Datasets:

LevMuchnik

/

SupremeCourtOfIsrael

like 6

HebrewVerdicts\97\110\041\O07\97041110_O07.txt

בג"ץ 4111/97

HebrewVerdicts\97\110\041\O07

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110_O07.txt

97041110.O07.doc

החלטה

6564e49cfe6356d6efdd49ea63cc5be987d08987bdd0adaa748e048c1454a809

ב בית המשפט העליון ע"א 4111/97 - ח' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שם טוב יעקב נגד המשיבים : 1. באבזדה מורטזה(מרדכי) 2. ניקולה רחמני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: בעצמו החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ח' בשבט תשנ"ח (4.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041110. O07

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110.O07

אזרחי

1998-02-05

1997-07-04

false

ע"א 4111/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\110\041\P08\97041110_P08.txt

בג"ץ 4111/97

HebrewVerdicts\97\110\041\P08

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110_P08.txt

97041110.P08.doc

החלטה

c460d0ddd36cceadf07172fc5ef6e77949d71f3831fb145ffac344bb6e633d6f

ב בית המשפט העליון ע"א 4111/97 - ח' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : שם טוב יעקב נגד המשיבים : 1. באבזדה מורטזה(מרדכי) 2. ניקולה רחמני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד שלום פוריס החלטה בפני בקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת אי הפקדת ערבון במועד. הודעה על קביעת ערבון נמסרה למערער ביום 1.9.97. דא עקא, הערבון לא הופקד, לפיכך הודע למערער ביום 30.11.97, כי עליו לנמק בתוך חמשה ימים מדוע לא יידחה הערעור לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). המערער לא סיפק את הטעם, אך ב15.12.97- הפקיד את הערבון. המשיבים הגישו (ביום 6.1.98) את הבקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת אי הפקדת ערבון במועד. המערער, שאינו מיוצג, הגיש בקשה להארכת מועד. בתצהיר המצורף לתגובתו הוא טוען, כי הודעת בית המשפט מיום 30.11.97 לא הגיעה אליו, כי אם לבא כחו, שלטענתו הפסיק ליצגו קודם לכן. לתצהיר צורף מכתבו של עורך הדין המודיע על הפסקת היצוג. לטענת המערער, בא כחו לשעבר מסר לו כי היה בשירות מילואים בין התאריכים 3-8/12/97, ושלח את ההודעה על הפקדת ערבון למערער עם שובו. לפיכך שילם המערער את האגרה רק ביום 15.12.98. כדי להאריך את המועד להפקדת ערבון דרוש טעם מיוחד. במקרה זה מדובר באיחור קצר, המנומק בכך שההודעה על הפקדת הערבון נשלחה לבא כוחו של המערער, בשעה שבא כוחו של המערער הפסיק לייצגו. בשל שהותו של בא-כח המערער במילואים, הועברו אל המערער ההודעה על הפקדת ערבון באיחור. אמנם, איחור קצר, כשלעצמו אינו מהווה טעם מיוחד אך במקרה זה נימוק זה מצטרף לטעם העיקרי והוא שאכן ההודעה על הפקדת הערבון נשלחה לבא-כח המערער על אף שכתב הערעור שהוגש נושא את כתובתו של המערער, כאשר שמו של בא-כח המערער מחוק. מכאן שמדובר באיחור שנבע מכך שבית המשפט שלח את ההודעה, שלא על פי האמור בכתב הערעור. בנסיבות אלו ניתן לראות טעם מיוחד להארכת המועד, בעיקר לאור העובדה שהמערער הפקיד את הערבון מיד עם קבלת ההודעה. לפיכך נדחית הבקשה לדחיית הערעור על הסף. עם זאת, אני קובעת כי המערער ישלם הוצאות המשיבים בהליך זה בסך 1,500 ש"ח. ניתנה היום, כ"ו בשבט תשנ"ח (22.2.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041110. P08

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110.P08

אזרחי

1998-02-23

1997-07-04

false

ע"א 4111/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\110\041\A09\97041110_A09.txt

בג"ץ 4111/97

HebrewVerdicts\97\110\041\A09

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110_A09.txt

97041110.A09.doc

החלטה

020f40cbf59aaf89d3cb1f3e34e9ce5900e0ba773ca83dc874e6035d68a15e4d

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4111/97 - ט' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : שם טוב יעקב נגד המשיבים : 1. באבזדה מורטזה (מרדכי) 2. ניקולה רחמני סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ו באדר התשנ"ח (24.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041110. A09 /דז/

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110.A09

אזרחי

1998-03-24

1997-07-04

false

ע"א 4111/97

צו

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\110\041\B10\97041110_B10.txt

בג"ץ 4111/97

HebrewVerdicts\97\110\041\B10

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110_B10.txt

97041110.B10.doc

החלטה

de0f9b5e915260856f4d098b1465dc504f24fc9e7493a519cb313f2451c5e3c0

ב בית המשפט העליון ע"א 4111/97 - י"ב בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : שם טוב יעקב נגד המשיבים : 1. באבזדה מורטזה(מרדכי) 2. ניקולה רחמני בקשה לאיחוד הדיון בע"א 4111/97 ובע"א 6288/97 ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.5.97 בת.א. 651/94 שניתן על ידי כבוד השופט חבש בשם המבקש: עו"ד שלום פוריס בשם המשיבים: עו"ד יעקב דובר החלטה לקבוע את התיקים ע"א 6288/97 וע"א 4111/97 לאותו יום לפני אותו הרכב, לאחר ששני התיקים יהיו בשלים. ניתן היום יח באלול תשנ"ח (9.9.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041110. B10

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110.B10

אזרחי

1998-10-19

1997-07-04

false

ע"א 4111/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\110\041\J13\97041110_J13.txt

בג"ץ 4111/97

HebrewVerdicts\97\110\041\J13

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110_J13.txt

97041110.J13.doc

החלטה

15828a9bad5a31d80712e7cf494705c1a4be9bad4a7e396532a10ed975efa644

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 4111/97 ע"א 6288/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער ים : 1. באבאזדה מוטזה (מרדכי) 2. ניקולה רחמני נגד המשיב : יעקב לשם ערעור על פסק-דין ועדת הערר בבית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.5.97 בתיק 651/94 שניתן על-ידי כבוד השופט ע' חבש החלטה התיקים נקבעים לתזכורת בפני, ביום 25.2.99 בשעה 8:00. ניתנה היום, י"ח בשבט תשנ"ט (4.2.99). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041110. J13

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110.J13

אזרחי

1999-02-04

1997-07-04

false

ע"א 4111/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\110\041\A11\97041110_A11.txt

בג"ץ 4111/97

HebrewVerdicts\97\110\041\A11

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110_A11.txt

97041110.A11.doc

החלטה

885846d2905f43453abd0a1f8568893feeb55bb43eea406f60afc6a18cc624ba

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4111/97 ע"א 6288/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער בע"א 4111/97 והמשיב בע"א 6288/97 : שם טוב יעקב נגד המשיבים בע"א 4111/97 1. באבזדה מורטזה (מרדכי) והמערערים בע"א 6288/97: 2. ניקולה רחמני ערעור על פסק דינ ו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 651/94, מיום 21.5.97, שניתן על ידי כבוד השופט ע' חבש תאריך הישיבה: ז' בכסלו התשנ"ט ( 26.11.98 ) בשם המערער בע"א 4111/97 והמשיב בע"א 6288/97: עו"ד שלום פוריס בשם המשיבים בע"א 4111/97 והמערערים בע"א 6288/97: עו"ד יעקב דובר החלטה הצענו לצדדים ביטול הדדי של הערעורים. מר שם טוב קיבל ההצעה. בתוך שבועיים יודיע לנו מר דובר על עמדתו. אם ההצעה תידחה, יינתן פסק דין לפי הסיכומים. ניתנה היום, ז' בכסלו התשנ"ט (26.11.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041110. A11 /דז/

שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

97041110.A11

אזרחי

1999-01-13

1997-07-04

false

ע"א 4111/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\710\038\A01\97038710_A01.txt

בג"ץ 3871/97

HebrewVerdicts\97\710\038\A01

עשת אמציה נ. מדינת ישראל

97038710_A01.txt

97038710.A01.doc

החלטה

526da8349a6e27fbdba3645a8ee687098b65f662b2f1fa4796d7cdb2d54f27b9

בית המשפט העליון בש"פ 97 / 3871 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : עשת אמציה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להעברת מקום הדיון בתיק 30 217/97 שבבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו החלטה הנני מורה כי תיק תעבורה מס' 30217/97 שבבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו, ידון בבית משפט השלום לתעבורה באשקלון. ניתנה היום, י"ט בסיון התשנ"ז (24.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038710. A01 /דז/

עשת אמציה נ. מדינת ישראל

97038710.A01

פלילי

1997-06-25

1997-06-23

false

בש"פ 3871/97

החלטה

בש"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\790\026\A01\97026790_A01.txt

בג"ץ 2679/97

HebrewVerdicts\97\790\026\A01

עמר אחמד נ. מדינת ישראל

97026790_A01.txt

97026790.A01.doc

החלטה

aef410605723b57294564fcf6ddc745677c23f8fc93bf958abc451efc2b8bc8b

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2679 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: אחמד מהדי עמר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.12.96 בע"פ 291/96, שניתן על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ והשופטים: ס. ג'ראח, א. אמינוף בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026790. A01 /דז/

עמר אחמד נ. מדינת ישראל

97026790.A01

פלילי

1997-06-01

1997-05-01

false

רע"פ 2679/97

החלטה

רע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\790\026\B02\97026790_B02.txt

בג"ץ 2679/97

HebrewVerdicts\97\790\026\B02

עמר אחמד נ. מדינת ישראל

97026790_B02.txt

97026790.B02.doc

החלטה

f00979d5eae67e6fd55bda6e70d1282791fa2394a74b4bcf0aa45fadbddd7158

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2679 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : עמר אחמד נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.12.96 בע"פ 291/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא אברמוביץ והשופטים: ג'ראח, אמינוף בשם המבקש: בעצמו החלטה כבר נפסק לא אחת כי, כרגיל אין בקשה להקלה בעונש משמשת עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי, והמקרה שלפנינו אינו יוצא מן הכלל. מקובלת עלי תשובת המדינה לבקשה לרשות לערער, ולפיכך אני דוחה את הבקשה. ניתן היום י בסיון תשנ"ז (15.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026790. B02

עמר אחמד נ. מדינת ישראל

97026790.B02

פלילי

1997-06-16

1997-05-01

false

רע"פ 2679/97

החלטה

רע"פ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\260\006\A01\97006260_A01.txt

בג"ץ 626/97

HebrewVerdicts\97\260\006\A01

בן נתן יפעת נ. היועץ המשפטי לממשלה

97006260_A01.txt

97006260.A01.doc

החלטה

3efd8ac39b9941f24dd43407c0214d5076605a987567ab78f8806a7bf6a7f8d5

בית המשפט העליון בה"נ 97 / 626 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- המבקשים: 1. בן נתן יפעת 2. נרבאז קרלוס נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה בשם המבקשים: עו"ד דניאל כפיר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד זיוה שמחה החלטה בדבר בקשת חוות דעת של בית דין דתי מאחר והתקיימו התנאים האמורים בסעיף 2(א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן - החוק), הריני מורה, בתוקף סמכותי לפי סעיף 2(א) לחוק הנ"ל ותקנה 10 לתקנות סדר הדין בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשמ"ה1984- (להלן - התקנות), כי תתבקש חוות דעת של בית הדין הנוגע בדבר והוא: בית הדין הרבני הגדול, בדרך הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק ובתקנה 11(א) לתקנות. ניתנה היום, כ"ח באייר התשנ"ז (4.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006260. A01 /דז/

בן נתן יפעת נ. היועץ המשפטי לממשלה

97006260.A01

אזרחי

1997-06-04

1997-01-27

false

בה"ן 626/97

החלטה

בה"ן

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\620\030\A01\97030620_A01.txt

בג"ץ 3062/97

HebrewVerdicts\97\620\030\A01

חביב אלי נ. מדינת ישראל

97030620_A01.txt

97030620.A01.doc

החלטה

f4160fa4a6b2a26c7c9bc4d750746b6c487e3c46ff5ff3939a0e25d64b4e79a8

בית המשפט העליון דנ"א 97 / 3062 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר: חביב אלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל - פקיד שומה אשקלון עתירה לדיון נוסף בפסק דינ ו של בית המשפט העליון בע"א 4899/90 מיום 12.6.95 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ. שמגר, והשופטים: א. גולדברג, מ. חשין בשם העותר: עו"ד סמי ישראל החלטה עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 4899/90. העותר ניהל חנות לממכר נעליים. המשיב קבע, כי העותר לא רשם תקבול שהתקבל בעסקו והחליט לפסול את ספרי החשבונות שלו בגין אי רישום תקבול. זאת מכח הסמכות הקבועה בסעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש). ערעורו של העותר על החלטה זו נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ריבלין), שקיבל את עדות המבקר מטעם המשיבה, שביצע קניה בחנות העותר ומצא, כי העותר לא רשם קניה זו בספריו. ערעורו של העותר על פסק דין זה נדחה על ידי בית המשפט העליון (כב' הנשיא שמגר והשופטים גולדברג וחשין) שלא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתים שקבע בית המשפט המחוזי. בעתירה שבפני טוען העותר נגד "חוקיותה של הגישה המייחסת לשלטונות המס, עובדיהם ושליחיהם, אמינות כמעט מוחלטת והמקבלת את גרסתם של האחרונים מבלי שהוכיח טענותיהם ומידת ההוכחה הנדרשת מבעל דין רגיל במשפט אזרחי" (הטעויות הן במקור). העותר מגדיר את עתירתו כעקרונית, אך אינו נמנע מהעלאת טענות נגד אופן קביעת הממצאים בעניינו שלו, בו העדיף בית המשפט המחוזי את עדות המבקר (על כך שביקר בחנותו של העותר ורכש שם נעלים) על עדות העותר (הטוען שהמבקר לא ביקר מעולם בחנותו). לאחר שעיינתי בעתירה החלטתי לדחותה. העתירה אינה מגלה כל עילה מן העילות המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. ביסוד העתירה עומדת טענתו של העותר נגד בית המשפט המחוזי שהעדיף את עדות המבקר מטעם המשיב על פני עדותו ונגד בית המשפט העליון שסרב להתערב בממצא זה. העותר מעלה אמנם טענה גורפת בדבר קיומה של "גישה" שיפוטית לפיה ניתן אמון רב (ולגרסת העותר - עודף) ברשויות המס. דא עקא שהעותר אינו תומך טענה זו ולו בדוגמא אחת, לבד מעניינו שלו. לפיכך אין בפני אלא בקשה לקיום ערעור נוסף ולהתערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי - ולא לכך נועד דיון נוסף. העתירה נדחית. ניתנה היום, י"ז בסיון התשנ"ז (22.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030620. A01 /דז/

חביב אלי נ. מדינת ישראל

97030620.A01

אזרחי

1997-06-23

1997-05-20

false

דנ"א 3062/97

החלטה

דנ"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\370\044\L01\97044370_L01.txt

בג"ץ 4437/97

HebrewVerdicts\97\370\044\L01

בנימין טאוב עו"ד נ. ראש מועצת הר אדר

97044370_L01.txt

97044370.L01.doc

החלטה

f76add1965d953da234202bb182d0290c7cb941d818ff71f9fb2f91d4613e570

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4437/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : בנימין טאוב עו"ד נגד המשיב ים : ראש המועצה וחברי המועצה המקומית בקשה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח המשיבים יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. הבקשה לצו-ביניים נדחית. ניתנה היום, טו בתמוז התשנ"ז (20.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044370. L01

בנימין טאוב עו"ד נ. ראש מועצת הר אדר

97044370.L01

בג"ץ

1997-07-20

1997-07-17

false

בג"ץ 4437/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\370\044\P03\97044370_P03.txt

בג"ץ 4437/97

HebrewVerdicts\97\370\044\P03

בנימין טאוב עו"ד נ. ראש מועצת הר אדר

97044370_P03.txt

97044370.P03.doc

החלטה

a26ad57694106838f8701bcf4f5be036751915d3a764e4d36b481f2594ac7080

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4437/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : בנימין טאוב עו"ד נגד המשיבים : 1. ראש מועצת הר אדר 2. המועצה המקומית הר אדר בקשה לדחית מועד דיון בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד ויסקינד החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון הקבוע ליום 2.11.98 בשל דיונים אחרים הקבועים לעותר באותו מועד. לאור סמיכות המועדים שבין משלוח ההזמנות ומועד הדיון וכן העובדה שהעותר הזדרז להגיש את הבקשה אני דוחה את הדיון שהיה קבוע ליום 2.11.98. הדיון יתקיים ביום 9.12.98 בשעה 09:00. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ט (22.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044370. P03

בנימין טאוב עו"ד נ. ראש מועצת הר אדר

97044370.P03

בג"ץ

1998-10-23

1997-07-17

false

בג"ץ 4437/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\370\044\E04\97044370_E04.txt

בג"ץ 4437/97

HebrewVerdicts\97\370\044\E04

בנימין טאוב עו"ד נ. ראש מועצת הר אדר

97044370_E04.txt

97044370.E04.doc

פסק-דין

22f6ec6aa9a009088f095332170880b1b8cfd0278aed43d7b534f1b22d03941b

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4437/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל העותר : עורך דין בנימין טאוב נגד המשיבים : 1. ראש מועצת הר אדר 2. המועצה המקומית הר אדר עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים תאריך הישיבה: כא' בכסלו התשנ"ט ( 10.12.98 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים: עו"ד גד ויסקינד פסק-דין עתירת העותר היא, שנחייב את המשיבים לאפשר השכרת חדר אשר במבנה המשמש מתנ"ס בתחום המועצה המקומית הר אדם לעותר, על מנת שישמש מקום לקיים תפילה בשבת למניין על פי מנהגי חב"ד. עיינו בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבים לה. באנו למסקנה, שדין העתירה להדחות. ראשית, העותר אינו מצביע על כל עילה על פיה יש הצדקה שנחייב את המשיבים כאמור. שנית - והוא העיקר - מתשובת המשיבים הוברר שיש לעותר מקום לתפילה בתחום המועצה המקומית בשבתות, בו יוכל להתפלל על פי המנהג המקובל עליו. די בנימוקים אלה לדחיית העתירה, מבלי להזדקק לטענות נוספות אשר היו למשיבים כנימוק לדחייתה. העתירה נדחית. העותר ישלם למשיבים הוצאות בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, כא' בכסלו התשנ"ט (10.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97044370. E04

בנימין טאוב עו"ד נ. ראש מועצת הר אדר

97044370.E04

בג"ץ

1998-12-13

1997-07-17

false

בג"ץ 4437/97

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\860\078\E02\96078860_E02.txt

בג"ץ 7886/96

HebrewVerdicts\96\860\078\E02

זריהן שלמה נ. "מגדל" חברה לביטוח בע"מ

96078860_E02.txt

96078860.E02.doc

החלטה

198f658ed322cf3376ae474ebff09271df59d33af0fb65ca2cb2ac3803fd3b3f

בית המשפט העליון רע"א 96 / 7886 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש: שלמה זריהן נ ג ד המשיבה: מגדל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע שניתנה ביום 7.10.96 על ידי השופט בנאי בתיק ע"א 299/95 פסק - דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקש לבטל את פסק הדין אשר דחה את ערעורו. פסק הדין שדחה את הערעור ניתן ללא דיון לגופו של ענין, עקב כך שהמבקש לא התייצב לדיון במועד שנקבע, ולא הגיש עיקרי טיעון כנדרש. הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. פסק הדין אשר דחה את הערעור התקבל במותב של שלושה שופטים. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשנ"ד1984-, שמכוחה הגיש המבקש לבית משפט קמא את בקשתו לבטל את פסק הדין, קובעת כדלקמן: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים...". (ההדגשה הוספה) מנוסח תקנה זו עולה כי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין הוא זה שמוסמך לבטלו, בהתקיים הנסיבות המפורטות בתקנה. לפיכך, בית משפט קמא בשבתו כדן יחיד לא היה מוסמך לדון ולפסוק בבקשה שעניינה ביטול פסק הדין אשר ניתן במותב של שלושה שופטים. התוצאה היא שדין הבקשה להתקבל. פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, ובקשת המבקש, שהוגשה על יסוד תקנה 201 הנ"ל, תידון בפני ההרכב שנתן את פסק דין אשר דחה את ערעורו של המבקש. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ב באדר ב' תשנ"ז (31.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ788696/ 96078860. E02

זריהן שלמה נ. "מגדל" חברה לביטוח בע"מ

96078860.E02

אזרחי

1997-03-31

1996-11-06

false

רע"א 7886/96

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\590\039\Q01\97039590_Q01.txt

בג"ץ 3959/97

HebrewVerdicts\97\590\039\Q01

ברק יהודה נ. מנהל מס שבח מקרקעין איזור נתניה

97039590_Q01.txt

97039590.Q01.doc

החלטה

45c56045e5c2a101978ba8a1bf2d7656ec9b96ae7a255483304d46f1415ed6e1

בבית המשפט העליון רע"א 3959/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. ברק יהודה 2. קולמן משה עו"ד 3. שחק מרדכי 4. משה גולדברג 5. זאב לוריא נגד המשיב : מנהל מס שבח מקרקעין איזור נתניה בקשה לתיקון כתב בית דין בשם המבקשים: עו"ד עוזי שוחט החלטה לתגובת הפרקליטות אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039590. Q01

ברק יהודה נ. מנהל מס שבח מקרקעין איזור נתניה

97039590.Q01

אזרחי

1997-07-21

1997-06-26

false

רע"א 3959/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\590\039\B03\97039590_B03.txt

בג"ץ 3959/97

HebrewVerdicts\97\590\039\B03

ברק יהודה נ. מנהל מס שבח מקרקעין איזור נתניה

97039590_B03.txt

97039590.B03.doc

החלטה

36132a6a8953490e26448620b38a98cc474adac82d18dd8f3c26f343c719eb9a

בית המשפט העליון רע"א 3959/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. ברק יהודה 2. קולמן משה עו"ד 3. שחק מרדכי 4. משה גולדברג 5. זאב לוריא נגד המשיב : מנהל מס שבח מקרקעין איזור נתניה בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק מס שבח מקרקעין בתל אביב מיום 17.6.97 בתיק עמ"ש 1304/96 שניתנה על ידי כבוד השופט הומינר בשם המבקשים: עו"ד עוזי שוחט החלטה לקבוע לפני ההרכב המיוחד ביום 30.11.97, אשר גם יחליט אם לתקן את הבקשה לרשות לערער וידון בהליך, בין אם מדובר בבקשה לרשות לערער ובין אם מדובר בערעור. להקדיש לדיון 15 דקות. ניתן היום טו באב תשנ"ז (18.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039590. B03

ברק יהודה נ. מנהל מס שבח מקרקעין איזור נתניה

97039590.B03

אזרחי

1997-08-20

1997-06-26

false

רע"א 3959/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\590\039\B04\97039590_B04.txt

בג"ץ 3959/97

HebrewVerdicts\97\590\039\B04

ברק יהודה נ. מנהל מס שבח מקרקעין איזור נתניה

97039590_B04.txt

97039590.B04.doc

החלטה

5281afbbbba90d5660aa3618e81c361011d67d7fdd155bc8e4b33273590b0e44

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3959/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. יהודה ברק 2. עו"ד משה קולמן 3. מרדכי שחק 4. משה גולדברג 5. זאב לוריא נגד המשיב : מנהל מס שבח מקרקעין אזור נתניה בקשת רשות ערעור על החלטת ועד הערר שלפי חוק מס שבח מקרקעין בתל-אביב מיום 17.6.97 בתיק עמ"ש 1304/96 שניתן על ידי כבוד השופט א' הומינר, והחברים מר אליהו מונד רו"ח, מר דן מרגליות, עו"ד ושמאי תאריך הישיבה: א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97) בשם המבקשים: עו"ד עוזי שוחט בשם המשיב: עו"ד יהודה ליבליין החלטה המשנה לנשיא ש' לוין: 1. לפנינו בקשת רשות לערער על החלטת ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג1963- שבמהלך דיוניה החליטה לדחות את מועד הדיון שלפניה, תוך שהיא קובעת שבצד הגשת תעודה של עובד ציבור שומה היה על המבקשים להזמין את מי שערך אותה כדי להיחקר עליה וחייבה את המבקשים בהוצאות. המבקשים בקשו אותנו לדון בבקשה כבערעור. טענת המשיב היא שאין לפי דין ערעור על החלטות ביניים של הועדה. 2. סעיף 90 לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג1963- קובע לאמור: "90. על החלטתה של ועדת-ערר ניתן לערער בבעייה משפטית לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, תוך 45 יום מיום מתן ההחלטה...". סתם המחוקק ולא פרש באיזו "החלטה" מדובר והאם ניתן לערער גם על החלטות ביניים של הועדה. אמרנו "ניתן לערער" משום שלא נקבע בחוק סדר דין של הגשת בקשת רשות לערער על החלטות ביניים ונמצא שהברירה היא בין הגבלת זכות הערעור להחלטה הסופית לבין מתן זכות ערעור על כל החלטת ביניים לבית המשפט העליון. שאלה זו גופה נדונה בהחלטת רשמת בית משפט זה בע"א 6701/94 והיא החליטה לטובת החלופה השניה. 3. לדעתנו אין לערער אלא על החלטתה הסופית של הועדה ולענין זה סבורים אנו שדין הערעור שלפנינו שווה לפרשה שנדונה בע"א 4843/91 פ"ד מ"ו(1) 876 ולא לפרשיות שנדונו בבר"ע 587/82 פ"ד ל"ג(4) 287 ורע"א 4843/91 פ"ד מ"ו(1) 876; אכן שאלת הפרשנות של הדיבור "החלטה" אינה חייבת להיות אחידה לענין כל חיקוק וחיקוק ומקום שבו יכול והחלטת ביניים שתינתן על-ידי ערכאה פלונית לענין חיקוק פלוני עשויה לפגוע בפועל פגיעה שאין לה תקנה באחד מבעלי הדין, יעדיף בית המשפט את הפרשנות המעניקה לבעל דין זכות ערעור גם על החלטת ביניים על פני הנזק העשוי להיגרם לו עקב שלילת הזכות להשיג על ההחלטה גם על דרך של מתן רשות לערער; אך בנסיבות רגילות, שבהן פגיעה כאמור אינה קיימת אין סיבה לפרש את הדין באופן המקנה לכל בעל דין זכות ערעור על כל החלטה טריויאלית של בית המשפט, שתחייב את בית המשפט העליון לדון בה ללא כל שיקול דעת. בכגון דא השיקול של מהירות הדיון, שעמד ביסוד הילכת ע"א 4843/91, אינו השיקול היחיד; שהרי כל החלטות הביניים שבסמכות ועדת הערר לתיתו מוגבלות הן ביכולת הפגיעה שלהן בזכויותיו של בעל דין וניתנות לתיקון בגדר הערעור על ההחלטה הסופית. די בכך כדי לדחות את הבקשה, אף מבלי להתייחס לנוסח המילולי של סעיף 90 הנ"ל התומך הן מבחינת נוסחן והן מבחינת אורך התקופה שנקצב להגשת הערעור בגירסת המשיב. הבקשה נדחית. המשיב ויתר על הוצאות ולפיכך לא יהיה צו להוצאות. ניתנה היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039590. B04

ברק יהודה נ. מנהל מס שבח מקרקעין איזור נתניה

97039590.B04

אזרחי

1998-03-22

1997-06-26

false

רע"א 3959/97

החלטה

רע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\160\008\Q01\97008160_Q01.txt

בג"ץ 816/97

HebrewVerdicts\97\160\008\Q01

אליהו עטרי נ. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה

97008160_Q01.txt

97008160.Q01.doc

החלטה

ee7c961285cd2352d721f589be55d3aa2898bb0ab94f445b12cea58c84c149da

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 816 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי בשם המבקש: אליהו עטרי נגד המשיבים : 1. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה 2. מר שלמה מדינה 3. מר פיני וגמן בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו ה ח ל ט ה פטור מאגרה. ניתנה היום, ב' באדר א' תשנ"ז (9.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008160. Q01

אליהו עטרי נ. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה

97008160.Q01

בג"ץ

1997-02-09

1997-02-04

false

בג"ץ 816/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\160\008\H03\97008160_H03.txt

בג"ץ 816/97

HebrewVerdicts\97\160\008\H03

אליהו עטרי נ. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה

97008160_H03.txt

97008160.H03.doc

החלטה

2a6d3a4eeebb8b46df677db9aa8c3a479ba888b6eee36a2929d858c2630dc6af

בג"צ 816/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר: אטרי אליהו נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - שרות התעסוקה - מר פסח 2. משרד העבודה והרווחה עתירה למתן צו על תנאי וצו בינים ה ח ל ט ה 1. להעביר הדיון בעתירה למתן צו על תנאי ובבקשה למתן צו בינים להרכב של שלושה; ולבקש מהמשיבים להגיש תגובה בכתב לקראת מועד הדיון. 2. המזכירות תקבע את הדיון בעתירה ובבקשה בתאריך מוקדם ככל שניתן בהתחשב במצבו הקשה של העותר ובצורך הדחוף לסייע לו בפתרון בעיותיו. המזכירות תזמן את הצדדים לדיון במועד שיקבע על ידה. ניתנה היום, ו' באדר א' תשנ"ז (13.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008160. H03

אליהו עטרי נ. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה

97008160.H03

בג"ץ

1997-02-13

1997-02-04

false

בג"ץ 816/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\160\008\D04\97008160_D04.txt

בג"ץ 816/97

HebrewVerdicts\97\160\008\D04

אליהו עטרי נ. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה

97008160_D04.txt

97008160.D04.doc

פסק-דין

008b9cc15bc129e88bb42419360dc8b69ce95f6ac2fc3137a92ee718b7db1e2e

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 816/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותר : פלוני נגד המשיבים : 1. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה 2. מר שלמה מדינה 3. מר פיני וגמן בקש למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: א' באדר ב' תשנ"ז (10.3.97) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר פסק-דין לאחר ששמענו את טענות העותר נחה דעתנו כי ראשית דבר על העותר להמציא את כל המסמכים הרפואיים שבידו לשירות התעסוקה, כדי שיועמד בפני וועדה רפואית. בהסכמת באת כוח המדינה יגיש העותר את הממסכים במעטפה סגורה, וזו תועבר לוועדה הרפואית ותיפתח רק על ידה. העותר יזומן להופיע בפני הוועדה תוך חודש ימים מהיום, ובלבד שהמסמכים אכן יימסרו על ידי העותר, כאמור. אשר להמשך הטיפולים הפסיכולוגיים הודיעה באת כוח המדינה כי המשיבים יממנו עשרה טיפולים פסיכולוגיים נוספים. בסיומם, הסכים מר מדינה ממשרד העבודה והרווחה, להשתדל כדי שהעותר יקבל את הטיפולים הפסיכולוגיים במסגרת שרותי הרפואה הממלכתיים, ובמידת האפשר על ידי אותה פסיכולוגית שמטפלת בעותר עתה. בכפוף לכך נמחקת העתירה. ניתן צו האוסר פירסום שמו של העותר. ניתן היום, א' באדר ב' תשנ"ז (10.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

אליהו עטרי נ. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה

97008160.D04

בג"ץ

1997-03-11

1997-02-04

false

בג"ץ 816/97

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\160\008\H02\97008160_H02.txt

בג"ץ 816/97

HebrewVerdicts\97\160\008\H02

אליהו עטרי נ. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה

97008160_H02.txt

97008160.H02.doc

החלטה

e060533bb5860e3db6ca542c9204682f8a36a14571af3db7f88ada12a039c1f6

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 816/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר: אטרי אליהו נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - שרות התעסוקה - מר פסח 2. משרד העבודה והרווחה עתירה למתן צו על תנאי וצו בינים ה ח ל ט ה 1. להעביר הדיון בעתירה למתן צו על תנאי ובבקשה למתן צו בינים להרכב של שלושה; ולבקש מהמשיבים להגיש תגובה בכתב לקראת מועד הדיון. 2. המזכירות תקבע את הדיון בעתירה ובבקשה בתאריך מוקדם ככל שניתן בהתחשב במצבו הקשה של העותר ובצורך הדחוף לסייע לו בפתרון בעיותיו. המזכירות תזמן את הצדדים לדיון במועד שיקבע על ידה. ניתנה היום, ו' באדר א' תשנ"ז (13.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008160. H02 רכ/

אליהו עטרי נ. מר פסח מנהל הבטחת הכנסה

97008160.H02

בג"ץ

1997-02-13

1997-02-04

false

בג"ץ 816/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\880\005\Q01\97005880_Q01.txt

בג"ץ 588/97

HebrewVerdicts\97\880\005\Q01

אליהו חברה לביטוח נ. ועקנין חיים

97005880_Q01.txt

97005880.Q01.doc

החלטה

8560c3ebbf3bdcbea652809d37f89054738d0dc657ef19368962bc9384be4cae

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 588 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת : אליהו חברה לביטוח נגד המשיב : ועקנין חיים בקשה לפטור מערבון בשם המבקשת: עו"ד י. מלמן ה ח ל ט ה תנתן התחייבות עצמית לתשלום ההוצאות שייפסקו, אם ייפסקו, במיקרה של דחיית הערעור. ההתחייבות תתייחס לתשלום הוצאות בסכום של 20,000 ש"ח, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית כחוק מיום מתן ההתחייבות ועד תשלום ההוצאות בפועל. המועד למתן ההתחייבות - תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה בשבט תשנ"ז (2.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005880. Q01

אליהו חברה לביטוח נ. ועקנין חיים

97005880.Q01

אזרחי

1997-02-02

1997-01-24

false

ע"א 588/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\880\005\A02\97005880_A02.txt

בג"ץ 588/97

HebrewVerdicts\97\880\005\A02

אליהו חברה לביטוח נ. ועקנין חיים

97005880_A02.txt

97005880.A02.doc

החלטה

8603011db0656d58cae2f8f2ba8e0a60660bfe3a3ad95713ec7b4911c4871e4a

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 588/97 - ב' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת והמשיבה בערעור שכנגד: "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב והמערער בערעור שכנגד : חיים ועקנין סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערער שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב - המערער בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לטענות המערערת ואת טענותיו בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לו טענות המערערת; 3. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיב בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 4. המערער בערעור שכנגד רשאי להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער שכנגד כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, כ' בסיון התשנ"ח (14.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005880. A02 /דז/

אליהו חברה לביטוח נ. ועקנין חיים

97005880.A02

אזרחי

1998-06-14

1997-01-24

false

ע"א 588/97

צו

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\880\005\E05\97005880_E05.txt

בג"ץ 588/97

HebrewVerdicts\97\880\005\E05

אליהו חברה לביטוח נ. ועקנין חיים

97005880_E05.txt

97005880.E05.doc

פסק-דין

0643baf0cc44a31b94e3008f170ab9b52b0a44ffe5f911096261bbf8beae9bf7

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 588/97 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' ריבלין המערער ת : אליהו, חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : ועקנין חיים ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.1.97 בת"א 45/88 שניתן על ידי כבוד השופט ח' אריאל בשם המערער ת: עו"ד יוסף מלמן בשם המשיב : עו"ד חיים נבות פסק-דין על פי המוסכם בין הצדדים, מופחת בזה מסכום הפיצויים על פי פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 7.1.97 סכום של 1,500,000 (מיליון וחצי) ש"ח. הסכום המופחת הוא בערכים של הכסף ביום פסק הדין בבית המשפט המחוזי. בנוסף, יופחת שכר טרחת עורך דין אשר נפסק למשיב על ידי הפחתתו בשיעור 13% + מע"מ בשיעור של 17% מהסכום המופחת של מיליון וחצי ש"ח הנזכר לעיל. ניתן היום, ח' בחשון התש"ס (18.10.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005880. E05 /עכב

אליהו חברה לביטוח נ. ועקנין חיים

97005880.E05

אזרחי

1999-10-18

1997-01-24

false

ע"א 588/97

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\880\005\E04\97005880_E04.txt

בג"ץ 588/97

HebrewVerdicts\97\880\005\E04

אליהו חברה לביטוח נ. ועקנין חיים

97005880_E04.txt

97005880.E04.doc

החלטה

97b524584f9eff6247ecc4ae890ab5dbe7f6c207e0bc9f651dd9a7510f2be235

ב בית המשפט העליון ע"א 588/97 - י"א בפני: כבוד השופט ת' אור המערער ת : אליהו, חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : ועקנין חיים בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון בשם המערערת: עו"ד י' מלמן בשם המשיב: עו"ד ח' נבות החלטה לדחות הדיון, כמבוקש, ליום 14.10.99 שעה 08:00. ניתנה היום, יט' באב התשנ"ט (1.8.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005880. E04 /עכב

אליהו חברה לביטוח נ. ועקנין חיים

97005880.E04

אזרחי

1999-08-01

1997-01-24

false

ע"א 588/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\660\069\O01\97069660_O01.txt

בג"ץ 6966/97

HebrewVerdicts\97\660\069\O01

רשות השידור נ. רייניש דורון

97069660_O01.txt

97069660.O01.doc

החלטה

0545fc81b33117299099d73d054a3072b2dccba89c46b215044195eb91553276

ב בית המשפט העליון בש"א 6966/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : רשות השידור נגד המשיב : רייניש דורון בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בשם המבקשת: עו"ד מרים רובינשטיין בשם המשיב: עו"ד עידית קריב החלטה בהסכמה, מוארך המועד כמבוקש. ניתנה היום, כ"ו בחשון תשנ"ח (26.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069660. O01

רשות השידור נ. רייניש דורון

97069660.O01

אזרחי

1997-11-26

1997-11-25

false

בש"א 6966/97

החלטה

בש"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\720\062\G04\97062720_G04.txt

בג"ץ 6272/97

HebrewVerdicts\97\720\062\G04

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720_G04.txt

97062720.G04.doc

החלטה

608766826b6143ffec881315d97f5217f577afdca71821cbd4d0bca5e6a2421e

ע"א 6272/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ 2. יואל שבתי-כונס נכסים 3. מאיר מושיאשוילי 4. צפורה מושיאשוילי בקשה להגשת ראיה נוספת בערעור החלטה המותב שידון בערעור לגופו ידון אף בבקשת המערער להביא ראיה נוספת בערעור. היום, י"ט בחשוון תשנ"ח (19.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062720. G04

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720.G04

אזרחי

1997-11-19

1997-10-24

false

ע"א 6272/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\720\062\O03\97062720_O03.txt

בג"ץ 6272/97

HebrewVerdicts\97\720\062\O03

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720_O03.txt

97062720.O03.doc

החלטה

dd01b94c16299e93b359f6fc3f157547f2510c65ec602a07d60eb92165798bb7

ב בית המשפט העליון ע"א 6272/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ 2. יואל שבתי-כונס נכסים 3. מאיר מושיאשוילי 4. צפורה מושיאשוילי בקשה לפטור מערבון בשם המערער: עו"ד גיורא אונגר החלטה יש לשלוח הודעה על קביעת גובה הערבון כמקובל. הודעה זו, בסיפא שבה, מתייחסת למערער שהוא בנק. ניתנה היום, כ"ח בתשרי תשנ"ח (29.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062720. O03

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720.O03

אזרחי

1997-10-29

1997-10-24

false

ע"א 6272/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\720\062\G02\97062720_G02.txt

בג"ץ 6272/97

HebrewVerdicts\97\720\062\G02

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720_G02.txt

97062720.G02.doc

החלטה

d2d565737e9a59f2235c80ad7338f15ce54d5b520ff5e703635171e88e10458a

ב בית המשפט העליון ע"א 6272/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ 2. יואל שבתאי - כונס נכסים 3. מאיר מושיאשוילי 4. צפורה מושיאשוילי בקשה להגשת ראיה נוספת החלטה לתגובת המשיבים תוך 14 יום. היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062720. G02

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720.G02

אזרחי

1997-10-28

1997-10-24

false

ע"א 6272/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\720\062\A05\97062720_A05.txt

בג"ץ 6272/97

HebrewVerdicts\97\720\062\A05

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720_A05.txt

97062720.A05.doc

החלטה

2cb791f6f432319e41b31d04dee00545894dc206573ffaca8c7abbddb77ccb83

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6272/97 - ו' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת: בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ 2. יואל שבתי-כונס נכסים 3. מאיר מושיאשוילי 4. צפורה מושיאשוילי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ג באייר התשנ"ח (19.05.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062720. A05

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720.A05

אזרחי

1998-05-19

1997-10-24

false

ע"א 6272/97

צו

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\720\062\E08\97062720_E08.txt

בג"ץ 6272/97

HebrewVerdicts\97\720\062\E08

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720_E08.txt

97062720.E08.doc

החלטה

61ca0b33b3322423c0a74e040be24e9ec44b10ddf18e248d0fdb698c1ea8fdcb

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6272/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט מ' אילן המערער : בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ 2. עורך דין יואל שבתי - כונס נכסים משיבים פורמלים: 3. מאיר מושיאשוילי 4. צפורה מושיאשוילי בקשת המשיב הראשון להבהרת פסק הדין בשם המערער : עו"ד גיורא אונגר בשם המשיב 1 : עו"ד יואל שבתי החלטה על פי פסק הדין, אין המשיבה הראשונה רשאית לנכות הוצאות לפני החלוקה של 75% למערערת ו25%- למשיבה הראשונה, והדין בעניין זה עם המערערת בתגובתה לבקשת המשיבה הראשונה להבהרת פסק הדין. הבקשה להבהרת פסק דין אינה אלא בקשה לתיקון פסק הדין, ללא שיש עילה לכך. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כב' באדר התשנ"ט (10.3.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062720. E08 /עכב

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720.E08

אזרחי

1999-03-15

1997-10-24

false

ע"א 6272/97

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\720\062\E07\97062720_E07.txt

בג"ץ 6272/97

HebrewVerdicts\97\720\062\E07

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720_E07.txt

97062720.E07.doc

פסק-דין

a604357992e1cf4063a16e54819334ac58470ad802fe07f1a067a72b901302c1

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6272/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט מ' אילן המערער : בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ 2. יואל שבתאי, כונס נכסים 3. מאיר מושיאשוילי 4. צפורה מושיאשוילי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.8.97 בתיק ה"פ 189/97 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה תאריך הישיבה: כג' בטבת התשנ"ט ( 11.01.99 ) בשם המערער : עו"ד גיורא אונגר בשם המשיבים : עו"ד יואל שבתאי ועו"ד שלומית סלע פסק-דין הצדדים הגיעו להסכמה כדלקמן: הערעור מתקבל, במובן זה שבמקום האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, 75% ממימוש הנכס הממושכן, נשוא המחלוקת, ינתן למערערת, וה25%- הנותרים יינתנו למשיב הראשון. כמו כן, מכל הסכומים שהתקבלו על ידי המשיב הראשון מהחייב מאיר מושיאשווילי, יועברו 75%, כשהם משוערכים עד יום התשלום לפי אינדקס יוקר המחיה, על ידי המשיב הראשון למערערת. כן מוסכם על בעלי הדין, שהוצאות ערעור זה ייפסקו על ידי בית המשפט לפי שיקול דעתו. על סמך המוסכם בין הצדדים, ניתן למוסכם ביניהם, כמפורט לעיל, תוקף של פסק דין. בנוסף, ישלם המשיב הראשון, בנק דיסקונט, למערערת, הוצאות ערעור זה בסך 15,000 ש"ח. ניתן היום, כג' בטבת התשנ"ט (11.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97062720. E07

בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

97062720.E07

אזרחי

1999-01-13

1997-10-24

false

ע"א 6272/97

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\120\019\Q08\97019120_Q08.txt

בג"ץ 1912/97

HebrewVerdicts\97\120\019\Q08

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120_Q08.txt

97019120.Q08.doc

החלטה

97a984403ac7dcd3649434867e688b876419c2e904452e0c6f7329fed4f0ec2c

בבית המשפט העליון בג"ץ 1912/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : ריש צבי עו"ד נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית לישראל 2. חבר דייני בית הדין הרבני הגדול 3. שר הדתות בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: עו"ד צבי ריש החלטה איני רואה מקום להוסיף על ההחלטות שניתנו בענין זה ביום 24.6.97 וביום 13.7.97. ניתנה היום, ח' באב תשנ"ז (11.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019120. Q08

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120.Q08

בג"ץ

1997-08-17

1997-03-24

false

בג"ץ 1912/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\120\019\I05\97019120_I05.txt

בג"ץ 1912/97

HebrewVerdicts\97\120\019\I05

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120_I05.txt

97019120.I05.doc

החלטה

dcceb4659be3897597566ffa07f9e20077705723142979241749d886790ae73f

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 1912 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : ריש צבי עו"ד נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית לישראל 2. חבר דייני בית הדין הרבני הגדול 3. שר הדתות בקשה לצו ביניים החלטה העותר ביקש צו ביניים בעתירה שהגיש ביום 24.3.97. כבוד השופט גולדברג החליט אותו יום להעביר את העתירה לדיון בפני הרכב. הוא לא נתן צו ביניים אלא החליט שההרכב שידון בעתירה ידון גם בבקשה לצו ביניים. עכשיו חוזר העותר על אותה בקשה כיוון שהוא אמור להופיע בפני בית הדין הרבני ביום 27.5.97. איני רואה טעם לשנות את ההחלטה שניתנה לעניין זה על ידי כבוד השופט גולדברג. טיבה של בקשה לצו ביניים שהיא מיועדת בדרך כלל לשמור על המצב הקיים עד להכרעה בעתירה לגוף העניין. לא זה המצב כאן. העותר מבקש לשנות, באמצעות צו ביניים, את המצב הקיים. בעצם הוא מבקש לקבל באמצעות צו ביניים את הסעד העיקרי המבוקש בעתירה וזאת ללא שמיעת הצד השני. בנסיבות העניין אין לכך הצדקה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ה באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019120. I05

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120.I05

בג"ץ

1997-05-26

1997-03-24

false

בג"ץ 1912/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\120\019\R07\97019120_R07.txt

בג"ץ 1912/97

HebrewVerdicts\97\120\019\R07

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120_R07.txt

97019120.R07.doc

החלטה

65662d51d1373383a1a7325202eb1e3f34cb045c734070d310fabcdb3a883a6b

בבית המשפט העליון בג"ץ 1912/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : ריש צבי עו"ד נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית לישראל 2. חבר דייני בית הדין הרבני הגדול 3. שר הדתות בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו החלטה בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 24.6.97 בה קבעתי כי העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. את החלטתי נימקתי בכך שהעותר מנסה באמצעות יומן המשפטים להשיג תוצאה שהיה מעונין להשיג על-ידי קבלת צו בינים, צו שלא ניתן. עניינה של העתירה היא חיובו של העותר להופיע בכיסוי ראש בדיונים בבית הדין הרבני. נימוק לעיון החוזר הוא כי עצם קביעת הדיון לא תאפשר לעותר שלא להופיע בכיסוי ראש. אולם, בבקשה לצו ביניים ביקש העותר כי לא יתקיים הדיון בבית הדין הרבני. אם תשמע העתירה קודם לדיון, תושג תוצאה דומה. בנוסף, אין בעתירה זו דחיפות המחייבת הקדמת מועד הדיון בה על פני עתירות אחרות התלויות ועומדות בבית משפט זה ואשר בחלקן אף הוצאו צוי ביניים וצוים על תנאי. על כן איני משנה מהחלטתי. העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י"א בתמוז תשנ"ז (16.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019120. R07

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120.R07

בג"ץ

1997-07-17

1997-03-24

false

בג"ץ 1912/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\120\019\R06\97019120_R06.txt

בג"ץ 1912/97

HebrewVerdicts\97\120\019\R06

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120_R06.txt

97019120.R06.doc

החלטה

d1a8a601b88bc981a6b3af504a27f0a5c2e697d7bef710e4f07da2dd5269ba9e

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1912 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : ריש צבי עו"ד נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית לישראל 2. חבר דייני בית הדין הרבני הגדול 3. שר הדתות בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: עו"ד צבי ריש החלטה בפני בקשה לקביעת העתירה לדיון בדחיפות. ענינה של העתירה בהוראה המתנה הופעה בפני בתי הדין הרבניים בכיסוי ראש. העותר ביקש צו על תנאי וכן צו ביניים לפיו לא יקוימו דיונים בתיק בו על העותר להופיע עד להחלטה בעתירה. כב' השופט א' גולדברג קבע (בהחלטה מיום 24.3.97) כי הן הבקשה לצו על תנאי, הן הבקשה לצו ביניים ידונו בהרכב שלושה. העותר הגיש בקשה נוספת למתן צו ביניים (ביום 26.5.97) כיון שהדיון בבית הדין הרבני לא נדחה לבקשתו. כב' השופט י' זמיר (בהחלטה מיום 26.5.97) דחה את הבקשה לצו ביניים. כב' השופט י' זמיר קבע כי צו ביניים אמור לשמר את המצב הקיים, בעוד שהעותר המבקש, באמצעות צו הביניים לשנותו. בבקשה שבפני מנסה העותר להשיג את התוצאה שהיה מעונין להשיג על ידי קבלת צו ביניים, על ידי הקדמת מועד הדיון. למעשה קביעת מועד דחוף לדיון תאפשר לעותר שלא להופיע בבית הדין הרבני בכיסוי ראש, תוצאה אותה ביקש העותר להשיג בצו הביניים. כפי שחזרתי וקבעתי, אין מקום לעשות שימוש ביומן המשפטים כדי להשיג תוצאות שלא הושגו באמצעות בקשה לצו ביניים. העתירה תקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י"ט בסיון תשנ"ז (24.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019120. R06

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120.R06

בג"ץ

1997-06-24

1997-03-24

false

בג"ץ 1912/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\120\019\L12\97019120_L12.txt

בג"ץ 1912/97

HebrewVerdicts\97\120\019\L12

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120_L12.txt

97019120.L12.doc

החלטה

10b7d18a342c4a0e42af578dfd120db2e8e3847b474600d24a5b689a710556d3

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1912/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט מ' אילן העותר: ריש צבי, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. מועצת הרבנות הראשית לישראל 2. חבר דייני בית הדין הרבני הגדול 3. שר הדתות עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי תשנ"ט (19.10.98) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד יהודה שפר פסק-דין השופטת ד' דורנר: העובדות, ההליכים והטענות 1. העותר הוא עורך-דין. הוא מעיד על עצמו כי הוא אתאיסט. העותר קיבל על עצמו לייצג לקוח בתביעת גירושין בבית-הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה. בפתח הדיון הוא נדרש על-ידי הדיינים לחבוש כיפה, וזאת בהסתמך על תקנה נג לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, תשנ"ג (י"פ תשנ"ג 2298) (להלן: תקנות הדיון), שבה נקבע: אין להופיע לפני בית-הדין אלא בלבוש צנוע והולם, כולל כיסוי-ראש. עורכי-דין וטוענים רבניים יופיעו גם במקטורן או בלבוש עליון, אלא אם הסכים בית-הדין להופעה שונה. העותר ביקש מבית-הדין לפטור אותו מחבישת כיפה. הוא הסביר, כי הינו אתאיסט וכי עיקרי אמונתו החילונית מונעים ממנו לקיים מנהג דתי כלשהו, לרבות כיסוי ראשו בכיפה. הבקשה נדחתה, ובית-הדין סירב לאפשר לעותר לייצג את לקוחו בפניו כל עוד אינו חובש כיפה. הדיון נדחה איפוא למועד אחר. 2. העותר לא הגיש ערעור לבית-הדין הרבני הגדול כנגד החלטת בית-הדין הרבני האזורי. תחת זאת בחר הוא להגיש את העתירה שלפנינו, שבה טען כנגד תוקפן של תקנות הדיון, ולא התייחס להליך הספציפי שהתנהל בבית-הדין הרבני האזורי. לא היו איפוא כל חולקים על סמכותו של בית-משפט זה לדון בעתירה. לעותר שתי טענות חלופיות. טענתו הראשונה היא, כי התקנות לא הותקנו על-ידי הגוף המוסמך. לטענת העותר, שר הדתות, הממונה על ביצוע חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג1953- (להלן: חוק בתי-הדין הרבניים) מכוח סעיף 11 לחוק זה, הוא המוסמך להתקין תקנות סדרי-דין בבתי-הדין הרבניים. ואילו תקנות הדיון הותקנו על-ידי מועצת הרבנות הראשית וחבר דייני בית-הדין הרבני הגדול, שלא הוסמכו לכך. לחלופין נטען, כי אף אם תקנות הדיון הותקנו בסמכות, הרי שחיובם של כל הבאים בפני בתי-הדין הרבניים בכיסוי ראשם פוגע בחופש המצפון, הכולל חופש מדת, של המתדיינים, ואף בחופש העיסוק של באי-כוחם, וזאת ללא הסמכה מפורשת לכך בחוק, ועל-כן דינו להתבטל. בתשובה לעתירה טען בא-כוח המשיבים, עורך-הדין שפר, כי שר הדתות לא הוסמך בחוק בתי-הדין הרבניים להתקין סדרי-דין לבתי-דין אלה, והלכה היא כי לבית-דין שלא נקבעו לו בתחיקה סדרי-דין או דרכים לקביעתם, נתונה סמכות טבועה לקבוע בעצמו את סדרי-הדין שינהגו בו. תשובתו של בא-כוח המשיבים לטענה החלופית בדבר הפגיעה בחופש המצפון והחופש מדת הייתה, כי חוק בתי-הדין הרבניים הוא אשר כופה נורמות דתיות בתחום הנישואין והגירושין. כך, מוטלות מגבלות על נישואין מטעמים דתיים, ומעמדה של האישה בבית-דין דתי, לרבות בהליך השיפוט עצמו, אינו תואם את עקרון השוויון בין המינים. תקנות הדיון מבטאות את סדרי-הדין כפי שהתגבשו בדין הדתי, ובעניינים שלא נקבעו להם במקורות הוראות מפורשות, נקבעו הסדרים ההולמים בית-דין רבני. הדרישה בתקנה לכיסוי-ראש באה משום שההלכה מצווה לנהוג כבוד בדיינים. התקנה אינה דורשת חבישת כיפה דווקא. בית-הדין רשאי גם לפטור את המתדיינים בפניו מהוראות התקנה. הגוף המוסמך להתקין תקנות סדרי-דין בבתי-דין רבניים 4. מערכת בתי-הדין הרבניים, הכוללת גם ערכאת ערעורים, הוקמה בתקופת המנדט. בשנת 1927 התקין הנציב העליון את תקנות כנסת ישראל, שבהן הוסמכו מועצת הרבנות הראשית ולשכות הרבנות לשמש כבתי-דין רבניים. תקנה 7 לתקנות אלה הסמיכה את מועצת הרבנות הראשית לשמש כבית-דין לערעורים ולהתקין סדרי-דין בהליכי ערעור. בשנת תש"ג התקינה מועצת הרבנות הראשית תקנות דיון לגבי ההליכים בשתי ערכאות בתי-הדין הרבניים. בשני החוקים הדנים בבתי-דין רבניים שנחקקו לאחר כינונה של מדינת ישראל - חוק בתי-הדין הרבניים וחוק הדיינים, תשט"ו1955- (להלן: חוק הדיינים) - לא נקבעו סדרי-דין, ואף לא הותוותה בהם דרך להתקנתם. אכן, בסעיף 11 לחוק בתי-הדין הרבניים נקבע כי שר הדתות ממונה על ביצוע החוק. ברם, הוראה זו לעצמה אינה מקנה לשר סמכות להתקין תקנות דיון. ראשית, הסמכות להתקין תקנות לביצוע חוק, אף אם החוק דן בהקמת ערכאה שיפוטית כלשהי, נפרדת מן הסמכות להתקין תקנות סדרי-דין באותה ערכאה. כך, למשל, מבחין חוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984- - הדן בהקמת בתי-משפט - בין הסמכות להתקין תקנות לביצוע החוק (סעיף 109) לבין הסמכות להתקין תקנות סדרי-דין (סעיפים 108-107). שנית - ובכך העיקר - חוק בתי-הדין הרבניים כלל לא הקים בתי-דין רבניים, אלא העניק סמכות שיפוטית ייחודית לגופים קיימים. הסמכות להתקין תקנות לביצוע חוק זה אינה כוללת איפוא בחובה את הסמכות להתקין סדרי-דין. ואילו חוק הדיינים מסמיך בסעיף 27 את שר הדתות להתקין תקנות סדרי-דין בבית-הדין המשמעתי בלבד, ומכלל הן נשמע לאו. שני החוקים אף חוקקו על-יסוד ההנחה כי תקנות כנסת ישראל נותרו בתוקפן. כאמור, חוק בתי-הדין הרבניים העניק סמכות שיפוט לגוף קיים, ואילו בסעיף 1 לחוק הדיינים נאמר כי: "'מועצת הרבנות הראשית' - כמשמעותו בתקנות כנסת ישראל"; ובסעיף 28(א) לחוק זה נקבע כי: "תקנות כנסת ישראל ותקנות הבחירות שהותקנו על פיהן, לא יחולו על מינוי דיינים". 5. בשנת 1960 הותקנו תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל בישיבה משותפת של מועצת הרבנות הראשית וחבר דייני בית-הדין הרבני הגדול. הודעה על מתן תוקף לתקנות אלה וביטול תוקפן של תקנות הדיון משנת תש"ג התפרסמה בי"פ תש"ך 826, בחתימת הרב יצחק נסים, בתוקף תפקידו כנשיא מועצת הרבנות הראשית ונשיא בית-הדין הרבני הגדול. עתירה שהוגשה נגד תוקפן של תקנות אלה - בטענה כי לא הותקנו על-ידי מי שהוסמך להתקינן בתקנה 7 לתקנות כנסת ישראל, הן בשל צירוף חבר הדיינים והן בשל כך שהתייחסו גם לסדרי-הדין בבתי-הדין הרבניים האזוריים - נדחתה. נפסק, כי השיתוף בין מועצת הרבנות הראשית לבין חבר הדיינים של בית-הדין הרבני הגדול נבע מכך שהסמכות הערעורית של מועצת הרבנות הראשית לא בוטלה במפורש, כי לבתי-הדין הרבניים סמכות טבועה לקבוע לעצמם סדרי-דין, וכי ההוראה הנוגעת לסדרי-הדין בערעורים נדרשה בשל כך שבית-דין רבני לערעורים היה מוסד חדש, והיא לא באה למעט ולהוציא את הסמכות לקביעת סדרי-דין בערכאה הראשונה, שהיא סמכות טבועה. ראו בג"ץ 150/59 ועד עדת הספרדים בירושלים נ' בית-הדין הרבני האזורי בירושלים ואח' , פ"ד טו 106 (להלן: בג"ץ ועד עדת הספרדים ), בע' 112-111. בשנת 1993 הוחלפו תקנות הדיון תש"ך בתקנות הדיון תשנ"ג. עוד קודם לכן, בע"פ 427/64 יאיר נ' מדינת ישראל , פ"ד יט(3) 402, נפסק כי תקנות כנסת ישראל הן חסרות תוקף. 6. ההיסטוריה החקיקתית מלמדת איפוא כי בחוק לא נקבעו סדרי-דין בבתי-דין רבניים, ואף רשות לא הוסמכה להתקינם. במצב עניינים זה הסמכות נתונה לבתי-הדין הרבניים עצמם. יסודה של סמכות זו בסמכות הטבועה הנתונה לכל ערכאה שיפוטית שהוקמה על-פי דין, ואשר לא נקבעו לה בחוק סדרי-דין או דרך לקבעם, לקבוע לעצמה את סדרי-הדין שינהגו בה. זאת, כדי לאפשר לה למלא תפקידה. ראו בג"ץ ועדת עדת הספרדים הנ"ל, בע' 114; בג"ץ 364/85 אלדין נ' בית-הדין הדרוזי לערעורים ואח' , פ"ד מ(3) 699, בע' 704. בעניין בתי-הדין הרבניים נקבע כי הגוף שהתקין את תקנות הדיון - מועצת הרבנות הראשית בשיתוף חבר הדיינים של בית-הדין הרבני הגדול - הוא בעל הסמכות הטבועה. ראו בג"ץ ועדת עדת הספרדים הנ"ל, שם; בג"ץ 394/92 לאה לב ואח' נ' בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו ואח' , פ"ד מח(2) 491 (להלן: בג"ץ לב ), בע' 500-499. יש לדחות איפוא את הטענה כי תקנות הדיון הותקנו בחוסר סמכות. מגבלות הסמכות הטבועה של בתי-הדין הרבניים 7. בתי-הדין הרבניים מהווים חלק מן המערכת המשפטית במדינת ישראל. סמכותם מעוגנת כיום בחוק-יסוד: השפיטה, שבסעיף 1(ב) בו נקבע: סמכות שפיטה תהיה נתונה גם בידי אלה: (1) בית-דין דתי;... כדברי השופט ברק: ...הדיין כמו השופט הוא חלק מהרשות השיפוטית. אין הוא בורר בין צדדים הפונים אליו מרצונם הם. הוא פועל מכוח חוק המדינה, וסמכותו משתרעת על כל הציבור, על גווניו, דעותיו והשקפותיו. [בג"ץ 732/84 צבן נ' השר לענייני דתות ואח' , פ"ד מ(4) 141, בע' 152 (להלן: בג"ץ צבן ).] והשופט אלון כתב: בתי-הדין הרבניים שואבים את סמכות שיפוטם, מבחינת המערכת המשפטית של המדינה, מחוק המדינה, אשר העניק להם סמכות זו. [בג"ץ 323/81 וילוז'ני נ' בית-הדין הרבני הגדול ואח' , פ"ד לו(2) 733, בע' 738.] ראו גם דברים שאמרתי בבג"ץ 7617,4637,3269/95 כץ נ' בית-הדין הרבני האזורי בירושלים ואח' , פ"ד נ(4) 590, בע' 623. סעיף 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המחייב את כל רשויות השלטון לכבד את הזכויות הקבועות בחוק-היסוד, ככל שהדבר מתיישב עם החיקוקים התקפים שעל-יסודן הן פועלות, חל גם על בתי-הדין הרבניים. ראו בג"ץ לב הנ"ל, בע' 505-503; אריאל רוזן-צבי, "דיני משפחה", ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ב-תשנ"ג 267, בע' 270. היקף סמכותם של בתי-הדין הרבניים ואף הדין המהותי שעל-פיו הם דנים מעוגנים בחוק. בסעיף 2 לחוק בתי-הדין הרבניים נקבע, כי נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על-פי דין תורה. כן מצויות הוראות המחילות באופן מפורש את הדין הכללי על בתי-הדין הרבניים. ראו סעיף 7 לחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א1951-; סעיף 79 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1962-; סעיף 13 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג1973-. אך בכך שהדין המהותי בענייני נישואין וגירושין הינו דין דתי, אין משום הסמכה ליישם נורמות דתיות גם בעניינים אחרים, מקום שאלו אינן מתיישבות עם העקרונות הכלליים של שיטת המשפט הישראלית או פוגעות בזכויות-יסוד. חוק בתי-הדין הרבניים מחיל את הדין הדתי על התחום המהותי של ענייני נישואין וגירושין בלבד. כדברי השופט לנדוי בבג"ץ 80/63 גורפינקל ואח' נ' שר הפנים , פ"ד יז 2048, בע' 2068, "כוונתו [של המחוקק] הייתה בעליל להשליט את הדין הדתי על ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל - לא פחות ולא יותר " [ההדגשה הוספה]. ואילו סמכותו של בית-הדין הרבני לקבוע לעצמו סדרי-דין, המעוגנת כאמור בדין הכללי, מוגבלת על-ידי עקרונות היסוד של שיטתנו. הסביר זאת המשנה-לנשיא ברק: בית הדין הרבני הוא ערכאה שיפוטית שהוקמה מכוח דבר חקיקה... כמו לכל ערכאת שיפוט, גם לה נתונות סמכויות טבועות להסדרת סדרי-הדין. בהפעלתן של סמכויות טבועות אלה מוטלות על בית הדין הרבני כל אותן מגבלות המוטלות על כל ערכאת שיפוט המפעילה סמכויות טבועות... שיטת המשפט בישראל אינה קונפדרציה של שיטות נפרדות. שיטת המשפט בישראל היא אחדות, המכירה בשונות ובייחוד של מרכיביה השונים. על-כן, בעניינים המהותיים של המעמד האישי חל המשפט העברי, העשוי לעתים לדחות הסדר משפטי כללי זה או אחר. אך דחייה זו מוגבלת אך לענייני המעמד האישי, "לא פחות ולא יותר"... היא אינה חלה על מה שאינו נופל לגדר ענייני המעמד האישי... היא אינה חלה גם לעניין השימוש בסמכות הטבועה של בית הדין הרבני להסדיר את ענייני הדיון שלפניו. [בג"ץ לב הנ"ל, בע' 505-503.] 8. תקנות הדיון נקבעו על-פי תפיסה שיסודה בדין הדתי. האוטונומיה שניתנה לבתי-הדין הרבניים לקבוע את סדרי-הדין הנוהגים בהם, מאפשרת לקבוע הסדרים דיוניים העשויים להיות שונים מן ההסדרים הקבועים במערכת האזרחית. אך זאת, בכפיפות למגבלות הנובעות מעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית. השוו אליאב שוחטמן, "על צו עיכוב יציאה מהארץ נגד החייב בדין ועל סמכות הביקורת של בג"צ כלפי בית-הדין הרבני בענייני סדר-דין", משפטים יד (תשמ"ד) 83, בע' 87-86. כך, סדרי-הדין בבתי-הדין הרבניים אינם יכולים לסתור את חוקי המדינה (בג"ץ ועד עדת הספרדים הנ"ל, בע' 114); עליהם לקיים את כללי הצדק הטבעי, המחייבים, בין היתר, מתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם ולהביא ראיות (בג"ץ ועד עדת הספרדים הנ"ל, שם; בג"ץ 110/59 לוי נ' בית-הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד יג 1182; בג"ץ 816/80 גוטהלף נ' בית-הדין הרבני בתל-אביב-יפו ואח' , פ"ד לה(3) 561); עליהם לקיים צדק טבעי דיוני מעבר לקיום הכללים שפורטו לעיל, לרבות כללים המבטיחים את טוהר השיפוט, פומביות הדיון ונגישות לערכאה שיפוטית (בג"ץ לב הנ"ל, בע' 506); ועליהם להתחשב בזכויות-היסוד של האדם, ובתוכן הזכות לשוויון, הזכות לכבוד, חופש הביטוי, חופש התנועה, וחופש המצפון והדת. עמד על-כך המשנה-לנשיא ברק בבג"ץ לב הנ"ל, שם: ...כל שימוש של בתי הדין הרבניים בסמכותם הטבועה חייב להיעשות מתוך שמירה על זכויות האדם. אכן, כל אדם המתדיין בבתי הדין הרבניים מתייצב לפניהם כשהוא נושא בכליו את מלוא זכויות האדם שמהן נהנה כל אדם בישראל. שיטת המשפט בישראל מבטיחה לכל אדם זכויות אדם. זכויות אלה עומדות לו בפני כל ערכאה שיפוטית. המעבר מערכאה שיפוטית "אזרחית" ל"דתית" אין בכוחו להביא לאובדן או לשלילה של זכויות אדם בסיסיות. תקנת דיון שאינה מקיימת את המגבלות שלעיל חורגת איפוא מן הסמכות הטבועה של בתי-הדין הרבניים והינה חסרת תוקף. תוקף החיוב בכיסוי-ראש 9. תקנת דיון שתקבע, כעניין של סדרי-דין, חובה שעיקר טעמה הוא קיום מצווה דתית כתנאי להופעה בבית-דין רבני, תפגע בחופש המצפון, הכולל חופש מדת, של המתדיינים, ואף בחופש העיסוק של באי-כוחם. שכן, הדין הישראלי מחייב כל יהודי, אף אם הוא חילוני, להתדיין בענייני נישואין וגירושין בפני בתי-דין רבניים ולא פתוחות בפניו דרכים אלטרנטיביות כלשהן. עמד על-כך השופט גולדברג בבג"ץ צבן הנ"ל, בע' 153: ...סמכותם של הדיינים בישבם על מדין לא ברצונם של המתדיינים היא תלויה, אלא נכפית היא במסגרת המערכת השיפוטית שקבע לה המחוקק. תקנה שתתנה את הזכות להתדיין בפני בית-דין רבני בקיום נורמה דתית מעבר למתחייב מן הדין המהותי תחסום בפני מתדיינים או באי-כוחם, אשר אינם מוכנים לקיימה מטעמי מצפון, את הערכאה השיפוטית היחידה המוסמכת לדון בעניין חיוני שהמתדיין נזקק לו. השוו בג"ץ 6111/94 הוועד לשומרי מסורת ואח' נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל ואח' , פ"ד מט(5) 94, בע' 107. תקנה כזאת תהיה, כעיקרון, פסולה ובטלה. 10. השאלה המתעוררת היא איפוא אם הדרישה לכיסוי-ראש בבתי-דין רבניים מבטאת, כטענת העותר, מצווה דתית, או שמא, כטענת המשיבים, מדובר בביטוי של דרך-ארץ ההולם מסורת של בית-דין רבני, בדומה למדי המשפט שנדרשים עורכי-דין ללבוש בהופיעם בבית-משפט. מן המקורות נלמד כי כיסוי-ראש אינו חובה דתית, אלא מנהג אשר נחשב לביטוי למידת חסידותו של אדם והוגבל לאירועים נכבדים בלבד, לרבות דיון בפני בית-דין. כך, למשל, על-פי התלמוד הבבלי (מסכת שבת, י, א) כיסו תלמידי חכמים את ראשיהם רק בעת שמילאו תפקיד ציבורי או ביושבם על כס המשפט. באופן דומה, סבר רבי אליהו מווילנא (הגר"א) כי לא קיים איסור ללכת בראש מגולה, אלא כאשר עומדים "לפני גדולים" (וכן בעת התפילה). ראו ביאור הגר"א לשולחן ערוך, אורח חיים, ח, ו. וכך פסק אף רבי יהודה אריה דה-מודינה (ריא"ם), בן המאה ה17-, כי הצורך לכבד את המנהגים המקובלים בחברה האיטלקית באותה עת חייב בנסיבות מסוימות התהלכות ללא כיסוי-ראש. ראו יצחק ריבקינד, "תשובת הרב יהודה אריה מודינה על גילוי הראש", ספר היובל ללוי גינצבורג (תש"ו), בע' תא-תכג. על-פי מקורות אלה, כיסוי-הראש בבית-דין דתי אינו אלא סימן לכבוד שנותנים לדיינים, ואינו בגדר מילוי מצווה דתית. ואמנם, מנהג זה לא היה מקובל בכל קהילות היהודים בעולם. 11. עם זאת, כיסוי-הראש הפך במשך הדורות, אם מפני איסור "חוקת הגויים", ואם מפני הרצון להביא להפרדה מלאה בין החברה היהודית לחברה שמסביבה, לחובה דתית. עם השנים, ובמיוחד לאחר שחלק מן החברה היהודית עצמה הפך לחילוני, השתרשה חובה זו ביתר שאת. כיסוי-הראש החלקי - הכיפה - הפך לסמלו של היהודי שומר המצוות. כך, למשל, סופר על דוור יהודי בארצות-הברית, שטען בפני הוועדה הפדראלית לשוויון הזדמנויות בעבודה כנגד רשות הדואר, על אשר חייבה אותו לכסות את הכיפה שעל ראשו בכובע שירות בזמן העבודה. זאת, כיוון שביקש כי כיסוי-הראש המסמל אותו כיהודי דתי - הכיפה - יהיה גלוי לעין. ראו ספרו של יצחק (אריק) זימר, עולם כמנהגו נוהג - פרקים בתולדות המנהגים, הלכותיהם וגלגוליהם (תשנ"ו), בע' 38, הערת שוליים 97. בישראל מסמלת הכיפה את הציבור הדתי, ומבדילה אותו מן הציבור החילוני. הסביר זאת הרב יוסף: נראה שכיסוי הראש בזמננו הוא יותר ממידת החסידות, כי ידוע שזה דרכם של החופשים פורקי עול תורה ומצוות ללכת בגילוי הראש ויש היכר מיוחד להכיר בין עובד אלקים לאשר לא עבדו. [הרב עובדיה יוסף, יחווה דעת (תשל"ג-תשמ"ד), ד, סימן א.] וכך מסכם זימר, בספרו הנ"ל, בע' 42: לסיכום, כיסוי הראש לגברים לבש צורה ופשט צורה במשך המאות. אף-על-פי שהוא נהוג כמידת חסידות בדורות הראשונים, הוא נהפך בהדרגה לחובה מפני איסור "חוקת הגויים" החל מן המאה החמש-עשרה. חובה זו השתרשה בעימות בין התנועה האורתודוקסית לתנועה הרפורמית במאה התשע-עשרה. במאות התשע-עשרה והעשרים הודגש הכיסוי החלקי. ה"ירמולקה" באירופה וה"כיפה" בארץ-ישראל מקובלות גם בבית וגם ברשות הרבים ובציבור. 12. הנה-כי-כן, חובת כיסוי-הראש - לאו דווקא בכיפה - יסודה במנהג המבטא דרך-ארץ כלפי בית-הדין. ניתן להשוותו למנהג המקובל בחברה הלא-יהודית, הדורש הסרת הכובע לאות כבוד. כך, בתקופת המנדט נדרשו הנכנסים לבית-המשפט, לרבות יהודים, להסיר את כובעיהם. ראו זימר, בספרו הנ"ל, בע' 38. לעומת זאת, לכיסוי-הראש בכיפה הקשר דתי חד-משמעי. אלא, שכאמור, התקנה הנדונה אינה דורשת חבישת כיפה דווקא, והמתדיינים ובאי-כוחם חופשיים לבחור לעצמם כיסוי-ראש נעדר זיקה דתית. זאת ועוד: התקנה לפי לשונה חלה גם על עורכי-דין שאינם יהודים בהופיעם בבתי-הדין הרבניים, ועל אלה בוודאי לא חלה מצווה דתית יהודית בדבר כיסוי-ראשם. בכך מתנתקת הדרישה לכיסוי-ראש מן המצווה הדתית, וממילא אינה פוגעת בחופש המצפון. הדבר דומה במידת-מה לחובה לעטות גלימה בבית-המשפט, המקובלת באירופה מאז ימי-הביניים, שאף מקורה היה דתי. במרוצת הדורות איבדה חובת עטיית הגלימה משמעות זאת, וכיום לא יישמע עורך-דין בטענה כי הדרישה לעטות גלימה פוגעת בחופש המצפון והדת שלו. ראו Peter Goodrich, Signs Taken for Wonders: Community, Identity, and a History of Sumptuary Law , 23 Law & Soc. Inquiry 707, 719-20 (1998) (book review) . מסקנתי היא איפוא כי התקנה נשוא העתירה הינה כדין. אשר-על-כן, יש לדעתי לדחות את העתירה. ש ו פ ט ת השופט מ' אילן : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש : העותר תקף את דרישת תקנה נג, בשל חיובו לחבוש כיפה. ואכן, העיון בפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מלמד כי העותר נתבקש על-ידי הדיינים לחבוש כיפה. אלא שהמדינה הודיעה לנו כי מפרשת היא את נוסח התקנה כלשונה, כך שבעת הופעה בפני בית הדין הרבני החיוב הוא בכיסוי ראש, לאו דווקא כיפה. לשיטתה של חברתי, הדרישה לכיסוי ראש בבתי הדין הרבניים, אינה מבטאת מצווה דתית ויסודה במנהג המבטא דרך ארץ וכבוד כלפי בית הדין. המסע שערכה חברתי בעקבות מקורותיה של חובת כיסוי הראש הוא שהביאה למסקנה זו. עוד הוסיפה כי: "...כיסוי הראש הפך במשך הדורות, אם מפני איסור 'חוקת הגויים', ואם מפני הרצון להביא להפרדה מלאה בין החברה היהודית לחברה שמסביבה, לחובה דתית. עם השנים, ובמיוחד לאחר שחלק מן החברה היהודית עצמה הפך לחילוני, השתרשה חובה זו ביתר שאת. כיסוי ראש חלקי - הכיפה - הפך סימלו של היהודי שומר המצוות". אך בסופה של דרך, ראתה חברתי להבחין בין מקורה של חובת כיסוי הראש הכלולה בתקנות לבין החובה הדתית שבחבישת כיפה. כשלעצמי, אינני משוכנעת כי לצורך הענין שלפנינו השאלה המכרעת היא ההבחנה בין מקור המנהג של חבישת כיפה, לבין מקור החיוב לכבד את בית הדין בכיסוי ראש, כקבוע בתקנה נג. השאלה אם מקורו של החיוב בכיסוי ראש הוא במנהג דתי או רק במנהג של כבוד כלפי בית הדין, אינה תלויה רק ברקע ההיסטורי-הלכתי של שורשי המנהג. אין ספק כי ההתחקות אחר שורשיה של חובת כיסוי הראש, חשובה ומסייעת לעמוד על אופיה ועל היותה גם מנהג של כבוד ודרך ארץ. אך בכך לא סגי. עלינו להשקיף על טיבה של חובת כיסוי הראש שנקבעה בתקנה, במשקפיו של בן דורנו החי בחברה הישראלית, בין אם הוא אדם דתי שומר מצוות, ובין אם הוא חילוני. בעיניו של כל אדם מישראל כיום, נתפס המקור לחובת כיסוי הראש הקבועה בתקנה, במנהג הדתי. אולם מקובל עלי כי תכליתה של התקנה הוא לקבוע מנהג כבוד כלפי בית הדין, תכלית אשר ראויה היא כשלעצמה בכל ערכאה שיפוטית. יהא אשר יהא מקור הדרישה לכיסוי ראש בתקנה נג, הכל יסכימו כי כיסוי ראש שאיננו כיפה, כשהוא לעצמו, איננו מבטא מנהג דתי. האפשרות הניתנת לעותר, כאמור בהודעת המדינה, להופיע בבית הדין בכל כיסוי ראש הולם, יש בה כדי ליטול מהחיוב שבתקנה את הסממן הדתי המובהק שבכיפה, וליתן יתר משקל להיבט של כיבוד בית הדין. משניטל עוקצה של טענת העותר כי נפגע מן החובה ליתן ביטוי חיצוני למנהג דתי, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם יש בדרישת התקנה בנוסח זה, כדי לפגוע בחופש מדת של העותר. לפיכך, מסכימה אף אני כי דין העתירה להדחות. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת דורנר. ניתן היום, ב' טבת תשנ"ט (21.12.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט 97019120. L12

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120.L12

בג"ץ

1998-12-22

1997-03-24

false

בג"ץ 1912/97

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\120\019\E10\97019120_E10.txt

בג"ץ 1912/97

HebrewVerdicts\97\120\019\E10

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120_E10.txt

97019120.E10.doc

פסק-דין

e78a1718e1753678924ce73b1d3f117b098ba61307e6a9e759c6f2f58087850a

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1912/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל העותר : עורך דין צבי ריש נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית לישראל 2. חבר דייני בית הדין הרבני הגדול 3. שר הדתות בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: יא' בניסן התשנ"ח ( 07.04.98 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים: עו"ד יהודה שפר החלטה צו על תנאי כמבוקש. התשובה תוך 45 ימים. ניתנה היום, יא' בניסן התשנ"ח (7.4.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97019120. E10

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120.E10

בג"ץ

1998-04-20

1997-03-24

false

בג"ץ 1912/97

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\120\019\E09\97019120_E09.txt

בג"ץ 1912/97

HebrewVerdicts\97\120\019\E09

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120_E09.txt

97019120.E09.doc

החלטה

2e9a9caf2c952740894fa0f6258660ad1488641fb1914bd19ca269b4c1cb52ea

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1912/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל העותר : עורך דין ריש צבי נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית לישראל 2. חבר דייני בית הדין הרבני הגדול 3. שר הדתות צו על תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה ביום 7.4.98 לפני בית משפט זה, במעמד הצדדים, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים, והמורה להם להתייצב וליתן טעם: א. מדוע לא תבוטל ההוראה שבתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, המחייבת להופיע בפני כבוד בית הדין הרבני בכיסוי ראש (תקנה כ"ג). ב. מדוע לא יוכרז על בטלות התקנות כולן. ג. מדוע לא יפעיל המשיב 3 את סמכותו לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים, התשי"ג1953-, ויהא הוא זה שיתקין תקנות לקביעת סדרי הדין בבתי הדין הרבניים. המשיבים יגישו תשובתם תוך 45 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, יב' בניסן התשנ"ח (8.4.98). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97019120. E09

ריש צבי עו"ד נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

97019120.E09

בג"ץ

1998-04-20

1997-03-24

false

בג"ץ 1912/97

צו על תנאי

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\140\041\A01\96041140_A01.txt

בג"ץ 4114/96

HebrewVerdicts\96\140\041\A01

אבידור המאירי נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

96041140_A01.txt

96041140.A01.doc

החלטה

eeb2e838e1d4d90944d9d5e71f5d372c5fe2f861e48c827a178ff8737cf6255a

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4114 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : אבידור המאירי נגד המשיב ה : הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 15.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041140. A01 /דז/

אבידור המאירי נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

96041140.A01

אזרחי

1997-04-10

1996-06-09

false

ע"א 4114/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\140\041\D02\96041140_D02.txt

בג"ץ 4114/96

HebrewVerdicts\96\140\041\D02

אבידור המאירי נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

96041140_D02.txt

96041140.D02.doc

פסק-דין

2597807a3e9b261aaf866538cbb73aac2e35479c46c3e2a010867c6d390ac5cd

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4114/96 בפני: כבוד השופט א. גולדברג כבוד השופטת ד. דורנר כבוד השופט י. טירקל המערער: אבידור המאירי נ ג ד המשיבה: הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.4.96 בתיק אזרחי 345/93 (המ' 1168/95) שניתן על ידי כבוד השופטת מ. שידלובסקי-אור תאריך הישיבה: כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97) בשם המערער: עו"ד יוסף זאגה בשם המשיבה: עו"ד שמואל אהרונסון ה ח ל ט ה באי כוח הצדדים ביקשו לשקול הצעה שהעלה בית המשפט, ולהודיע על עמדתם תוך 30 יום מהיום. לפיכך נדחה מתן פסק הדין למועד שייקבע. לאחר קבלת עמדתם של הצדדים. עם קבלת הודעת הצדדים יועבר התיק ליו"ר ההרכב. ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041140. D02

אבידור המאירי נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

96041140.D02

אזרחי

1997-12-24

1996-06-09

false

ע"א 4114/96

פסק-דין

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\140\041\D03\96041140_D03.txt

בג"ץ 4114/96

HebrewVerdicts\96\140\041\D03

אבידור המאירי נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

96041140_D03.txt

96041140.D03.doc

החלטה

36963180fff4a6a85a7cb3412f818b15270c98003398cb1fc23c0f6f5f99d184

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4114/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער : אבידור המאירי נגד המשיב : הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.4.96 בתיק אזרחי 345/93 (המ' 1168/95) שניתן על ידי כבוד השופטת מ. שידלובסקי-אור בשם המערער : עו"ד יוסף זאגא בשם המשיב : עו"ד שמואל אהרנסון פסק - ד ין השופט א' גולדברג: 1. בחודש ינואר 1980 היה המערער מעורב בתאונת דרכים, בעת שנהג ברכב שהיה מבוטח אצל המשיבה. בחודש מאי 1993, דהיינו, כשלוש עשרה שנים וחצי לאחר התאונה, הגיש המערער תביעה נגד המשיבה לפיצויים, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-. המשיבה ביקשה מבית המשפט קמא לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות התביעה, ובקשתה נתקבלה ללא שמיעת ראיות. מכאן הערעור שלפנינו. 2. בכתב תביעתו ציין המערער כי כשבועיים-שלושה לאחר התאונה החל סובל מתחושת נימול בכפות רגליו ובאצבעות יד ימין. הוא פנה לשני מומחים לאורטופדיה, שלא גילו אצלו כל מימצא. כעבור מספר שבועות נעלמה תחושת הנימול. ב10.9.82- חזרה התופעה על עצמה, והוא פנה לבית חולים. משלא גילה דבר, הניח הרופא כי התופעה תחלוף לבדה אף הפעם. ביום 10.11.82 פנה למומחה בתחום הנויורולוגי, אשר לאחר בדיקה אמר לו כי הפרעה היא ככל הנראה פסיכוסומטית, והיא תחלוף. ביום 27.5.83 עבר בדיקה אלקטרומיוגרפית, שהיתה תקינה. משך כל התקופה ועד לסוף שנת 1986 חזרו והטרידו אותו תחושות הנימול, שבאו וחלפו. הוא "הסכין עם התופעות הנ"ל וקיבל את הבחנות הרופאים השונים שאין הוא סובל משום תופעה פזיולוגית". בחודש נובמבר 1986 פקדה אותו חולשה בשתי רגליו. בדיקות שנעשו לו לא העלו דבר, "כשבהמשך החולשה נעלמה". ביום 3.2.87 נערכה לו בדיקה (בעקבות צו לשירות מילואים שקיבל). אז הועלה לראשונה החשד כי הוא "סובל ממחלה נוירולוגית כלשהי שנגרמה כתוצאה מהתאונה, אם כי לא היתה הבחנה ממשית". בחודש מאי 1988, בעת שהיה באיטליה, "פקדה אותו לפתע חולשה קשה בשתי הרגליים". בתאריך 31.5.88 עבר "בדיקה טימוגרפית ממוחשבת שנתנה לראשונה אינדיקציה לפגיעה". בחודש אוגוסט 1988 נסע לסידרת בדיקות בבית חולים בארה"ב ושם אובחן כי הוא "סובל כנראה ממחלת טרשת הנפוצה, שהינה תוצאה של התאונה". בשנת 1989 חלה החמרה במחלה, והוא אושפז לראשונה בבית החולים איכילוב בתל-אביב, ולאחר סידרת בדיקות נקבע כי הוא "סובל ממחלת הטרשת הנפוצה שנגרמה בתאונה כתוצאה מצליפת שוט ו/או טראומה". "בתאונה נגרמה פגיעה בגוף... שהביאה לפגיעה עצבית שתוצאותיה פריצה ו/או גרימת מחלת הטרשת הנפוצה שהנה מחלה הגורמת לשיתוק ספסטי הדרגתי של כל הגוף, לאובדן שליטה מוטורית ולהפרעות בכל תיפקוד הגוף, לרבות הפרעות בראיה, בדיבור ובסוגרים". בבדיקות המקיפות שנערכו... בשנים האחרונות, לרבות בארה"ב, היו כל המומחים בדעה כי המחלה נגרמה ולחילופין פרצה כתוצאה מהתאונה". עוד הוסיף המערער בכתב תביעתו: "התובע יטען כי המחלה פרצה באופן קליני רק במחצית שנת 1988; קודם לכן סבל מהפרעות מסויימות בתחושה שבעטיין פנה למיטב המומחים בארץ בתחום הנוירולוגי והאורטופדי וכולם דחו את תלונותיו בחושבם שהענין הינו פסיכוסומטי ויחלוף. המחלה הובחנה פוזיטיבית רק בשנת 1989 בעת שהתובע החל לסבול פיזית מהפגיעה. התובע יטען, שבנסיבות אלה בהם התגלתה המחלה רק בשנת 1989, יש לקבוע כי תקופת ההתיישנות מתחילה רק בתחילת שנת 1989". אל כתב התביעה צרף המערער תעודות רפואיות, וכן בקשה למנות מומחים רפואיים, לשם מתן חוות דעת רפואית בענייננו. 3. בפסק דינו מציין בית המשפט קמא כי מהמסמכים הרפואיים שצרף המערער לכתב התביעה עולה כי "החל מ1982- סבל התובע מתחושות נימול ומעין שיתוק בגפיים. תחושות אלה החמירו בנובמבר 86 וניתן לומר כי מאז גברו הסימפטומים האופיניים למחלת הטרשת הנפוצה, אם כי... מצאתי שכבר ב1982- אובחנה המחלה". מכאן, כי: "המדובר הוא, אם בכלל, בנזק שנגרם ב1980-, אולם נתגלה החל מ1982-, גם אם לא היתה אבחנה מוחלטת של טרשת נפוצה. הסימפטומים היו קיימים ואף הטרידו את התובע אשר פנה למומחים לצורך בירורם. האם ניתן לומר שהעובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מהתובע ולפיכך יש לחשב את מרוץ ההתיישנות רק מאותו זמן שנודעו לו? לא מצאתי במסמכים הרפואיים המאוחרים 'התגלות' מיוחדת שלא היתה קודם לכן. ברור על פי אותם מסמכים שכבר ב1982- עברו הסימפטומים את השלב הטריוויאלי של 'מה בכך'. אין במסמכים המאוחרים, כפי שאין במסמכים המוקדמים יותר קשר של סיבתיות בין אותה תאונת דרכים שהתובע היה מעורב בה לבין התופעות מהן סבל. הסימפטומים של תחושות נימול ושיתוקים בגפיים היו קיימים החל מ1982- והפריעו לו בתפקודו. נראה לי כי בסימפטומים אלה ניתן לראות את סף הנזק הידוע לתובע שממנו ואילך יאמר כי הנזק נתגלה לו... גם אם אניח, לטובת התובע, שהנזק 'נתגלה' במועד שלאחר מאי 83, יש לקבוע שתביעתו התישנה, ולא ניתן לומר כי במקרה זה נעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התובענה... במקרה שלפני, הארוע שארע לתובע ידוע לו ועילת התביעה כמו גם זהות הנתבע ידועים. אכן, ניתן אולי לומר שהקשר הסיבתי בין התאונה לבין מחלת הטרשת שאובחנה אצל התובע לא היה ידוע לו. אולם, החל מ1985-, לאחר הוספת סעיף 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והתקנת תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והתקנת תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ה, הוא גם לא צריך היה להוכיח קשר סיבתי זה שכן את הקשר הסיבתי קובע מומחה רפואי שמתמנה על ידי בית המשפט, וממילא לא מוטלת חובה על התובע להוכיח קשר סיבתי כזה עם הגשת התביעה". כל שנאמר על ידי בית המשפט קמא היה בהקשר לשיטתו כי יש לחתוך את גורלה של טענת ההתיישנות לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. שכן: "אין להתעלם מכך שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים החיל מפורשות את סעיף 89 לפקודת הנזיקין על זכותו של נפגע לפיצוי על נזקי גוף, ונראה לי שיש להפניה מפורשת זו משמעות לענין תקופת ההתישנות. כאשר סף 10 השנים מיום ארוע הנזק מהווה את הסף הסופי והעליון להגשת תביעה בגין אותו נזק... העולה מלשון חוק הפיצויים וייחוד העילה על פי חוק זה מביא למסקנה שאין חלק מעילת התביעה שאינו יכול להיות ידוע לתובע, אלא אם מדובר בנזק שנתגלה באיחור. לגבי נזק כזה תקופת ההתישנות היא 10 שנים מיום הארוע ובכך מוארכת תקופת ההתישנות הרגילה תוך התייחסות לנזק שנתגלה באיחור". לפיכך, התיישנה, לדעת בית המשפט קמא, תביעת המערער לכל המאוחר בשנת 1990, כעבור עשר שנים מיום תאונת הדרכים. 4. בע"א 34/95 (גבעון נ' ד"ר ברמה, שטרם פורסם) אמר השופט אור כי "הסדר ההתישנות בנזיקין מורכב משתי מערכות דינים המשלימות זו את זו. ההסדר הכללי מצוי בחוק ההתישנות, התשי"ח1958-, שאליו מצטרף ההסדר הספציפי לדיני הנזיקין כפי שהוא מוצא את ביטויו בסעיף 89 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)". אולם בעצם הקביעה כי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: הפקודה) וסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח 1958- (להלן: החוק) משלימים זה את זה, אין כדי להשיב בבהירות לשאלת הזיקה שבין שני הסעיפים. שני הסעיפים מבטאים אמנם את "כלל ההתגלות", ואת ההשלכה שיש לגילוי המאוחר של העובדות על מועד ההתיישנות. אולם השוני ביניהם מתבטא במיקומה של נקודת האיזון בין האינטרס של התובע הפוטנציאלי לבין האינטרס של הנתבע הפוטנציאלי. נקודת האיזון המגולמת בסעיף 8 לחוק מטיבה יותר עם הניזוק לעומת זו שבסעיף 89(2) לפקודה. סעיף 8 לחוק אינו קובע גבול עליון של זמן להגשת התביעה, "מקום בו העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מן התובע מסיבות שלא היו תלויות בו, והוא גם לא התרשל במניעתן". תקופת ההתיישנות תתחיל אז "ביום שבו הגיעו העובדות לידיעתו" (ע"א 148/89 שיכון עובדים נ' עיזבון יוסף בליבאום, פ"ד מט(5) 485, 503). לעומת זאת מטיל סעיף 89(2) לפקודה מיגבלה של זמן להגשת התביעה. "הוראת הסיפא של סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לא באה להאריך את תקופת ההתיישנות 'הרגילה' של שבע שנים ולא באה ליצור תקופת התיישנות חלופית ועצמאית. מטרתה הייתה לקבוע 'מחסום אחרון וסופי'... להתישנותן של תביעות, שבהן הנזק מתגלה לאחר התרחשותו, באופן שלא ניתן יהא להגיש תובענה על עוולה, שנזקה התגלה לאחר התרחשותה, לאחר עבור עשר שנים מיום אירוע הנזק" (ע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת, פ"ד מ(1) 528, 531; וכן ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקליים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז(3) 122, 130). 5. ואכן, כפי שהוסיף השופט אור בע"א 34/95 הנ"ל, "שאלת היחס בין סעיף 89 לפקודת הנזיקין לסעיף 8 לחוק ההתישנות אינה שאלה קלה" (ראה בנדון מאמרו של פרופ' י' גלעד, "התיישנות בנזיקין ומחלות סמויות", משפטים יד (תשמ"ה) 500, וכן מאמרו של פרופ' י' גלעד, "התיישנות בנזיקין - הצעה לשינוי החוק", משפטים (תשמ"ט) 81, המשך המאמר בעמ' 369). אולם הקושי ליישב בין שני הסעיפים בוודאי שאינו יכול להיות מוכרע, ככל שמדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, באמור בסעיף 4(א) לחוק זה, הקובע כי "על זכותו של נפגע לפיצוי על נזק גוף יחולו הוראות סעיפים 19 עד 22, 76 עד 83, 86, 88 ו89- לפקודת הנזיקין...". שהרי אין הוראה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כי חוק ההתיישנות "הכללי" לא יחול עליו, וחוזרת קושיה לדוכתא. 6. בע"א 148/89 הנ"ל (בעמ' 505-504) עמד השופט מצא על שלוש תשובות אפשריות לשאלת הזיקה שבין סעיף 89(2) לפקודה וסעיף 8 לחוק: " האחת , כי הסדרו של סעיף 89(2) לפקודה מהווה דין מיוחד הגובר על הסדרו הכללי של סעיף 8 לחוק. משמע שסעיף 8 לחוק כלל אינו חל על עילות תובענה שסעיף 89(2) דן בהן. השנית , כי הסדריהם של שני הסעיפים מתקיימים, זה לצד זה, והינם בעלי תחולה מצטברת. והשלישית , כי ביחס לעילות האמורות בסעיף 89(2) יש להוראת סעיף 8 תחולה חלקית. לשיטה זו, סעיף 8 לחוק חל על כלל רכיביה האחרים של עילת התובענה אך אינו חל על רכיב הנזק, שלגביו מצוי הסדר מיוחד בסעיף 89(2)". 7. לגבי הגישה השלישית (בה דגל השופט מצא בדעת מיעוט, ושהועלתה לראשונה בפסיקה בע"א 148/89 הנ"ל), לפיה עובר קו פרשת המים, המפריד בין סעיף 8 לחוק ובין סעיף 89 לפקודה, ביסוד ה"נזק" בעוולה, ניתן לומר כי יתרונה בכך שפיצול מרכיבי העילה מאפשר "מרחב מחייה" לכל אחד מהסעיפים. אולם הפיצול מתעלם מן הזיקה שבין גילוי יסוד הנזק לגילוי שאר רכיבי העילה. זאת במיוחד לגבי הזיקה הסיבתית, כשגילוי הנזק הוא המניע לחיפוש אחר הזיקה הסיבתית, וכן כאשר הנזק אינו תוצאה של אירוע מוגדר (כגון, תאונת דרכים), אלא תולדה של מיקרוטראומה (כגון, חשיפה ממושכת לחומר המצוי באויר). במקרים כאלה גילוי הנזק הוא לרוב המניע גם לגילוי אופיו הפוגעני של המעשה או המחדל. בעוד שרכיב הנזק, כשלעצמו, יתיישן לפי סעיף 89(2) לפקודה, לא יתיישנו לפי סעיף 8 לחוק רכיבים אחרים, שגילויים המאוחר נסמך על גילויו המאוחר של הנזק. אולם על אף הקשיים שבפרשנות השנייה, סבורני כי יש להעדיפה, לא רק משום יציבות ההלכה לאור פסקי הדין שאימצו פרשנות זו (ע"א 148/89 הנ"ל (בדעת רוב); ע"א 506/82, זונטג נ' עיזבון המנוח מנדלסון, פ"ד מ(3) 113; ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, פ"ד מח(3) 455); וכן דבריו של השופט מצא בע"א 675/87 מידל איסט אינאסטורס נ' בנק יפת, פ"ד מג(4) 861, 868), אלא שגם בא כוח המשיבה לא ביקשנו לסטות מהלכה זו, ולגישתו "צודק בא כוח המערער בסיכומיו כי לאור פסיקת בית משפט נכבד זה אין עוד ספק כי הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין והוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינן סותרות זו את זו ויכולות לחול זו בצד זו". 8. מושא הגילוי לפי סעיף 8 לחוק הוא "העובדות המהוות את עילת התובענה", דהיינו כי הגילוי שיש בו להשעות את מירוץ ההתישנות נוגע לעובדות המשכללות את עילת התובענה. כשעילת התובענה היא נזק (כאמור בסעיף 89(2) לפקודה) מותנה שיכלול העילה בקיומו של נזק ובקשר סיבתי בינו לבין המעשה או המחדל. סעיף 8 לחוק כולל, אם כן, גם גילוי מאוחר של יסוד הקשר הסיבתי (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673, 684-683). 9. לעניין גילוי יסוד "הנזק" נאמר בע"א 165/83 (בוכריס נ' דיור לעולה, פ"ד לח(4) 554, 559) כי: "אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ כל עוד לא נתגלה הנזק. אך משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו. עם זאת... אין להחמיר עם הניזוק יתר על המידה. לא די בהתגלות נזק כלשהו, כדי שתקופת ההתיישנות תחל במרוצה. התגלות הנזק תחל את ההתיישנות, אם הניזוק, כאדם סביר, היה בנסיבות העניין כולו מגיש תביעה בגינו". 10. יסוד הזיקה הסיבתית שונה מיתר יסודות העוולה (יסוד הנזק ויסוד המעשה או המחדל), בכך שהוא נעדר ביטוי פיזי-מוחשי. הזיקה הסיבתית נקבעת בתהליך מחשבתי, הכולל, בין היתר, הערכת נתונים רפואיים-מדעיים. המבחן לגילוי יסוד הזיקה הסיבתית הוא גילוי בסיס לסברה הקושרת בין הנזק לבין האירוע. ככל שמדובר בנזק גוף שאינו מתגלה מיד לאחר המעשה או המחדל, מתבטא גילוי הזיקה הסיבתית בגילוי רפואי-מדעי לקשר שבין הנזק הגופני לבין המעשה או המחדל. יש שאיבחון המחלה גם מגלה את הזיקה הסיבתית. אם כי איבחון המחלה אינו תנאי הכרחי או מספיק לגילוי הזיקה הסיבתית. ייתכנו מקרים בהם ישנה אבחנה של המחלה, אולם טרם קבע המדע קשר בין הנזק ובין המעשה או המחדל של המזיק (כגון, במיקרוטראומה), וקיימות דעות מדעיות שונות בנושא. אולם לא זה המקרה שלפנינו, בו קישר המערער עצמו בין איבחון המחלה לגילוי הקשר הסיבתי. 11. סבורני, כי כשם שניצני נזק מספקים על פי ההלכה את הדרישה לגילוי יסוד "הנזק", ובלבד שאינם בבחינת מה בכך, כך די לעניין הזיקה הסיבתית כי נתגלה לתובע "קצה חוט" הקושר מבחינה מדעית-רפואית בין המעשה או המחדל של המזיק לבין הנזק המאוחר. את אמת המידה בקביעת דרגת הוודאות המספקת לצורך הגשת תביעה (שהרי משעה סעיף 8 לחוק את מירוץ ההתיישנות עד ליום "שבו נודעו לתובע" העובדות המקימות את עילת התביעה) יש לגזור מדרגת הוודאות המספיקה להוכחת התביעה. ומאחר ודרגת הוודאות להכרעה בתביעה עומדת על הטיית מאזן ההסתברויות, לא חייבת להיות דרגת הוודאות להגשת התובענה גבוהה מזו, כי אם נמוכה ממנה. מכאן, שאת הדיבור "נודעו לתובע" יש לפרש כידיעה שאיננה משוללת היגיון פנימי, ושיש לה אחיזה מינימלית במציאות. 12. סעיף 8 לחוק מתנה את השעיית מירוץ ההתיישנות בכך ש"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן". לעניין זה "סבירות הגילוי תלויה במושא הגילוי, במידע שכבר הצטבר אצל התובע (בכוח או בפועל), בגודל הנזק ובסיכויי מניעתו ובסיכוי ההצלחה של תביעה פוטנציאלית" (פרופ' י' גלעד במאמרו "התיישנות בנזיקין - הצעה לשינוי החוק", שם, בעמ' 128). 13. בענייננו מדובר בתאונת דרכים, וככזו היא נמנית על העוולות שבהן יסוד "הנזק" הוא תנאי לאחריות (סעיף 2 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). זכותו של נפגע בתאונת דרכים לפיצויים משתכללת עם הוכחת תאונת דרכים, נזק, וזיקה סיבתית בין השניים האחרונים. סעיף 8 לחוק חל בהתאמה על כל אחד מרכיבים אלה. אין בידי לקבל את עמדת בית המשפט קמא כי בתובענה כתוצאה מתאונת דרכים לא חל סעיף 8 לחוק על רכיב הזיקה הסיבתית, מאחר שממילא נקבעת זו על ידי מומחה שממנה בית המשפט. "כלל ההתגלות" נועד להשעות את מירוץ ההתיישנות עד שיהא בידי הניזוק לעמוד על כוח התביעה שבידו. העובדה כי במשפט גופו נעזר בית המשפט במומחה רפואי מטעמו, אינה מייתרת את הצורך בגילוי העובדות על ידי התובע המקימות בידו עילת תביעה. המסר החבוי בעמדת בית המשפט קמא כי מרכיב הזיקה הסיבתית מתיישן בלי להתחשב במועד גילויו, הוא כי על הניזוק להגיש את תביעתו גם אם אין בידיו ולו "קצה חוט" הקושר בין תאונת הדרכים לבין הנזק. גישה זו מהווה תמריץ לתובע הפוטנציאלי להגיש תביעה גם כשבסיסה העובדתי רעוע, וגורעת מן ההגנה על האינטרס של הנתבע הפוטנציאלי והאינטרס הציבורי מפני הגשת תביעות סרק. 14. המערער היה מודע (ככל אדם בר דעת) לאופיה הפוגעני של תאונת דרכים, ובתולדות חייו לרופאים ציין את דבר התאונה. אולם אין לראות בדווח זה בלבד כמספק את הדרישה לגילוי הזיקה הסיבתית. תחושת הנימול אינה עניין של מה בכך, והיא החלה כבר בשנת 1982. מכאן, שיש מקום לומר כי יסוד הנזק נתגלה כבר אז. אולם את גורלה של טענת ההתיישנות יש לחתוך על פי מועד הגילוי של הזיקה הסיבתית, המתבטא בגילוי בסיס רפואי-מדעי, לקשר בין הנזק ובין תאונת הדרכים. 15. בתביעתו טען המערער כי הזיקה הסיבתית בין הנזק ובין תאונת הדרכים נתגלתה לו רק כשאובחנה מחלתו (טרשת נפוצה). השאלה מתי אובחנה המחלה, ואם אכן, ומתי, נתגלה למערער בסיס רפואי-מדעי לקיומה של זיקה בין תאונת הדרכים ומחלתו, לא יכולה היתה להחתך במקרה זה רק מתוך פרשנות לנספחיו של כתב התביעה, אלא בדרך של הבאת ראיות (כפי שביקש בא כוח המערער מבית המשפט קמא). כשמובן הוא, כי "משהועלתה על ידי הנתבע טענת התיישנות, והתובע מבקש להיבנות מאחד החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות, עליו הנטל לטעון ולהוכיח קיומן של העובדות, המצדיקות חריגה כאמור" (ע"א 34/88 רייס נ' עזבון המנוחה חנה אברמן, פ"ד מד(1) 278, 283). 16. הצעתי היא, על כן, כי הערעור יתקבל, פסק דינו של בית המשפט קמא יתבטל, והתיק יוחזר לבית המשפט קמא לדיון. המשיבה תשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך 8000.- ש"ח. ש ו פ ט השופטת ד. דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י. טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גולדברג. ניתן היום, כ"ג בניסן תשנ"ח (19.4.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041140. D03

אבידור המאירי נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

96041140.D03

אזרחי

1998-04-19

1996-06-09

false

ע"א 4114/96

החלטה

ע"א

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\840\051\Q04\96051840_Q04.txt

בג"ץ 5184/96

HebrewVerdicts\96\840\051\Q04

ימין רמיל נ. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון

96051840_Q04.txt

96051840.Q04.doc

החלטה

2ddd82a3b2b13d0b3ba1d6fa15a16ba4d5d5cf50d74fffa7aae0a88dde2564c3

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 96 / 5184 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון העותר : ימין רמיל נגד המשיבים : 1. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון 2. נציבות שירות המדינה בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר החלטה העתירה הוגשה ביום 21.7.96. העותר מבקש לקבוע מועד לדיון, בעיקר לאור גילו המתקדם. באת-כח הפרקליטות הסכימה לבקשה. העתירה תקבע לדיון ביום 8.7.97. ניתנה היום, י"ב באייר תשנ"ז (19.5.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96051840. Q04

ימין רמיל נ. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון

96051840.Q04

בג"ץ

1997-05-19

1996-07-21

false

בג"ץ 5184/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\840\051\Q03\96051840_Q03.txt

בג"ץ 5184/96

HebrewVerdicts\96\840\051\Q03

ימין רמיל נ. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון

96051840_Q03.txt

96051840.Q03.doc

החלטה

549623b1dd24e2101e57f629c372d4760ad42ab4b4aaa2c4c6eb3627da852e1d

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 96 / 5184 בפני: כבוד הרשמת מיכל אגמון העותר : ימין קמיל נגד המשיבים : 1. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון 2. נציבות שירות המדינה בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו החלטה לתגובת המשיבים תוך שבעה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ז (1.5.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96051840. Q03

ימין רמיל נ. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון

96051840.Q03

בג"ץ

1997-05-01

1996-07-21

false

בג"ץ 5184/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\840\051\F05\96051840_F05.txt

בג"ץ 5184/96

HebrewVerdicts\96\840\051\F05

ימין רמיל נ. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון

96051840_F05.txt

96051840.F05.doc

פסק-דין

f679f7501d9a7f9465f7870c7d6217aa3c47b28ef04532d01d7bb39601ca1363

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 5184/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותר : ימין קמיל נגד המשיבים : 1. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון 2. נציבות שירות המדינה בקשה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר פ ס ק - ד י ן עניינה של העתירה - וזו עתירתו השניה של העותר באותו העניין - בטרוניית העותר על כך שהצעה שהגיש למשרד הביטחון, לשיטת מיחשוב של מערכת הנכסים של מערכת הביטחון, נדחתה ולא יושמה. טענת העותר היא, שהצעתו היתה ראויה להתקבל ושדחייתה אינה כדין. עתירתו הראשונה של העותר באותו עניין (בג"צ 6654/95) נדחתה על הסף בשל העדר פנייה קודמת למשיבים. בעקבות דחיית עתירתו הקודמת מסר העותר למשיבים פירוט של טענותיו. לבדיקת הטענות מונה ראש היחידה לביקורת אגפי משרד הביטחון במשרד מבקר מערכת הביטחון. הבודק טרח בבדיקה מדוקדקת של הטענות וערך דו"ח מפורט הכולל את מימצאי ומסקנות בדיקתו. העתק מן הדו"ח הזה הומצא לעותר אך לא הניח את דעתו. על רקע זה הגיש את עתירתו שבה הוא חוזר ומונה את טענותיו. בפתח הדיון לפנינו הגיש לנו העותר את תגובתו לטענות המשיבים. חזרנו ועיינו בחומר שהיה מצוי בפנינו מלכתחילה, וכן עיינו בחומר הנוסף שהומצא לנו היום. מן החומר עולה כי קודם שנדחתה זכתה הצעתו של העותר לבדיקה עניינית מצד הגורמים המקצועיים הצריכים לעניין; ובהם סגן מנהל המרכז לעיבוד נתונים במשרד הביטחון, העוזר למיחשוב של אגף הבינוי במשרד, סגן מנהל יחידת התקינה והנדסת הייצור, ראש צוות ביקורת מיחשוב ועוד. ומשהעלה העותר טענות ומענות על דחיית הצעתו מונה מבקר שבדק את טענות העותר אחת לאחת. בנסיבות אלו לא קמה עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת הגורמים המקצועיים. לעותר אכן היה רצון טוב. הוא טרח טרחה רבה בהכנת הצעתו ובנסיון לשכנע את הגורמים המקצועיים כי השיטה המוצעת על-ידיו טובה ויעילה משיטות אחרות. אך הסמכות ושיקול הדעת לקבוע איזו היא שיטת המיחשוב הטובה ביותר נתונים לגורמים המקצועיים. ולא שוכנענו כי הדרך בה פעלו גורמים אלה בעניינו של העותר נפל פגם כלשהו. אשר על כן הננו מחליטים לדחות את העתירה. בנסיבות העניין החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות. ניתן היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96051840. F05

ימין רמיל נ. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון

96051840.F05

בג"ץ

1997-07-08

1996-07-21

false

בג"ץ 5184/96

פסק-דין

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\96\840\051\Q02\96051840_Q02.txt

בג"ץ 5184/96

HebrewVerdicts\96\840\051\Q02

ימין רמיל נ. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון

96051840_Q02.txt

96051840.Q02.doc

החלטה

886653016a7bced3313020e9e87ffb8c1deab4999c02127d1c71b5415f7480a1

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 96 / 5184 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי העותר : ימין קמיל נגד המשיבים : 1. מר משה גידרון 2. מר יצחק גל-ניר בקשה למתן פרטים בשם ה עותר: בעצמו ה ח ל ט ה העתירה שהגיש העותר הועברה לדיון בהרכב של שלושה שופטים. על-פי תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד1984-, רשאי העותר לדרוש פרטים נוספים ומפורטים יותר לנימוקים, בעובדה או בחוקו, שפורש בתצהיר התשובה . מכיון שבעתירה זו לא ניתן צו על-תנאי ולא הוגש תצהיר תשובה, לא הונח היסוד לבקשה לפרטים נוספים. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ב באדר ב' תשנ"ז (31.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96051840. Q02

ימין רמיל נ. מבקר מערכת הבטחון - משרד הבטחון

96051840.Q02

בג"ץ

1997-03-31

1996-07-21

false

בג"ץ 5184/96

החלטה

בג"ץ

בית המשפט העליון

HebrewVerdicts\97\490\017\B05\97017490_B05.txt

בג"ץ 1749/97

HebrewVerdicts\97\490\017\B05

אוחיון דליה נ. בית הדין הרבני האזורי

97017490_B05.txt

97017490.B05.doc

פסק-דין

09c8af25585a8abc8a080f0a32bb8fa4c8e5417b432026460c4caad4e6dec5ea