפטו, שלא לצורך הליך שהוגדר בפירוש כ'הליך שלפני משפט' ושלא לצורך עניין מינהלי גרידא". עניינה של פרשת אבו חצירא הנ"ל היה בטענת פסלות שטען הנאשם נגד בית המשפט ובעניין ההוא נקבע כי הדיון בטענת הפסלות, שמטבע הדברים התקיים לפני הקראת כתב האישום, מהווה תחילת המשפט. בתי המשפט קמא, בענייננו, סברו שמהלכה זו ניתן ללמוד גזירה שווה גם למקרה הנדון, שהלוא ביום 8.7.97 החליט כבוד השופט מגן לפסול את עצמו מלדון בעניינו של העורר. השופטים המלומדים היו ערים לכך שבפרשת אבו חצירא הועלתה טענת הפסלות על ידי הנאשם. עם זאת סברו כי גם משמחליט בית המשפט, מיוזמתו, לפסול עצמו מלדון בעניין פלוני יחול אותו דין עצמו. כשלעצמי אינני רואה צורך להביע דעה, אם יש או אין מקום להבחנה בנושא זה ואף לא בשאלה הכללית אם משפט עשוי להתחיל גם שלא על דרך הקראת כתב האישום. גם בהנחה שהתשובה לשאלה זו היא בחיוב - ואינני קובע כך - הרי שבפרשתו של העורר, החלטת כבוד השופט מגן לפסול את עצמו אינה יכולה להיחשב כתחילת המשפט. בהחלטת השופט מגן אמנם נאמר כי הוא פוסל את עצמו "משמיעת התיק ואף מדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים". אך ממה שהוברר בפני ערכאות קמא (והדבר פורש בהחלטתו של כבוד השופט ג'ובראן בפרק העובדות) הבאת העורר בפני כבוד השופט מגן, ביום 8.7.97 (שבו כזכור הוגש כתב האישום), לא היתה לקיום דיון באישום אלא לדיון בבקשת המשטרה למעצר עד תום ההליכים. לפיכך אין זה מעלה או מוריד שכבוד השופט מגן ראה עצמו פסול מלדון גם במשפט, שכן המשפט לא נקבע בפניו לבירור אלא רק הבקשה למעצר עד תום ההליכים. העולה מן האמור הוא שמשפטו של העורר התחיל רק ביום 8.9.97, שבו הוקרא לפניו כתב האישום על ידי כבוד השופט עמית. העורר, כזכור, נעצר ביום 8.7.97 ובו הוגש כנגדו כתב האישום. מניין ששים הימים תם, למעשה, ביום 6.9.97. מכאן שבדין טען העורר בפני כבוד השופט נאסר ביום 7.9.97, ובדין חזר סניגורו של העורר וטען בפני כבוד השופט עמית ביום 8.9.97, כי העורר מוחזק במעצר בלתי חוקי. החלטת כבוד השופט עמית להאריך את מעצרו של העורר, ביום 8.9.97, נעשתה ללא סמכות, שכן הסמכות להאריך את מעצרו של נאשם משחלפו ששים ימים מעת מעצרו ומשפטו טרם התחיל נתונה, לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי, לשופט בית המשפט העליון. אכן, משהתחיל משפטו של העורר בהקראת כתב האישום, סמכותו של בית משפט השלום להורות על מעצרו קמה וחזרה ליושנה (ב"ש 217/66 שפיצר נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד כ(4) 574; וב"ש 709/84 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד לח(3) 434). ואולם משהתחיל המשפט בפני בית משפט השלום לא נתבקש בית המשפט על ידי התביעה לעצור את העורר בצו מעצר חדש, ואף לא עשה כן מיוזמתו. חככתי בדעתי אם ראוי כי במקרה זה אעשה שימוש בסמכות הנתונה בידי ואאריך את מעצרו של העורר בימים אחדים על מנת שתינתן שהות לתביעה לחזור ולעתור למעצרו בפני בית משפט השלום. כך, ראוי לציין, נהג הנשיא אגרנט בפרשת שפיצר הנ"ל, וחזר ונהג השופט ש' לוין בפרשת פלוני הנ"ל. אך הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של מקרה זה אין זה מן המידה להעניק לתביעה סעד זה. פרשתו של העורר בפני בית משפט השלום התאפיינה, כפי שהוברר, ברצף של תקלות. יצוין שהתביעה המשטרתית, בהופעתה בפני בית משפט השלום, לא עשתה את המוטל עליה. כך, למשל, כשטען העורר בפני כבוד השופט נאסר, ביום 7.9.97, שהוא מוחזק במעצר שלא כדין, הכחיש התובע את מניינו של העורר ואמר לבית המשפט כי ששים ימי המעצר ימלאו רק למחרת היום. אני מקבל את הערר ומורה לשחרר את העורר ממעצרו בערבות עצמית וערבות צד ג', להנחת דעתו של בית משפט השלום בעכו, בסך 10,000 ש"ח (ללא הפקדה). ניתנת ארכה להמצאת ערבות צד ג' עד מחר (14.10.97). משמע שהעורר זכאי להשתחרר ממעצרו עוד היום בערבותו העצמית. מעת שחרורו ממעצר יימצא העורר בבית מגוריו בעכו (בכתובת המצויינת בכתב האישום) בכל יום החל מן השעה 17:00 ולא ייצא מפתח ביתו עד השעה 07:00. כן יתייצב במשטרת עכו מדי יום למעט שבתות ומועדי ישראל. ניתנה היום, י"ב בתשרי תשנ"ח (13.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059560. F03

1997-10-13T00:00:00

משה סעדה נ. מדינת ישראל

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97059560.F03

[ "אליהו מצא" ]

פלילי

[ "משה סעדה", "מדינת ישראל" ]

1997-10-13

1997-10-09

3

null

false

[ "מצא" ]

בש"פ 5956/97

החלטה

[ "בן-שושן אורי א." ]

[ "אליהו" ]

4

בש"פ

בית המשפט העליון

266

2022-09-17T15:04:22

2

HebrewVerdicts\97\560\059\F01\97059560_F01.txt

2,298

266

1997-10-09T20:00:00

2008-02-27T21:25:54

5,956

בש"א 5956/97

1

HebrewVerdicts\97\560\059\F01

משה סעדה נ. מדינת ישראל

97059560_F01.txt

97059560.F01.doc

1,997

1

החלטה

false

0

bb53751fa98e5dbacbf3154341374729519ce79715170616a1639c1c9b2c6276

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בש"פ 5956/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : משה סעדה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.10.97 בב"ש 1408/97 שניתן על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן החלטה לקבוע הערר לדיון ליום 13.10.97 שעה 10:00. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059560. F01

1997-10-09T00:00:00

משה סעדה נ. מדינת ישראל

0

[ "תביעה", "הגנה" ]

97059560.F01

[ "אליהו מצא" ]

פלילי

[ "משה סעדה", "מדינת ישראל" ]

1997-10-09

1

null

false

[ "מצא" ]

בש"פ 5956/97

החלטה

[ "בן-שושן אורי א." ]

[ "אליהו" ]

1

בש"פ

בית המשפט העליון