Datasets:

sivan22
/

yalkut-yosef

Dataset card Viewer Files Files and versions Community

Split (1)

train · 9.3k rows

Unnamed: 0 int64 0 9.3k	bookname stringclasses 1 value	topic stringclasses 1 value	siman stringlengths 1 8	sek stringlengths 2 5	text stringlengths 11 3.21k
100	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	יד	ואמנם יש ליזהר מאד בקדושת הספרים, ומי שאינו נזהר בקדושתם, כגון שנותן גרף של רעי באותו חדר שהספרים שם, לצורך הילדים הקטנים, וריח רע מגיע בכל החדר שהספרים שם, עליו נאמר שגופו נעשה מחולל על הבריות, ועליו נאמר כי דבר ה' בזה. ונהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים לאור נר של שבת משום בזוי מצוה. ואפילו ברחוק קצת אסור משום בזוי מצוה, אחר שהאור הוא של מצוה. <small><small>[ילקו''י שם עמוד רפא]</small></small>.
101	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	טו	העוסק בתורה ונמצא באמצע בירור הלכה, אף על פי כן מותר לו להכנס לבית הכסא מתוך הלכה שאינה פסוקה. אך ישתדל להסיח דעתו מהספק שיש לו בהלכה, ויתן דעתו לדברים אחרים. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, סימן ג', עמוד רפב]</small></small>.
102	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	טז	אין לקרוא ספרי דקדוק שנתחברו על ידי גדולי תורה, בלשון הקודש, בבית הכסא, אחר שהדרך בהם היא להגיע לידיעה מדוקדקת על ידי פסוקים, ויבוא להרהר במקרא. וכן אסור לכתוב בבית הכסא שירים בחרוזים בלשון תלמוד, שבודאי יבוא להרהר קצת בדברי התלמוד. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת שנת תשס''ד, סי' ג' הערה טז, עמוד רפב]</small></small>.
103	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	יז	מעיקר הדין מותר להרהר בצרכי צדקה בבית הכסא <small><small>[ובבית המרחץ]</small></small>, ולחשב שם חשבונות של מצוה, ולהרהר בצרכי שבת, צרכי הסוכה, ואף לתת צדקה בבית המרחץ. <small><small>[שאר''י עמ' כט. ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמוד רפג]</small></small>.
104	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	יח	יזהר לקנח עצמו היטב בנייר, ואחר כך ירחץ במים, שעיקר הרחיצה היא במים. ומי שהוא איסטניס ינקה עצמו היטב בנייר <small><small>[טואלט]</small></small> רטוב. ואם אין לו מים כלל, ינקה עצמו בנייר טואלט היטב היטב. ואף על פי שמרן כתב שאין לקנח בדבר שהאור שולט בו, כבר נהגו להקל כיום לקנח בנייר. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד ל', ובילקו''י ח''א מהדורת תשמ''ה, עמוד ק', ובשבת כרך ב' עמוד רעו, ובילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמוד רפד]</small></small>.
105	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	יט	טוב להקפיד בקטן שהגיע לחינוך שיהיה גופו נקי אחר עשיית צרכיו. ואמנם מותר לחנך את הקטנים לברך ולומר פסוקים ודברי תורה אף אם יודע שאינם מקנחים את עצמם יפה. ומותר גם לשבת לצידם ולקרוא קריאת שמע ולהתפלל ולברך, ובלבד שלא יהיה שם ריח רע. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמוד רפה]</small></small>.
106	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	כ	לא יקנח ביד ימין. ואיטר יד מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין דעלמא. ויש אומרים שכל זה במקנח ביד, אבל אם מקנח באמצעות נייר, אין להקפיד בזה. <small><small>[ילקו''י שם עמוד רפו]</small></small>.
107	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	כא	המטיל מי רגלים על גבי קרקע, לא יטיל בעמידה, מפני הניצוצות הניתזין על מנעליו, אם לא שיעמוד במקום גבוה או על גבי עפר תיחוח. ובבתי כסאות שלנו אין להקפיד בזה. <small><small>[שהרי אין את החשש הנז']</small></small>. <small><small>[ילקוט יוסף הלכות השכמת הבוקר מהדו' תשס''ד עמו' רפו]</small></small>.
108	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	כב	יזהר בעת שמטיל מים שלא לאחוז במילתו, אלא מן העטרה ולמטה, גם אם הוא מטיל מים במקום שיש לו פחד, כמו בראש הגג וכדומה. אך בנשוי ואשתו עמו <small><small>[בזמן טהרתה]</small></small> מעיקר הדין מותר, וממדת חסידות להחמיר. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר, תשס''ד עמוד רפז]</small></small>.
109	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	כג	יש להחמיר לכתחלה שלא להכניס אוכלים ומשקים לבית הכסא אפילו הם צרורים וחתומים בקופסא סגורה, ולכן אין להצניע קופסאות מאכל סגורים בחדר השירותים. אבל בדיעבד יש להתירם אפילו אין בהם הפסד מרובה. ואם יש לו בכיס בגדו אוכלים, ורוצה להכנס לבית הכסא, אם אין לו מקום להניחם, מותר להכנס בהם לבית הכסא. ואוכלים שאינם מחופים שהוכנסו לבית הכסא, כגון פירות, נכון לרוחצם ג' פעמים, ואם אי אפשר מותרים בדיעבד. וממדת חסידות טוב שלא לאוכלם. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד ל'. ע''פ המבואר בשו''ת לב חיים ח''א סי' סו, ויביע אומר ח''ג חאו''ח סי' א' אות ו', וח''ד או''ח סי' ה' אות ג']</small></small>.
110	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	כד	לכל הדיעות מותר להכנס לבית הכסא כשיש תרופה בכיס בגדו. אולם תרופות שיש בהם מתיקות ומוצצין אותן, יש לנהוג כמבואר בסעיף הקודם. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמ' רצ]</small></small>.
111	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ג	כה	יכול לסדר מטתו כפי שירצה, אך היכא דאפשר טוב שיסדר המטה באופן שראשה יהיה למזרח ומרגלותיה למערב. <small><small>[ילקו''י שם עמוד רצא. ושאר''י ח''א עמוד כ']</small></small>.
112	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	א	בכל יום אחר שיקום ממטתו צריך ליטול ידיו במים בכלי, ויברך קודם הניגוב: ''ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים'' <small><small>[ראה להלן סעיף יט]</small></small>. ואף על פי שמעיקר הדין אין צריך ליטול ידיו בכלי בנטילת ידים שחרית, מכל מקום כבר כתב מרן בשלחן ערוך, ש''טוב'' להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. וממילא גם לענין כלי וכח גברא יש להקפיד בזה, כדי שיוכל לברך על הנטילה. וכן המנהג. אולם מי שנמצא במקום שאין שם כלי ליטול את ידיו, יטול מהברז ג' פעמים לסירוגין. אך לא יברך ''על נטילת ידים''. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמוד רצג, שארית יוסף חלק א' עמוד מג, ושם הטעמים לנט''י, והנפ''מ, ואם מברך אשר יצר בבוקר כשלא הוצרך לנקביו, ועוד שם בהערה עמוד רצט, אם סמכינן על כללו של הרדב''ז בספק במצוה, והדין בשכח יעלה ויבוא בברהמ''ז ביו''ט, ולקבוע מזוזה בלא ברכה בבית שיש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות, ועוד שם (עמוד שב) בחשיבות סברת הרשב''א]</small></small>.
113	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ב	אם אין לו כלי ליטול ידיו שחרית, ותחב ידיו בשלג המונח על הארץ בג' מקומות מחולפין, יש אומרים שעלתה לו הנטילה אף משום רוח רעה. ויש חולקים ואומרים שאין נטילה זו מועילה להסיר הרוח רעה, ומועילה רק לתפלה. ולכן לדינא אם אין לו מים ליטול ידיו, ואינו יכול לרסק השלג לתוך כלי, יתחוב ידיו בשלג ולא יברך. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר, עמ' שט. ושם מתי מועיל להטביל ידיו בשלג במקום נטילת ידים שחרית]</small></small>.
114	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ג	מי שאין לו כלי, ויש לפניו נהר או ים, או מקוה, יטבול שם ידיו, וכאשר ימצא כלי עם מים, טוב שיחזור ויטול ידיו במשך היום. <small><small>[ולענין הברכה, ראה בהערה]</small></small>. ומעיקר הדין מותר ליטול ידיו שחרית במים חמים, ונכון שימתין מליטול ידיו בהם עד שיהיו פושרים, ולא יהיו בגדר חום שהיד סולדת בו. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר, עמוד שיג. וע''ש בהערה לענין הברכה]</small></small>.
115	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ד	כשבא ליטול ידיו שחרית יש להקדים ליטול את ידו הימנית. ואם נוטל בכלי יטול הכלי ביד ימינו וימסרנו לשמאלו, כדי שממנה ישפוך על יד ימינו תחלה, ואחר כך יאחז הכלי בימינו וישפוך על שמאלו. וידקדק לערות מים על ידיו ג' פעמים לסירוגין, להעביר רוח רעה ששורה עליהן. ולא יטול על כל יד בפני עצמה ג' רצופים. ויש אומרים שצריך לשפוך ד' פעמים, ג' פעמים להעביר רוח רעה, ופעם רביעית להעביר את המים שנטמאו. אך אין מנהגינו כן, אלא נוטלים ג' פעמים בלבד. <small><small>[ומכל מקום טוב ונכון שלא ישטוף פניו אחר נטילה של ג' פעמים, אלא ינגב ידיו תחלה, ואחר כך ישטוף פניו, או שיטול ד' פעמים, כדי שיוכל לשטוף פניו בלא לחוש למים שעל ידיו]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, עמוד קיז. שאר''י ח''א עמוד נ']</small></small>.
116	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ה	איטר יד נוטל את ידיו כסדר כל אדם, ואין לשנות להקדים יד שמאל. <small><small>[ילקו''י שם עמ' שיט]</small></small>.
117	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ו	צריך ליטול כל האצבעות וכף היד עד חיבור הפרק עם הזרוע. ואם אין לו מים כדי נטילת כל כף היד, יטול עד קשרי אצבעותיו. ואם יכול להשיג מים ממקום קרוב, יש אומרים שיטול בלי ברכה עד קשרי אצבעותיו כדי שלא ילך ד' אמות בלי נטילת ידים, ואחר שימצא מים יחזור ויטול עד הפרק, ואז יברך. ונראה, דאם יצטרך ללכת למקום רחוק להביא את המים, ויש הפסק גדול, מאחר שכבר יצא ידי חובה בנטילה הראשונה, ואין שום עיכוב בברכה מחמת נקיות, אין ראוי לדחות הברכה עד הנטילה השניה ולהכנס לכתחלה בספק עובר לעשייתן. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמ' שכא. ושארית יוסף ח''א עמוד נא]</small></small>.
118	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ז	בתשעה באב וביום הכפורים נוטלים ידים שחרית ג' פעמים, עד סוף קשרי אצבעותיו, ולא יטול עד פרק הזרוע כמו בכל יום, כי מעיקר הדין אין צריך ליטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו, ומה שנוהגים בכל יום לרחוץ ידים עד פרק הזרוע, מנהג בעלמא הוא, ויום הכפורים שאסור ברחיצה יש להמנע מזה. וכן הנכנס לבית הכסא לעשיית צרכיו, מותר לרחוץ עד סוף קשרי אצבעותיו. וכל שכן כשהוא רוצה להתפלל, שיש בזה משום הכון לקראת אלהיך ישראל. וחולה שהוצרך לאכול פת ביום הכפורים על פי הוראת חכם, נוטל ידיו כל פרק היד עד הזרוע. <small><small>[ילקוט יוסף מועדים. חזון עובדיה החדש על הלכות ימים הנוראים, עמוד שנח, ועמוד שי, וזה דלא כמ''ש בהלכה למעלה בהליכות עולם ח''ב (עמוד קסג), דבט' באב וביוהכ''פ חולה שאוכל נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד. והעיקר כמ''ש בילקו''י מועדים, ובחזו''ע הנז']</small></small>.
119	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ח	מי שיש לו מכה על ידו אחת, והיא מכוסה בתחבושת או בגבס, נוטל ידו הבריאה בלבד, ומברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמ' שכב. ושארית יוסף חלק א' עמוד נא]</small></small>.
120	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ט	אם היה ניעור כל הלילה יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו בשחר ולהתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו, <small><small>[ב''י ורעק''א ע''ד המג''א סי' ד' ס''ק יב. ודלא כהמשנ''ב]</small></small>. ולפיכך יטול ידיו בלי ברכה. <small><small>[וגם אם ילך להתפנות לצרכיו וילכלך ידיו, לדידן אין לו ליטול עם ברכה, ודלא כמ''ש בזה במשנה ברורה]</small></small>. וגם כשנוטל ידיו מפני הספק, יטול ג' פעמים. וראוי ליטול ידיו מיד בעמוד השחר, שהוא שבעים ושתים דקות <small><small>[בשעות זמניות]</small></small> קודם נץ החמה, ולכל הפחות קודם התפלה. ואם נטל ידיו קודם עמוד השחר ועסק בתורה, אין צריך לחזור וליטול ידיו כשיגיע עמוד השחר. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר, תשס''ד, עמוד שכד. ושם בלומדים בלילה וקצת ישנים, היאך ינהגו. וראה עוד בשאר''י חלק א' עמוד נא]</small></small>.
121	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	י	ואמנם הניעור בלילה עד אחר חצות, וישן אחר כך שינת קבע על מטתו, כשקם משנתו צריך ליטול ידיו נטילת ידים שחרית, ומברך על נטילת ידים. וכן המנהג. ואם הלך לישון בתחלת הלילה, וקם משנתו קודם חצות הלילה, יטול ידיו בלא ברכה. ומכל מקום אם רצה לברך על נטילת ידים יש לו על מה שיסמוך. וכן מי שישן מבעוד יום ונמשך מעט עד תחילת הלילה, והקיץ, יטול ידיו בלי ברכה, דספק ברכות להקל, והמברך יש לו על מה לסמוך. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, תשס''ד, עמ' שכו]</small></small>.
122	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	יא	מי שדעתו ללכת לישון אחר חצות הלילה, אינו מברך ברכות השחר אחר חצות הלילה, אלא מברך בבוקר בקומו משנתו. <small><small>[שם עמוד שכח, ושם במי שישן בתחלת הלילה וקם קודם חצות]</small></small>.
123	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	יב	השכים קום קודם עמוד השחר ונטל ידיו כדין, יש להסתפק אם צריך לחזור וליטול ידיו פעם שנית כשיאיר היום להעביר רוח רעה השורה על הידים. ולכן יטלם ג' פעמים לסירוגין בלי ברכה. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר, תשס''ד, עמ' שכט. שארית יוסף ח''א עמוד מד, ועמ' נג]</small></small>.
124	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	יג	הישן ביום יש להסתפק אם צריך לערות מים על ידיו ג' פעמים או לא. ולכן יטול ידיו בלי ברכה. וגם כשנוטל ידיו מפני הספק, יטול ג' פעמים לסירוגין. וכל זה דוקא אם ישן שיתין נשמי, אבל בפחות מזה אין רוח רעה שורה על ידיו אפילו בלילה. ויש אומרים שהוא שיעור ג' שעות, ויש אומרים שהוא שיעור ג' דקות, ויש אומרים שהוא שיעור חצי שעה. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר, עמוד שלא. שארית יוסף חלק א' עמ' נג]</small></small>.
125	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	יד	אין נוטלין נטילת ידים שחרית מגוי, או ממשרתת גויה, או ממי שלא נטל ידיו שחרית. והיינו דוקא לשפוך לו המים על ידיו, אבל להביא לו המים, מותר. וגם קטן שלא נטל ידיו שחרית, אין לגדול ליטול ממנו עד שיטול תחלה, שגם בקטן יש ליזהר בזה לכתחלה. וכל זה דוקא בנטילת ידים שחרית, אבל בשאר הנטילות, כמו בנטילת ידים לסעודה, מותר ליטול גם ממי שעדיין לא נטל ידיו, ובלבד שיזהר שלא יגע בידיו של מי שיוצק מים על ידיו. ואשתו שאינה טהורה מותר לה להכין לבעלה את המים אך אסור לה לפתוח הברז כשידיו תחת הברז, כדי לרוחצם, שהרי היא יוצקת עליו מים מכוחה. אבל אם היא פותחת את הברז של המים, ואחר כך הוא נותן את ידיו תחת הברז, לדידן יש להתיר. ולנוהגים כדעת רבינו יונה יש להקל על ידי שינוי, כגון שתפתח הברז ביד שמאל, קודם שיתן ידיו תחת הברז. <small><small>[ילקוט יוסף השכמת הבוקר תשס''ד עמוד שלא, סי' ד' הערה יג]</small></small>.
126	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	טו	מי שנטל ידיו שחרית, וחזר ונגע בידיו של מי שלא נטל ידיו שחרית, חוזר ונוטל ידיו, אף אם נגע בידי חבירו כשידיו יבשות. <small><small>[ילקו''י שם עמוד שלג. שארית יוסף ח''א עמוד נג]</small></small>.
127	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	טז	חיוב נטילת ידים הוא גם על הנשים, שאין זו מצוה שהזמן גרמא. וגם נשים מברכות קודם הניגוב על נטילת ידים, ואם לא בירכו קודם הניגוב, יכולות לברך ברכה זו עם כל ברכות השחר, ויסמיכו זאת סמוך לנטילה ככל האפשר. <small><small>[שם עמ' שלד. ושארית יוסף ח''א עמ' נד]</small></small>.
128	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	יז	יש לחנך את בניו ובנותיו הקטנים ליטול ידיהם שחרית, ויחנכם גם לברך על הנטילה כדת. ואף על פי שמעיקר הדין אין חיוב ליטול את ידיהם של הקטנים בכלי מכל מקום נכון להרגילם ליטול ידיהם בכלי. וישפוך להם על כל יד ג' פעמים לסירוגין. ואם אין לו כלי יטול ידי הקטנים מהברז, ויחנך אותם לברך על נטילה זו. <small><small>[שאף על פי שבגדולים אין להם לברך אם נוטלים בלי כלי, מכל מקום בקטנים כדי לחנכם מותר להם לברך גם בנטילה שאינה נעשית על ידי כלי]</small></small>. וגם את הבנות יש לחנך ליטול את ידיהם שחרית. ומצוה ליטול אף את ידי הקטנים ביותר, אף על פי שלא הגיעו לחינוך, והיא סגולה טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה, ויהיו גידולי קודש. <small><small>[שם עמוד שלד. ושם בהערה עמוד שלז, בדין קטן שהגדיל בימי העומר אם ימשיך לספור ספירת העומר, ועוד שם, שיש לחנך הקטן גם למצוות דרבנן. ושם עמוד שלט, אם האב חייב לחנך גם את בתו]</small></small>.
129	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	יח	אין ליטול ידיו שחרית על גבי קרקע במקום שהאנשים עוברים ושבים שם. <small><small>[ולכן יש להזהיר את אותם הישנים בסוכה שעושים בחצר ביתם, שלא יטלו את ידיהם על הקרקע במקום שאנשים מהלכים על המים]</small></small>. ואמנם אם עבר ונטל נטילת ידים שחרית על גבי קרקע עלתה לו הנטילה. ולא יטול ידיו על גבי כלים, מפני הרוח רעה שבמים השורה על הכלים. ואם נטל את ידיו על הכלים, ישטפם היטב. <small><small>[ולכן אותם הישנים בסוכה, ונוטלים ידיהם שחרית לתוך כלי, ולפעמים הכלי מתמלא במים, וכשלוקחים את הכלי נשפך ממנו מעט מים על הקרקע, צריך שישפוך על הקרקע ההיא מים טהורים כדי לבטל את מי הנטילת ידים שנשפכו שם, ואם המקום מרוצף די שינקה את הרצפה בסחבה]</small></small>. <small><small>[ילקוט יוסף הלכות השכמת הבוקר, תשס''ד, עמוד שמ. ושארית יוסף ח''א עמוד נה]</small></small>.
130	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	יט	ומכל מקום מותר ליטול ידים לנטילת ידים שחרית לתוך קערות מטבח נקובות שלנו <small><small>[כיור]</small></small>. אף שהמים יורדים על גבי קרקע, מאחר ואין הולכים ודורכים על מים אלה. ומכל מקום טוב ונכון לשטוף את הכיור לאחר הנטילה, בטרם ישתמשו בו לשטיפת פירות והדחת כלי סעודה. <small><small>[שם עמוד שמ. שארית יוסף חלק א' עמוד נה]</small></small>.
131	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כ	הנוטל ידיו שחרית, צריך לברך על נטילת ידים קודם הניגוב, כדי שהברכה תהיה ''עובר לעשייתן'' וכדין נטילת ידים שלפני הסעודה. וגם רבינו האר''י ז''ל סובר כן, שראוי לברך קודם הניגוב, מפני שהרוח רעה נעקרת ומסתלקת לגמרי לאחר נטילת ג' פעמים, ואז אפשר לברך על נטילת ידים. <small><small>[ושייך בזה לשון על ''נטילת'' אחר שלא גמר את מצות הנטילה עד אחר הניגוב]</small></small>. אולם אם אינו יכול לברך על נטילת ידים שחרית בבית, מפני שאינו נקי, והברכה צריכה להיות במקום טהור, שנאמר ''והיה מחניך קדוש'', יברך לאחר הניגוב, ויסמוך בזה על מה שכתב מרן החיד''א בשם מהר''ם ניגרין, שאין הרוח רעה של שחרית סרה מעל ידיו עד לאחר הניגוב, וכן דעת אחרונים רבים. ומכל מקום יש להסמיך את הברכה לניגוב עד כמה שאפשר. ויש נוהגים לברך על נטילת ידים בבית הכנסת עם שאר ברכות השחר, ויש להם על מה שיסמוכו. אך לכתחלה יש לנהוג כנז'. <small><small>[וכשאין לו מגבת לנגב את ידיו, יכול לנגב הידים במכשיר לניגוב ידים הפועל על ידי הזרמת אויר חם על הידים]</small></small>. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמ' שמא. שארית יוסף חלק א' עמוד נה. ילקוט יוסף מהדורת תשמ''ה]</small></small>. ]
132	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כא	אם נטל ידיו ונסתפק אם בירך על הנטילה או לא, לא יברך, דספק ברכות להקל. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד שמה]</small></small>. ]
133	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כב	אם שכח ליטול ידיו ועבר והתפלל שחרית, בדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל. והרוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהתפלל בתנאי של נדבה, ויודע שיכול לכוין בתפלתו, רשאי לעשות כן, דכל כהאי גוונא שיש מחלוקת הפוסקים, גם בזמן הזה רשאים להתפלל בתורת תנאי דנדבה. אבל לא יחזור לברך ברכות השחר, ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמוד שמז]</small></small>.
134	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כג	אם בירך אשר קדשנו במצותיו וצונו ליטול ידים, אם הוא בתוך כדי דיבור יתקן מיד ויאמר על נטילת ידים, אבל אם לא תיקן בתוך כדי דיבור, יצא, ואינו חוזר לברך. אלא דלכתחלה אין לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות. <small><small>[ילקו''י שם עמוד שמט]</small></small>.
135	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כד	הנצרך לנקביו והלך להתפנות קודם שנטל ידיו שחרית, ואחר כך נטל ידיו והתחיל לברך על דעת לסיים אשר קדשנו וכו' על נטילת ידים, וטעה והמשיך <small><small>[אחר אלהינו מלך העולם]</small></small> ברכת אשר יצר, יסיים הברכה, ואחר כך יברך על נטילת ידים. וכבר ביארנו דלכתחלה אין לברך על נטילת ידים בבית הכנסת עם שאר ברכות השחר, אלא סמוך לניגוב. <small><small>[ילקוט יוסף על השכמת הבוקר, סימן ד' הערה כג, עמ' שמט]</small></small>.
136	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כה	הישן בלילה על מטתו וניעור לשתות מים לצמאו, ישפשף ידיו וינקה אותם בשמיכה או בסדין, או בכל מידי דמנקי, ויברך על המים וישתה, אף שלא נטל ידיו תחלה. <small><small>[ואין צריך לנקות ידיו במידי דמנקי ג' פעמים, אלא די בפעם אחת]</small></small>. ואם שתה רביעית בבת אחת, יברך גם ברכה אחרונה. ובזמנינו שנוהגים לישן בכסות לילה, סתם ידים משומרות ונקיות הן, ואין צריך לנקותם כלל קודם שיברך על המים. אלא שראוי להזהר שלא יגע בידיו במים, משום רוח רעה שעל ידיו. ובימי הקיץ שהחום כבד ובית הצואר של החלוק פתוח, ולפעמים נוגע במקומות המכוסים שבגופו, וניעור משנתו לשתות מים לצמאו, ישפשף ידיו בשמיכה או בסדין כנ''ל, ויברך וישתה. ויש שיעצו להרהר הברכה בלבו, ואז יכול לשתות המים. אולם אין דרך זו מוציאתו מידי ספק בהלכה. וגם העצה אשר יעץ מהר''ש ויטאל, שיברך על המים קודם שיישן, וישתה פחות מרביעית, ויכוין בברכתו לפטור כל מה שישתה בלילה, אינה מחוורת לפי ההלכה, אלא ינהג כאמור. <small><small>[ומי שעבר והרהר ברכת אשר יצר בלבו, בדיעבד אין לו לחזור ולברך ברכה זו בפיו. אבל מי שהרהר ברכה ראשונה בלבו, יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ויחזור ויברך בשפתיו]</small></small>. <small><small>[ילקו''י שם עמוד שנ. ושם עמ' שנב המהרהר ברכה ראשונה בלבו יאמר ברוך שם. ושם עמ' שנג, עניית ברוך הוא וברוך שמו בברכה שיוצאים בה י''ח. ילקוט יוסף ח''א, מהדורת תשמ''ה, עמוד יג בהערה. ושאר''י ח''א עמוד מא]</small></small>.
137	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כה	הניעור בלילה לעשות צרכיו ודעתו לחזור לישון מיד, אם חושש שיקום אחר שיעבור שיעור מהלך פרסה, יטול ידיו כדי לברך אשר יצר. <small><small>[אך לא יברך על נטילת ידים, שהרי דעתו לחזור ולישון, ורק בקומו בבוקר יברך על הנטילה]</small></small>. ואם קשה לו ליטול ידיו במים, ינקה ידיו במידי דמנקי, כדי לברך אשר יצר. ויסמוך על מה שנוטל ידיו אחר כך בהקיצו משנתו בבוקר. <small><small>[ובהקיצו משנתו בבוקר נוטל ידיו ומברך]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר עמוד שנה]</small></small>.
138	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כו	הניעור בלילה וטורח עליו לקום ליטול ידיו, ובעודו שוכב רוצה להרהר בדברי תורה, או ללמוד בלי הזכרת שם ה', יש לו על מה שיסמוך לעשות כן. אך ישפשף ידיו בשמיכה לנקותם במידי דמנקי. וכל זה כשדעתו לחזור ולישון, ומהרהר בדברי תורה עד שתאחזנו שינה, שאז אינו אלא דרך עראי, אבל אין להתיר לכתחלה להשאר שוכב על מטתו בעינים פקוחות, זמן ממושך, ללא נטילה, ולהרהר בדברי תורה. ואמנם אם ישן בפיג'מה ולא נגע במקומות המכוסים, אין צריך לנקותם קודם שמדבר בדברי תורה. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר עמוד שנו. וילקו''י ח''א מהדורת תשמ''ה, עמוד ז']</small></small>.
139	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כז	אף על פי שלכתחלה אין ללמוד תורה או לברך ברכה כל שהיא קודם נטילת ידים שחרית, כי בזוהר הקדוש החמיר בזה מאד, מכל מקום אם שמע קדיש או קדושה בפתע פתאום, ואין לו שהות ליטול ידיו, רשאי ומצוה עליו לענות הקדיש והקדושה, ויסמוך על דעת הרמב''ם והרא''ש והרשב''א והטור והשלחן ערוך, שסוברים כפשט דברי התלמוד <small><small>(ברכות ס:)</small></small> שכל ברכות השחר נתקנו לאומרם בשם ומלכות לפני נטילת ידים שחרית. ומכיון שהקדיש והקדושה הם מצוה עוברת, אין להחמיר בזה ולהמנע מלענות אותם עם הצבור, שהיא חומרא הבאה לידי קולא. וכל שכן שיענה אמן דקדיש ואמן דברכות. והמחמיר יוצא שכרו בהפסדו. ורק ינקה ידיו תחלה בכל מידי דמנקי. ואמנם אם ישן בפיג'מה ולא נגע במקומות המכוסים, אין צריך לנקותם קודם שמברך. <small><small>[ילקוט יוסף על השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד שנח]</small></small>.
140	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כח	השומע קול רעמים בהיותו שוכב על מטתו, ואין לו שהות לקום וליטול ידיו כדי לברך בתוך כדי דיבור ברכת ''שכוחו וגבורתו מלא עולם'' כדת, או שיש לו טורח לקום ממטתו באישון לילה ואפילה, ישפשף ידיו בשמיכה או בסדין, ויברך מיד את הברכה הנ''ל בשם ומלכות בתוך כדי דיבור לשמיעת הרעם. <small><small>[ומה שכתב בכף החיים להרהר הברכה בלבו, אין ראוי לעשות כן ולהפסיד הברכה]</small></small>. ואמנם אם ישן בפיג'מה ולא נגע במקומות המכוסים, אין צריך לנקותם קודם שמברך. <small><small>[ילקוט יוסף על השכמת הבוקר עמוד שנט. וילקוט יוסף א' עמוד יד]</small></small>.
141	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	כט	מי שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כדת, עם כל זה לא יבטל מלימודו, אלא יטול מעט, או ינקה ידיו במידי דמנקי ויברך ברכות השחר וברכה''ת וכו', וילמוד כדין התלמוד והפוסקים. וכ''ש במי שאין לו מים ליטול את ידיו בבוקר, ואינו יכול להתעכב עד שיביאו לו מים, ינקה ידיו במידי דמנקי, ולא ימנע עצמו מלהניח תפילין בגלל זה. ורשאי ללבוש בגדיו גם בלי נטילת ידים. ואמנם אם ישן בפיג'מה ולא נגע במקומות המכוסים, אין צריך לנקותם קודם שמדבר בדברי תורה. <small><small>[ילקוט יוסף השכמת הבוקר עמוד שס]</small></small>.
142	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ל	וכל שכן שמותר ללמוד עם קטנים שדרכם ליגע בנעליהם ובמקומות המכוסים, אלא שיחנכם ליטול ידיהם. וראה להלן סעיף סו. <small><small>[ילקוט יוסף השכמת הבוקר עמוד שסא]</small></small>.
143	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	לא	הישן עם כפפות אף לדברי הזוהר הקדוש מותר לו מן הדין לברך וללמוד תורה קודם נטילת ידים שחרית. מפני שאין רוח רעה שורה על ידיו כל כך, וכן היה עושה מעשה הגאון רבי זלמן מוילנא. ובמקום שאין מים מצויים, נכון לעשות כן כדי שיהיה אפשר לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בלי נטילת ידים. <small><small>[אבל אם יש לו מים יטול ידיו, דהא איכא עוד טעמא לנטילת ידים שחרית, והוא משום שנעשה כבריה חדשה]</small></small>. <small><small>[שם עמוד שסא]</small></small>.
144	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	לב	לכתחלה יש להזהר שלא יגע בידיו בשום מאכל קודם נטילת ידים שחרית. וגם יש להשגיח שהילדים הקטנים יטלו את ידיהם קודם שיגעו במאכלים או במשקים, שאף בילדים יש להזהר בזה לכתחלה. <small><small>[וכבר נתבאר לעיל סעיף טז, שיש לחנך את הקטנים להרגילם לקיים מצוה זו]</small></small>. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר עמ' שסב. שארית יוסף חלק א' עמוד לח]</small></small>.
145	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	לג	אין לגעת בספרי קודש קודם נטילת ידים שחרית. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר עמוד שסג]</small></small>.
146	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	לד	מותר לקנות לחם ממאפיה של יהודים אפילו אם הפועלים אינם מוחזקים בכשרות שיטלו את ידיהם שחרית כדת. וכן מותר לקנות צרכי מאכל מבעל חנות חילוני, שמסתמא אינו נוטל ידיו, ואין לחוש בדיעבד למגעם באוכלים בלי נטילה. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד שסג. ושם עמוד שסה, אם יש לחוש לתולעים בקמח, כשקונים לחם ממאפייה של חילוניים. ושארית יוסף ח''א עמוד לט]</small></small>.
147	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	לה	מאכלים שידוע בבירור שנגעו בהם קודם נטילת ידים שחרית, אם הם דברים יבשים, כגון פירות שאפשר לשוטפם במים, יש להדיחם במים ג' פעמים. ומאכלים רכים שאי אפשר לשוטפם, וכגון לחם, וכן משקים, מן הדין יש להתירם בדיעבד, וכל שכן אם נגעו בהם ילדים קטנים, שיש להקל בזה יותר. ומכל מקום המחמיר שלא לאוכלם תבוא עליו ברכה, כשאין בדבר הפסד מרובה. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד שסט. שארית יוסף ח''א עמוד לח]</small></small>.
148	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	לו	ואמנם אוכלים ומשקים שהונחו תחת המטה וישנו עליה, רבו המתירים על האוסרים, וכל שכן אם היתה הקרקע שתחת המטה מרוצפת באבנים או בקורות ובעצים, שיש להתיר בדיעבד, ואפילו בהפסד מועט. ואפילו בקרקע עולם שאינה מרוצפת, אם יש הפסד מרובה בדבר יש להתיר בדיעבד. והישן בבגדיו והיו בכיסי הבגדים שלו דברי מאכל, אין לאוסרם בדיעבד. ומותר להניח לכתחלה אוכלים ומשקים בתא המטען של המטוס, <small><small>[או בתא המטען של אוטובוסים]</small></small>, אף שישנים במושבי המטוס מעל המטען. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, עמוד שעג]</small></small>.
149	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	לז	אף על פי שאין ראוי ליטול ידיו מן הגוי בנטילת ידים שחרית, <small><small>[וכמו שנתבאר לעיל]</small></small>, מכל מקום בגוים אין קפידא אם נוגע באוכלים ומשקים בשחרית, אפילו בלי נטילת ידים, דאינו מעלה ומוריד להם נטילת ידים שחרית. ומותר לאכול ולשתות אוכלים ומשקים הללו בלי שום פקפוק. <small><small>[שם עמ' שעט. שארית יוסף חלק א' עמוד מ']</small></small>.
150	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	לח	הישן ביום שינת קבע, לכתחלה לא יגע באוכלים ומשקים קודם שיטול ידיו, אבל אם עבר ונגע במאכלים ומשקים, יש להתירם, ואין צריך להחמיר בזה. <small><small>[שם עמוד שפ. שארית יוסף חלק א' עמוד מ]</small></small>.
151	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	לט	מותר להריח טבק קודם נטילת ידים שחרית, וכן מותר לעשן סיגריות קודם הנטילה. וכל שכן שמותר באלו קודם שנטל ידיו מבית הכסא, או מבית הקברות, ואין לחוש למי שמחמיר בזה. <small><small>[ואף על פי שמותר לעשן בבית הקברות, וכן מעיקר הדין אין רוח רעה שורה על האוכלים הנמצאים בבית הקברות, מכל מקום כבר כתב הרמ''א שאין לאכול ולשתות בבית הקברות משום קלות ראש. ואותם הנוהגים לקחת אוכלים לבית הקברות, כמו פירות ושתיה, ומחלקים לאנשים לאכול בברכה, לעשות נחת רוח למתים, הנכון יותר שיעשו כן בפתח בית הקברות, ולא בתוך ארבע אמות לקבר]</small></small>. <small><small>[שם עמוד שפא. שארית יוסף חלק א' עמוד מא, ושם דחינו מה שהעיר אחד ממחברי הזמן על ילקו''י, ולא צדק בהערתו, כיעו''ש. ושם בהערה, הישן שינת קבע ביום אם יכול ליגע באוכלים קודם נטילה. ועיין עוד בשארית יוסף ח''א עמוד מא]</small></small>.
152	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מ	הקם ממטתו בבוקר מותר לו מן הדין לגעת במלבושיו קודם נטילת ידים שחרית. ולכן מותר ללבוש בגדיו קודם שנוטל ידיו נטילת ידים של שחרית, ואין לחוש לרוח רעה שעל ידיו. ובפרט יש להקל בבגדים הצריכים לו ביותר. וכן מוכח בגמרא <small><small>(ברכות ס:)</small></small>. וכן כתבו הפוסקים. וכל שכן אם הולך לישון אחר חצות לילה, שאז אין רוח רעה שורה על ידיו כל כך, ויש להקל בזה בפשיטות ללבוש בגדיו קודם הנטילה. ויכול גם לילך לשירותים להתפנות קודם הנטילה, <small><small>[גם בישן קודם חצות]</small></small> וללבוש בגדיו, ואחר כך ליטול ידיו ולברך. ויש המתחסדים עם קונם והולכים על פי תורת הקבלה, ונוהגים להחמיר על עצמם, ומניחים בלילה ליד מטתם כלי עם מים, וקערה, ונוטלים ידיהם תחלה, ואחר כך נוגעים במלבושיהם ולובשים אותן, ותבא עליהם ברכה. <small><small>[אך ראוי שלא להניח הכלי עם המים תחת המטה שישנים עליה]</small></small>. ואם מרגיש שצריך מאד לנקביו, אין לו להחמיר על עצמו ולשהות עד שיטול ידיו, אלא יפנה קודם שיטול ידיו, כדי שלא יעבור על איסור בל תשקצו. אך יזהר שלא יגע באבריו <small><small>[מה שאינו הכרחי]</small></small> עד שיטול ידיו. ואם אינו צריך כל כך לנקביו, <small><small>[ואינו בגדר של בל תשקצו]</small></small>, אם ירצה להחמיר על עצמו וליטול ידיו קודם שהולך לשירותים, תבא עליו ברכה, ורשאי להחמיר בזה. אבל מעיקר הדין מותר לו לילך לבית הכסא לעשיית צרכיו, ורק אחר כך ליטול ידיו שחרית. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד שפד. ושם עמ' שפח, להניח הכלי עם המים תחת המטה]</small></small>.
153	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מא	מותר ללמוד ולברך כנגד מי נטילת ידים שחרית, אפילו הם לפניו והם מגולים. ואמנם מדת חסידות היא להחמיר בזה ולכסותם. אולם אין בזה שום איסור מן הדין. ואם שפך עליהם רביעית מים, אף מדת חסידות אין בזה, שהרי אפילו כנגד מי רגלים שהאיסור ללמוד ולברך כנגדם הוא מדין התלמוד <small><small>(ברכות כה. וטור ושלחן ערוך סימן עז)</small></small>, בכל זאת אם שפך לתוכן רביעית מים מותר ללמוד ולברך כנגדם. כל שכן בדין מים של נטילת ידים שחרית, שאין לאיסור זה שום מקור בתלמוד ובפוסקים, ואינו אלא ממדת חסידות, בודאי שעל ידי ביטול של רביעית מים מותר לקרות ולהתפלל כנגדם, ואין בזה שום מדת חסידות כלל. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמ' שפט. ושם בהערה לברך ברהמ''ז כנגד המים אחרונים]</small></small>.
154	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מב	אלו דברים שצריכים נטילת ידים במים, הקם ממטתו, היוצא מבית הכסא ומבית המרחץ והנוטל צפרניו, והחולץ מנעליו, והנוגע ברגליו, והחופף ראשו, וההולך בין המתים, ומי שנגע במת, ומי שמפלא כליו, והמשמש מטתו, והנוגע בכנה, והנוגע בגופו במקומות המכוסים. <small><small>[ובכל אלה אין צריך נטילה בכלי]</small></small>. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו אם ת''ח הוא תלמודו משתכח, ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמ' שצ. שארית יוסף חלק א' עמוד נו]</small></small>.
155	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מג	הנוטל צפרניו אפילו לא נטל את כולם צריך נטילת ידים. ואפילו אינו נוטל צפרניו בידו אלא על-ידי אחרים, גם כן צריך ליטול ידיו. וגם אם נוטל צפרני רגליו, צריך ליטול ידיו. <small><small>[אמנם הנוטל צפרני אחרים אין צריך נטילה]</small></small>. ואין חילוק בין אם נוטל צפרניו בכלי או שנוטלן ביד, שבכל אופן צריך ליטול ידיו. וגם אם נטל רק חצי ציפורן צריך ליטול ידיו. והנוטל ציפורן אחת בשיניו, אין צריך נטילה. <small><small>[שם עמוד שצד. ושם באורך בעמוד שצו, ג' דברים נאמרו בצפרנים וכו']</small></small>.
156	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מד	וכן אם מסתפר ומשאיר שערות על ראשו ומגלח מקצתן באופן המותר, צריך נטילה.
157	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מה	השומע ברכה או קדיש בעת שנוטל צפרניו, עונה אמן אחר הברכה או הקדיש, ואין להחמיר בזה, כיון שהרוח רעה השורה על הידים בעת שנוטל צפרניו היא קלושה. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר סימן ד' הערה מה, עמוד שצח]</small></small>.
158	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מו	הנוגע במקומות המכוסים שבגופו, אפילו נגע רק בראשי אצבעותיו, גם כן צריך נטילה. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס''ד, עמוד שצט]</small></small>.
159	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מז	הנוגע במנעלים או בסנדלים צריך ליטול ידיו. וכן הנוגע בנעלים של אחרים, צריך ליטול ידיו. אבל הנוגע בגרביים נקיות אינו צריך נטילה. שרק בנעלים שדורך בהם על גבי קרקע, שבדרך כלל יש טינוף וזיהום על פני הארץ, <small><small>[ובחוץ לארץ גם שורה רוח רעה על הקרקע, שנאמר ארורה האדמה בעבורך]</small></small>, לכן צריך נטילה כשנוגע בהם. אבל בגרבים אין דרך ללכת בהם אלא על רצפה נקיה, שאין שם רוח רעה, לפיכך הגורב גרבים או פושטן, כל שאין בהן זיעה וזוהמא אינו צריך נטילה. וכן הנוגע בשרוכי הנעלים אין צריך נטילת ידים. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר עמ' שצט. שארית יוסף חלק א' עמוד לח]</small></small>.
160	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מח	מי שחלץ מנעליו בלי שנגע בהם, אין צריך ליטול ידיו. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' נט]</small></small>. וכן המודד מנעלים חדשים ונוגע בהם, וכשהסיר את המנעלים שעל רגליו לא נגע במנעליו הישנים, אינו צריך ליטול ידיו. ודיינים הנוגעים במנעל של חליצה לצורך קיום מצות חליצה, אינם צריכים ליטול את ידיהם, כל שלא נגעו ברגל של היבם. <small><small>[שהנוגע במנעלים חדשות שעדיין לא הלכו בהם על הארץ, אינו צריך נטילת ידים]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמוד תא. ושם עמו' תב, נוגע במנעל של חליצה. וראה עוד בענין הדיינים בשארית יוסף ח''א עמוד נט]</small></small>.
161	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	מט	הנוגע בנעלי בית, צריך ליטול ידיו כמו בנוגע במנעלים. ויש אומרים שאם אינם מקיפות את העקב אלא פתוחות מאחריהן, אין צריך ליטול ידיו כשחולצן ונוגע בהם, כי באופן כזה לא נחשב חליצה. אך לדינא יש ליטול ידיו גם בנוגע בנעלי בית. <small><small>[שם עמ' תג]</small></small>.
162	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נ	הנוגע במגפיים, אף שהן גבוהות ומגיעות עד הברכים, ועשויות מגומי, צריך נטילת ידים כדין הנוגע במנעלים. <small><small>[ילקו''י שם עמוד תד]</small></small>.
163	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נא	החופף שערות ראשו שצריך נטילת ידים, הוא דוקא אם חיכך תוך השערות שבראשו, אבל אם נגע בשערות ולא חיכך, אין צריך נטילת ידים, דאין בנגיעה בשער זוהמא כמו בגופו. <small><small>[שם עמוד תד. שארית יוסף חלק א' עמוד סא]</small></small>.
164	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נב	המחכך בשער זקנו, יש אומרים שצריך ליטול ידיו, ובפרט כשהוא סמוך לבשר שיש בו מלמולי זיעה. אבל אם נגע בזקנו בעלמא, אין צריך נטילה. ויש אומרים דאף אם מחכך בשער זקנו אינו צריך נטילה, וכן נוהגים העולם. <small><small>[שם עמ' תה. שאר''י ח''א עמוד סא]</small></small>.
165	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נג	יש ליטול הידים אחר התספורת, אף אם הסתפר על ידי אחרים. <small><small>[ילקו''י שם עמוד תו]</small></small>.
166	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נד	המספר שערות הראש של אחרים, צריך ליטול את ידיו אחר התספורת. ומכל מקום הגוזז מעט משערות הילד בעת התגלחת הראשונה <small><small>[חאלקה]</small></small> אינו צריך ליטול ידיו. <small><small>[ומה שנהגו לגלח שערות הקטן אצל קבר רבי שמעון הצדיק, מקורו בתשובת הרדב''ז ובשו''ת משפטי צדק למהר''ש גרמיזאן. ומכל מקום אם קשה לילד להשאר עם שער ראשו מבלי לגלחו, מותר לגלחו גם קודם גיל שלש]</small></small>. והמגלח זקנו במכונה חשמלית, אין צריך ליטול ידיו. <small><small>[ומכל מקום ראוי ונכון מאד שלא לגלח את הזקן גם במכונה חשמלית, אלא אם כן מעביר ידו מלמטה למעלה ומרגיש בשרשי השערות, אבל הא לאו הכי ראוי להחמיר בזה מאד, כי יש בדבר ספק דאורייתא]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר עמוד תו. ושם בעמוד תח, שאין לגזור גזירות מדעתינו]</small></small>.
167	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נה	היוצא מבית הקברות, וכן החוזר מהלוייה, צריך ליטול ידיו. ומעיקר הדין אם עמד מחוץ לארבע אמות של מטת המת, ולא נכנס לבית הקברות, אין צריך ליטול ידיו, אך יש נוהגים להחמיר בכל אופן. ויש נוהגים ליטול ידיהם קודם כניסתם לבית הקברות, ומדינא אין צריך ליטול ידיו. וכאן המקום להבהיר, שאין להרבות לבקר בבית קברות, וכל שכן נשים, מחשש שהחיצוניים ידבקו באדם המבקר שם. וכתב הגאון מוילנא: ''ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל כי שם מתדבקין בקליפות מאד, וכל שכן בנשים, וכל הצרות והעוונות באים מזה''. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר, עמוד תיא, ושארית יוסף ח''א עמוד סב]</small></small>.
168	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נו	הנכנס לקברות צדיקים <small><small>[שלא בתוך בית הקברות]</small></small> כמו קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, וקבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה, וקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה, וקבר שמעון הצדיק, וכדומה, אין צריך ליטול ידיו בצאתו משם. <small><small>[אולם אין להתפלל שחרית מנחה וערבית בבית קברות, וגם לא בקברות צדיקים, כגון מרן הבית יוסף וקבר האר''י ז''ל, וכדומה. ומה שאנו מתפללין בקבר הרשב''י ובמערת המכפלה הוא מפני שהקבר עצמו עמוק הרבה, ואינו בסמוך למצבה הנראית]</small></small>. וראוי לפרסם כי לימוד תורה עדיף על נסיעה לקברות צדיקים, שאין לך דבר גדול יותר מהתורה. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר עמוד תיב]</small></small>.
169	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נז	אף הנכנס לבית קברות של גויים, כשיוצא צריך ליטול ידיו. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמ' תיז]</small></small>.
170	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נח	יש אומרים שהיוצא מביקור בבתי חולים, צריך נטילת ידים, אחר שיש שם איברים של מתים, אך לא נהגו להקפיד בזה, שיש לומר דלא חייבו ליטול ידים אלא כשמתעסק עם המת ובא לצורכו, וידוע ודאי שיש שם מת, שאז הוי דומיא דבית קברות, אבל באופן הנז' שאין ידוע בודאי שיש שם מת, וגם לא בא לצורך כך, לא חייבוהו נטילה. <small><small>[שם עמ' תיז]</small></small>.
171	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	נט	יש שנהגו כשחוזרים מהלוייה ונוטלים את ידיהם, שאינם מנגבים את הידים, כדי שלא יסיחו את דעתם מזכרון המת. אך מצד הדין מותר לנגב הידים, ובפרט בימות החורף. ובשעת הרחיצה בחזרה מהלוויה, נהגו להקפיד שלא ליקח הכלי מיד הרוחץ. <small><small>[אולם זה אינו מעיקר הדין, שהרי בלאו הכי אין צריך כלי לנטילה זו]</small></small>. ונהגו להקפיד היכא דאפשר שלא להכנס לבית, ואפילו לביתו, עד שיטול ידיו. ואם אין לו מי שיביא לו מים לחצר, אין צריך להקפיד בזה. <small><small>[שם עמוד תיז. שארית יוסף א' עמוד סב. ילקו''י הל' אבלות, תשמ''ט]</small></small>.
172	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ס	החוזר מהלוויה אין לו ליטול ידיו מברז השייך לאחרים, מחשש לגזל. <small><small>[שם עמ' תיח]</small></small>.
173	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	סא	הנוגע בגופו, צריך ליטול ידיו, ואינו מטעם רוח רעה, אלא משום זיעה, ולכן אם אין לו מים, או שיצטרך לבטל מלימודו לחפש אחר מים, די בניקיון במידי דמנקי. <small><small>[שם עמ' תיט]</small></small>.
174	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	סב	יש אומרים דאף אם עלה מן הרחצה, וגופו נקי, אם נגע בגופו אחר הרחיצה צריך נטילה. ויש אומרים דבאופן כזה אין צריך נטילה. וכן עיקר. <small><small>[שם עמו' תיט. שאר''י ח''א עמ' לח]</small></small>.
175	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	סג	הנוגע ברגליו צריך לרחוץ ידיו משום נקיות. ונכון שיטול ידיו שלש פעמים לסירוגין. ואפילו היו רגליו רחוצות ונקיות, ראוי להחמיר שיטול ידיו לאחר מכן. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמוד תכ]</small></small>.
176	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	סד	יש אומרים שהנוגע בגוי, צריך נטילת ידים. ואפילו אם הושיט ידו לגוי, צריך אחר כך שיטול את ידיו. אך לא נהגו להחמיר בזה כלל, ובודאי שאין להחמיר בזה בפרהסיא. <small><small>[שאר''י חלק א' עמוד סה. וחלק ג' עמוד תמג. ילקו''י על השכמת הבוקר מהדו' תשס''ד עמוד תכג]</small></small>.
177	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	סה	הנוגע בליחת האף או האוזן, יש אומרים שאין צריך נטילה, ויש חולקים. ולכן אם הוא באמצע הלימוד יקנח במידי דמנקי. ועל כל פנים לכתחלה יש ליזהר בזה, ובפרט באמצע התפלה והלימוד, וכמו שכתב המהרח''ו: הזהירני מאד מורי ז''ל שלא להכניס האצבע בתוך האוזנים כדי לנקות הזוהמא שבהם בתוך התפלה כלל, מהתחלת הברכות עד גמר עלינו לשבח, ואם עשה כן צריך נטילת ידים. <small><small>[ילקו''י שם עמ' תכג, שאר''י ח''א עמ' סה]</small></small>.
178	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	סו	תלמידים קטנים שנוגעים באמצע הלימוד ברגליהם, או חוככים בראשם מתחת לכיפה, אין להצריכם ליטול ידיהם בכל פעם משום ביטול תורה. ולכתחלה נכון שהמלמד יאמר להם לשפשף את ידיהם במידי דמנקי, כשהדבר לא יגרום לביטול תורה. ולכתחלה חובה קדושה על המלמדים להזהיר את התלמידים הקטנים על נקיות ידיהם, שלא ליגע במקומות שצריכים נטילה. וכן ישגיחו על התלמידים שהולכים במכנסים קצרות, לחנכם ולהזהירם לבל יגעו ברגליהם בעת שלומדים תורה ובעת התפלה, כדי שיתפללו וילמדו בטהרה ובנקיות. <small><small>[ילקו''י על השכמת הבוקר עמוד תכה]</small></small>.
179	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	סז	אם נגע בידו אחת בדבר המצריך נטילת ידים, אין צריך ליטול אלא אותה יד בלבד. <small><small>[וכן הדין אם הכניס ידו אחת לבית הכסא, וראה להלן סעיף ק']</small></small>. והמחמיר ליטול ב' ידיו תבא עליו ברכה. <small><small>[ילקו''י על הל' השכמת הבוקר עמוד תכו. שארית יוסף חלק א' עמוד סו]</small></small>.
180	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	סח	צריך להזהר שלא לגעת בשוק או בירך, ובמקומות המכוסים שבגופו, וכן שלא לחכך בשער ראשו, באמצע התפלה או לימוד התורה, או באמצע הסעודה, לפי שיש שם מלמולי זיעה. אבל הנוגע במקומות המגולים בשערות ראשו ובגופו, אין להקפיד. <small><small>[ילקו''י שם עמו' תכו. שאר''י ח''א עמוד סו]</small></small>.
181	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	סט	המניח תפילין לכתחלה יזהר שלא לגעת בידו מהפרק ולמעלה, אך רבים נהגו להקל בזה, ואינם נוטלים ידיהם לאחר הנחת התפילין, אף שנגעו בזרוע למעלה. ויש להם על מה שיסמוכו, שיש אומרים שהזרוע ביד שמאל נחשב כמקומות המגולים. ומכל מקום המחמיר ליטול ידיו תבא עליו ברכה. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד תכו]</small></small>.
182	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	ע	הרגילים לילך בשרוולים קצרים, מותר להם לגעת בזרועותיהם במקום הגלוי, דלא הוי בכלל מקומות המכוסים שבגופו. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד תכט. שארית יוסף עמוד סז]</small></small>.
183	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	עא	הנותן דם לבדיקה ולא נגע בזרועותיו, וכן מי שתרם דם, אין צריך נטילת ידים. <small><small>[שם]</small></small>.
184	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	עב	הנוגע בכינה צריך ליטול ידיו. ולאו דוקא אם הרגה. <small><small>[שם עמוד תל. שאר''י ח''א עמוד סג]</small></small>.
185	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	עג	הנוגע בבעלי חיים טמאים, כמו חתול או כלב, יש אומרים שאין צריך ליטול את ידיו, וטוב להחמיר ליטול ידיו היכא דאפשר. והוא הדין בנוגע בבעלי חיים טהורים, שטוב להחמיר להצריך נטילת ידים, דמן הסתם בעלי חיים מטונפים הם. אך אם הם נקיים אין צריך נטילת ידים. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תל. שארית יוסף חלק א' עמוד סה]</small></small>.
186	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	עד	הנוגע באחד שצריך ליטול את ידיו לפי המבואר לעיל, וכגון שנגע במי שיצא מבית הכסא ועדיין לא נטל את ידיו, או שנגע במי שנגע בגופו, או במת, וכל כיו''ב, אין צריך שיטול את ידיו, אבל אם יש מים תחת ידו ובנקל יכול להחמיר, תע''ב. <small><small>[אולם אם נגע בידיו של מי שניעור משנתו ועדיין לא נטל את ידיו, גם אם נגע בידיו כשהם יבשות, צריך ליטול ידיו, שרוח רעה של בוקר חזקה יותר מרוח רעה של היוצא מבית הכסא]</small></small>. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד תלא]</small></small>.
187	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	עה	מי שלא היו לו מים לנטילת ידים שחרית, והוצרך לנקות ידיו במידי דמנקי, דעת מרן השלחן ערוך שיברך על נקיות ידים, ויועיל לו לתפלה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן. ודעת הגר''א שיברך על נט''י. ויש אומרים שלא יברך כלל. שהרי אינו יכול לברך בלשון על נטילת ידים, ונוסח על נקיות ידים אינו מוזכר בחז''ל. ושב ואל תעשה עדיף. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמ' תלא. שאר''י ח''א עמ' סח]</small></small>.
188	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	עו	טוב לרחוץ את הפה בבוקר, מפני הרירים שבתוך הפה, והרי צריך להזכיר את שם ה' בברכותיו בקדושה ובטהרה. ואם אין המים נקיים וזכים, אין רחיצת הפה מעכבת מלברך. וכן נכון לרחוץ פניו בכל בוקר. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד סא, ילקו''י הלכות השכמת הבוקר סי' ד' הערה עו]</small></small>. ויזהר שלא ליגע בעיניו קודם הנטילה, אלא אם כן יש לו חולי בעיניו ואינו יכול בלא שישפשף את עיניו מיד בקומו משינתו, שאז יוכל לסמוך על האומרים שהרוח רעה בימינו נחלשה. ומכל מקום שומר נפשו ירחק מזה. <small><small>[יביע אומר ח''ה דף ה' טור ב]</small></small>.
189	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	עז	הנוגע בכלי המיוחד שהקטנים עושים בו את צרכיהם, אם הוא נקי אין צריך נט''י.
190	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	עח	היוצא מבית הכסא צריך ליטול ידיו, ומעיקר הדין די בנטילה מהברז פעם אחת, ומכל מקום מנהגינו לכתחלה ליטול ג' פעמים. ואין צריך כלי לנטילה זו. והמחמיר ליטול ידיו בכלי, תבוא עליו ברכה. <small><small>[וראה לקמן סימן ו' סעיף ב']</small></small>. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמו' לב. ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמו' תלד]</small></small>.
191	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	עט	הנכנס לבית כסא ליטול משם חפץ בלבד, צריך ליטול ידיו. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד לג. ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר עמוד תלו]</small></small>.
192	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פ	היוצא מבית הכסא לאחר שהתפנה, ושמע קדיש או קדושה קודם שנטל ידיו, ישפשף מהר את ידיו בבגדיו לנקותם היטב, ויענה אמן, וקדושה. <small><small>[שאר''י א' עמ' לג, ילקו''י שם עמ' תלח]</small></small>.
193	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פא	היוצא מבית הכסא מותר לו לנגוע באזניו או בעיניו קודם שיטול ידיו. ואפילו בהיותו בבית הכסא מותר, שלא החמירו בזה אלא קודם נטילת ידים שחרית, שאז רוח רעה חמורה ביותר. <small><small>[ובלאו הכי גם קודם נטילת ידים שחרית אנו מקילין להריח טבק, אף שנוגע בחוטמו קודם הנטילה, וכל שכן ברוח רעה של בית הכסא]</small></small>. ומכל מקום אם יחמיר על עצמו בדברים אלו, תבא עליו ברכה. <small><small>[ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תלח]</small></small>.
194	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פב	הנוטל ידיו אחר שעושה צרכיו, מותר ליהנות ממים אלה, כגון לשטוף בהם את הרצפה, או להשקות בהם את הגינה, וכדומה, ואין דין מים אלה כמי נטילת ידים שחרית. <small><small>[ילקו''י השכמת הבוקר עמוד תלט]</small></small>.
195	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פג	חדר אמבטיה שאין שם בית כסא, ויש שם ברז קבוע עם קערת רחצה, מותר לכתחלה לעשות שם נטילת ידים, בין נטילה של שחרית, בין נטילה לסעודה, כי אפילו בבית המרחץ של רבים שהוא מזוהם עד שהשוו אותו חז''ל לדין בית הכסא, לענין שאסור לברך שם ולהרהר בו בדברי תורה, אף על פי כן מוכח בתלמוד ובפוסקים, שאין רוח רעה שורה שם, כל שכן אמבטיה של יחיד. וקל וחומר לאמבטיות שלנו שהן נקיות מאד תמיד. ומה גם שאין חדר האמבטיה מיוחד אך ורק לרחיצה, אלא משתמשים בו כמה תשמישים אחרים, ומניחים שם דברים למשמרת כאשר תאוה נפשם, לפיכך אין עליו תורת בית מרחץ, ומותר ליטול ידים בתוכו. וכן הסכימו רוב אחרוני זמנינו. ומכל מקום לא יברך שם ברכת על נטילת ידים, אלא יצא לחוץ ואז יברך. והמחמיר ליטול ידיו תמיד במטבח וכדומה, תבוא עליו ברכה. <small><small>[יביע אומר חלק ג' סימן ב', וחלק ז' או''ח סי' כז אות ב', ויחוה דעת חלק ג' עמוד ח', ושארית יוסף חלק א' עמוד לא, וילקו''י על השכמת הבוקר עמוד תלט]</small></small>.
196	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פד	בית כסא שיש שם ברז לנטילה, אף על פי שקבוע שם סילון מים השוטפים בזרם אדיר ומנקים את האסלה היטב, מכל מקום אין להתיר לכתחלה ליטול שם ידים לסעודה ולנטילת ידים שחרית, אלא אם כן בשעת הדחק שאין לו מקום אחר לנטילת ידים. ואף על פי שיש מהאחרונים שכתבו להקל בזה, אולם למעשה יש להחמיר בדבר, ורק בשעת הדחק כדאים הם האחרונים המקילים בזה לסמוך עליהם להקל כשאין מקום אחר לנטילה. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד לב. ילקו''י על השכמת הבוקר עמוד תמא]</small></small>.
197	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פה	אם עשה מחיצה של נסרים בגובה שמונים ס''מ, ורוחב ארבעה בין בית הכסא לברז הנתון שם, מותר ליטול שם ידים אף לסעודה, ואפילו לכתחלה. אך לענין אמירת דברים שבקדושה באותו חדר, טוב להחמיר בזה אפילו שעשה שם מחיצה כנז'. ורק לענין נטילה יש להקל. ואם עשה צורת הפתח בין מושב בית הכסא לכיור, לכתחלה אין להקל ליטול שם ידיו, ורק במקום צורך והיכא דאי אפשר על ידי מחיצה, ואין לו היכן ליטול ידיו זולת בבית הכסא, שאז יש לסמוך להקל ליטול ידיו על ידי עשיית צורת הפתח. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר עמוד תמב]</small></small>.
198	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פו	בית כסא שברכבת, וכן בית כסא שבמטוס, כיום דינם ככל בית כסא, וכיון שאין אפשרות ליטול ידיו מחוץ לבית הכסא, יכסה את מושב בית הכסא ויטול ידיו, ולאחר שיגיע למחוז חפצו טוב הדבר שיחזור ויטול ידיו שנית. <small><small>[שם עמוד תמג]</small></small>.
199	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	ד	פז	מים מגולים שעבר עליהם הלילה כשרים לנטילת ידים. ומים שהיו בתוך כלי ושהו בבית הכסא, והיו מגולים, נכון להחמיר היכא דאפשר שלא לשתות מהם, וגם שלא ליטול ידיו מהם. ואם היו מכוסים, נכון להחמיר בזה לכתחלה בלא צורך. אך אם יש לו צורך במים אלה, יש להקל. <small><small>[ובפרט בבתי הכסא של זמנינו, שיש להקל בהם יותר]</small></small>. ומים מגולים שהיו בשכונת המת, יש אומרים שאסור ליטול בהם ידיו נטילת ידים של שחרית. ועל כל פנים אם נטל בהם ידיו נטילת ידים שחרית עלתה לו הנטילה, שאין האיסור אלא משום סכנה, וזהו דוקא בשתיה. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד לא, וילקו''י על השכמת הבוקר, תשס''ד, עמוד תמה. ושם בעמוד תמז, שמותר לשרות בשר קודם המליחה בחדר האמבטיא]</small></small>.